עוד

  1. מדינת ישראל
  2. מעמד האשה ביהדות
  3. תורה וחברה
  4. עמדות בית הלל
  5. בית המדרש ההלכתי
  6. ?מי בבית
  7. חדשות

חיפוש

חפש

פייסבוק

על סדר היום

תגובת בית הלל לאירועים הקשים בסוריה

תגובת בית הלל לאירועים הקשים בסוריה


 המראות הקשים המגיעים אלינו בשעות האחרונות מהמתרחש בסוריה, מחזקות היום את הצורך וחשיבותם של הדיונים שאנו מקיימים מזה זמן מה בנושא "סיוע לפליטים לאור ההלכה". דיונים אלה, כמו גם כנס "לא נוכל להתעלם" שקיימנו בנושא, הביאו אותנו לפרסם בשבת האחרונה מסמך הלכתי תחת הנושא "צדקה תרומם גוי", אשר לצערנו הרב, מקבל היום כאמור משנה תוקף!

יו"ר ארגון רבני ורבניות בית הלל, הרב מאיר נהוראי: "מהדיונים הרבים שקיימנו עלתה המסקנה כי מותר מבחינת ההלכה לסייע לאנשים שאינם יהודים מתוך העיקרון ההלכתי והמוסרי של דרכי שלום. דרכיה של התורה דרכי שלום ולכן לא רק שמותר אלא אף מצווה לעשות כך. לצערנו אנו עדים להרג המוני הנעשה בסוריה ואל לנו להתעלם ממציאות נוראית זו אלא להמשיך ולפעול בכלים שיש בידנו למנוע הרג ורצח של עם."

את הפסק המלא תוכלו לקרוא כאן - http://beithillel.org.il/show.asp?id=73309#.WNyx4PkrLIX


לא התקבלו תגובות
.

תגובת בית הלל לדברי הרב לוינשטיין

 תגובת ארגון רבני ורבניות בית הלל לדבריו של הרב לוינשטיין כלפי גיוס נשים לצבא 

לרב יגאל לוינשטיין זכויות רבות בקירוב תלמידיו ורתימתם לקידוש שם שמיים במרחב הציבורי הישראלי, ובפרט בצבא בתפקידים שבהם נדרשו למסירות נפש. דווקא משום כך התבטאויותיו האחרונות, כה חמורות.

אין חולק על זכותו של הרב לוינשטיין להביע את עמדותיו, הנובעות להבנתו מן התורה, אולם לדעתנו, בחר ביטויים הפוגעים בכלל הנשים, ובפרט במשרתות בצה"ל. על גיוס נשים לצה"ל יש מחלוקת הלכתית לגיטימית, אולם על איסור פגיעה, הלבנת פנים והוצאת שם רע, אין כל מחלוקת. מעבר לכך הדברים משקפים את התדרדרות השיח התורני לשפת רחוב זולה, המבזה את התורה ולומדיה.

תרומת המתגייסות לצבא לתפקידים משמעותיים חשובה לביטחון המדינה, וראויות הן המשרתות בצה"ל להערכה וכבוד, כמו החיילים התורמים את שלהם.
 כמו כן, אמירותיו בקשר לרקע הגאוגרפי של המתגייסות מרבות ריב ומדון.

תפקיד ההנהגה הרבנית, שפועלת בשם התורה, לתת לציבוריות הישראלית מהתחושה ש"טועמיה (של התורה) – חיים זכו" ובכך להאהיב שם שמיים ולהרבות שלום בחברה.

חכמינו הזהירו: "חכמים היזהרו בדבריכם". איננו אומרים למסכימים עם דעותיו של הרב לוינשטיין "קבלו דעתנו", אולם תובעת התורה את עלבונה ומבקשת: יצגו הבנתכם בתורה באופן מכובד, והרבו שלום בעולם.


לא התקבלו תגובות
.

הימנעות משימוש בנפצים בפורים

  קולות נפץ הפוגעים בנפש

  הרב מאיר נהוראי - יו"ר בית הלל

בכל שנה, ככל שמתקרב חג הפורים, אנו רגילים לשמוע קולות ורעשים חריגים ברחובות - משחק הנפצים של הילדים. בתרבות היהודית נהוג להשתמש בפורים ברעשן בעת שקוראים בשמו של המן במהלך קריאת מגילת אסתר. השימוש ברעשן נועד לסמל את מחיית זכר עמלק, שהמן נחשב לצאצאו. אך כיום הילדים כבר לא מסתפקים ברעשן המסורתי ומשתמשים באקדחי קפצונים ובנפצים, הגורמים לרעש חזק. מקריאת המגילה עברו הנפצים לרחובות וקולותיהם נשמעים ברחובות של עיר במהלך כל חודש אדר.
 
חשוב לזכור שהפיצוצים הללו אינם חלק ממנהגי פורים ואף מסכנים את הסביבה. החשש הבסיסי הוא שעלול להיגרם נזק פיזי לנמצאים בסביבת הפיצוץ, אך סכנה זו אינה הבעיה היחידה בפיצוצי הנפצים. יש סוג שונה של פגיעה שאנחנו כחברה לא מביאים בחשבון, ואולי בשל כך מתייחסים בסלחנות יחסית לתופעה.
לצערנו, נסיבות החיים במדינת ישראל גורמות לכך שיש בתוכנו נפגעי חרדה לא מעטים. חלקם נפגעו בעטיין של מלחמות ישראל ופיגועי טרור, חלקם כתוצאה מתאונות דרכים או תאונות עבודה, ויש שכבר משחר ילדותם חרדתיים ללא סיבה שניתנת לזיהוי. בעוד קל לזהות אנשים בעלי נכות פיזית, נפגעי חרדה הם שקופים. הם יכולים להיות ידידים קרובים בעבודה או חברים של ילדים בבית הספר. 
חרדה היא תגובה פסיכולוגית או פיזיולוגית של הגוף שנוצרת עקב מתח, אי שקט ודאגה הנובעת מתגובת חירום של הגוף לסכנה. לעיתים החרדה תיגרם כתגובה מוגזמת למצב ממשי, ולעיתים נוצרת ממצבים שנתפסים כמאיימים, אף אם אינם כאלו. ההפרעות הללו יכולות להופיע אצל ילדים ומבוגרים כאחד בצורות שונות ובעוצמות שונות. לקולות הנפצים יש השפעה חריפה על אנשים הסובלים מחרדה - לפעמים עד למצב של אשפוז פסיכיאטרי בעקבותיהם.
משנכנס אדר הקהילה כולה מרבה בשמחה, אולם עבור פגועי הנפש, ובעיקר נפגעי החרדה, חודש אדר עלול להיות סיוט וכאב גדול. הם נרתעים מקולות ההמולה והרעש ומעדיפים לא להיות חלק מאותה המולה, שבה הם חשים חוסר ביטחון ואי שקט נפשי. בחג הפורים יש דגש על הקהילתיות ואחריות הקהילה כולה לנעשה בה. חשוב גם ברגעי שמחה לשים לב לאנשים שזקוקים לנו, ולהשאיר אותם כחלק מהקהילה. 
מנהגי חג פורים נועדו ליצור קרבה וחיבור בינינו לסובבים אותנו - שליחת מתנות לאביונים, לאלו שלא יכולים לשמוח בשמחת החג, מתן משלוחי מנות גם למי שאינם מהחברים הקרובים לנו, וזאת כדי להדק את הקשרים.
דווקא בפורים עלינו לצרף לשמחת החג גם את עניי הנפש שבחברה - נפגעי החרדה ופגועי הנפש. אסור לנו להתעלם ממצוקתם בשם שמחת החג, ועלינו לעשות יותר כדי למנוע את התוצאות הנוראות שעלולות להיגרם מקולות נפץ מיותרים.
התפקיד המוטל עלינו כהורים הוא להדריך את ילדינו, לסמן גבולות ברורים ולא לאפשר להם להשתמש בנפצים. 

לא התקבלו תגובות
.

שיתוף ילדים בתפילה ובבית הכנסת

אם תחפשו בגוגל את המילים "מה עושים ילדים בבית הכנסת?" תמצאו כמעט שני מיליון תוצאות.

שו"תים הלכתיים שעוסקים במותר ובאסור, מאמרים בנושא הגיל המתאים להבאת ילדים לבית הכנסת, ואפילו שכירת מפעילים לילדים בשעות התפילה (בעיקר בקהילות בחו"ל).

מנעד הדעות בשאלה האם נכון להביא ילדים לבית כנסת הוא רחב. יש שאוסרים לחלוטין להביא תינוקות וילדים קטנים שאינם יודעים להתפלל לבית הכנסת, מכיוון שהם עלולים להפריע למתפללים ולסדר התפילה. לעומתם, יש המעודדים הבאת ילדים לבית הכנסת, על אף שאינם מתפללים, כדי שיספגו את אווירת התפילה.

לרגל יום המשפחה החל ביום ראשון, רבני ורבניות בית הלל מציעים רעיונות לשיתוף ילדים בתפילה ומקומם בבית הכנסת.

לחלק את אופן שילובם של הילדים לרמות שונות - כדי שהילדים יתחנכו להיות לצד הוריהם בתפילה, וכדי  שיהיו חלק ממשי ממנה, חשוב לכבד את היכולות השונות של ילדים בגילאים שונים. ההתייחסות השונה לכל שכבת גיל תאפשר לילדים להרגיש שיש ״אופק״ לגדילה ואתגר. בנוסף, צריך לזכור שכמו המבוגרים, גם הילדים באים ל״בית הכנסת״ ולא רק ל״בית תפילה״, והם מבקשים להתכנס עם חבריהם למשחקי הכדורגל והגומי...

הובלת התפילה כקבוצה – ניתן לתת לילדים ולילדות להוביל מהבימה את המעטפת של הכנסת והוצאת  ספר התורה. לפני הקריאה ילדי הגן יובילו את "אנעים זמירות" ו"שיר של יום", לא כמופע יחיד אלא בשיתוף קבוצתי. לאחר הקריאה ילדי היסודי יובילו את "תפילה לשלום המדינה", "אשרי" ו״ימלוך״. ניתן גם לשתף את ילדי היסודי בתפילת ליל שבת, הן כמובילי קבלת שבת (ביחיד או בקבוצה) והן באמירת פרק "במה מדליקין" בסיום קבלת השבת, כאשר מכינים מראש כרטיסים עם המשניות כסדרן וכל ילד מקבל משנה לקרוא בקול רם. לכל התפקידים הללו ניתן למנות גבאי ילד, שיהיה אחראי לגשת לילדים מראש ולוודא מי מבצע איזה תפקיד.

חידונים ופעילויות נושאי פרסים – פעילות אשר בחלקה הראשון כל הורה וילד לומדים יחד את הפרק של  אותו שבוע מפרקי אבות, פרשת שבוע וכדו', ובחלקה השני מתקיים חידון על החומר הנלמד. מומלץ לפרסם את אופי הפרסים לקראת האירוע ושהפרסים יהיו במקום הפעילות, וכשילד זוכה הוא יקבל את הפרס שלו מיד, לעיני כל הילדים. מדי תקופה כדאי גם לערוך הגרלה גדולה יותר, ולוודא שכל אחד מהילדים זוכה לפחות בפרס קטן.

פרויקט 'מתמידות שבתות בבוקר' – בנות בית ספר יסודי שמגיעות בשבת בבוקר לתפילה בציבור יקבלו כרטיסים שמזכים אותן בפרסים. לכל בת שתגיע לתפילה תוצמד בת בוגרת שתלווה אותה בתפילה ותעזור לה להתמצא בה. בזכות הליווי הבנות ירגישו "בעניינים" ובאופן טבעי הדבר יחבר אותן לתפילה בבית הכנסת. כדי לעודד את הבנות אפשר לקנות חומשים עם תפילות שבת מיוחדים לפרויקט או חומש אישי לכל בת. בסוף התפילה כל בת שהשתתפה בפרויקט מקבלת כרטיס, ובכל פעם כאשר מתחילים לקרוא חומש חדש בקריאת התורה ייערך "קידוש" למתמידות בו הן יכינו דברי תורה שיאמרו בקידוש ויחולקו להן פרסים. לעיתים אפילו עצם קיום ה'קידוש' יכול להספיק, והפרסים יחולקו מדי תקופה ארוכה יותר.

יצירת עניין בהקשבה לקריאה בתורה - כדי ליצור עניין לילדים בזמן הקריאה בתורה, אפשר לחוד חידה  מפרשת השבוע לילדי היסודי, החטיבה והתיכון, שכוללת שאלות שמעודדות את הילדים להישאר ולהקשיב לפרשה. את התשובות וכרטיסיות הפרס כדאי לחלק לילדי היסודי אחרי עליית "שלישי", כך שהציפייה להם ברורה וקצרה. לילדי החטיבה, הבוגרים יותר, ניתן לחלק בהפטרה.

שיתוף בני הנוער - להקפיד שמספר עליות בכל שבת יקבלו בני נוער. לשם כך כדאי למנות 'גבאי נוער'  שאחראי על החלוקה. כמו כן, כדי לחבר את הנוער לבית הכנסת מומלץ לציין גם אירועי החיים של הנוער והצעירים - רישיון, גיוס לשירות צבאי או לאומי, יציאה לישיבה או למדרשה, וכו׳.

ההמלצות נתנו על ידי הרבנית חני פרנק והרב מישאל ציון, חברי ארגון רבני ורבניות בית הלל.


התקבלו 3 תגובות
.

מפגש בית המדרש ההלכתי

פגישת בית המדרש ההלכתי  - סיוע לנכרים בשעת מצוקה

 ביום ראשון, כ"ד טבת (22/1) נפגש בית המדרש ההלכתי של הארגון לדון בשאלת סיוע לנכרים בעת מצוקה, בהמשך לכנס "לא נוכל להתעלם" שהתקיים בעשרה בטבת. בדיון דיברו עקיבא תור, ראש תחום תפוצות ודתות במשרד החוץ, ושיבי פרומן, מיוזמי קמפין ״ הסורים על הגדרות - Just Beyond our Border", איסוף תרומות לסיוע לילדים במחנות הפליטים בסוריה. 

הרבנית תהילה אליצור פתחה את הדיון בדברים הבאים :

בכנס 'לא נוכל להתעלם' עלתה בעיית הפער בין מקורות ההלכה העוסקים בסיוע לגוי,  לבין האופן בו אנו מתייחסים לנושא.  הפער, כפי שהציגה הרבנית חנה דרייפוס, נובע משינוי עצום בתנאי החיים בהם כתבו ועסקו חז"ל בנושא זה לבין מציאות חיינו: זכינו לחיות במדינה יהודית ריבונית ודמוקרטית,  זכינו אף לכך שסובלנות והתייחסות לאדם באשר הוא אדם הם חלק בלתי נפרד מעולמנו הערכי.  מאליה עולה השאלה באיזה אופן והאם בכלל אפשר לגשר על פער זה.  שלשה כווני התייחסות לשאלה עקרונית זו שמעתי בכנס:  
הרבנית חנה דרייפוס הציעה את הדרך של הרב אונטרמן בשאלת הצלת גוי בשבת : הרחבה מחודשת ומודעת של המושג ההלכתי 'דרכי שלום':  הפיכתו מהיתר חלש שהשימוש בו הוא מכורח הנסיבות ובדיעבד, למקור עקרוני – 'שאינו בבחינת מדת חסידות ולא כאמצעי להגן על עצמנו אלא  נובע מעצם המוסר של תורתנו הקדושה' [ציטוט מתוך מאמרו של הרב אונטרמן]  הרבנית חנה הציגה את היתרון הכפול של דרך זו: אמירת רלוונטית עכשווית, תוך השענות על שפה הלכתית.
הרב רא"ם הכהן הסכים עם תיאור הפער, אך טען כי דרך ההתמודדות אינה השענות על פרשנות כזו או אחרת של המונח  'דרכי שלום'. השענות כזו מחייבת פלפול ואפולוגטיקה. כאן יש צורך באמירה עקרונית וברורה: לעם ישראל יש תפקיד אוניברסלי והתפקיד מחייב התייחסות לסבלם של גויים. המקור לכך הוא ההוראה 'מציון תצא תורה' ודברי הנביאים המסמנים את היעד אליו צריך לשאוף עם ישראל:  "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג ט),  זו  המטרה שלנו  ואי אפשר לשאוף אליה מחד להתעלם מסבל העמים מאידך. 
כיוון שלישי העלה יהושע דרורי. הוא מציע ללכת בדרכם של חכמי המזרח בדורות האחרונים: פניה לחכמי הדור, דווקא משום שהם בדור הזה. זו לא אפולוגטיקה להסתמך על קריאתו המחודשת של הרב אונטרמן את המושג 'דרכי שלום'; ההסתמכות עליו נובעת מתוך הקרבה שלו למציאות בה אנו מבקשים לפעול.
הכיוונים השונים מחדדים את האתגר: ברור לנו שההיענות לסבל ואי ההתעלמות, הם  מבחינתנו לא רק צו מוסרי אלא צו יהודי.  האם צריך לשים את אצבע מדוייקת על מקורו?   האם כדברי הרב ראם אין טעם לחפש במקורות ההלכה וצריך לחזור לנביאים?  מה יהיו ההשלכות של צעד כזה?  האם, כהצעת הרבנית חנה, הפתרון הוא למצוא כלים ומונחים הלכתיים ולצקת לתוכם תוכן מחודש או אפילו חדש?  האם גישה הלכתית של חכמי המזרח בדורות האחרונים מציעה פתרון אחר?  
אני שמחה על הצפת השאלה והמשך העיסוק בה. האתגר לא צריך להרתיע.
השיח צריך להיות מבוסס על הסתכלות נכוחה בפער בין המציאות והתפיסות שלנו לאלו של הדורות הקודמים, ועל חתירה לשילוב של השענות על מקורות עם יכולת חידוש והתאמה.

מסקנות הדיון יפורסמו בחוברת הקרובה של בית הלל שתעסוק בסוגיית סיוע לנכרים בשעת מצוקה ונתינת צדקה לגוי.

לא התקבלו תגובות
.

עמדת בית הלל - מתווה הכותל

עמדת בית הלל - מתווה הכותל

"ירוּשָׁלִַים הַבְּנוּיָה כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי-יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל"

אתמול פורסם כי ראשי הסיעות הדתיות והחרדיות, הרבנים הראשים לישראל ורב הכותל דורשים מראש הממשלה לבטל את מתווה הכותל.

ארגון רבני ורבניות "בית הלל" סבור שמתווה התפילה בכותל צריך לאפשר ליהודים מכל הזרמים החפצים להתאחד לתפילה ליד שריד בית מקדשינו, לכבד את שם ירושלים, לייחד את שם הא-ל עליה ולהתאסף בכותל למטרה זו.

על מנת למנוע מחלוקת, שומה על הרבנים הראשיים ורב הכותל להיצמד למתווה שהוצע בעבר ולהקצות רחבה נפרדת לזרמים השונים. עקרון זה מוטל גם לפתחה של ממשלת ישראל במידה ובכוונתה לעגן את סדרי התפילה בכותל המערבי ובסביבתו בחקיקה.

יתר על כן אנו קוראים ליצור ברחבה הנוכחית עזרת נשים ראויה, מכבדת ומאפשרת יותר מזו הקיימת, ולהעביר את ניהול האתר לידיים שייצגו כהלכה את כל חלקי העם.


לא התקבלו תגובות
.

עמדת בית הלל - עמונה

עמדת בית הלל - עמונה

ארגון רבני ורבניות בית הלל כואב את כאבם הרב של תושבי היישוב עמונה על פינויים בכפייה מבתיהם, בהם ישבו כעשרים שנה. למרות הקושי והמצוקה של כל משפחה הנאלצת לעזוב את ביתה, חשוב שנמשיך לשמור ולחזק כל העת את לכידותו של עם ישראל.

אנו מאמינים שאהבת הארץ, כיבוד חוקי המדינה ואהבת העם אינם סותרים זה את זה, וגם במקרים בהם נוצר מתח בין ערכים חשובים אלה, עלינו לעשות כל מאמץ על מנת לצמצם את הפערים הקיימים ביניהם למען ארץ ישראל, עם ישראל, ולשם השם.

אנו מחזקים את ידי אנשי עמונה שקראו למחאה ללא אלימות, וקוראים לשלטונות ולכוחות  הביטחון לנהוג בכבוד, מתינות וסובלנות כלפי המפונים בעת משברם הכבד על עקירתם מביתם בנחלת אבותינו. יתר על כן, אנו קוראים לממשלת ישראל למצוא פתרון חילופי ולדאוג להסדרת מעמדם ומגוריהם של התושבים המפונים כדי למעט את סבלם, כך שלא ישובו על עצמן טעויות העבר.


לא התקבלו תגובות
.

כנס בית הלל - יחד שבטי ישראל

 

כנס בית הלל - יחד שבטי ישראל

הרב לוקשטיין: "פסילת גיורים של רבנים על ידי הרבנות גורמת נזק לציונות"

 

באסרו חג סוכות,  נערך במרכז מורשת בגין בירושלים, כנס רבני בית הלל בסימן "יחד שבטי ישראל", אשר עסק בנושא הקשר בין יהדות ישראל לתפוצות. בכנס השתתפו יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי, רב קהילת 'ישורון' בניו יורק הרב יחזקאל לוקשטיין, יו"ר רבני בית הלל הרב מאיר נהוראי, חבר הנהלת בית הלל ורב הקיבוץ לביא הרב יהודה גלעד, ורבנים ורבניות בית הלל.

בכנס הודגשה החשיבות בשמירה על אחדות עם ישראל וחיזוק הקשר החיוני בין מדינת ישראל לעם היהודי בתפוצות. בתוך כך נערך בין הנוכחים דיון בדרכי פעולה אפשריות למימוש מטרות אלו.

יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי התייחס בדבריו לאחריותנו כלפי כלל העם היהודי: "בימים הנוראים אותם סיימנו רק אתמול הגיעו לבתי כנסת קונסרבטיביים ולבתי כנסת ורפורמיים שניים וחצי מיליון איש ברחבי העולם. אין עוד דרך להגיע אל האנשים האלה, בוודאי שלא בכמות הזו. האתגר שלנו היום הוא ללמוד כיצד נלחמים בהתבוללות ולא להאשים בהתבוללות זרם כזה או אחר. אני לא מודאג מחוסר הסכמה בין הזרמים, אני מודאג מהעמדה שנוקטת מדינת ישראל – היא משקיעה הרבה כסף כדי לשדר שאנחנו בית של כולם ומנגד הלכה למעשה פועלת הפוך בעניין".

רב קהילת 'ישורון' בניו יורק הרב יחזקאל לוקשטיין, אשר חתם בכנס את ביקורו בארץ הציג את הדרך החינוכית בה הוא מנהיג את קהילתו אל מול האתגרים השונים: "הקשר והרגש החם שלי לישראל לא נפגעו כאשר הרבנות הראשית פסלה הגיורים שלי, אולם זה מרחיק יהודים וזה דבר שיכול להפריד בנינו. אני לא מאמין בפלורליזם תיאולוגי, אני מאמין בפלורליזם פרקטי עלינו למצוא את הדרך המשותפת שכן אפשר לקבל ביחד. עלינו להפסיק לפחד ולפעול כדי לשבור את המחיצות בין הרפורמים לאורתודוכסיים".

יו"ר ארגון בית הלל הרב מאיר נהוראי: "העם היהודי משלם מחיר יקר על הנתק בין החברה בישראל ליהדות התפוצות. הנתק שנובע בעיקרו מחוסר הכרה ומחוסר ידע בסיסי, מביא בסופו של דבר להתבוללות גוברת והולכת. חיזוק הקשר בין מדינת ישראל לתפוצות ושיתוף פעולה בין קהילתי הוא שימנע את הגדלת היקף ההתבוללות ויעזור להתמודדות משותפת עם האתגרים השונים בארץ ובתפוצות."


לא התקבלו תגובות
.

כנס בית הלל - "לא נוכל להתעלם"

בכנס "לא נוכל להתעלם" של ארגון רבני ורבניות בית הלל בו גויסו כ-10,000 ₪ למען ילדים בסוריה

כ- 400 איש השתתפו אמש, צום עשרה בטבת, בכנס לימוד להעמקת השיח היהודי והרתמות לסיוע סביב המצב ההומניטרי בסוריה שקיים ארגון רבני ורבניות בית הלל. הכנס שהתקיים במכון ון ליר בירושלים תחת הכותרת 'לא נוכל להתעלם', כלל מעגלי לימוד, שיעורים, פאנל והרצאות, ולקחו בו חלק הרבנית חנה גודינגר דרייפוס, הרב רא"ם הכהן, הרב מאיר נהוראי, הרבנית רחלי פרנקל, הרב רפי פויירשטיין, הרבנית הדסה פרומן, ד"ר רות קלדרון, הרב יהודה גלעד, דרורי יהושע ועוד.

לאורך הערב גויסו תרומות למען ילדים בסוריה על סך 10,000 ₪. בארגון מציינים כי מעבר לקול הזעקה והמחאה על הנעשה בסוריה הם קוראים לאנשים לתרום למען הילדים: "כל תרומה ולו הקטנה ביותר הינה כהצהרה 'איננו אדישים'". בארגון מדגישים כי הוחלט להתמקד בסיוע לילדים בלבד אשר הם ודאי קורבנות חפים מפשע 'באשר הם שם',  במוצרים ולא בכסף ודרך ארגון IFA שהינו ארגון אמין שפועל בתאום עם רשויות המדינה ומוודא שהתרומה תגיע ליעדה הנכון.

מטרת הכנס הייתה להביא להעמקת השיח התורני והערכי בשאלת אחריותנו לבני עמים אחרים מתוך המקורות ושורשי היהדות. מבין הנושאים שנידונו בערב התקיימו דיונים סביב השאלות – מה האחריות של עם ישראל למוסר העולמי? המשמעות של צדקה ליהודים ולגויים? כיצד מתייחס הרמב"ם לדרכי שלום עם הגויים? האומנם גם בימינו "עם לבדד ישכון"?

במהלך הכנס התייחסו הנואמים לפיגוע שהתרחש בארמון הנציב ואף נקראו פרקי תהילים לרפואת הפצועים. " הצרה של ההרג והטרור היא צרה עולמית, היא קיימת כאן וקיימת גם בסוריה. אנחנו מבינים שהמלחמה שלנו רחבה יותר ולכן מתפללים עלינו ומתפללים גם על חפים מפשע שנמצאים שם ונמצאים בצרה." הרבנית רחלי פרנקל פתחה את המושב המרכזי בתפילה שניסח הרב שרלו עבור העם בסוריה.

הרב מאיר נהוראי, יו"ר ארגון בית הלל: "כבן דור שני של ניצולת שואה. התרגשתי מהכנס ומהנוכחות הגבוהה של בני נוער. אי אפשר להישאר אדיש נוכח טבח של אזרחים חפים מפשע. כעם שזוכר מראות קשים של טבח והשמדה נדרש מאתנו לעורר את המחאה. נדרש מאתנו לעורר את העולם ולא לאפשר להתעלמות ולשתיקה להמשיך עוד. עלינו לצאת מן האדישות ולדרוש ממעצמות העולם להתערב להפסקת ההרג והטבח. זוהי חובתנו הלאומית והמוסרית."

הרב יהודה גלעד חבר הוועד המנהל בארגון רבני ורבניות בית הלל: "אנחנו עם ריבוני בארצנו וחלק מהותי מהסיבה שלשמה באנו לארצנו היא כדי להביא מסר לאנושות כולה. המהות  של הלאומיות שלנו היא להביא טוב לעולם. הגאולה היא כשאנו חוזרים לארצנו ויכולים להיות אור לגויים, ברגישות המוסרית של עם שמתנהג אחרת ואשר במצב של מלחמה עדיין דואג לאויבים באֶרץ אויב."

ד"ר רות קלדרון: " "אני מצטערת שאנחנו לא עושים דברים כמו הערב הזה ביחד. ציבורים שונים מהחברה הישראלית יכולים בכל זאת להתחבר. להתחבר סביב הנקודה הזו של המצב בסוריה, זאת נקודה פשוטה אמתית ונכונה שיכולה להוות מקום של חיבור."

הרב רא"ם הכהן, ראש הישיבה ורב היישוב עתניאל שלקח אף הוא חלק בכנס: "אם כי הפסוק 'הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב' מופיע בתורה צריך לזכור שאלה מילים שנאמרו על ידי נביא רשע. אנו נמצאים בתקופה שבה עלינו להעביר מהלך. לא מספיק שנילחם כדי לשרוד, אנו נלחמים כדי לממש את הייעוד הגדול שבאופק של עם ישראל. שאיפתנו המתמדת לשלום אין בה כדי להפחית מעוצמת מלחמתנו ברשע, להיפך. אם 400 ילדים יכולים להירצח ביום ואדם ממשיך בשגרת יומו  זה דבר נורא. לא יכול להיות שאנחנו לא נזעק ולא נתפלל על רוע כל כך גדול."

הרב רפי פויירשטיין, חבר הנהלת 'צהר': "יש אנשים מפלצות. אסור לנו לטשטש בין הטוב לרע, אלאור אזריה שעמד למשפט לא דומה בכלל למה שקורה בסוריה, שם אין שופט, שם יש רוע לשמו. דווקא בגלל שהאנשים האלה שופכים דם, דווקא בגלל שהם מפלצות צריך לעזור להוציא את הילדים מהידיים של הרוצחים האלה. תרבות הרצח עוד יותר מגדילה את האחריות שלנו כלפיהם. כשאני חושב על הילדים האלה אני חושב על מיליון וחצי יהודים שנרצחו בשואה."

 |קובץ|27013|קובץ|

 


לא התקבלו תגובות
.

האתגר האמיתי הוא להתמודד עם שאלות אתיות והלכתיות (הרב עו"ד צוריאל בובליל)



אתחיל בגילוי נאות - עומרי שחר ז"ל, נהרג לפני כ-4 שנים בתאונה עם קרוב משפחתי, רפאל בובליל ז"ל, שניהם קצינים בחיל הים. מאז, ממרחק, עקבתי אחרי סיפורם של הוריו של   עמרי, אשר ביקשו מזור לנפשם בהבאת ילד מזרע בנם. כעת התיר להם ביהמ"ש לעשות זאת. האמנם הדבר ראוי? מותר? מוסרי? תואם את עמדת המשפט העברי? עומד בכללי 'טובת הילד'?


מסתבר שהטכנולוגיה מתקדמת בצעדי ענק, ולא תמיד 'חכמי האתיקה' מדביקים הקצב. האמנם למשפט העברי יש מענה, ואמירת ביאליק 'אם יש את נפשך לדעת את המעין ממנו שאבו אחיך המומתים... אל בית המדרש סור, הישן והנושן', תתממש גם הפעם?

לפחות שלוש שאלות מתעוררות. הראשונה, האם מותר לקחת זרע מהמת? אם התשובה לשאלה זו שלילית ובפועל שאבו זרע מהנפטר, השאלה השנייה הינה האם מותר להשתמש בו? והשאלה השלישית, האמנם היענות לבקשת ההורים הולמת את טובת הילד?

המקור לאיסור פגיעה במת הינו ההלכה שאין לנוול את המת (מסכת בבא בתרא קנ"ד), והאיסור ליהנות מהמת (עבודה זרה כ"ט). פוסקי הלכה, כדוגמת הרב פיינשטיין והרב וולדנברג,  אוסרים  שימוש בזרע המת. לדעתם, פציעה כירורגית במת מהווה ניוול המת. מהעבר השני, ישנה גישה שאין בכך ניוול למת. מי שמכיר את הטיפול בגופה, בטרם קבורה, יודע שממילא מנקים אותה. כאן, המטרה חשובה, שכן ההורים הינם שכולים, ואין להם זכר מבנם, למעט האפשרות הזו. בנוסף, בסה"כ מדובר בהחדרת מחט לשאיבת הזרע, ואין כאן הוצאת איבר, ולכן אין פגיעה בנפטר. בנוסף, שאיבת הזרע אינה בדרך של הנאה. במאמר מוסגר, נציין שפוסקים רבים התירו השתלת קרנית מהמת, ולא ראו בכך ניוול למת או הנאה ממת. אם כי, שם זה נעשה למניעת עיוורון. מן העבר השני, יש שאסרו זאת, אלא אם  מדובר בפיקוח נפש.

נעלה קומה בסוגיה: לשיטת מי שאוסר הוצאת הזרע, מה הדין אם כבר הפעולה נעשתה? מעשית, זרע המת הולך לאבדון, ואין ציווי לשמור אותו, כמו איבר רגיל. לכאורה, כשמדובר בזוג עם בעיות פוריות, המשתמשים בתרומת זרע / ביצית, ומקפיאים עוברים, ולפתע החליט מי מהם להתגרש, עולה הדילמה האם יכול צד לאלץ הצד השני להמשיך התהליך (דילמה לה ניתן להקדיש מאמר בפני עצמו). אולם, כאן אין מי שטוען שהוא מתנגד להפוך להיות 'אב בעל כורחו'.

יתירה מזאת, דומה שההכרעה תלויה בהסתכלות על החדשנות הטכנולוגית. עמדתי הינה שהקידמה, כל עוד אינה פוגעת בכללי המוסר, הינה מבורכת, ואם הקב"ה נתן תבונה לבני אנוש, למצוא דרכים נוספות לבניית חיים, מי אנו שנעצור זאת?! נאמר ברורות: אין איסור לבנות חיים! הרב קוק (אגרות, א) מציין שבעבר, מי שעבר עבירה, ניתן היה לקחתו לביה"ד ולכוף עליו  את קיום המצוות.  כיום, אין מצב של כפייה. בדורות מסוימים, זו הייתה הדרך. בדורות האחרונים, הגישה הינה אחרת לחלוטין, והאל מדבר אל כל דור בשפתו. ענין זה מובא כדי להבהיר שאם ה' פתח לנו במאה העשרים והעשרים ואחת צוהר לגילויים מדהימים, שלא שיערום אבותינו, אל לנו להסתגר בסגנון 'חדש אסור מן התורה', שכן התרה הינה 'תורת חיים'.

ומה עם 'טובת הילד'? האם אין בכך אגואיזם טהור של הורי נפטר, שאינם שואלים אם הוא בכלל רוצה להיוולד? האם טוב שייוולד בלי הורים, אלא רק עם סבא וסבתא? אין כאן תשובה מוחלטת. מחד גיסא, בכל הבאת ילד לעולם, 'על כורחו הוא נולד'. מצד שני, הוא נולד למסגרת נורמטיבית. דומני שהגישה העקרונית אמורה להיות חיובית, ולאפשר להורים השכולים להיבנות מדור ההמשך. איך אמר הדיין, הרב גולדברג: אם אפשר לומר שזה רצון הנפטר, יש מקום להתיר. יחד עם זאת, יש צורך בהתכנסות אנשי המקצוע – מדיני משפחה, אתיקה, רווחה – לבנות פרמטרים בטרם החלטה במקרה הספציפי. לדוגמא, בריאות ההורים – פיזית ונפשית, גיל ההורים, יכולתם לגדל הילד ולהעניק לו כל הנדרש ועוד. מכיוון שמראש ילד כזה יהא שונה מהסטנדרט, ראוי למזער סבל עתידי, ולאפשר לו חיים טובים ומעבר לכך, כדי לפצות על עצם המציאות החריגה אליה נולד.

לסיכום, בשיחה עם הרב יאיר בן מנחם, דיין בעל ידע הלכתי מקיף, וראיה מרחבית, שאינו חושש משאלות 'חדשניות', עלה ההיגד: אלוקים נתן לנו כלים חדשים, מהרפואה והמדע. אין לחשוש משימוש בהם לטובת האנושות, ואם צריך להתמודד עם שאלות אתיות / הלכתיות, זה אתגר ולא בלם!

ולכם, אירית ואשר, הורי עומרי ז"ל, אומר: נאבקתם וקיבלתם את הזכות להמשכיות. תהי הברכה במעשי ידיכם, אך זכרו, מתוך ראיית טובת הילד: אל תחדירו בו שהוא חליף לבן שנהרג. תנו לו לבנות אישיות משל עצמו, ולא לשאת על כתפיו משא כבד. גם כך, מדובר במשהו חריג, ויתכן שהוא יצטרך להתמודד עם חסכים מסוימים, עם תגובות של החברה ועוד. אתמצת במשפט פשוט: בנו לו סביבה נורמטיבית לחלוטין, עם העיניים קדימה.

הכותב הוא מומחה לדיני משפחה וירושה, חבר בארגון רבני ורבניות "בית הלל", ומייסד המרכז הבי"ל להתרת עגונות ועגונים וטיפול בממזרים וב'דמעת העשוקים'


לא התקבלו תגובות
.

חוברת בית הלל - מקצת היבטים הלכתיים בסוגיית פגועי נפש

חוברת בית הלל מספר 12

ב"ה 

מקצת היבטים הלכתיים בסוגיית פגועי נפש

מבוא

 

מחלת נפש היא מחלה. סבלו של פגוע הנפש הוא סבל. החברה הישראלית לומדת להכיר עובדות אלו והן מאתגרות את הקהילה ואת ההלכה. החמלה היא המפתח למשימתה של הקהילה ולקו המנחה את ההלכה.

האתגר הקהילתי מחייב לסייע לחולה ולמשפחתו להתגבר על הבושה ולנצח את הבורות והדעות הקדומות בכלל החברה. לשם כך יש צורך בחינוך נכון ובהירתמות של מנהיגי הקהילה לחולל שינוי ותיקון. יש למצוא את הדרך לתת את הכתף לחולה ומשפחתו הן במובן המעשי והן בהכרה ובהתגברות על דעות קדומות ואמונות לא מבוססות.

בהקשר ההלכתי יש למצוא דרכים לחדד הנחיות לטיפול בפגועי הנפש, בנסיבות המצריכות לדחות איסורים. יש להגדיר את טיבן של הסכנות שבחוליים אלו, להכיר את דרכי הטיפול המקובלות, ולהכריע באיסור והיתר. אתגר זה מחייב לנטות להכרעה בעולם של יחסים סובייקטיביים – טיבה של המחלה כמו דרכי הטיפול בה -  ועם זאת להיזהר מלפגוע בנחרצות ההכרעה, באפשרות ההבראה ובדרכי הטיפול.

מאמר קצר זה עוסק במעמדו ההלכתי של הטיפול בפגוע הנפש.

פקוח נפש

'מחלת נפש' היא כותרת למגוון לקויות התחום הנפשי. מבחינת ההלכה יש מקום להבחין בין מצבים בהם פגוע הנפש יכנס לקבוצה 'החמורה' כמו הסובל מפגיעה חמורה בבוחן המציאות, או מגלה נטיות אובדניות לבין הסובל מהפרעות אחרות.

המשתייך לקבוצה הראשונה מותר להצילו ממצבו או למנוע את כניסתו למצב זה אף בעבירה על איסורי תורה. בדברי הפוסקים אנו מוצאים שלושה נימוקים שיש להתחשב בהם אפילו במצב של חילול שבת כדי למנוע מן האדם פגיעה חמורה בנפשו:

הנימוק האחד הוא החשש שהפגיעה בנפש תוליד לסכנת חיים. פגועי נפש עלולים לאבד את היכולת להישמר מסכנות ולעיתים אף עלולים לפגוע בעצמם או בזולתם.

הנימוק השני מתייחס לערך שמירת המצוות. לפי נימוק זה אף אם איש המקצוע גורס כי אין מדובר בפגיעה המסכנת חיים חובה לשמר את כוחו הרוחני של האדם. במצב בו מאבד אדם את שפיותו הוא נפטר מן המצוות ונחשב כמאבד את קומתו הרוחנית. יש לפעול להצלה מאובדן כזה  או להשיבו למצב של חיוב, אף במחיר של חילול שבת: נחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.  

הנימוק השלישי גורס כי עצם אובדן השפיות הוא כסכנת חיים, שכן באובדן הדעת, האדם מאבד את עצמיות אישיותו, את זהותו את עומק הרצון לחיות.

 

טיפול בחולי

שאלת המפתח בתחום הטיפול בחולי – בפגוע נפש שאין בו סכנת חיים – היא מעמדה ההלכתי של מחלה זו. האם היא נחשבת 'מחלה' [מה שנקרא בלשון הפוסקים: 'חולה שאין בו סכנה'] או שהיא 'מיחוש בעלמא'. אם האפשרות הראשונה נכונה הרי שיש מגוון של פעולות שבדרך כלל אסורות שניתן לעשותן על מנת להקל על ייסוריו של פגוע הנפש. העמדה המסתברת העולה מן העיון ההלכתי היא כי פגוע נפש שתפקודו נפגע באופן משמעותי נחשב 'חולה'.

לאור זאת:

  • מי שסובל מ'הפרעות מצב רוח' ולשם כך נוטל תרופות באופן קבוע בימי החול,                                    מותר יהיה לו ליטול את תרופותיו בשבת. זאת משום שנטילת תרופות הותרה למי שמוגדר חולה. יתרה מזאת, היא הותרה אף למי שיש ספק אם הוא חולה. במיוחד בזמנינו שאין חשש שאדם יעבור על איסור על מנת להכין תרופה בעצמו.
  • בחור צעיר הסובל מהפרעת חרדה ומתקשה להירדם. כשהתופעה נמשכת לסירוגין יותר מעשרים וארבע שעות תפקודו ירוד. בימי החול הוא מקשיב למוסיקה מרגיעה והיא מאפשרת לו להירדם. המטפל שלו סבור שזו הדרך היחידית שתאפשר לו להירדם. יש מקום לשקול שיוכל להקשיב למוסיקה גם בשבת.   

לדעת רוב פוסקי זמננו הפעלת נגן מוסיקה בשבת אסורה מדברי חכמים. לצורך חולה שאין בו סכנה ניתן להתיר הפעלתו בשינוי. עם זאת היות ויש בהיתר זה דבר חידוש יש להקפיד, במידה והדבר אפשרי, על תנאים אלו: הגדרת ההפרעה אובחנה על ידי מומחה, והפתרון של שמיעת מוסיקה מנוסה ובדוק כמועיל לחולה. יש להכין את משמיע המוסיקה מערב שבת, שיוכל להיות מופעל בלחיצה אחת, שתיעשה בשינוי. השמיעה תתבצע באמצעות אוזניות כדי למעט בהשמעת הקול בשבת.                                                                                            

  • אדם הסובל מדיכאון מתמשך גילה כי נגינה בחליל מקילה על תחושת הדיכאון. המטפל שלו מוסר שאכן הנגינה מטיבה את מצבו. האם כאשר תוקפת אותו תחושת הדיכאון מותר לו לנגן בשבת?

הנגינה כמרפא לנפש ידועה מימים קדמונים. נגינה בשבת אסורה מדברי חכמים. שאלת תקפותו של האיסור בתקופה הבתר תלמודית הועלתה על שולחנם של הפוסקים והכרעת רובם ככולם כי האיסור קיים. פוסקים רבים התירו נגינה בשעת איסורי אבלות כדי לרפא את נפש החולה. אמנם באיסורי שבת לא נאמר היתר. יש מקום לשקול להתיר את הנגינה בנסיבות האמורות על רקע היתר לרפואת 'חולה שאין בו סכנה'. אמנם היות ויש בכך חידוש, יש מקום להותיר את ההיתר לשיקול דעתו של החולה בגדר – 'לב יודע מרת נפשו'.  

  • אשה סובלת מדיכאון שאחר לידה. על פי דברי הרופא היא זקוקה לתמיכה נפשית גדולה. חיבוק של איש אוהב ואהוב יכול לקדם את הוצאתה מן הבור הנפשי בו היא נתונה.

היות ועדיין לא טבלה היא אסורה לבעלה. האם כדי לסייע לה יהיה מותר לו לחבקה?

חיבוק בין איש לאשה שאינם מותרים זה לזו אסור - יש אומרים מן התורה ויש אומרים מדברי חכמים. אצל חלק מהפוסקים נראה כי החומרה במגע האסור היא רק בזה שיש בו כוונה מינית. אף מגע שאין כוונה מינית אינו רצוי ואף אסור. אולם בשעת צורך ונסיבות מיוחדות יש מקום לשקול את היתרם.

לכן, היות ובנסיבות של דכאון עשוי החיבוק להוציא את היולדת משקיעה, יש מקום לשקול להתיר חיבוק כזה שאין בו משום כוונה לקשר מיני. אמנם זאת במספר תנאים שיגבילו אותו רק למקומות החיוניים ותימנע הזליגה אל המקומות האסורים:

א.     אבחנה רפואית וקביעת איש ההלכה שהנסיבות הן 'חולה שאין בו סכנה'.

ב.     הגדרת הפתרון כחיוני  ובהיעדר פתרון אחר (כגון אדם אחר שיוכל לתת את אותה תמיכה נפשית נצרכת).

ג.      בני הזוג אחראים לשמירת גבולות החיבוק הנחוץ בלבד, ללא זליגה אל המקומות האסורים.

ד.     יתכן שיש מקום להקל יותר בפרהסיה מאשר כשבני הזוג לבדם.

 וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם:

 וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ

 וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו:

 

- קישור לחוברת המלאה - 


לא התקבלו תגובות
.

תגובת בית הלל בפרשת פסילת גיורי הרב לוקשטיין (בית הלל)

ארגון הרבנים והרבניות בית הלל מביע צער וכאב על אי הכרה ביהדותה של אישה שגוירה על ידי אחד מחשובי רבני ארצות הברית, הרב יחזקאל לוקשטיין. לקראת הדיון ביום רביעי, קורא ארגון רבני בית הלל לבית הדין הגדול, ולנשיאו, הרב יצחק יוסף, להפוך את ההחלטה של בית הדין האזורי בפתח תקווה שלא להכיר בגיוריו של הרב יחזקאל לוקשטיין.

ארגון הרבנים והרבניות בית הלל מביע צער וכאב על אי הכרה  ביהדותה של אישה שגוירה על ידי אחד מחשובי רבני ארצות הברית, הרב יחזקאל לוקשטיין.

לקראת הדיון ביום רביעי, קורא ארגון רבני בית הלל לבית הדין הגדול, ולנשיאו, הרב יצחק יוסף, להפוך את ההחלטה של בית הדין האזורי בפתח תקווה שלא להכיר בגיוריו של  הרב יחזקאל לוקשטיין. 

על פי פסק הדין של בית הדין האזורי בפ"ת, (כפי שנמסר על ידי עמותת 'עתים', המסייעת לגיורת), בתי הדין אינם מכירים בכל גיוריו של הרב יחזקאל לוקשטיין. הרב לוקשטיין הוא מחשובי הרבנים האורתודוקסיים בארה"ב, תלמיד חכם שכיהן עשרות שנים כרב קהילת ישורון בניו יורק. הוא עמד בראש בית הספר רמז, אחד מבתי הספר הדתיים ציוניים הנחשבים ביותר ברחבי התפוצות, לאורך שנים רבות.

הרבנות הראשית מכירה במספר מצומצם של רבנים ובתי דין העוסקים בגיור ברחבי העולם, ומוציאה מכללם רבנים ותיקים וידועים, על פי השקפתם המסוימת, ללא כללים ברורים, הגדרה או הנחייה כתובה. 

התורה הזהירה אותנו על היחס לגר לא פחות משלושים ושש פעמים, ומעמדם של גרי צדק של היום אינו שונה מאותם גרים שהתורה כל כך חסה על שלומם. "לא תונו אתו" אנחנו מוזהרים - פעם אחר פעם. פסילת גיור הוא מעשה חמור במיוחד, לא רק לגר שנפסל אלא לכל קהילת הגרים. גרים רבים חיים בדאגה, האם תוכר יהדותם ביום שיצטרכו להוכיח אותה. פסילה של גר אחד מגבירה את חרדתם של כל הגרים, ציבור שגם ללא צרה זאת זקוק לתמיכה קהילתית וחברתית, וקבלה במאור פנים.

פסילה של גיוריו של  הרב לוקשטיין היא שגיאה חמורה שיש בה ביזוי ת"ח, חילול שם שמיים, ועלולה להרחיק רבים מיהודי ארה"ב האורתודוקסיים, מן הנאמנים ביותר למדינה, מקשר למדינת ישראל ולתורת ישראל.

אנו קוראים למועצת הרבנות הראשית ולבתי הדין לתקן את העוולה, לכבד את רבני הקהילות בחו"ל, וביניהם הרב יחזקאל לוקשטיין, ולהכיר בגיוריו, ולנקוט בצעדים מעשיים לקראת הסדרת הכרת הגיורים בחו"ל, על פי כללים מסודרים, הוגנים ושקופים.


לא התקבלו תגובות
.

Meshivat Nefesh - Project Presentation (Rabbanit Tamar Meir and Rabbanit Shira Sapir)

The Meshivat Nefesh project aims to provide women and girls with an attentive female ear and responder to tailor a response to their questions, a response they couldn’t always get in other ways.

Meshivat Nefesh – Project Presentation

The Meshivat Nefesh project aims to provide women and girls

with an attentive female ear and responder to tailor a response to their questions,

a response they couldn’t always get in other ways.

(Rabbanit Tamar Meir and Rabbanit Shira Sapir)

Meshivat Nefesh
Female Torah Scholars responding in the spirit of the Halacha

What is the Meshivat Nefesh project?
The Meshivat Nefesh project aims to provide women and girls with an attentive female ear and responder to tailor a response to their questions, a response they couldn’t always get in other ways.

(Read this article in Hebrew)


What prompted this idea?

Women and girls of various ages feel the need to take counsel with a Torah-observant person, not only to discuss Halachic issues, but also to voice questions concerning faith, worldview, ways of life, and guidance.

Physical or virtual access to women that can help serve as an attentive ear in the world of Torah scholars. Women and girls need to hear from women, and to be able to discuss anything at all, frankly and openly, with a woman, especially when it comes to personal and intimate matters that are decidedly feminine.

However, these female personalities aren’t always available to women. They aren’t as well-known as their male counterparts, because they don’t have any official role. There are no woman-led communities, and they have less opportunities to make themselves known to the public.

What we need is more extensive and organized response. But how will this happen?

To fulfill this need, we are currently creating the basic infrastructure for our internet site, while bearing in mind the range of needs that the project is meant to address:

A preliminary map of needs and responses:
1. Recruiting and training the responders;
2. Defining an organizational structure that will provide the best response. It will include building an advisory forum where rabbis, rabbaniyot and professionals can provide advice and guidance to responders as they address questions concerning halachah and personal issues that border on halachah and faith. (If a question requires professional attention, the inquirer will be referred to a professional).

Who is our target audience?

Ultimately, we want to reach out to all women. However, in the beginning, in the interest of fostering a developing process, we chose to focus on girls and young women. High-school aged girls are going through the process of formulating their religious identities, a process encompassing everything from respecting parents to issues of modesty, the relationship between the sexes, and the status of women in Judaism.

These young women won’t always manage to have their concerns addressed through the formal education system, and they often feel the need to consult with a Torah-observant woman who is neutral, uninvolved, and non-judgmental. Sometimes, a dialog that allows the young woman to remain anonymous is in order.

Once these young women take leave of their educational frameworks and face “the real world”, a number of challenges await them. These include what women typically face when they do their army service or national volunteer service. They may need to adjust to living with unfamiliar roommates from various religious, cultural and ethnic backgrounds, to manage their time on their own, or to work under a managing or commanding authority. They will have to cope with the service itself, or the encounters that it entails, and they will encounter challenges in later stages of life and at many other junctures when decisions need to be made. Such challenges are right around the corner for them. They will need to handle complex new relationships, and think about studying, acquiring a profession, starting a family, and marital life. Red lights will go on. They will be bombarded with questions like “what do you want to do next year?”, or “what do you plan to do with the rest of your life?”. Naturally, all of these processes occur while these women are still building their identity and religious Jewish women.

Other goals:

Besides responding to inquirers, the project also allows us to empower female personalities within the world of Torah. Through Meshivat Nefesh and its platform, professional female Torah-observant personalities who have accumulated a great deal of experience in education and are spiritual leaders with a profound and extensive worldview will become available to respond to women all over Israel, not just those within the social circles and environments that enable them to become acquainted with these female personalities.

For more information on the project, please write us at meshivatnefesh1@gmail.com.

Support the project:
Running this project requires us to invest many resources in activities like building and maintaining the website and paying the responders and site manager reasonable compensation. All or part of the website can be dedicated to an ilui neshama (for more information, please contact us).

To contribute, please visit this link: https://trum.ly/newdonateeng.asp?org=6&k=85.

Rabbanit Dr. Tamar Meir, member of Beit Hillel’s management board
Rabbanit Shira Sapir, member of Beit Hillel
The Project Administration

 


לא התקבלו תגובות
.

לעמוד הקודם לעמוד הבא