עוד

  1. מדינת ישראל
  2. מעמד האשה ביהדות
  3. תורה וחברה
  4. עמדות בית הלל
  5. בית המדרש ההלכתי
  6. ?מי בבית
  7. חדשות

חיפוש

חפש

פייסבוק

על סדר היום

הרב, מותר להתגלח ביום העצמאות? (הרב שלמה הכט)

רבים נוהגים שלא להתגלח עד ל"ג בעומר, כאבל על מותם של תלמידי רבי עקיבא • אך מה קורה באירועים מיוחדים או לקראת ריאיון עבודה?

 
 
שאלה
האם ניתן להתיר גילוח בספירת העומר במצבים הבאים:
1. לכבוד שבת
2. לכבוד ר"ח ויום העצמאות
3. ראיון עבודה
4. תלמיד אוניברסיטה ביום-יום
 

תשובה

איסור הגילוח בספירת העומר הינו חלק ממנהיגי האבלות הנהוגים בספירת העומר. ההתייחסות לימי ספירת העומר כתקופת אבלות מוזכרת כבר בגמרא (יבמות ס"ב) שם מצוין כי תלמידי רבי עקיבא מתו בתקופה זו. מנהגי האבילות שונים הונהגו לאורך הדורות. בתקופת הגאונים מוזכר לראשונה איסור הנישואין,  ואיסור תספורת מוזכר אצל הראשונים. הגילוח כהרגל יומיומי לא התפתח עד העת האחרונה, ולכן דינו היה שווה לדין התספורת. אחרי שנוצר הבדל גדול בין תספורת לגילוח לאנשים רבים דנו פוסקים בהבדל זה והשלכותיו.
אסביר את עיקרי הדיון - איסור התספורת לא גורם לשינוי חד בחזות היום יומית וכך גם בחזותם של אנשים שאינם מתגלחים באופן יום יומי.כאשר אדם  רגיל להתגלח בכל יום או יומיים, ההבדל בחזות  ובהרגשה בין ימים שיש בהם איסור גילוח לימים רגילים הוא משמעותי מאד, וישנה שאלה הלכתית אם מנהג האבילות בספירת העומר מכוון לרמת אבילות כל כך ניכרת ומורגשת.  (דיון דומה מתנהל לגבי גילוח בחול המועד וגילוח בשלושת השבועות, והשיקולים דומים).
1. לכבוד שבת - יש שיטה המתירה גילוח לכבוד שבת, מכיוון שכבוד השבת מחייב יותר מאשר מנהג האבלות של ספירת העומר. אף על פי שברור שהאבלות לא נפסקת, היא גם לא תוקנה למצב שבו אדם מתגלח בכל יום ובלי זה הוא נראה לא מכובד בשבת. נראה שלגבי אנשים הרגילים להתגלח לעיתים מזומנות, ובשכונה ומשפחה שבהן לא ייראה הדבר כפריצת גדר, יש להתיר.
2. לכבוד ר"ח  ויום העצמאות – יש הבדל בין השניים, לכבוד ר"ח לא נהגו להתגלח, מכיוון שאיננו מציינים אותו בצורה משמעותית. לכבוד יום העצמאות מצווה להתגלח. (כן מבואר בדברי פוסקים רבים בני זמנינו - הראשל"צ הרב יצחק ניסים, והרב שלמה גורן, הרב חיים דרוקמן, והרב אליעזר מלמד, ועוד רבים רבים, ואף חלקם קבעו את הדבר כחובה).  
3. לראיון עבודה יש להתיר להתגלח, וכך פסק גם הרב משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה ( אג"מ או"ח ד קב - היתר גילוח במקום הפסד). עם זאת, במציאות ימינו בא"י יש לשים לב ולהחליט לגופו של ראיון. יש ראיונות עבודה שלהם ייתכן שעדיף לא להתגלח, ומי שיתגלח מראה את עצמו כאילו הוא מזלזל במנהגי האבלות, וייתכנו מצבים שדווקא הגילוח יפגע בו. הדבר תלוי בענף המקצועי, בחברה ובהרגלים הקבועים.
4. תלמיד אוניברסיטה ביום יום -   על פניו אין  שום סיבה שסטודנט באוניברסיטה יתגלח. כמובן שאם יש נסיבות מיוחדות של צער או הפסד צריך לדון בנפרד כפי שכתבתי בסעיפים הקודמים.
הרב שלמה הכט הוא חבר הנהלת בית הלל

לא התקבלו תגובות
.

על הניסים ליום העצמאות (רבני בית הלל)

מתוך התבוננות של אמת ותודה ומחוייבות להלכה ולמסורת התפילה, בית הלל מציע נוסח בן שבעים מילים לתפילת "על הניסים" השואפת לתאר באמת ובאמונה את הפלא הגדול של יום העצמאות ותקומת העם היהודי ומדינתו.

לרגל שנת השבעים למדינת ישראל ארגון "בית הלל" קוראים לציבור להביט במציאות הארצית הנפרסת לפנינו.

הטוב והברכה של חיינו במדינת ישראל מחייבים אותנו להביט נכוחה במציאות ולעלות על פינו את מה שעינינו רואות.
מציאות פלאית זאת של תקומת העם היהודי בארצו מתוך תשועה גדולה והצלה מיד הקמים עלינו, אין לה אח ורע בהיסטוריית אומות העולם והיא המובילה אותנו לאמונה ולמחוייבות להרים עינינו כלפי השמיים ולהודות לקב"ה על הטוב והחסד שנעשה עימנו.

כפי שלימדו אותנו חז"ל בחנוכה ובפורים, עיקרה של תפילת התודה צריכה להיאמר לצד ההלל בתפילת העמידה, ביום אותו תיקנו מייסדיה של מדינת ישראל .

מתוך התבוננות של אמת ותודה ומחוייבות להלכה ולמסורת התפילה, בית הלל מציע נוסח בן שבעים מילים לתפילת "על הניסים" השואפת לתאר באמת ובאמונה את הפלא הגדול של יום העצמאות ותקומת העם היהודי ומדינתו.

בית הלל מציעים לציבור לאמץ את נוסח "על הניסים" הן בקרב בית הכנסת והן בקרב כל משפחה ומשפחה. אנו ממליצים לקרוא אותו בעת התפילה ביחיד ובציבור, ולא פחות מכך בברכת המזון של סעודת יום העצמאות.

בכך נמשיך את תחושת התודה והלל אל תוך החגיגה הברוכה ברחבי מדינת ישראל. כל איש ומשפחה לפי דרכה ומנהגה.

 

. |לצפייה בנוסח בקובץ PDF לחץ כאן|

 

 

 

 


לא התקבלו תגובות
.

הרבנית, למה הסבל בשואה היה כל כך גדול? (הרבנית אוריה מבורך)

רבות נאמר על השאלה איפה היה הקב"ה בשואה, אך מה עם ה"איך"? איך התרחשה שואה כל כך קשה? • הרבנית אוריה מבורך משיבה

שלום רב. הייתי רוצה לגעת בשאלה שמטרידה אותי כבר זמן רב ונוגעת בנושא השואה הנוראה שעברה על העם היהודי. ראשית, אציין שכבר קראתי מספר תשובות לשאלות קודמות שנשאלו בקשר לנושא זה, אך אף אחת מהן לא הניחה את דעתי.
אף שחלק מהתשובות עשויות להישמע אפשריות (אני לא ממש רוצה לומר הגיוניות), הן יותר מתאימות למצב שבו מסתכלים על שאלה זו בצורה טכנית, יבשה, משום שנוגעות יותר לשאלת ה"למה" ולא לשאלת ה"איך". 
ייתכן שהשואה התרחשה בעקבות אחוזי ההתבוללות שעלו בקצב גדול והתקרבו אף למאה אחוזים, ושבעקבות השואה קמה מדינת ישראל ובעקבות דברים רעים באים לאחר מכן הדברים הטובים, אך האם היינו יכולים לומר זאת בפני אדם שעבר את הזוועות? אני ממש לא בטוח, משום שאין הן מניחות את הדעת. זאת משום שכאמור הן נוגעות יותר ל"למה" ולא ל"איך".
 
אני רוצה לגעת ב"איך", כלומר, לא רק למה קרתה השואה (גם כמובן) אלא בעיקר למה היא קרתה כפי שקרתה? למה בסבל רב בעוצמות כה אדירות ובזוועתיות בלתי נתפסת? למה ברמת סבל שכזו?
 
 

תשובה

אתה שואל שאלה חזקה מאוד. הרשה לי להזמין אותך לתרגיל מחשבה קצר: דמיין לעצמך שאתה שואל את השאלה הזו, ומקבל תשובה שמניחה את דעתך ואתה מרוצה ומרגיש שנגולה אבן מלבך: "סופסוף הבנתי! הבנתי מדוע השואה התרחשה בעוצמות כה אדירות, מדוע היה הכרח בכל כך הרבה סבל!". ואכן, ברמה האישית זוהי חוויה חיובית. מרגיע לחשוב שיש לנו תשובה אמיתית לשאלה שמייסרת אותנו. אבל כשמדובר בנושא כמו השואה הבעיה מתעוררת לדעתי  ברמה המוסרית והדתית ישנן התרחשויות שבהן הסבל הוא קיצוני ובלתי נתפס עד כדי כך שאין דרך להכיל את משמעותם בשכלנו.להבין אירועים מסוג זה פירושו לסגור אותם בתוך משבצת ובכך לא לתת מקום לממד הקטסטרופלי שהן נושאים בחובם. כאשר אנחנו "מבינים" קטסטרופה בסדר גודל כל כך קיצוני, אנחנו למעשה מקטינים אותה ומבטלים אותה. 
האם קורה לך שאנשים בסביבתך התנהגו כאילו הם מבינים אותך אבל הרגשת מועקה גדולה כי אתה יודע שהם רחוקים מאד מהבנה ? זוהי דוגמא פשוטה לאופן שבו "הבנה" של משהו עלולה דווקא להחמיץ אותו. אבל למעשה, בנושא כמו השואה לא רק ההבנה השגויה היא הבעיה אלא אף "ההבנה הנכונה". אנסה להסביר: תורת התארים השליליים של הרמב"ם למשל ( מורה נבוכים, חלק ראשון, פרק נ"ח )  שוללת את האפשרות לתאר את הקב"ה בשמות תואר, גם אם אלו תארים נכונים וטובים, מאחר וכל נסיון לתאר את הקב"ה, שהוא אינסופי, למעשה מקטין ומצמצם אותו. לדעתי, להבדיל, עלינו להתייחס אל השואה באותה מטבע. הממדים הבלתי נתפסים של השואה, על הסבל והאכזריות שבהם, הם אינסופיים,  וכל יומרה להסביר אותם מצמצמת אותם.  
בדבריך אתה עושה דבר מדוייק ונכון מאוד: אתה מזכיר את ניצול השואה, מעמיד מולו את כל התשובות שקיבלת עד היום, וטוען שבנוכחותו התשובות הללו לא מניחות את הדעת. אתה כמובן צודק. אני חושבת שהחובה שיש לכל אחד ואחת מאיתנו כלפי ניצולי השואה היא לא להבין. להיפך, עלינו לדעת שאנחנו לא מבינים מה באמת עבר עליהם, איך עבר עליהם, ובוודאי שלא מבינים מדוע. יחד עם זאת, אנחנו מעוניינים לשמוע, לחבק, ובעיקר לכאוב ולשתוק. רק רק בהעדר תשובה אנו נותנים מקום לשואה, לקורבנותיה, ולמי ששרדו אותה.  
הרבנית אוריה מבורך היא יועצת הלכה ומלמדת יהדות במסגרות שונות. מקימת מכון אפרכסת להתמודדות החברה הדתית עם אתגרי הפוסטמודרניזם. 

לא התקבלו תגובות
.

יום השואה: חובתו של הדור השני וגעגועים לאמא ואבא (הרב מאיר נהוראי)

כבן יתום מהוריו, מרגיש הרב מאיר נהוראי מחויבות גדולה יותר להמשיך ולספר את הסיפור, להשלים את החסר ולהחדיר תודעה של שליחות לבני הדור השלישי

בן זקונים הייתי לאמא ניצולת שואה - 'אוד מוצל מאש'. בילדותי לא הכרתי מהו סבא ולא ידעתי על מציאותה של סבתא. לא ידעתי את שורשיה של אמא, אך ידעתי שעברה מסע ייסורים נוראי.

 

האווירה בבית הייתה, שלא שואלים היכן סבא? והיכן סבתא? לא שאלנו את אמא כמה אחים ואחיות היו בבית? אמא שלנו כימי בריאת העולם, היא חווה, 'אם כל חי', הספור המשפחתי מתחיל ממנה וכל מה שקדם אינו חשוב. לא שואלים ולא דורשים לא חוקרים ולא מבררים. שערי המידע נעולים.

ההרגשה בבית הייתה מוזרה. כבן זקונים שחי לבדו בבית הוריו, רגיל הייתי לרגעים של דממה בבית, שכתליו, מן הסתם, ספגו דמעות רבות. גם ההתנהלות השגרתית הייתה שונה. הרגלי אכילה אחרים. אמא הייתה עומדת לידי ודורשת שאסיים את כל האוכל , אסור היה להשאיר מאומה בצלחת. הצריכה הביתית הייתה בדיוק כפי הצריך ולא יותר, שמא נזרוק אוכל.

לא תמיד מרגישים בנוח להזמין את החברים שגדלו בבית ארץ ישראלי טיפוסי צברי. דאגותיה של אמא היו מעל ומעבר למקובל. היה עלי לתת דין וחשבון מאין באתי ולאן אני הולך. אסור היה לחזור מאוחר הביתה. אולם תמיד הבנתי, שמקורם של הדאגות הם מאותה תקופה ומצאתי את עצמי יושב ומהרהר, מה קרה שם? אבל מיד המחשבות בטלות, ההרהורים מופסקים, יש דברים שהשתיקה יפה להם. מילד סקרן ושואל התרגלתי להיות הבן שאינו יודע לשאול.

ככל שעוברות השנים אנחנו, בני דור השני, יודעים יותר, חשופים יותר, ואט אט אנו מגלים שיש סבא ויש סבתא, אפילו שמותיהם ידועים. אנו חושפים משפחה גדולה וענפה ונורמטיבית, שאימא ואבא שלנו גדלו בתוכה, אבל עדין ההעלם גדול מהגלוי וההסתר רב מהנגלה. ככל שחולפות השנים, הגעגועים מתעצמים, מחפשים אנו את דמויותיהם של סבא וסבתא, מבקשים אנו לחשוף שורשים ולצייר בלבנו את דמות דיוקנם.

בעשור האחרון לחייה של אמא ז"ל לאחר שעברה אירוע מוחי מורכב ושכבה על ערש דווי, היא קמה ממיטת חוליה וקיבלנו שתי מתנות. קיבלנו את אמא וקיבלנו את הסיפור האישי, בעדות אמיצה שהחליטה לתת.

 

סיפור שהחל ממשפחה דתית חסידית, שגרה בכפר קטן בקוז'מינק. אבא מנחם מנדל, ואמא שרה הינדה. והילדים שמואל מרדכי, האח הבכור, עם אשתו ותינוק על ברכיו, לאה'לה, שושנה רויזה (אמא), צירה, הערש לייב. כפר שקט שניחוח יהודי עולה מתוכו. שטיבלאך, בתי מדרש, ניגונים וניחוח של תבשילי שבת. יושבים יחדיו ושרים שירי שבת, ולומדים תורה.

כאשר הצורר הנאצי החליט להוציא לפועל את ההשמדה נחרבו מחוזות שלמים של יהדות וכך גם אותו כפר קטן בקוז'מינאק. משם החל מסע ייסורים נוראי. המשפחה הועברה לגטו לודג'. שם הופרדה אמא מאביה ואחיה ואחותה. משם הגיעה אמא יחד עם אמה, סבתא שרה הינדה, והערש לייב, בן הזקונים המתוק, לאושוויץ. וגם שם נקטע הקשר.

שם נשפך דמם של סבתא שלי ודוד קטן וצעיר לימים - ה' יקום דמם. ומשם בודדה וגלמודה הובלה אמא לסטוטוף למצעד המות. הליכה ממושכת בשלג הקר, הדם קופא, והלב נשבר, ואני מדמיין את מחשבותיה בעת הצעידה, על אביה תלמיד חכם, על אמה המסורה, ועל אחיותיה ואחיה. שם צעדה ונפלה, ובמצעד אוחזת בידה אישה חזקה, זיסל, בת דודתה, שלא ויתרה לה. צועדות יד ביד בצעדה נוראית ומלמלות את הפסוק: 'גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי'. לאחר ששרדה את המסע, עברה אמא תלאות רבות, עד שחזתה בעיניה את ארץ הקודש. עיכובים בקפריסין רצוא ושוב, עד ההגעה אל המנוחה והנחלה. סיפור תמציתי ונורא זה, שמכיל בתוכו ייסורי תופת, נצרה אמא בליבה במשך שנים רבות.

ככל שחולפות השנים קשה להבין מאין היו לבני אותו הדור כוחות להקים בית חדש, משפחה חדשה. טראומה כזו הייתה יכולה להעסיק אלפי פסיכולוגים ואותם אנשים בחרו בשתיקה, בדממה. הדור ששרד את השואה, בכה את בכיו מאחורי הפרגוד, לבל יראו את דמעותיו. אני גדלתי בצילם של ניצולי שואה, שבחרו לשתוק ולא לדבר.

השיח על השואה עלול היה להציף שאלות כבדות משקל. שמא הדיון היה מערער את אמונתם של ילדיהם, שלא זכו להכיר את סבא וסבתא. אותם אנשי שם היו חדורי שליחות, לבנות משפחה בארץ, לאפשר לילדים תנאים טבעיים ונוחים, לגדול בארץ ישראל מתוך רוח דתית אמונית וציונית. לימים התבגרנו והתחתנו , הקמנו משפחות. חלק גדול מאיתנו, בני הדור השני, הופכים במהלך השנים לסבא וסבתא ופתאום מגלים שקיבלו תפקיד שלא ידעו את מהותו. למי מאיתנו היה סבא וסבתא? מי ידע על קיומם של סבא וסבתא?

 

ישנם ימים שחושב אני, כיצד היו נראים חיי, עם עצה טובה של סבא וסבתא? איזה אופי של קשר היה יכול להיות בינינו? האם היינו משחקים ברחובות ירושלים או שמא היינו ממשיכים בקהילת קוז'מיניק, כאשר שפת היידיש שגורה בפינו? אנו, מן הסתם, נשאל שאלות שלעולם לא תהיינה פתורות, כל מה שניתן לחלום הוא, שלעתיד לבוא אזכה להכיר את נשמותיהן של סבא מנחם מנדל, וסבתא שרה הינדה, את הדוד שמואל מרדכי, ואת הדודה לאה ודודה צירה והדוד הצעיר הארש לייב. נוכל לספר להם, שמאז שנקטעו חייהם עברו שנים ואחת מבנות הבית, אחותם, שושנה רויזה, אחת ויחידה שרדה את השואה. זו אמא ז"ל, אהובה ויקרה, שלימים התחתנה והקימה משפחה בת ארבעה ילדים וזכתה לנכדים ונינים רבים. כשנהיה שם למעלה, נפתח את מסכת סנהדרין ונלמד בחברותא את המשנה המדהימה האומרת:

"שאדם שרוצח אינו הורג רק את האדם, אלא 'דם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם', שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר (בראשית ד') 'דמי אחיך צועקים'. אינו אומר דם אחיך, אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו. לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא".

רק הדור שלנו יכול להבין מה המשמעות של נפש אחת, של אדם אחד. כמה חיים יכולים לצאת מנפש אחת ששרדה את השואה. כמה מתעצם הכאב, כשחושבים אנו על דמם של שישה מליון ועל דמי זרעם שזועקים באדמת הנכר. איזו אימפריה אנושית היינו יכולים להיות, משפחות לרוב, של בנים ונכדים ונינים. אולם אדריכל העולם, הקדוש ברוך הוא, הנהיג את העולם אחרת וגזר דין קשה וכואב. זכיתי להיות בן של אמא, שקיבלה את דינו של הקב"ה בהכנעה ובכפיפות קומה. אנו ממשיכים בדרכה ומצדיקים עלינו אנו את הדין בכל רגע ובכל שעה, גם כשאנו לא מבינים וגם כשאנו לא יודעים את מהלכיו.

כבן יתום מהוריו, אני מרגיש מחויבות גדולה יותר להמשיך ולספר את הסיפור, להשלים את החסר ולהחדיר תודעה של שליחות לבני הדור השלישי. הנכדים בשלים יותר והם שואלים. הם חכמים, הם יודעים לשאול. כל אחד מאיתנו נושא מטען מהבית, אבל כיום, כשהתבגרתי וכאב לילדים, אומר אני לכם ניצולי השואה - אתם גיבורים, אתן גיבורות, איך הצלחתם לשרוד, איך הצלחתם להשתקם, ללא רגע אחד של מנוחה, אפילו כשכבר הצלחתם לשוב לארץ ישראל, מצאתם את עצמכם נלחמים במלחמת השחרור.

אנו, בני הדור השני, מצדיעים לכם ומודים להקב"ה שנתן לנו כאלו הורים ואת הזכות הגדולה לבנות איתכם את העולם מחדש. היום אני מרגיש את עוצמת הזכות להיות שותף לבניית העולם, לשקם את המשפחה, שכולה נספתה בשואה. היום אני מבין, שכל מה שהרגשנו בבית הוא כאין וכאפס, ואינו מאוזן ביחס לסבל שסבלתם בצעירותכם. אפשרתם לנו חיים נורמאליים לחלוטין, ביחס לאסון שפקד אתכם.

כיום, לאחר שהופסקה השתיקה והעדויות על השואה הנוראית ממשיכות להגיע עד ימינו, אנו, בני הדור השני, מבינים שמוטל עלינו תפקיד לאומי ויהודי, להמשיך ולספר את הזוועות, את רצח ההמונים.

כיום, כשמדינת ישראל נמצאת בפריחה מחד, ומאידך, גלי האנטישמיות הולכים ומתגברים, אין לנו ברירה, אלא להמשיך את הסיפור הנוראי של השואה, למען יידעו הדורות הבאים.

זה סיפור מצרים של הדור שלנו למען יידעו הדורות הבאים. לא נשכח לעולם!

הכותב הוא יו"ר ארגון רבני ורבניות בית הלל ורב משואות יצחק

 


לא התקבלו תגובות
.

ומה יהא על חולי הצליאק והעובדים זרים בפסח? מדריך הלכתי מיוחד (הרב מאיר נהוראי)

לצד הלכות הפסח המסורתיות בחר הרב מאיר נהוראי להתייחס באתר כיפה גם לסוגיות מעט יותר חדשות שגם אליהן יש צורך לתת את הדעת לקראת חג החירות. כולל החשיבות במנוחת הצהריים

הלכות רבות סובבות את ההכנות לקראת חג הפסח, החל מניקיון הבית, דרך כשרות על מוצרי הניקיון והאיפור, וכלה בהכשרת המטבח, אבל יש עוד מספר דברים שצריך לשים אליהם לב:

חולי צליאק 

ישנם רבים רגישים לגלוטן אשר אובחן אצלם צליאק, ואסור להם ע"פ הוראת רופא לאכול כל דבר המכיל גלוטן, כאשר לדברי הרופאים אפילו כמות קטנה של גלוטן עלולה לגרום סיבוך שיש בו סכנת נפשות.

 

אנשים אלו מוגדרים כחולים שיש בו סכנה, ואסור להם לאכול מצה שיש בה גלוטן.  לכן חולים אלו אסור להם לאכול מצה בפסח ופטורים מהמצוה. כחלופה למצה העשויה מקמח חיטה, החל לפני כעשרים שנה רב מלונדון  לייצר מצות משיבולת שועל (Avena), המיועדות לחולי צליאק. את שיבולת השועל גידלו באנגליה, בהשגחת בית הדין במנצ'סטר טחנו את גרגיריו, וחלק מהקמח מיובא לארץ לצורך אפיית מצות.

היתרון בשיבולת שועל שכמות הגלוטן קטנה מאד. אמנם מסורת ישראל שאופים מצות מחיטה בכל זאת רוב הפוסקים הסכימו ששיבולת שועל המזוהה היום היא אותה שיבולת שועל שהמשנה קבעה שהיא אחת מחמשת מיני דגן. לכן אפשר  לאפות ממנה מצה ולצאת ידי חובה בליל הסדר. חולי הצליאק יוכלו רק אתת השיעור הנצרך בליל הסדר ולא יותר מכך . ההיתר למצות אלו כמצות מצוה מוגבל ומצומצם אך ורק לחולי צליאק. 

עובדים זרים בפסח

במהלך השנים האחרונות מתרבים עובדים זרים במקומותינו ומן הראוי להקדיש מחשבה ולתת את ההדרכות הרלוונטיות. אין כל סיבה שלא נאפשר לגוי לנהוג עד כמה שאפשר לפי הרגליו ובוודאי שאין צורך להעמיס עליו את כשרויות חג הפסח.

יש הטועים וחושבים שבפסח אסור לנו לראות חמץ כלשון הפסוק: 'לא יראה לך חמץ בכל גבולך' אולם ההנחה הזו אינה נכונה. לדעת כולם מותר לי לראות חמץ השייך לגוי ונמצא ברשותו של הגוי (כגון: כניסה לביתם של גויים בעת שאוכלים ארוחה שיש בה חמץ).

א.    עובד זר הגר בחדר שלו בבית יהודי – במקרה זה הגוי שוכר את החדר (או שזה מגולם כחלק מתנאי עבודתו) ואם הוא קנה חמץ ואוכל בחדרו אין בכך בעיה. לכן אעפ"י שקבל כסף מהיהודי או שקנה בצרכניה וחייב את חשבון המעסיק (היהודי) לפני פסח החמץ הוא בבעלות הגוי ומותר לו לאכול את החמץ בביתו של היהודי בחדר המיועד לו. לכן, כל חמץ שקנה הגוי במכולת יאחסן בחדר מגוריו הפרטי ולא בשטחי הבית האחרים לרבות מקרר. הסיבה להיתר היא משום שבסיטואציה זו אין כל זיקה ממונית ליהודי בחמץ של הגוי. למעשה כדאי לא לאפשר לגוי לאכול את החמץ אפילו בחדרו הפרטי במיוחד אם בחולים מבוגרים שאין ביכולתם להשגיח ולשים לב ולכן שיימנע מאכילת חמץ ויאכל מיני קטניות. 

ב.    עובד זר שאוכל חמץ בשדה או מטע (בבעלות יהודי) – מותר לגוי לאכול את החמץ שלו במקום עבודתו, כגון במטע או בשדה (שבבעלותנו). שטחים אלו הם פתוחים ובדרך כלל הוא נמצא שם לבדו. כמובן שלא נכון להרחיב את ההיתר למקומות עבודה סגורים כמו מפעל או משרדים, מחשש לפגיעה רגשית ואף מטעויות היכולות להיגרם כתוצאה מנוכחות חמץ במקומות שיש בהם יהודים. 

ג.    עובד זר בבית יהודי ואין לו חדר משלו – במקרה זה אסור לאפשר אכילת חמץ במרחב הכללי שבו חי המטופל. אסור חלילה שיתרחשו טעויות ויתערב חמץ באוכל כשר.

ד.    אין כל איסור לתת לעובד זר כסף על מנת שיקנה אוכל חמץ עבור עצמו. 

וכעת להלכות "הרגילות"

יום ששי בבוקר (י"ד ניסן)

תענית בכורות - בערב פסח צריכים הבכורים להתענות זכר לנס ההצלה של בכורות ישראל ממכת הבכורות במצרים. אם הבכור קטן האב מחויב להתענות במקומו. המנהג להקל בתענית זו, ולהשתתף בסעודת מצווה. לכן, המנהג בקהילות ישראל שאחד מסיים מסכת וכולם שומעים את הסיום וסועדים סעודת מצווה ואחר כך פטורים מלצום. בכור שקם השכם בבקר שיימנע משתייה שכן הוא חייב בצום עד שמיעת הסיום. 

 

אחר אכילת חמץ - יש לשטוף היטב את כלי החמץ ולהצניעם, צריך להקפיד שלא יימצאו חתיכות חמץ בפח האשפה הביתי. חמץ גמור יש לקחת למקומות השריפה ולא לפחים הציבוריים. בכל אופן בדיעבד אם זרקו חמץ גמור מחוץ לבית אין לחשוש, שכן משמעות הזריקה לפח היא הרצון להפקיר וכמובן הרשות המקומית אינה מעוניינת לזכות בכך רגע לפני איסור חמץ. לכן המשמעות היא שחמץ בפחים הוא בגדר הפקר שאין בו איסור בפסח. לנוחיותכם סוף זמן אכילת חמץ.

ביעור חמץ - יש לשרוף את החמץ ולבטלו פעם נוספת, (לא לשכוח את הלחם מבדיקת חמץ), שטיפת הפה, והחלפת מברשות שיניים.

איסור מלאכה - בזמן שבית המקדש היה קיים, היו ישראל עולים לירושלים להקריב קרבן פסח ולא היו עושים מלאכה. בזמן הזה אעפ"י שאין לנו מזבח, ואין אנו מקריבים קרבן הפסח, עדיין עומד האיסור במקומו, ולכן אין לעשות מלאכה מחצות היום (12:40 בצהרים לערך) באופן כללי איסורי המלאכה זהים לאיסורי המלאכה בחול המועד ולכן מותר לעשות מלאכה לצורך המועד או דבר האבד. גם מלאכות אומן בבית אסורות כגון: תפירת בגד חדש.

גילוח ותספורת - יש להסתפר ולהתגלח עד חצות היום (12:40). 

תפילת מנחה - בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקדימים את הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים כדי להקריב אחריו את קרבן הפסח, נהגו ישראל להקדים בערב פסח להתפלל מנחה גדולה ולומר את סדר קרבן הפסח כפי שמודפס בחלק מהמחזורים.

אכילת מצה בערב פסח

מצאנו מספר חילוקים ביחס לאכילת מצה בערב פסח:
1.    אסור לאכול מצה רגילה וכשרה בערב פסח. (יש הנוהגים איסור מראש חודש). איסור זה כולל אכילת עוגות שאפו אותם מקמח מצה או עוגות מצה לסוגיהן השונים. 

2.    מותר לאכול מצה מטוגנת או מצה מבושלת ולכן ניתן לאכול "כופתאות" (קניידלעך), "קציצות" או "שניצל" מקמח מצה. ישנן מסורות משפחתיות שלא לאכול קמח מצה כלל בערב פסח. למעשה, מותר לפי המפורט בסעיף זה. בכל מקרה אין לאכול מאכלים אלו לאחר תחילת שעה עשירית (בערך 16:00) כדי שנאכל מצה לתיאבון.

3.    אחר שעה עשירית (משעה 16:00 לערך)  מותר לאכול רק פירות או ירקות או עוגות מקמח תפו"א. 

4.    כל הנידון בסעיפים דלעיל חל על ילדים שמבינים בסיפור יציאת מצרים (ילד מגיל 4).
 
מנוחת צהרים – חובה כולל כולם. חשוב לדאוג שכל בני הבית (כולל הנשים) ינוחו בצהרים. טרחנו ועמלנו כל כך קשה לפני פסח ואסור להגיע למצב שברגע השיא, כשבני הבית יושבים סביב שולחן הסדר תהיה תרדמה משפחתית. אפילו אם ברגע האחרון נזכרנו בתבשילים שעדיין לא עשינו, עדיף לוותר עליהם למען שמירת הערנות בליל הסדר.

בדרך כלל אנו נוטים להגדיר כל ערב חג כערב שבת. אנו צריכים לזכור שערב פסח הוא חג בעצמו משעות הצהרים. לכן, לדוגמא: כל עבודות הגינה וכיו"ב טוב שייעשו מבעוד מועד ולפחות לפני הצהרים. במיוחד יש להימנע מרעש שעלול להפריע למנוחת הילדים והמבוגרים שמבקשים לנוח, כדי לזכות בלילה משמעותי.

דגשים לליל הסדר שחל בשבת:

1.    להכין את הכל מבעוד יום. חרוסת יש בה טחינה ולישה, מי מלח – מעבד. אם שכחו לפני שבת ניתן לעשות חלק מהדברים לעשות בשינוי או לבקש מהשכנים. 

2.    הדלקת נרות – נשים מברכות על הנרות שתי ברכות 'להדליק נר של שבת ושל יום טוב' וברכת שהחיינו. 'ברכת שהחיינו' הנאמרת על הנרות או בקדוש גם על שאר מצוות הלילה (מצה, מרור וכו') 

3.    תפילת ערבית – מתחילים מזמור שיר, תפילת יו"ט מזכירים של שבת, ויכולו, לא אומרים מעין שבע.  נכון להגיד שלום עליכם לפני תחילת ליל הסדר. 


לא התקבלו תגובות
.

?מותר להרים ארנק שאבד בשבת (הרב יוסף סלוטניק)

אדם דתי מצא ארנק באמצע שבת • האם מותר לו להרים אותו למרות שמדובר במוקצה? • מה יותר חשוב – שבת או ´ואהבת לרעך כמוך´? הרב סלוטניק משיב

מוזמנים להיכנס לאתר "ישראל היום" ולעיין בפינתם החדשה של רבניות ורבני בית הלל!

http://www.israelhayom.co.il/article/541413

 
שאלה
שלום כבוד הרב
לפני זמן מה חזרתי מבית הכנסת בשבת ועל המדרכה גיליתי ארנק.
 
בארנק היו תעודות,כרטיסי אשראי וכסף.
התלבטתי מה לעשות בעניין,ידעתי שאם אשאיר את הארנק  על המדרכה מישהו עלול למצא אותו ולעשות בו שימוש לרעה.
 
לא היה שם מקום שניתן להזיז אותו אליו ולהחביא עד צאת השבת.
החלטתי להכניס את הארנק אל תוך שקית ניילון שהיתה אתי, לקחתי אלי הביתה ובמוצאי שבת פעלתי להחזירו אל בעליו. 
אמנם השאלה היא בדיעבד,ואני חושב כעת מה הייתי אמור לעשות?
האם לקחת את הארנק מטעם "ואהבת לרעך כמוך" או להשאירו כדי שלא לטלטל מוקצה.
אשמח לתשובת הרב.
 
תשובה
ראשית כל יישר כח על הרצון לסייע לאחר ולנסות כמיטב יכולתך לדאוג לרווחתו. אמנם שורש החיוב קשור למצוות ואהבת לרעך כמוך, אך יש בעניין זו מצווה ספציפית יותר והיא מצוות השבת אבידה שאף היא אחת מתרי"ג מצוות, ואף הוזהרנו באיסור לאו שלא נתעלם מהאבידה אלא נטרח להשיב אותה לבעליה. על כן, שאלתך מאוד יפה ומביעה את הדילמה ההלכתית מה קורה כאשר יש התנגשות בין שתי מצוות. במקרה שלנו, חובת שמירת השבת לחובת השבת האבידה.
אפתח בהמלצה כיצד לנהוג בעתיד במקרים דומים. הלכות מוקצה אינן אוסרות לחלוטין את הזזת החפץ המוקצה, אלא נאסר רק הזזת החפץ בצורה רגילה. השולחן ערוך (אורח חיים שיא, ח) פוסק שהזזת מוקצה עם הרגל או עם הגוף, המהווה שינוי מצורת ההזזה הרגילה, מותרת למניעת הפסד. על כן אם אפשר להזיז את הארנק למקום מבטחים עם הרגל ובמוצאי שבת נשיב את האבידה לבעליה זה הטוב ביותר שכן נצליח לשמור הן על הלכות שבת והן על הלכות השבת אבידה.
אך אם ההתנגשות היא אכן חזיתית ועלינו לבחור מה לשמור הסוגיה קצת יותר מורכבת. המשנה במסכת בבא מציעא (ב, י) דנה בהתנגשות בין מצוות השבת אבידה לאיסור על כהן להיכנס לבית הקברות. המשנה קובעת שאסור לכהן להטמא, וכך ביאר הרמב"ם (הלכות גזלה ואבדה יא, יח) את הדברים:
"כהן שראה האבדה בבית הקברות אינו מטמא להחזירה שבעת שמקיים מצות עשה של השב אבדה מבטל עשה של קדושים יהיו ועובר על לא תעשה של לא יטמא בעל בעמיו ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה".
אם נדקדק בדברי הרמב"ם נראה שהסיבה היא בגלל שאיסור הכהן להיטמא חמור יותר מהחובה להשיב את האבידה. אך שומה עלינו לשאול שוב את השאלה, מה קורה כשההתנגשות היא בין איסור מוקצה שהוא איסור דרבנן, לבין חובת השבת האבידה שהיא מצווה מהתורה. 
אמנם בהקשרים אחרים מצאנו שלא עוברים אפילו איסור דרבנן, כדי לקיים מצווה. כך למשל בהלכות שופר פסק שולחן ערוך (אורח חיים תקפו, כא):
שופר של ראש השנה אין מחללין עליו יום טוב אפילו בדבר שיש בו משום שבות. כיצד, היה השופר בראש האילן או מעבר הנהר ואין לו שופר אלא הוא, אינו עולה באילן ואינו שט על פני המים כדי להביאו.
בהקשר הספציפי של איסור מוקצה יש דיון נוסף האם מעמדו קלוש אף יותר משאר דיני דרבנן. המרדכי פסק שמוקצה נדחה מפני מצוות עשה מהתורה, ונראה שלאור כך מתלבט רבי ישראל הכהן מראדין (בעל המשנה ברורה) בחיבורו ביאור הלכה (רסו, יג) האם השבת אבידה דוחה את דיני מוקצה. אמנם הביאור הלכה לא הכריע אך בפועל אחרונים, רבים כולל רבי שלמה זלמן אוירבך (שמירת שבת כהלכתה פרק כ הערה כט), הכריעו שאיסור מוקצה גובר ואסור להרים אבידה שהיא מוקצה גם על מנת להשיבה לבעליה.
לסיכום,
לכתחילה ראוי להזיז את המוקצה למקום חסוי באמצעות הרגל או שינוי מהותי אחר, במידה והדבר אינו אפשרי אין לעבור על איסור מוקצה על מנת לקיים את מצוות "השבת אבידה". 
כל טוב
 
הרב ד"ר יוסף סלוטניק הוא רב מרבני בית הלל וישיבת מעלה גלבוע.
 

לא התקבלו תגובות
.

מותר לברך ברכת האילנות באמצעות סרטון? (הרבנית רחלי שפרכר)

בחודש ניסן נוהגים לברך ברכה מיוחדת על האילנות, אך מה קורה אם מדובר באדם מבוגר שאינו יכול לצאת מביתו? • הרבנית שפרכר צוללת לעומקה של הסוגיה

מוזמנים להיכנס לאתר "ישראל היום" ולעיין בפינתם החדשה של רבניות ורבני בית הלל!
 http://www.israelhayom.co.il/article/544059 
 
 
שאלה:
ידוע לי שההלכה אומרת ש"היוצא בימי ניסן", אך האם היציאה מהבית הינה חובה. האם אדם מבוגר מחוייב לצאת לשדה כדי לומר ברכת האילנות, או שמא ניתן לצלם בפלאפון פריחה של העצים בניסן ולשלוח לאדם מבוגר שאינו יכול לצאת מביתו? 
 
תשובה:
ברכת האילנות מתוארת בגמרא בברכות: "אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, (זה היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים) אומר: 'ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם"
 
שאלתך מבררת את האפשרות לכבד אדם המוגבל לביתו מחמת גילו או מצבו הבריאותי והוא מצטער מהפסד מצוות ברכת האילנות, שיתכן והיה רגיל בה מדי שנה. הרשה לי להתפעל מתשומת הלב והרגישות.
הלכתית, עלינו לברר האם לשון 'יציאה' שנקטה הגמרא, הכרחית ואם יוּתר לברך מהבית, על ראיית איזה דבר ניתן לברך.
בעניין ברכת האילנות בלא לצאת מן הבית, הטבת לאמר שלגבי ברכת הלבנה כבר נפסק שזקן או חולה יכול לאמרה מבעד לחלון ביתו, ובתנאי שהוא אכן רואה את הלבנה עצמה ולא רק את זוהרה או ההשתקפות שלה על גבי מראה או משטח אחר.
בפסיקה נאמר שעדיף לפתוח את החלון אבל במקרה של קור או סכנה אפשר לברך מבעד לזכוכית,
ובלבד שתראה הלבנה עצמה.
בדומה לזה אנחנו נאמר, שלשון יציאה בימי ניסן היא דוגמא מצויה אך אינה תנאי הכרחי, כך שאם מחלונו של האדם הרתוק לביתו נראים עצי פרי בפריחתם, אין שום מניעה לברך עליהם אפילו ממיטתו.
בשאלתך, נראה שאין זה המקרה. אתה שואל האם די יהיה לשלוח תמונה של העצים לבית בכדי שיברכו עליהם. בהמשך לדברינו על ברכת הלבנה – לא ניתן לברך עד שיראו הלבנה או העצים המלבלבים עצמם. הברכה באה כהודיה על ההתחדשות בזמן הראיה ואילו תמונה יכולה להיות מצולמת בכל זמן, ואין בראייתה עדות על התחדשות המתרחשת כרגע. 
(לכאורה שידור חי בוידאו עשוי לפתור את הבעיה הזו, אבל גם הוא יכנס לתיאור של רואה הלבנה מבעד למראה או בהשתקפות, עליה נפסק שאין לברך).
אפשרות אחרת היא להכניס לבית החולה עציץ ובו עץ פרי בפריחתו. (אין מדובר בעציץ נוי, אלא לדוגמא בעץ פרי צעיר ופורח שהוכנס למיכל עם די אדמה שתאפשר לו להתקיים, והובא כך אל תוך הבית)
אף שלכתחילה מהדרים לראות שני עצי פרי בשעת הברכה, במקרה זה אפשר לסמוך על עיקר הדין – ראיית עץ אחד בשעת לבלובו.
באחד הפוסקים מוזכרת האפשרות לברך על ענף תלוש ובלבד שלא נשר ממנו הפרח. 
דעה זו, אף שהיא מושכת לב וקלה יחסית לביצוע, היא דעת יחיד (בדומה לדעת היחיד המתירה לברך על זוהרה של הלבנה בלי לראות את הלבנה עצמה). היא לא פשוטה מפני שבכל ההלכות הנוגעות לברכת האילנות יש הקפדה לברך על פריחה שעתידה להניב פרי, ואילו ענף תלוש כבר לא יצמיח דבר. 
לפי הכלל  'ספק ברכות להקל' (הקובע כי מחשש  לברכה לבטלה אין לאמר ברכה במצב של ספק) 
לא ראוי לסמוך על דעת יחיד רחוקה במקרה כזה .
לסיכום: נכון וראוי לעשות מאמצים כדי לאפשר לאנשים המוגבלים לביתם להיות שותפים פעילים ולא להפסיד מצוות שיכולות לרומם את רוחם ולחזק אותם. 
במקרה של ברכת האילנות, אם לא נשקפים האילנות מן החלון, ניתן, אם אפשר, להתאמץ ולהביא לבית עציץ ובו עץ פרי בפריחתו.
תודה על ההזדמנות לברר עניין זה שיש בו חסד וכבוד, ביקור חולים והידור פני זקנים.
הרבנית רחלי שפרכר היא יועצת הלכה ומלמדת בנשמת, וראש תוכנית ההלכה במתן.
 
מקורות להרחבה:
ברכת אילנות בגמרא: ברכות מג ב
דיני ברכת לבנה וברכת מלכים מבעד לחלון או מראה: שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן כח 
הרב עובדיה יוסף מביא שם שלל פוסקים וראיה ממכת ראש השנה כד: "ראינוהו במים או בעששית אינה חשובה ראיה"
ברכה על עץ אחד: שו"ת בצל החכמה חלק ו סימן לו
ברכת האילנות על אילן שהובא לתוך הבית: ילקוט יוסף מועדים שו"ת סימן ז 
"ודרך אגב, נראה דאילן העושה פירות הנטוע בעציץ שאינו נקוב, אפשר לברך עליו ברכת האילנות, אם יש באילן פרחים, קודם נפילתם. שהרי מרן בש"ע (יו"ד סי' רצד סעיף כו) פסק, שהנוטע עץ בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה, ומוכח שנקרא עץ. ועיין בנשמת אדם (כלל קנב סי' א') שהוכיח ממרן הנז', דעל פרי שלו יש לברך בורא פרי העץ. ועיין בתוס' הרידב"ז בירושלמי (פרק ה' דמעשרות), ובשו"ת מהרי"ל דיסקין (סי' כז). ע"ש."
 וכן בחישוקי חמד פסחים עמוד תקפא, ובספר מעשה חמד על ברכת האילנות פרק שני ט-י ובעוד אחרונים בני זמנינו (ספר פרח מטה אהרן ושו"ת ברכת יהודה)
ברכת האילנות בענף תלוש: בדעת קדושים (לבעל האשל אברהם – בוטשאטש) מובא בדעת תורה למהרשד"ם

לא התקבלו תגובות
.

תיקון היסטורי לעדה האתיופית (בית הלל)

ההחלטה שהתקבלה היום בוועדת השרים לקידום שילובם בחברה הישראלית של העולים מאתיופיה, להכיר באופן רשמי בקייסים כמנהיגים רוחניים, ולהסדיר את שירותי הדת עבור אזרחי ישראל יוצאי אתיופיה, היא תיקון היסטורי.

לפני כשלוש שנים נפגשנו עם נציגי הקייסים והרבנים של קהילת יוצאי אתיופיה בישראל, המשמשים כמנהיגים הרוחניים של הקהילה. במפגשים נחשפנו לתחושה לפיה הקהילה האתיופית מרגישה כי נעשה להם עוול במהלך השנים ע"י מוסדות המדינה והדת, מערכות החינוך וכלל החברה. האמנו שדרך שיתוף פעולה בין קייסים לרבנים, ניתן יהיה להתייחס ביסודיות לסוגיות הקשורות לקהילת יוצא אתיופיה.

אנו רואים חשיבות רבה בהגעת בני הקהילה לישראל ובשילובם בחברה, הנעשית ברוח חזון הנביאים על קיבוץ הגלויות. אנו מברכים על ההחלטה שהתקבלה היום בוועדת השרים, להכיר במוסד הקייסים ולקבע את מעמדם כמנהיגים רוחניים ככל מנהיג רוחני בעם ישראל, מתוך הכרה שהקהילה האתיופית הינה חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית.

**
צפו בדבריו של הרב ד"ר שרון שלום, מהכנס בו ערכנו מפגש בין רבנים לקייסים מהעדה האתיופית:
"בעולם היהודי מעולם לא הייתה אחידות, הייתה אחדות, אבל מה שהחריב את בית המקדש זה לא השוני שהיה קיים, אלא זה חוסר השוויון בין אחד לשני. לעולם היהודי האתיופי יש המון מה לתרום לעולם ההלכתי, אבל גם לעולם ההלכתי יש המון מה לתרום לעולם היהודי האתיופי. אנו לא קובלים פה על הרשעה אלא רוצים להוסיף כאן צדק".

 

 


לא התקבלו תגובות
.

עמדת בית הלל הנהגה תורנית לנשים

האם ראוי שנשים ימלאו תפקידי הנהגה תורנית?

 

בדורנו נשים רבות לומדות תורה בכל הרמות – בצעירותן בבתי הספר ובאולפנות ובבגרותן בבתי מדרש ובתכניות אינטנסיביות ללימודים גבוהים. רבני ורבניות 'בית הלל' רואים בצמיחת לימוד התורה של הנשים בדורנו ברכה וחיזוק אור תורת ה' בעולם. כפי שכתבנו בפסק בנושא "אישה פוסקת הלכה",[1] על פי הכרעת פוסקי הדורות נשים העוסקות בלימוד ש"ס ופוסקים בשקידה ובקבלת מסורת מתלמידי חכמים, יכולות גם להורות הלכה. אנו סבורים שנשים אלו יכולות גם למלא תפקידי מנהיגות תורנית בציבור ובקהילה. מאחר שנשים עוסקות היום בלימוד תורה מעמיק ברמה גבוהה, טבעי הדבר שמתוכן עולה קבוצה איכותית של נשים המסוגלות לפסוק ולהוביל המשתלבות בהנהגה התורנית בציבור בדרכים שונות:

יש נשים המלמדות תורה בקהילותיהן בנוסף לרב הקהילה – הן עוסקות בייעוץ ובפסיקה הלכתית בכל התחומים, מלוות משפחות בימי שמחה ובימי אבלות ומשמשות דוגמה תורנית לציבור בכלל, ולציבור הנשים והבנות בקהילה בפרט.

יש קהילות שבהן הרב והרבנית הם בני זוג תלמידי חכמים המלמדים תורה ומנהיגים את הקהילה במשותף. מנהיגותה של אישה תלמידת חכם בעזרת הנשים בבית הכנסת מחיה את עזרת הנשים ומאפשרת לנשים להיות שותפות מלאות לעבודת ה' בקהילה.

יש נשים שמשיבות לשאלות הלכתיות בהלכות נידה. במקרים רבים בעבר נמנעו נשים לשאול את הרב ולברר עמו שאלות בהלכות נידה מתוך בושה ומבוכה. בזכות הנשים שלמדו תחום זה שאלות אלה עולות ומתבררות. בשל ההבנה ההדדית, אישה המסייעת לאישה אחרת בעניינים אלו יכולה לברר את המציאות ואת ההלכה בצורה טובה יותר מפוסק גבר.

זה יותר משני עשורים עשרות נשים משמשות טוענות רבניות בבתי הדין הרבניים. הן זוכות לשיתוף פעולה ולהערכה הן מצד בתי הדין הן מצד המתדיינים בפניהן. הטוענות הרבניות מקדמות את עבודת בית הדין הרבני, מסייעות מדי יום לזוגות בעת מצוקותיהם ופועלות לפתרון בעיותיהן של נשים מסורבות גט.

במוסדות לימוד וחינוך נשים ממלאות תפקידים תורניים מגוונים: מחנכות, רבניות בתי ספר, ראשות מדרשות, ר"מיות במדרשות וראשות בתי מדרש בתיכונים ובמדרשות.

נשים ובנות צעירות פוגשות תלמידות חכמים במאמרים ובמענה לשאלות מרשתת.

מלבד התפקידים שהזכרנו אשר נשים ממלאות במקומות רבים כבר עתה, נשים עשויות למלא בשנים הבאות תפקידי מנהיגות תורנית רבים נוספים בקהילות, כמו לשמש דמות תורנית לסטודנטים ולסטודנטיות במוסדות אקדמיים, ללוות ליווי רוחני חולים ובני משפחותיהם ולהדריך אותם הדרכה הלכתית בבתי חולים, בבתי אבות ועוד.

הן הקהילות הן הציבור בכללו עשויים לזכות לברכה גדולה משילוב של הנהגה תורנית של גברים ונשים. מנהיגה תורנית יכולה להיות כתובת אישית, נגישה וקרובה לנשים, כתובת שנשים אולי לא היו יכולות למצוא במנהיג תורני. נוכחותה והדוגמה האישית שהיא מציגה מעמיקות ומעשירות את עולמן הדתי של הנשים וממלאות חלל גדול שקיים בהיעדר הנהגה תורנית של נשים. יתרה מכך, מהקשר שיוצרים הגברים והבנים הצעירים בקהילה עם המנהיגה התורנית הם לומדים לכבד יותר את הנשים בכלל ואת לימוד התורה של הנשים בפרט, תוך שמירה על כללי הצניעות הראויים, ממש כמו מערכת היחסים בין הרב לנשות הקהילה. נשים מנהיגות עשויות ליצור דרכי הנהגה חדשות שיעשירו את הקהילה בנוסף להנהגה התורנית המקובלת מימים ימימה.

לעתים נשים מגיעות למעגלי השפעה ולמנהיגות תורנית באופן טבעי מכוח תורתן ואישיותן בלבד. אולם חשוב גם ליצור לנשים תפקידי הנהגה תורנית רשמיים שיעצימו את דמות המנהיגה בעיני הציבור. יש לשלם לאישה המשמשת בתפקיד רשמי משכורת על עבודתה למען הציבור כדי לאפשר לה להמשיך להקדיש כוחות לצמיחתה התורנית, ולהיות דוגמה לנשים צעירות המעוניינות לרכוש הכשרה לתפקידים דומים בעתיד. 

גם בדורות הקודמים היו תקדימים של נשים שהנהיגו בקהילות. בעבר נשים אלה היו בודדות ויוצאות דופן, אולם מהן למדנו כי הדבר אפשרי וראוי על פי התורה. בדורנו מספר הנשים הראויות להנהגה הולך ועולה. כאשר מונעים תפקידים מנהיגותיים בציבור ובקהילה מנשים, מאבדים אוצר יקר שזכינו לו בסייעתא דשמיא בדורנו, ומונעים מהנשים הראויות לכך ללמד את התורה שהן למדו. מובן מאליו שהגדרת התפקידים תיקבע בהתאם להלכה, שכן מדובר בנשים המקפידות בקלה כבחמורה ומחזקות בקהילותיהן את המחויבות והנאמנות אליה. הגדרת התפקידים תיקבע כמובן גם מתוך התאמה לצורכי הקהילות השונות.

כך תיאר הנביא מיכה את הנהגת דור יציאת מצרים: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם".[2] האישה יכולה להנהיג את הנשים כפי שעולה מתרגום יונתן שם: "וּשְׁלָחֵית קֳדָמָך תְּלָתָא נְבִיִין, מֹשֶׁה לְאַלָּפָא מְסִירַת דִינִין, אַהֲרֹן לְכַפָּרָא עַל עַמָּא, וּמִרְיָם לְאוֹרָאָה לִנְשַׁיָּא" [ושלחתי לפניכם שלושה נביאים, משה ללמד מסירת דינים, אהרן לכפר על העם, ומרים ללמד את הנשים]. היא עשויה להיות גם חלק מההנהגה של כלל העם, כמובא בספרי: "שכל זמן שהיו הדגלים נוסעים, לא היו הולכים עד שמרים מקדמת לפניהם, וכן הוא אומר 'ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים'".[3]

ארגון בית הלל ישמח לסייע לקהילות ולמוסדות המעוניינים להתעשר משילוב נשים תלמידות חכמים בהנהגתם כדי להתחזק מבחינה תורנית.

 

 



[1]בית הלל חוברת 9 (טבת תשע"ה), עמ' 11-9. http://www.beithillel.org.il/show.asp?id=68592#.WMlHFvnyvIU

[2] מיכה ו ד.

[3] ספרי דברים, כי תצא פסקה רעה.


לא התקבלו תגובות
.

נשות תורה עונות כהלכה: מיזם ´משיבת נפש´ של רבניות בית הלל

"אנשים ונשים בגילאים שונים מרגישים צורך להתייעץ עם דמות תורנית, לא רק בשאלות של הלכה, אלא גם בשאלות של אמונה, השקפה, אורח חיים והדרכה. נשים, כמו גם נערות צעירות, זקוקות למענה נשי, ליכולת לשוחח בפתיחות ובגילוי לב עם אישה על כל נושא שבעולם, ובפרט כשהדבר מגיע לנושאים אישיים ואינטימיים או נשיים במובהק.

 

נשות תורה עונות כהלכה: מיזם 'משיבת נפש' של רבניות בית הלל

יעל שמעוני

"אנשים ונשים בגילאים שונים מרגישים צורך להתייעץ עם דמות תורנית, לא רק בשאלות של הלכה, אלא גם בשאלות של אמונה, השקפה, אורח חיים והדרכה. נשים, כמו גם נערות צעירות, זקוקות למענה נשי, ליכולת לשוחח בפתיחות ובגילוי לב עם אישה על כל נושא שבעולם, ובפרט כשהדבר מגיע לנושאים אישיים ואינטימיים או נשיים במובהק." במסגרת מיזם חדש בשם 'משיבת נפש', קבוצה של רבניות מארגון בית הלל הצטרפה כעונה במדור 'שאל את הרב' באתר כיפה. הרבנית יעל שמעוני מציגה את המיזם שבראשו היא עומדת, את המחשבות שמאחוריו ואת אופן הפעילות בו, ומעלה תובנות אחרי חצי שנה שהמיזם רץ ברשת

 

הרבנית יעל שמעוני עומדת בראש מיזם 'משיבת נפש – רבניות בית הלל, נשות תורה עונות כהלכה', עמיתה במכון למנהיגות הלכתית ע"ש סוזי ברדפילד במדרשת לינדנבאום, מלמדת בתיכון פלך ירושלים וחברה בקבוצת האומנות 'סטודיו משלך'

 

שאלי את הרבנית

עם צמיחתו של האינטרנט, דמויות הסמכות חוות שינויים מהותיים. גם הסמכות הדתית חווה שינוי במערכת ההיררכית שלה. החשש המרכזי בעידן המדיה הוא פגיעה בהיררכיות המסורתית של הקהילה הדתית. על אף האיום בהשפעת התרבות החילונית וחשיפה לערכים שאינם תואמים את ערכי המגזר, פתיחותו של המגזר הדתי לאומי יחד עם ערכיו החברתיים והלאומיים, אִפשרו הקמת אתרי אינטרנט מגזריים אשר מוכרים כיום לכולנו, כמו ערוץ 7, כיפה וסרוגים.

בין השאר, באתרים אלו התפתחו מדורי 'שאל את הרב', המאפשרים גישה ישירה לרבנים שונים וקבלת תשובות וירטואליות ומהירות בסוגיות הלכתיות שונות. מדורים אלו מדגישים את הדיסוננס בו מצויה החברה הדתית בעידן המידע, ואת השפעתו עליה. מצד אחד ניתן לראות בנגישות זו פתיחות לעולם המשתנה, דמוקרטיזציה הלכתית ונגישות טובה ונוחה יותר לרבנים. מן הצד השני, עולה חשש כי בצורה וירטואלית זו, לא רק ששאלות הלכתיות לא יקבלו תשובות מלאות ומפורטות במקרים הלכתיים מורכבים, אלא הן יערערו את הממסד הרבני המוכר בדמות 'עשה לך רב', יגרמו לירידת הצורך בממסד הרבני, ויביאו לכך שהמפגש בין האדם הדתי והדמות הרבנית תתקיים רק דרך המסך.[1]

מיזם משיבת נפש – נשות תורה עונות כהלכה של ארגון בית הלל עלה לאוויר בחודש אדר תשע"ז. במסגרת המיזם קבוצה של רבניות מארגון רבני ורבניות בית הלל, הצטרפה כעונה במדור 'שאל את הרב' באתר כיפה. לשואלים שאלות בפלטפורמה הקיימת באתר ניתנת האפשרות לבחור את "משיבת נפש – רבניות בית הלל" כנמען לשאלתם. הרבניות מקבלות את השאלות ומפרסמות תשובות לצד שאר הרבנים והקבוצות הנותנים מענה באתר.

בראש ובראשונה, המיזם הוקם על מנת לספק לנשים ולבנות צעירות כתובת נשית לשאלותיהן בכל תחום, ולאפשר להן לקבל מענה מותאם דרך האינטרנט, שלא תמיד יוכלו לקבל בדרך אחרת. אנשים ונשים בגילאים שונים מרגישים צורך להתייעץ עם דמות תורנית, לא רק בשאלות של הלכה, אלא גם בשאלות של אמונה, השקפה, אורח חיים והדרכה. נשים, כמו גם נערות צעירות, זקוקות למענה נשי, ליכולת לשוחח בפתיחות ובגילוי לב עם אישה על כל נושא שבעולם, ובפרט כשהדבר מגיע לנושאים אישיים ואינטימיים או נשיים במובהק. המיזם מרחיב את ההיענות לצורך זה מעבר לתחום טהרת המשפחה, ומציע מענה חלוצי בכל המרחב התורני. בנוסף, 'משיבת נפש' מאפשר חשיפה לדמויות תורניות נשיות. במרחב התורני, הממשי והווירטואלי, אין מספיק נגישות לנשים שיכולות לשמש ככתובת תורנית. אלו מוכָּרות פחות, שכן לרוב אינן נושאות במשרה רשמית, אין קהילה שהן עומדות בראשה, ויש להן פחות הזדמנויות להכרה במרחב הציבורי. כך ישנה אפשרות לשואלים ולקוראים להכיר, להיחשף וליצור קשר עם דמויות תורניות נשיות, בכל תחומי ההלכה והרוח. עצם החשיפה מאפשרת את העצמתן של דמויות נשיות אלו, הפועלות כבר במרחבים חינוכיים ותורניים ברחבי הארץ, ומעודדת נשים נוספות לעסוק בתורה.

מיזם 'משיבת נפש' יוצר התמודדות חדשה ומאתגרת. לצד ההזדמנויות הרבות, מזמן המענה באינטרנט גם מורכבויות רבות. בכל צעד אנו ערות לאתגר, וחוות על בשרנו את השאלות המתעוררות.

מאחורי הקלעים של המיזם

היוזמה הראשונה שפתחה את הדלת למיזם 'משיבת נפש' הייתה של הרבנית ד"ר תמר מאיר,[2] כאשר הפיתוח ויצירת התשתית למיזם נעשו על ידי הרבנית שירה ספיר.[3] הרעיון נהגה כשנה וחצי לפני העלייה לאוויר ובמשך שנה גובש החזון והונחו היסודות למיזם. בשלב השני נכנסתי אני לתפקיד מנהלת המיזם, ובמשך כחצי שנה עסקתי בגיבוש קבוצת המשיבות הראשונית ובבניית נהלי הפעולה.

22 המשיבות הפועלות כיום במיזם עוסקות כולן בתפקידי הנהגה וחינוך תורניים, ובעלות רקע לימודי וחינוכי עשיר. כולן רבניות החברות בארגון בית הלל. כדי לצאת לאוויר העולם רק לאחר הכנה מעמיקה ומדויקת, נפגשו הרבניות במהלך זמן ההכנה, למדו את המרחב האינטרנטי ואת האפשרויות הגלומות בו, וקבעו כללי כתיבה ששומרים על רף של דיוק, העמקה וקשב במענה האינטרנטי.

במהלך חצי השנה האחרונה בה פועל המיזם, ניתן מענה למעל 130 שאלות, בתחומים הלכתיים מגוונים וכן שאלות ייעוץ והכוונה רגשית ורוחנית. רוב השאלות נשאלות על ידי נשים, רובן צעירות עד גיל 35 ומיעוטן מעליו. לצד השואלות נשאלנו גם ידי גברים אולם בהיקף נמוך משמעותית. כאשר מגיעה שאלה באתר כיפה הממוענת ל'משיבת נפש', היא מועברת לאחת מתוך המשיבות או לקבוצה מתוך הפועלות במיזם, לפי תחומי העיסוק והידע של המשיבות ולפי רצונן. זמן המענה שלנו משתנה לפי תוכן השאלות ומהותן. לשאלות דחופות נשתדל לתת מענה תוך יום אחד ועל פי רוב הוא יישלח בפרטי לשואלת. עד לפרסום התשובה באתר עוברים כשבועיים, אך אנו מקפידות שהשואלים יקבלו את המענה בסמוך לפנייה. במקרים בהם יש שאלה מורכבת הדורשת פרטים נוספים מהשואלת או עיון רב, נשלחת תשובה פרטית המיידעת על המצב, וכאשר מוכנה התשובה המלאה נשלח לשואלת קישור במקביל לפרסום.

המשיבות אינן לבד. את הפרויקט מלווה וועדה מייעצת המורכבת מרבני ורבניות בית הלל, וכן פסיכולוגית בה נעזרות המשיבות בשאלות רגישות. מרגע הפניית השאלה ישנו ליווי צמוד לאורך תהליך הכתיבה והעריכה עד לפרסום התשובה. הליווי משמש ככלי עריכה וייעוץ, אולם התשובה נכתבת ונחתמת על ידי הרבנית או הרבניות שקבלו את השאלה לידן. בכתיבה ובעריכה מושקעת חשיבה רבה, וישנה הקפדה על איכות בתוכן ובצורה, כדי לתת את המענה המתאים ביותר לשואלת השאלה.

השאלות שנשאלנו מאז תחילת המיזם התקבלו מקהלים מגוונים בהרבה מהקהל הטבעי אליו חשופות רוב המשיבות. כאמור, רוב השואלות הן נשים ומיעוטם גברים, ובזה אין חריגה גדולה מהקהל שאנו מכוונות אליו ומורגלות בו – קהל נשי. השאלות מגיעות מכל רחבי הארץ, מעדות שונות ומגילאים שונים. כמו כן נראה שהקהל הטבעי שפונה למענה נשי על בסיס הכרות מסתייג בדרך כלל מהשימוש בפלטפורמה האינטרנטית. נתון זה עלה בבהירות מסקר שערכנו לפני ההרצה של המיזם, אשר הופץ בפייסבוק ובווטסאפ לבנות מדרשה, לחיילות, לבנות שירות לאומי ולסטודנטיות, שהן חתך של אותו קהל טבעי. מתוך התשובות לסקר עלה שיש לנשים רבות הסתייגות משימוש באינטרנט לשאלות הלכתיות, לצד תיאור של צורך במענה כזה. נראה שקהל היעד הטבעי עדיין בודק את הממשק ואת האפשרות שמזמן האינטרנט, אך אין הוא מרבה לשאול בו שאלות. כך יוצא שהכניסה למענה האינטרנטי יוצרת חשיפה לקהל חדש, בעיקר בתחילת הדרך. כעת, לאחר שהמיזם פועל ורואה ברכה, אנו מתחילות בתהליך חשיפה של המיזם לציבור.

למרות האמור לעיל חשוב להדגיש כי הממשק האינטרנטי מבוסס על אנונימיות. גם כאשר ניתנים פרטים על ידי השואל הם לרוב עמומים, ולכן אין אנו יכולות לדעת בוודאות מי הן השואלות. כמו כן היות שקהל הקוראים רחב מאוד וכל מענה שמתפרסם חייב להיות מתאים לקוראי האינטרנט, הכתיבה הופכת להיות שונה וקשובה יותר, הן לאפשרויות הקריאה השונות של הציבור הרחב, והן לקהל הטבעי ולקהל החדש כאחד. זהו אתגר לא פשוט ואנו עוסקות כל העת בהקשבה, בחשיבה ובעריכה מדוקדקת לאור הבנה זו.

התמודדות עם סוגיות הלכתיות במרחב האינטרנטי

מנעד השאלות שמגיעות ל'משיבת נפש' רחב ביותר, ונוגע בתחומים הלכתיים, רוחניים וגם בתחומי הייעוץ. בתחום ההלכתי אנו נשאלות שאלות פשוטות ומורכבות, בנושאים כגון כשרות, שבת, חגים, תפילה, ברכות ודיני ממונות. מעגל החיים מביא גם הוא שאלות בתחומים רבים: טהרת המשפחה, פריון, הורות, נישואין, גירושין, כיבוד הורים, אבלות ועוד. כמו כן מתקבלות שאלות רבות העוסקות בתחומי הצניעות השונים, בתחומים הגותיים, רוחניים ועכשוויים. כמעט כל השאלות מתאפיינות בשילוב בין מצבים הלכתיים למצבים אנושיים, המשפיעים על המענה הנכון לכל שאלה. השאלות מעוררות חשיבה רבה, המנעד הרחב מרתק ומרשים והמילים נשקלות בפלס.

בהתייעצויות הלכתיות פנים אל פנים ישנן שאלות הלכתיות שמורכב לענות עליהן, קל וחומר שגם בשאלות שמגיעות אלינו בפלטפורמה האינטרנטית. כבר קרה ששאלות שנשאלנו עוררו סוגיות הלכתיות כבדות משקל, שלא ראוי ולא ניתן לתת להן מענה באינטרנט. בשאלות מסוג זה אנו מדגישות את האופי המורכב של השאלה ומציעות פנייה אישית להמשך בירור. למקרה בו ייווצר קשר ישיר עם השואלת, אנו מלוות בפוסקים המתמחים בתחום הנידון. סוג מיוחד של שאלות הן שאלות בעלות אופי פסיכולוגי ייעוצי מובהק, שאלות בהן עולה חשש לפגיעה מינית, אובדנות, או מצוקה נפשית חריפה אחרת. לחילופין שאלות העוסקות בהתמודדות עם מצבים נפשיים שונים, כגון דילמות הלכתיות לאדם עם OCD, או שאלות חינוכיות הלכתיות בחינוך ילדים על הרצף האוטיסטי.[4] בשאלות מסוג זה אנו מלוות על ידי פסיכולוגית בכתיבה ובהפניה של השואלת, תוך הבנה ושיתוף פעולה בין תפקידנו כרבניות משיבות לבין הגורמים הטיפוליים. אנו רואים בליווי ובייעוץ פסיכולוגי חשיבות גדולה, ואכן השאלות בשטח מראות כי ייעוץ זה חשוב ומאפשר לתת מענה שקול ומדויק כאשר עולות מצוקות על ידי השואלות והשואלים.

לאורך הזמן קיבלנו שאלות בנושאים שהיו חדשים לנו, כגון נדרים מסוגים שונים ושאלות הנוגעות לשמות, כגון התלבטויות על שינוי שם וקריאה בשם. לכן לצד העבודה על שאלות ספציפיות אנו עורכות השתלמויות שמעשירות אותנו בתחומים אלו, אשר מאפשרות לנו להיענות גם לאתגרים חדשים.

זמינות ואנונימיות: הבמה האינטרנטית

האופי של השאלות הנשאלות באינטרנט הוא ייחודי, בעיקר מפני שהאינטרנט מאפשר זמינות ואנונימיות. נשאלנו מספר מכובד של שאלות רגישות מאוד – שאלות שללא המאפיינים הללו כנראה לא היו נשאלות. מספר רב של פעמים נכתב בשאלה כי לא הייתה לשואלת כתובת אחרת, ועל כן היא משתמשת בפלטפורמה זו. על רוב השאלות האלו נתנו מענה פרטי, ונתנו פרטי קשר אישיים לפי הצורך להמשך קשר טלפוני. במקרים בהם ראינו חשיבות בפרסום נושא מסוים, פרסמנו שאלה ותשובה המבוססות על המקור, תוך הקפדה על אנונימיות כבכל הפרסומים. עם זאת, רוב רובן של השאלות, מעל 85%, מתקבלות ונענות בפרסום ציבורי ללא מענה פרטי קודם. מעניין לראות שבחודשים האחרונים התקבלו יותר שאלות רגישות הדורשות מענה פרטי. עוד מוקדם לדעת אם זו יד המקרה או שמתחילה להיווצר שינוי מגמה, הנובע מהכרות של נשים עם המענה של 'משיבת נפש' ומביא לשימוש יותר נרחב בו בשאלות רגישות.

האופי המיוחד של הפלטפורמה מאפשר לתת יד לנשים ולאנשים שאחרת לא היו יכולים למצוא מענה, ומֵקל בדרך למציאת דמות רבנית ממשית להתייעצות. האינטרנט מאפשר פנייה לדמות נשית, פנייה שעד כה לא הייתה זמינה באזורים רבים של הארץ. אנו נוכחות לראות שמועלות בפנינו סוגיות והתלבטויות עדינות בהן ברור כי הפנייה לדמות נשית מאפשרת שיח אחר, ומקלות על עצם היכולת לשאול. בכל פנייה מסוג זה אנו חשות את החשיבות והצורך של הנוכחות שלנו במרחב זה, ועל כך ארחיב בהמשך.

לצד זאת, האנונימיות שמאפשרת הבמה האינטרנטית וחוסר היכולת לדעת מי עומד מולנו, גורמת לכך ש'משיבת נפש' תשמש גם במה ל'טרולים' ולאנשים המחפשים היכן להתנגח. קשה לברור בין השאלות האמיתיות והחשובות לשאלות הנשאלות למטרה זו. למרות זאת אנו משתדלות לענות על כל שאלה ברצינות ולעומק.

נוכחות נשית תורנית ברשת

הפעילות באתר יוצרת הנכחה חדשה של העולם התורני הנשי במרחב הציבורי האינטרנטי. במקום כתבות תדמית המתארות את התופעה של עולם התורה הנשי מבחוץ, נוצר כאן עולם של תוכן תורני, הלכתי ורוחני הנכתב על ידי נשים. הכתיבה אינה רק בתחומים הנשיים המובהקים, אלא במגוון תחומים רחב מאוד. היתרון המרכזי הוא שהכתיבה הנשית אינה מונחת בנפרד ובריחוק מהמענה הרבני הרגיל, והרבניות מופיעות לצד רבנים רבים נוספים הנותנים מענה ב'שאל את הרב'.

שאלת הסמכות ביחס לדמויות תורניות נשיות עולה פעמים רבות בעקבות התוכן ההלכתי שכותבות נשים, אולם ביחס למיזם 'משיבת נפש' אין לראות בה את המוקד. כל קבוצת המשיבות מורכבת מנשים שכבר משמשות בתפקידי חינוך והנהגה, והן משמשות כסמכות תורנית עבור תלמידותיהן, ועבור נשים ואנשים המכירים אותן. המעבר למענה באינטרנט דורש את המעמד הראשוני הזה, מעמד הנשען הן על שנות הלימוד והעיסוק בתורה, והן על "שימוש תלמידי חכמים", דהיינו שמירה על קשר הדוק עם תלמידי חכמים ותלמידות חכמים המנהיגים ופוסקים בפועל, קשר בו ניתן לדון ולהפרות אחד את השני בדיון הלכתי. החברוּת בארגון בית הלל וההתארגנות יחד, מאפשרות להעצים את יכולת המענה הקיימת אצל המשיבות בהתמודדות החדשה הזו.

לאור השאלות הנשאלות, נראה שנוכחות נשית תורנית וזמינה הפכה לצורך ממשי, ובכל יום מתגלה לנו עוד טפח בחשיבותו של מיזם זה. עצם העובדה שפעם אחר פעם כותבות לנו נשים שזו הייתה הכתובת היחידה לפנות אליה מדגישה את החוסר שהיה קיים עד כה.

ייחודו של המענה הנשי

בין השאלות שהתקבלו אשר דרשו מענה פרטי, היו שאלות בהן ניכר מאוד הצורך במענה ראשוני נשי דווקא. לא אדגים מהשאלות הפרטיות אולם אביא דוגמה נושקת מתשובה שפורסמה, העשויה להעיד על התופעה הרחבה. זוהי שאלה מני רבות שנגעה בתחום הצניעות ומיניות. אישה צעירה בתהליך התקרבות אל החיים הדתיים העלתה שאלות על גבולות המותר בקשר מיני דתי ובמילותיה: "אני יודעת מה אסור שיהיה בקשר הפיזי אבל באמת שאני כבר לא מבינה את המותר, התחזקתי ועד לפני שנתיים הייתי בעולם חילוני כך שעכשיו אני לא יודעת אם הדברים שאהבתי בזוגיות החילונית שהייתה לי מותרים גם בזוגיות הדתייה שתהיה לי בעזרת ה'".[5] דרך דוגמה זו ניתן לראות את הפתח שנפתח כאשר דמות תורנית נשית היא הכתובת לשאלה. שאלות אלו יכולות להיות מופנות לרבנים, אולם הפנייה לדמות נשית מאפשרת לשואלת לשאול ביתר קלות בנושא שהיה מעורר מבוכה גדולה בהרבה בפנייה לרב גבר.

בנושאים הנוגעים לצניעות ולמיניות החשיבות שבמענה מאישה לאישה יותר ברור לנו. אולם המענה הנשי נותן איכות נוספת גם בהקשרים אחרים. איכות זו באה לידי ביטוי ביכולת של השואלת לקבל מענה מדמות המאפשרת הזדהות, דמות שהשואלת יכולה לראותה בה את עצמה ביתר קלות, ולכן התשובה המתקבלת נשמעת באוזני השואלת באופן אחר.

כדי לנסות לחוש זאת אביא מספר דוגמאות משאלות הלכתיות בהן הרקע הרגשי לשאלה הוא בעל חשיבות מרכזית במענה. שאלה אחת עסקה בהתלבטות של אישה האם לענוד טבעת נישואין ששופצה בזמן השבעה על אביה.[6] שאלה נוספת עסקה במתח שנוצר סביב היעדרות צפויה של אחות מאזכרה של אחד עשר חודש.[7] דוגמה נוספת שייכת לנושא כיבוד הורים; נשאלנו על ידי אישה צעירה החווה מורכבות במערכת היחסים עם אימהּ כך: "ישנן הלכות בכיבוד הורים שקשות עליי במיוחד – כמו לא לעמוד במקומם, לא לתת חוות דעת על מה שהם אומרים, בלי ביקורת אפילו ביני לבין עצמי... דוג': אם אמא שלי חווה איזה קושי היא תתייעץ איתי ותשאל את דעתי, דבר שלפעמים מכביד עליי מאוד. ואני לא יודעת מה אני אמורה לעשות?...".[8] בשאלות הללו בולט המענה לשני צִדי התשובה, ההלכתי והרגשי, והשילוב בניהם; ובשלושתן קשה להניח את האצבע על האיכות הנוספת שנותן מענה נשי, אולם נראה שהעובדה שהעונה היא אישה מקרבת בין השואלת לעונָה. עצה של אישה בהתמודדות של בת ואם יש לה מקום אחר בליבה של השומעת, וכך גם מבט נשי על מורכבות מערכות יחסים בין אחיות והמטען הרגשי הגלום בטבעת הנישואין.

יש שיטענו שגם שאלות הלכתיות 'יבשות' יותר עשויות לקבל ניחוח אחר אם המענה הוא נשי, אף על פי שסגנון הכתיבה אינו שונה ממענה גברי מקביל. כך לדוגמה שאלה שנשאלנו על הפעלת מכונת כביסה בערב שבת[9] או שאלה על קליעת צמה בשבת.[10] אני אישית מסתייגת מטענות אלו. במבט על כל הדוגמאות ניתן לראות שאופן הכתיבה, הרגישות והדיוק הם איכויות ששותפים להן גברים ונשים כאחד. אולי מוקדם להצביע בבירור מה נותן המענה הנשי, אך שומה עלינו להמתין ולאפשר לשיח להתפתח, ונסתפק בכך שמענה של נשים לצד גברים נותן יותר דמויות ואפשרויות לפנייה לנשים וגברים כאחד. נשמח בכך שבנושאים המעוררים מבוכה וקושי, המענה הנשי מאפשר לנשים לשאול ביתר קלות במקומות בהם נמנעו מכך בעבר. לצד ההסתייגות ברור כי מענה תורני נשי מציב לנשים ולנערות דמויות המראות כי מקומן של נשים לא נגרע בקודש, ויש בהנכחה זו העצמה של אופק התורה לנשים ולנערות וקריאה לעסוק בתורה ובעבודת ה', ולהידבק בתורה, בדרכיה ובלומדיה.

תפילת הדרך

האתגר הגדול שמזמנות השאלות מהשטח גורם לקשר ולעבודה משותפת חשובה ועמוקה בין הרבניות המשיבות ובין רבנים ורבניות איתם אנו דנים. נוצר כאן שיח שמוקדו תורה, הלכה וייעוץ בשירות הציבור. האינטנסיביות והאנרגיה ששיח זה יוצר, מאפשרות לעולם התורה הנשי לצאת מסגירותו ולפגוש את הצרכים של ציבור רחב בעם ישראל. אנחנו בתחילת דרכנו, ובזמן קצר זכינו להיות כתובת לשאלות מרובות. יחד עם זכות זו אנו עוסקות בהתמודדות עם השאלות הרבות שמעורר המענה האינטרנטי. אנו מעצבות את דרכנו דרך ההתלבטויות המרובות ותוך כדי התייעצות עם רבים וטובים, וברכה ותודה שלוחה לכולם.

הורתו, לידתו וחיותו של המיזם הוא בארגון רבני ורבניות בית הלל, שהוא הארגון האורתודוכסי היחיד בארץ שנשים הן חברות שוות בו בכל דבר. הארגון מתאפיין בשיח משותף, שוויוני ודמוקרטי, בו נשים תורניות פעילות לצד גברים. בהנהגתו הוא משלב נשים, הן בוועד המנהל של הארגון, והן בבית המדרש ההלכתי והרעיוני, הגוף האמון על גיבוש פסקי ההלכה של הארגון. מבנה זה הוא שאִפשר להגות ולהוציא לפועל את המיזם הייחודי והמפעים 'משיבת נפש'.

אחרי שנה של עבודה וחצי שנה של פעילות בשטח, אני מברכת את ארגון בית הלל, צוות 'משיבת נפש', המשיבות והגולשים. התחלנו מהלך חשוב וקפצנו למים עמוקים כדי לתקוע יתד. האינטרנט מאפשר לדברים רבים ומיוחדים להתחדש ולצד העוצמות יש בו סיכונים ואתגרים. למרות החשש והקושי, זוהי זירה שחשוב לנכוח בה ולהשמיע בה קול. הפעולה בקבוצה, ובגיבוי מערכתי מאפשרת לנו לצאת למסע זה בגיל וברעדה.

 

 

המאמר התפרסם בגיליון 81 של כתב העת 'דעות', בהוצאת נאמני תורה ועבודה.



[1] ראו: אלעד קפלן, "איזו כיפה חובש הרב גוגל?", עמודים 776 (כסלו-טבת תשע"ו), עמ' 8–9.

[2] ראשת החוג לספרות במכללת גבעת וושינגטון, ראשת בית המדרש לנשים 'כלנה' בגבעת שמואל, חברת הנהלת ארגון רבני בית הלל ומנהלת תחום העצמת נשים בארגון.

[3] עמיתה במכון למנהיגות הלכתית ע"ש סוזי ברדפילד במדרשת לינדנבאום, מורה ב'עמי' אולפני גיור, יזמית ביצירת הזדמנויות תעסוקה לנשים בעלות השכלה תורנית, מקימה שותפה של מאגר 'השמיעיני' – מאגר מרצות תורניות.

[4] כך לדוגמה בשאלה על חינוך מצוות בגיל צעיר, האם השואלת מציינת כי בתה היא על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, ומבקשת עצה בהתמודדות שלה בחינוך הילדה למצוות השבת. התשובה ניתנה על ידי הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס), המרכזת את תוכנית "מתיבתא" במתן ירושלים ומלמדת את שיעור העיון בגמרא בתוכנית. במקביל היא משמשת כרבנית בית הספר התיכון פלך בירושלים ומלמדת במדרשת לינדנבאום (שבה הייתה ראשת בית המדרש בחמש השנים האחרונות).

www.kipa.co.il/שאל-את-הרב/חינוך-למצוות-בגיל-צעיר-2

[5] השאלה "מושפעת מהעולם או שזה טבעי". נענתה על ידי הרבנית אוריה מבורך, יועצת הלכה ומקימת מכון אפרכסת.

www.kipa.co.il/שאל-את-הרב/מושפעת-מהעולם-או-שזה-טבעי-

[6] השאלה "שאלה בנושא חשוב ללב". התשובה ניתנה על ידי הרבנית רחלי שפרכר פרנקל, יועצת הלכה, מלמדת בנשמת, ראשת תוכנית ההלכה במתן.

www.kipa.co.il/שאל-את-הרב/שאלה-בנושא-חשוב-ללב

[7] השאלה "אזכרה". התשובה ניתנה על ידי הרבניות יעל שמעוני וג'ני רוזנפלד. הרבנית ג'ני משמשת כמנהיגה רוחנית באפרת.

www.kipa.co.il/שאל-את-הרב/אזכרה-15

 

[8] השאלה "כיבוד הורים". התשובה ניתנה על ידי הרבנית בת שבע סמט, ר"מית בבית המדרש לנשים במגדל עוז.

www.kipa.co.il/שאל-את-הרב/כיבוד-הורים-572

 

[9] השאלה "הפעלת מכונת כביסה בשבת". התשובה ניתנה על ידי הרבנית רחל ריינפלד וכטפוגל, רבנית בית הספר במדרשת אור תורה סטון רמות בנות.

www.kipa.co.il/שאל-את-הרב/הפעלת-מכונת-כביסה-בערב-שבת

[10] השאלה "קליעת צמה בשבת". התשובה ניתנה על ידי הרבנית בת שבע סמט.

www.kipa.co.il/שאל-את-הרב/קליעת-צמה-בשבת


לא התקבלו תגובות
.

ההשמצות כנגד השגחה פרטית- הוצאת דיבה

בית הלל מצר על המתקפה החריפה כנגד ארגון השגחה פרטית ומערכת הכשרות שבבעלותו. בראש ארגון השגחה פרטית עומדים אנשים ראויים ואחראיים ביותר, רבנים מומחים בתחום הכשרות ובעלי ניסיון רב בארץ ובעולם.

 

 



תגובת ארגון רבני ורבניות בית הלל על המתקפה כנגד ארגון השגחה פרטית:

ארגון רבני ורבניות בית הלל מצר על המתקפה החריפה כנגד ארגון השגחה פרטית ומערכת הכשרות שבבעלותו.

בראש ארגון השגחה פרטית - כשרות קהילתית עומדים אנשים ראויים ואחראיים ביותר, רבנים מומחים בתחום הכשרות ובעלי ניסיון רב בארץ ובעולם.
נהלי הכשרות וההשגחה של הארגון לא נופלים מהמצוי במערכות הכשרות של הרבנות הראשית לישראל. במקרים רבים הן הנהלים והן התוצאה הסופית עולים בטיבם על מקומות המחזיקים תעודת כשרות מטעם הרבנות המקומית.

אנו סבורים שמונופול הכשרות הקיים איננו בריא וגורם לפגיעה בכשרות בארץ ולכן יש לעודד גופים כמו השגחה פרטית בפעילותם המבורכת, ובלבד שזו תעשה מתוך אחריות ומקצועיות. אחריות זו מחייבת שקיפות במידע לפיו הוא פועל, ומחויבות לעבוד תחת נהלים המבוססים הלכתית.

בהשמצות שנשמעו כלפי גוף זה בימים האחרונים יש משום הוצאת דיבה ושם רע, ללא ביסוס עובדתי ואנו מבקשים לחזק את ידם ופעילותם. אנו קוראים למערכת הכשרות הממלכתית להעניק פיקוח ואישור למערכת כשרות ראויה זו, ובכך להסיר את מונופול הכשרות.

 

 
הרב דודבני מרצה בפני רבניות ורבני בית הלל על נהלי הכשרות של "השגחה פרטית"

 

 

לא התקבלו תגובות
.

לעמוד הבא