עוד

  1. מדינת ישראל
  2. מעמד האשה ביהדות
  3. תורה וחברה
  4. עמדות בית הלל
  5. בית המדרש ההלכתי
  6. ?מי בבית
  7. חדשות

חיפוש

חפש

פייסבוק

על סדר היום

כנס בית הלל - יחד שבטי ישראל

 

כנס בית הלל - יחד שבטי ישראל

הרב לוקשטיין: "פסילת גיורים של רבנים על ידי הרבנות גורמת נזק לציונות"

 

באסרו חג סוכות,  נערך במרכז מורשת בגין בירושלים, כנס רבני בית הלל בסימן "יחד שבטי ישראל", אשר עסק בנושא הקשר בין יהדות ישראל לתפוצות. בכנס השתתפו יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי, רב קהילת 'ישורון' בניו יורק הרב יחזקאל לוקשטיין, יו"ר רבני בית הלל הרב מאיר נהוראי, חבר הנהלת בית הלל ורב הקיבוץ לביא הרב יהודה גלעד, ורבנים ורבניות בית הלל.

בכנס הודגשה החשיבות בשמירה על אחדות עם ישראל וחיזוק הקשר החיוני בין מדינת ישראל לעם היהודי בתפוצות. בתוך כך נערך בין הנוכחים דיון בדרכי פעולה אפשריות למימוש מטרות אלו.

יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי התייחס בדבריו לאחריותנו כלפי כלל העם היהודי: "בימים הנוראים אותם סיימנו רק אתמול הגיעו לבתי כנסת קונסרבטיביים ולבתי כנסת ורפורמיים שניים וחצי מיליון איש ברחבי העולם. אין עוד דרך להגיע אל האנשים האלה, בוודאי שלא בכמות הזו. האתגר שלנו היום הוא ללמוד כיצד נלחמים בהתבוללות ולא להאשים בהתבוללות זרם כזה או אחר. אני לא מודאג מחוסר הסכמה בין הזרמים, אני מודאג מהעמדה שנוקטת מדינת ישראל – היא משקיעה הרבה כסף כדי לשדר שאנחנו בית של כולם ומנגד הלכה למעשה פועלת הפוך בעניין".

רב קהילת 'ישורון' בניו יורק הרב יחזקאל לוקשטיין, אשר חתם בכנס את ביקורו בארץ הציג את הדרך החינוכית בה הוא מנהיג את קהילתו אל מול האתגרים השונים: "הקשר והרגש החם שלי לישראל לא נפגעו כאשר הרבנות הראשית פסלה הגיורים שלי, אולם זה מרחיק יהודים וזה דבר שיכול להפריד בנינו. אני לא מאמין בפלורליזם תיאולוגי, אני מאמין בפלורליזם פרקטי עלינו למצוא את הדרך המשותפת שכן אפשר לקבל ביחד. עלינו להפסיק לפחד ולפעול כדי לשבור את המחיצות בין הרפורמים לאורתודוכסיים".

יו"ר ארגון בית הלל הרב מאיר נהוראי: "העם היהודי משלם מחיר יקר על הנתק בין החברה בישראל ליהדות התפוצות. הנתק שנובע בעיקרו מחוסר הכרה ומחוסר ידע בסיסי, מביא בסופו של דבר להתבוללות גוברת והולכת. חיזוק הקשר בין מדינת ישראל לתפוצות ושיתוף פעולה בין קהילתי הוא שימנע את הגדלת היקף ההתבוללות ויעזור להתמודדות משותפת עם האתגרים השונים בארץ ובתפוצות."


לא התקבלו תגובות
.

כנס בית הלל - "לא נוכל להתעלם"

בכנס "לא נוכל להתעלם" של ארגון רבני ורבניות בית הלל בו גויסו כ-10,000 ₪ למען ילדים בסוריה

כ- 400 איש השתתפו אמש, צום עשרה בטבת, בכנס לימוד להעמקת השיח היהודי והרתמות לסיוע סביב המצב ההומניטרי בסוריה שקיים ארגון רבני ורבניות בית הלל. הכנס שהתקיים במכון ון ליר בירושלים תחת הכותרת 'לא נוכל להתעלם', כלל מעגלי לימוד, שיעורים, פאנל והרצאות, ולקחו בו חלק הרבנית חנה גודינגר דרייפוס, הרב רא"ם הכהן, הרב מאיר נהוראי, הרבנית רחלי פרנקל, הרב רפי פויירשטיין, הרבנית הדסה פרומן, ד"ר רות קלדרון, הרב יהודה גלעד, דרורי יהושע ועוד.

לאורך הערב גויסו תרומות למען ילדים בסוריה על סך 10,000 ₪. בארגון מציינים כי מעבר לקול הזעקה והמחאה על הנעשה בסוריה הם קוראים לאנשים לתרום למען הילדים: "כל תרומה ולו הקטנה ביותר הינה כהצהרה 'איננו אדישים'". בארגון מדגישים כי הוחלט להתמקד בסיוע לילדים בלבד אשר הם ודאי קורבנות חפים מפשע 'באשר הם שם',  במוצרים ולא בכסף ודרך ארגון IFA שהינו ארגון אמין שפועל בתאום עם רשויות המדינה ומוודא שהתרומה תגיע ליעדה הנכון.

מטרת הכנס הייתה להביא להעמקת השיח התורני והערכי בשאלת אחריותנו לבני עמים אחרים מתוך המקורות ושורשי היהדות. מבין הנושאים שנידונו בערב התקיימו דיונים סביב השאלות – מה האחריות של עם ישראל למוסר העולמי? המשמעות של צדקה ליהודים ולגויים? כיצד מתייחס הרמב"ם לדרכי שלום עם הגויים? האומנם גם בימינו "עם לבדד ישכון"?

במהלך הכנס התייחסו הנואמים לפיגוע שהתרחש בארמון הנציב ואף נקראו פרקי תהילים לרפואת הפצועים. " הצרה של ההרג והטרור היא צרה עולמית, היא קיימת כאן וקיימת גם בסוריה. אנחנו מבינים שהמלחמה שלנו רחבה יותר ולכן מתפללים עלינו ומתפללים גם על חפים מפשע שנמצאים שם ונמצאים בצרה." הרבנית רחלי פרנקל פתחה את המושב המרכזי בתפילה שניסח הרב שרלו עבור העם בסוריה.

הרב מאיר נהוראי, יו"ר ארגון בית הלל: "כבן דור שני של ניצולת שואה. התרגשתי מהכנס ומהנוכחות הגבוהה של בני נוער. אי אפשר להישאר אדיש נוכח טבח של אזרחים חפים מפשע. כעם שזוכר מראות קשים של טבח והשמדה נדרש מאתנו לעורר את המחאה. נדרש מאתנו לעורר את העולם ולא לאפשר להתעלמות ולשתיקה להמשיך עוד. עלינו לצאת מן האדישות ולדרוש ממעצמות העולם להתערב להפסקת ההרג והטבח. זוהי חובתנו הלאומית והמוסרית."

הרב יהודה גלעד חבר הוועד המנהל בארגון רבני ורבניות בית הלל: "אנחנו עם ריבוני בארצנו וחלק מהותי מהסיבה שלשמה באנו לארצנו היא כדי להביא מסר לאנושות כולה. המהות  של הלאומיות שלנו היא להביא טוב לעולם. הגאולה היא כשאנו חוזרים לארצנו ויכולים להיות אור לגויים, ברגישות המוסרית של עם שמתנהג אחרת ואשר במצב של מלחמה עדיין דואג לאויבים באֶרץ אויב."

ד"ר רות קלדרון: " "אני מצטערת שאנחנו לא עושים דברים כמו הערב הזה ביחד. ציבורים שונים מהחברה הישראלית יכולים בכל זאת להתחבר. להתחבר סביב הנקודה הזו של המצב בסוריה, זאת נקודה פשוטה אמתית ונכונה שיכולה להוות מקום של חיבור."

הרב רא"ם הכהן, ראש הישיבה ורב היישוב עתניאל שלקח אף הוא חלק בכנס: "אם כי הפסוק 'הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב' מופיע בתורה צריך לזכור שאלה מילים שנאמרו על ידי נביא רשע. אנו נמצאים בתקופה שבה עלינו להעביר מהלך. לא מספיק שנילחם כדי לשרוד, אנו נלחמים כדי לממש את הייעוד הגדול שבאופק של עם ישראל. שאיפתנו המתמדת לשלום אין בה כדי להפחית מעוצמת מלחמתנו ברשע, להיפך. אם 400 ילדים יכולים להירצח ביום ואדם ממשיך בשגרת יומו  זה דבר נורא. לא יכול להיות שאנחנו לא נזעק ולא נתפלל על רוע כל כך גדול."

הרב רפי פויירשטיין, חבר הנהלת 'צהר': "יש אנשים מפלצות. אסור לנו לטשטש בין הטוב לרע, אלאור אזריה שעמד למשפט לא דומה בכלל למה שקורה בסוריה, שם אין שופט, שם יש רוע לשמו. דווקא בגלל שהאנשים האלה שופכים דם, דווקא בגלל שהם מפלצות צריך לעזור להוציא את הילדים מהידיים של הרוצחים האלה. תרבות הרצח עוד יותר מגדילה את האחריות שלנו כלפיהם. כשאני חושב על הילדים האלה אני חושב על מיליון וחצי יהודים שנרצחו בשואה."

 |קובץ|27013|קובץ|

 


לא התקבלו תגובות
.

האתגר האמיתי הוא להתמודד עם שאלות אתיות והלכתיות (הרב עו"ד צוריאל בובליל)



אתחיל בגילוי נאות - עומרי שחר ז"ל, נהרג לפני כ-4 שנים בתאונה עם קרוב משפחתי, רפאל בובליל ז"ל, שניהם קצינים בחיל הים. מאז, ממרחק, עקבתי אחרי סיפורם של הוריו של   עמרי, אשר ביקשו מזור לנפשם בהבאת ילד מזרע בנם. כעת התיר להם ביהמ"ש לעשות זאת. האמנם הדבר ראוי? מותר? מוסרי? תואם את עמדת המשפט העברי? עומד בכללי 'טובת הילד'?


מסתבר שהטכנולוגיה מתקדמת בצעדי ענק, ולא תמיד 'חכמי האתיקה' מדביקים הקצב. האמנם למשפט העברי יש מענה, ואמירת ביאליק 'אם יש את נפשך לדעת את המעין ממנו שאבו אחיך המומתים... אל בית המדרש סור, הישן והנושן', תתממש גם הפעם?

לפחות שלוש שאלות מתעוררות. הראשונה, האם מותר לקחת זרע מהמת? אם התשובה לשאלה זו שלילית ובפועל שאבו זרע מהנפטר, השאלה השנייה הינה האם מותר להשתמש בו? והשאלה השלישית, האמנם היענות לבקשת ההורים הולמת את טובת הילד?

המקור לאיסור פגיעה במת הינו ההלכה שאין לנוול את המת (מסכת בבא בתרא קנ"ד), והאיסור ליהנות מהמת (עבודה זרה כ"ט). פוסקי הלכה, כדוגמת הרב פיינשטיין והרב וולדנברג,  אוסרים  שימוש בזרע המת. לדעתם, פציעה כירורגית במת מהווה ניוול המת. מהעבר השני, ישנה גישה שאין בכך ניוול למת. מי שמכיר את הטיפול בגופה, בטרם קבורה, יודע שממילא מנקים אותה. כאן, המטרה חשובה, שכן ההורים הינם שכולים, ואין להם זכר מבנם, למעט האפשרות הזו. בנוסף, בסה"כ מדובר בהחדרת מחט לשאיבת הזרע, ואין כאן הוצאת איבר, ולכן אין פגיעה בנפטר. בנוסף, שאיבת הזרע אינה בדרך של הנאה. במאמר מוסגר, נציין שפוסקים רבים התירו השתלת קרנית מהמת, ולא ראו בכך ניוול למת או הנאה ממת. אם כי, שם זה נעשה למניעת עיוורון. מן העבר השני, יש שאסרו זאת, אלא אם  מדובר בפיקוח נפש.

נעלה קומה בסוגיה: לשיטת מי שאוסר הוצאת הזרע, מה הדין אם כבר הפעולה נעשתה? מעשית, זרע המת הולך לאבדון, ואין ציווי לשמור אותו, כמו איבר רגיל. לכאורה, כשמדובר בזוג עם בעיות פוריות, המשתמשים בתרומת זרע / ביצית, ומקפיאים עוברים, ולפתע החליט מי מהם להתגרש, עולה הדילמה האם יכול צד לאלץ הצד השני להמשיך התהליך (דילמה לה ניתן להקדיש מאמר בפני עצמו). אולם, כאן אין מי שטוען שהוא מתנגד להפוך להיות 'אב בעל כורחו'.

יתירה מזאת, דומה שההכרעה תלויה בהסתכלות על החדשנות הטכנולוגית. עמדתי הינה שהקידמה, כל עוד אינה פוגעת בכללי המוסר, הינה מבורכת, ואם הקב"ה נתן תבונה לבני אנוש, למצוא דרכים נוספות לבניית חיים, מי אנו שנעצור זאת?! נאמר ברורות: אין איסור לבנות חיים! הרב קוק (אגרות, א) מציין שבעבר, מי שעבר עבירה, ניתן היה לקחתו לביה"ד ולכוף עליו  את קיום המצוות.  כיום, אין מצב של כפייה. בדורות מסוימים, זו הייתה הדרך. בדורות האחרונים, הגישה הינה אחרת לחלוטין, והאל מדבר אל כל דור בשפתו. ענין זה מובא כדי להבהיר שאם ה' פתח לנו במאה העשרים והעשרים ואחת צוהר לגילויים מדהימים, שלא שיערום אבותינו, אל לנו להסתגר בסגנון 'חדש אסור מן התורה', שכן התרה הינה 'תורת חיים'.

ומה עם 'טובת הילד'? האם אין בכך אגואיזם טהור של הורי נפטר, שאינם שואלים אם הוא בכלל רוצה להיוולד? האם טוב שייוולד בלי הורים, אלא רק עם סבא וסבתא? אין כאן תשובה מוחלטת. מחד גיסא, בכל הבאת ילד לעולם, 'על כורחו הוא נולד'. מצד שני, הוא נולד למסגרת נורמטיבית. דומני שהגישה העקרונית אמורה להיות חיובית, ולאפשר להורים השכולים להיבנות מדור ההמשך. איך אמר הדיין, הרב גולדברג: אם אפשר לומר שזה רצון הנפטר, יש מקום להתיר. יחד עם זאת, יש צורך בהתכנסות אנשי המקצוע – מדיני משפחה, אתיקה, רווחה – לבנות פרמטרים בטרם החלטה במקרה הספציפי. לדוגמא, בריאות ההורים – פיזית ונפשית, גיל ההורים, יכולתם לגדל הילד ולהעניק לו כל הנדרש ועוד. מכיוון שמראש ילד כזה יהא שונה מהסטנדרט, ראוי למזער סבל עתידי, ולאפשר לו חיים טובים ומעבר לכך, כדי לפצות על עצם המציאות החריגה אליה נולד.

לסיכום, בשיחה עם הרב יאיר בן מנחם, דיין בעל ידע הלכתי מקיף, וראיה מרחבית, שאינו חושש משאלות 'חדשניות', עלה ההיגד: אלוקים נתן לנו כלים חדשים, מהרפואה והמדע. אין לחשוש משימוש בהם לטובת האנושות, ואם צריך להתמודד עם שאלות אתיות / הלכתיות, זה אתגר ולא בלם!

ולכם, אירית ואשר, הורי עומרי ז"ל, אומר: נאבקתם וקיבלתם את הזכות להמשכיות. תהי הברכה במעשי ידיכם, אך זכרו, מתוך ראיית טובת הילד: אל תחדירו בו שהוא חליף לבן שנהרג. תנו לו לבנות אישיות משל עצמו, ולא לשאת על כתפיו משא כבד. גם כך, מדובר במשהו חריג, ויתכן שהוא יצטרך להתמודד עם חסכים מסוימים, עם תגובות של החברה ועוד. אתמצת במשפט פשוט: בנו לו סביבה נורמטיבית לחלוטין, עם העיניים קדימה.

הכותב הוא מומחה לדיני משפחה וירושה, חבר בארגון רבני ורבניות "בית הלל", ומייסד המרכז הבי"ל להתרת עגונות ועגונים וטיפול בממזרים וב'דמעת העשוקים'


לא התקבלו תגובות
.

חוברת בית הלל - מקצת היבטים הלכתיים בסוגיית פגועי נפש

חוברת בית הלל מספר 12

ב"ה 

מקצת היבטים הלכתיים בסוגיית פגועי נפש

מבוא

 

מחלת נפש היא מחלה. סבלו של פגוע הנפש הוא סבל. החברה הישראלית לומדת להכיר עובדות אלו והן מאתגרות את הקהילה ואת ההלכה. החמלה היא המפתח למשימתה של הקהילה ולקו המנחה את ההלכה.

האתגר הקהילתי מחייב לסייע לחולה ולמשפחתו להתגבר על הבושה ולנצח את הבורות והדעות הקדומות בכלל החברה. לשם כך יש צורך בחינוך נכון ובהירתמות של מנהיגי הקהילה לחולל שינוי ותיקון. יש למצוא את הדרך לתת את הכתף לחולה ומשפחתו הן במובן המעשי והן בהכרה ובהתגברות על דעות קדומות ואמונות לא מבוססות.

בהקשר ההלכתי יש למצוא דרכים לחדד הנחיות לטיפול בפגועי הנפש, בנסיבות המצריכות לדחות איסורים. יש להגדיר את טיבן של הסכנות שבחוליים אלו, להכיר את דרכי הטיפול המקובלות, ולהכריע באיסור והיתר. אתגר זה מחייב לנטות להכרעה בעולם של יחסים סובייקטיביים – טיבה של המחלה כמו דרכי הטיפול בה -  ועם זאת להיזהר מלפגוע בנחרצות ההכרעה, באפשרות ההבראה ובדרכי הטיפול.

מאמר קצר זה עוסק במעמדו ההלכתי של הטיפול בפגוע הנפש.

פקוח נפש

'מחלת נפש' היא כותרת למגוון לקויות התחום הנפשי. מבחינת ההלכה יש מקום להבחין בין מצבים בהם פגוע הנפש יכנס לקבוצה 'החמורה' כמו הסובל מפגיעה חמורה בבוחן המציאות, או מגלה נטיות אובדניות לבין הסובל מהפרעות אחרות.

המשתייך לקבוצה הראשונה מותר להצילו ממצבו או למנוע את כניסתו למצב זה אף בעבירה על איסורי תורה. בדברי הפוסקים אנו מוצאים שלושה נימוקים שיש להתחשב בהם אפילו במצב של חילול שבת כדי למנוע מן האדם פגיעה חמורה בנפשו:

הנימוק האחד הוא החשש שהפגיעה בנפש תוליד לסכנת חיים. פגועי נפש עלולים לאבד את היכולת להישמר מסכנות ולעיתים אף עלולים לפגוע בעצמם או בזולתם.

הנימוק השני מתייחס לערך שמירת המצוות. לפי נימוק זה אף אם איש המקצוע גורס כי אין מדובר בפגיעה המסכנת חיים חובה לשמר את כוחו הרוחני של האדם. במצב בו מאבד אדם את שפיותו הוא נפטר מן המצוות ונחשב כמאבד את קומתו הרוחנית. יש לפעול להצלה מאובדן כזה  או להשיבו למצב של חיוב, אף במחיר של חילול שבת: נחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.  

הנימוק השלישי גורס כי עצם אובדן השפיות הוא כסכנת חיים, שכן באובדן הדעת, האדם מאבד את עצמיות אישיותו, את זהותו את עומק הרצון לחיות.

 

טיפול בחולי

שאלת המפתח בתחום הטיפול בחולי – בפגוע נפש שאין בו סכנת חיים – היא מעמדה ההלכתי של מחלה זו. האם היא נחשבת 'מחלה' [מה שנקרא בלשון הפוסקים: 'חולה שאין בו סכנה'] או שהיא 'מיחוש בעלמא'. אם האפשרות הראשונה נכונה הרי שיש מגוון של פעולות שבדרך כלל אסורות שניתן לעשותן על מנת להקל על ייסוריו של פגוע הנפש. העמדה המסתברת העולה מן העיון ההלכתי היא כי פגוע נפש שתפקודו נפגע באופן משמעותי נחשב 'חולה'.

לאור זאת:

  • מי שסובל מ'הפרעות מצב רוח' ולשם כך נוטל תרופות באופן קבוע בימי החול,                                    מותר יהיה לו ליטול את תרופותיו בשבת. זאת משום שנטילת תרופות הותרה למי שמוגדר חולה. יתרה מזאת, היא הותרה אף למי שיש ספק אם הוא חולה. במיוחד בזמנינו שאין חשש שאדם יעבור על איסור על מנת להכין תרופה בעצמו.
  • בחור צעיר הסובל מהפרעת חרדה ומתקשה להירדם. כשהתופעה נמשכת לסירוגין יותר מעשרים וארבע שעות תפקודו ירוד. בימי החול הוא מקשיב למוסיקה מרגיעה והיא מאפשרת לו להירדם. המטפל שלו סבור שזו הדרך היחידית שתאפשר לו להירדם. יש מקום לשקול שיוכל להקשיב למוסיקה גם בשבת.   

לדעת רוב פוסקי זמננו הפעלת נגן מוסיקה בשבת אסורה מדברי חכמים. לצורך חולה שאין בו סכנה ניתן להתיר הפעלתו בשינוי. עם זאת היות ויש בהיתר זה דבר חידוש יש להקפיד, במידה והדבר אפשרי, על תנאים אלו: הגדרת ההפרעה אובחנה על ידי מומחה, והפתרון של שמיעת מוסיקה מנוסה ובדוק כמועיל לחולה. יש להכין את משמיע המוסיקה מערב שבת, שיוכל להיות מופעל בלחיצה אחת, שתיעשה בשינוי. השמיעה תתבצע באמצעות אוזניות כדי למעט בהשמעת הקול בשבת.                                                                                            

  • אדם הסובל מדיכאון מתמשך גילה כי נגינה בחליל מקילה על תחושת הדיכאון. המטפל שלו מוסר שאכן הנגינה מטיבה את מצבו. האם כאשר תוקפת אותו תחושת הדיכאון מותר לו לנגן בשבת?

הנגינה כמרפא לנפש ידועה מימים קדמונים. נגינה בשבת אסורה מדברי חכמים. שאלת תקפותו של האיסור בתקופה הבתר תלמודית הועלתה על שולחנם של הפוסקים והכרעת רובם ככולם כי האיסור קיים. פוסקים רבים התירו נגינה בשעת איסורי אבלות כדי לרפא את נפש החולה. אמנם באיסורי שבת לא נאמר היתר. יש מקום לשקול להתיר את הנגינה בנסיבות האמורות על רקע היתר לרפואת 'חולה שאין בו סכנה'. אמנם היות ויש בכך חידוש, יש מקום להותיר את ההיתר לשיקול דעתו של החולה בגדר – 'לב יודע מרת נפשו'.  

  • אשה סובלת מדיכאון שאחר לידה. על פי דברי הרופא היא זקוקה לתמיכה נפשית גדולה. חיבוק של איש אוהב ואהוב יכול לקדם את הוצאתה מן הבור הנפשי בו היא נתונה.

היות ועדיין לא טבלה היא אסורה לבעלה. האם כדי לסייע לה יהיה מותר לו לחבקה?

חיבוק בין איש לאשה שאינם מותרים זה לזו אסור - יש אומרים מן התורה ויש אומרים מדברי חכמים. אצל חלק מהפוסקים נראה כי החומרה במגע האסור היא רק בזה שיש בו כוונה מינית. אף מגע שאין כוונה מינית אינו רצוי ואף אסור. אולם בשעת צורך ונסיבות מיוחדות יש מקום לשקול את היתרם.

לכן, היות ובנסיבות של דכאון עשוי החיבוק להוציא את היולדת משקיעה, יש מקום לשקול להתיר חיבוק כזה שאין בו משום כוונה לקשר מיני. אמנם זאת במספר תנאים שיגבילו אותו רק למקומות החיוניים ותימנע הזליגה אל המקומות האסורים:

א.     אבחנה רפואית וקביעת איש ההלכה שהנסיבות הן 'חולה שאין בו סכנה'.

ב.     הגדרת הפתרון כחיוני  ובהיעדר פתרון אחר (כגון אדם אחר שיוכל לתת את אותה תמיכה נפשית נצרכת).

ג.      בני הזוג אחראים לשמירת גבולות החיבוק הנחוץ בלבד, ללא זליגה אל המקומות האסורים.

ד.     יתכן שיש מקום להקל יותר בפרהסיה מאשר כשבני הזוג לבדם.

 וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם:

 וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ

 וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו:

 

- קישור לחוברת המלאה - 


לא התקבלו תגובות
.

תגובת בית הלל בפרשת פסילת גיורי הרב לוקשטיין (בית הלל)

ארגון הרבנים והרבניות בית הלל מביע צער וכאב על אי הכרה ביהדותה של אישה שגוירה על ידי אחד מחשובי רבני ארצות הברית, הרב יחזקאל לוקשטיין. לקראת הדיון ביום רביעי, קורא ארגון רבני בית הלל לבית הדין הגדול, ולנשיאו, הרב יצחק יוסף, להפוך את ההחלטה של בית הדין האזורי בפתח תקווה שלא להכיר בגיוריו של הרב יחזקאל לוקשטיין.

ארגון הרבנים והרבניות בית הלל מביע צער וכאב על אי הכרה  ביהדותה של אישה שגוירה על ידי אחד מחשובי רבני ארצות הברית, הרב יחזקאל לוקשטיין.

לקראת הדיון ביום רביעי, קורא ארגון רבני בית הלל לבית הדין הגדול, ולנשיאו, הרב יצחק יוסף, להפוך את ההחלטה של בית הדין האזורי בפתח תקווה שלא להכיר בגיוריו של  הרב יחזקאל לוקשטיין. 

על פי פסק הדין של בית הדין האזורי בפ"ת, (כפי שנמסר על ידי עמותת 'עתים', המסייעת לגיורת), בתי הדין אינם מכירים בכל גיוריו של הרב יחזקאל לוקשטיין. הרב לוקשטיין הוא מחשובי הרבנים האורתודוקסיים בארה"ב, תלמיד חכם שכיהן עשרות שנים כרב קהילת ישורון בניו יורק. הוא עמד בראש בית הספר רמז, אחד מבתי הספר הדתיים ציוניים הנחשבים ביותר ברחבי התפוצות, לאורך שנים רבות.

הרבנות הראשית מכירה במספר מצומצם של רבנים ובתי דין העוסקים בגיור ברחבי העולם, ומוציאה מכללם רבנים ותיקים וידועים, על פי השקפתם המסוימת, ללא כללים ברורים, הגדרה או הנחייה כתובה. 

התורה הזהירה אותנו על היחס לגר לא פחות משלושים ושש פעמים, ומעמדם של גרי צדק של היום אינו שונה מאותם גרים שהתורה כל כך חסה על שלומם. "לא תונו אתו" אנחנו מוזהרים - פעם אחר פעם. פסילת גיור הוא מעשה חמור במיוחד, לא רק לגר שנפסל אלא לכל קהילת הגרים. גרים רבים חיים בדאגה, האם תוכר יהדותם ביום שיצטרכו להוכיח אותה. פסילה של גר אחד מגבירה את חרדתם של כל הגרים, ציבור שגם ללא צרה זאת זקוק לתמיכה קהילתית וחברתית, וקבלה במאור פנים.

פסילה של גיוריו של  הרב לוקשטיין היא שגיאה חמורה שיש בה ביזוי ת"ח, חילול שם שמיים, ועלולה להרחיק רבים מיהודי ארה"ב האורתודוקסיים, מן הנאמנים ביותר למדינה, מקשר למדינת ישראל ולתורת ישראל.

אנו קוראים למועצת הרבנות הראשית ולבתי הדין לתקן את העוולה, לכבד את רבני הקהילות בחו"ל, וביניהם הרב יחזקאל לוקשטיין, ולהכיר בגיוריו, ולנקוט בצעדים מעשיים לקראת הסדרת הכרת הגיורים בחו"ל, על פי כללים מסודרים, הוגנים ושקופים.


לא התקבלו תגובות
.

Meshivat Nefesh - Project Presentation (Rabbanit Tamar Meir and Rabbanit Shira Sapir)

The Meshivat Nefesh project aims to provide women and girls with an attentive female ear and responder to tailor a response to their questions, a response they couldn’t always get in other ways.

Meshivat Nefesh – Project Presentation

The Meshivat Nefesh project aims to provide women and girls

with an attentive female ear and responder to tailor a response to their questions,

a response they couldn’t always get in other ways.

(Rabbanit Tamar Meir and Rabbanit Shira Sapir)

Meshivat Nefesh
Female Torah Scholars responding in the spirit of the Halacha

What is the Meshivat Nefesh project?
The Meshivat Nefesh project aims to provide women and girls with an attentive female ear and responder to tailor a response to their questions, a response they couldn’t always get in other ways.

(Read this article in Hebrew)


What prompted this idea?

Women and girls of various ages feel the need to take counsel with a Torah-observant person, not only to discuss Halachic issues, but also to voice questions concerning faith, worldview, ways of life, and guidance.

Physical or virtual access to women that can help serve as an attentive ear in the world of Torah scholars. Women and girls need to hear from women, and to be able to discuss anything at all, frankly and openly, with a woman, especially when it comes to personal and intimate matters that are decidedly feminine.

However, these female personalities aren’t always available to women. They aren’t as well-known as their male counterparts, because they don’t have any official role. There are no woman-led communities, and they have less opportunities to make themselves known to the public.

What we need is more extensive and organized response. But how will this happen?

To fulfill this need, we are currently creating the basic infrastructure for our internet site, while bearing in mind the range of needs that the project is meant to address:

A preliminary map of needs and responses:
1. Recruiting and training the responders;
2. Defining an organizational structure that will provide the best response. It will include building an advisory forum where rabbis, rabbaniyot and professionals can provide advice and guidance to responders as they address questions concerning halachah and personal issues that border on halachah and faith. (If a question requires professional attention, the inquirer will be referred to a professional).

Who is our target audience?

Ultimately, we want to reach out to all women. However, in the beginning, in the interest of fostering a developing process, we chose to focus on girls and young women. High-school aged girls are going through the process of formulating their religious identities, a process encompassing everything from respecting parents to issues of modesty, the relationship between the sexes, and the status of women in Judaism.

These young women won’t always manage to have their concerns addressed through the formal education system, and they often feel the need to consult with a Torah-observant woman who is neutral, uninvolved, and non-judgmental. Sometimes, a dialog that allows the young woman to remain anonymous is in order.

Once these young women take leave of their educational frameworks and face “the real world”, a number of challenges await them. These include what women typically face when they do their army service or national volunteer service. They may need to adjust to living with unfamiliar roommates from various religious, cultural and ethnic backgrounds, to manage their time on their own, or to work under a managing or commanding authority. They will have to cope with the service itself, or the encounters that it entails, and they will encounter challenges in later stages of life and at many other junctures when decisions need to be made. Such challenges are right around the corner for them. They will need to handle complex new relationships, and think about studying, acquiring a profession, starting a family, and marital life. Red lights will go on. They will be bombarded with questions like “what do you want to do next year?”, or “what do you plan to do with the rest of your life?”. Naturally, all of these processes occur while these women are still building their identity and religious Jewish women.

Other goals:

Besides responding to inquirers, the project also allows us to empower female personalities within the world of Torah. Through Meshivat Nefesh and its platform, professional female Torah-observant personalities who have accumulated a great deal of experience in education and are spiritual leaders with a profound and extensive worldview will become available to respond to women all over Israel, not just those within the social circles and environments that enable them to become acquainted with these female personalities.

For more information on the project, please write us at meshivatnefesh1@gmail.com.

Support the project:
Running this project requires us to invest many resources in activities like building and maintaining the website and paying the responders and site manager reasonable compensation. All or part of the website can be dedicated to an ilui neshama (for more information, please contact us).

To contribute, please visit this link: https://trum.ly/newdonateeng.asp?org=6&k=85.

Rabbanit Dr. Tamar Meir, member of Beit Hillel’s management board
Rabbanit Shira Sapir, member of Beit Hillel
The Project Administration

 


לא התקבלו תגובות
.

רשמים בעקבות הכנס (הרב יצחק אייזנר)

רשמים אישיים בעקבות כנס בית הלל על הכלה והלכה

בס"ד

הרהורים לאחר כנס בית הלל – הלכה והכלה

הרב יצחק אייזנר

ישבתי באולם הכנס בו ארגון רבני בית הלל הציג את עמדתו אשר לפיה על הקהילות לקבל בעלי נטייה חד מינית לתוכם ולהכילם.

כבר השתתפתי בכנסים רבים של בית הלל; רק בנושא זה כבר היו לנו שלשה מפגשים פנימיים, ובהם השתתפו מומחים שהציגו מגוון של זוויות, וגם להט"בים רבים, בהם פעילי הארגונים, ששיתפו אותנו בעמדות שונות ובחוויות קשות.

אבל כנס זה היה שונה. היה חשמל באוויר. כל 15 דקות, כמעט לפי השעון, היו ניצוצות, ולעתים גם ברק ורעם.

בחדר היו רבני ורבניות בית הלל יחד עם שורות על גבי שורות של להט"בים דתיים, חלקם עם בני משפחותיהם, לפעמים בני המשפחות בלעדיהם כי הם כבר נסו על נפשם. האולם התמלא בכאב עמוק, ממושך ואינטנסיבי. פנים שחוו עלבונות אכזריים, האשמות לא הוגנות, דחייה ובידוד.

בהזדמנויות שונות קמו טרנסג'נדריות בזעקה גדולה. לא הצלחתי להסכים עם הטענות שלהן, אז ניסיתי להקשיב לליבן; גם שם גיליתי את תוצאותיהם של עלבונות אכזריים, האשמות לא הוגנות, דחייה ובידוד.

בכנס, לא הגענו להסכמה. אבל היתה הקשבה, והבנה שהדרך עוד ארוכה.

האירועים שהתרחשו מאז הכנס מתאימים לחג הקרב ובא. למה הוריד אותנו הקב"ה למצרים? כבר בברית בין הבתרים הודיע לאברהם אבינו על תוכנית השעבוד. לשם מה? כי עם שייעודו לתקן את העולם, לרומם שפלים, להציל עשוקים, להושיע אומללים ולשחרר משועבדים, חייב לחוש על בשרו כמה זה קשה להיות מדוכא, נרדף ושפוף. רק אצל מי שפעם חי את הכאב בעצמו, יבער בליבו הדחף לתיקון, והוא אינו מסוגל לנוח עד שהעולם יהיה שלם.

לאחר הכנס, רציתי להכיר את מציאות הקהילה הלהט"בית יותר לעומק. שוחחתי עם כמה אנשים בעלי נטייה חד מינית, שם מחוץ לאולם, עד שעה מאוחרת.

למחרת, כתבתי מאמר לעיתון הארץ, ובו שיתפתי תקווה שמסמך בית הלל אינו סופו של התהליך אלא תחילתו; שרבנים ימשיכו לדון ולחפש פתרונות בעבור אנשים שנגזר עליהם אתגרים כבדים מנשוא. קיבלתי ביקורת.

יום אחרי זה, התראיינתי ברדיו, ושם הדגשתי את הצורך ההלכתי להקפיד על כבודו של כל צלם א-להים, את מרכזיותה של מצוות "ואהבת לרעך כמוך", את האיסור לשנוא, את החובה לתמוך במגזרים חלשים ונדחים. קיבלתי הערות קשות.

כתבתי בווינט על החשיבות לפתוח את הלב לאנשים בעלי נטייה חד מיניים, לשנות את השפה, ליצור מגע, לפתח קשרים, לקיים שיח של כבוד הדדי ואמפתיה. קיבלתי נזיפות.

אולי פעלתי יותר מדי, מהר מדי, ולכן טעמתי טעמם של עלבונות אכזריים, האשמות לא הוגנות, דחייה ובידוד. ההאשמות כואבות, אבל אני מקווה, בימים אלה, ערב פסח, שהחוויה הקשה הזאת תמריץ אותי לעשות את חלקי הקטן, ולפחות לנסות לתת מזור לכאב העמוק, הממושך והאינטנסיבי של אנשים שחיים בסבל ובהדרה כל חייהם.

 

 


לא התקבלו תגובות
.

משיבת נפש - הצגת הפרוייקט (הרבנית תמר מאיר, הרבנית שירה ספיר)

פרויקט משיבת נפש שם לו למטרה לספק לנשים ולבנות צעירות כתובת נשית לשאלותיהן בכל תחום, ולאפשר להן לקבל מענה מותאם, שלא תמיד יוכלו לקבל בדרך אחרת.

משיבת נפש
נשות תורה עונות כהלכה

(Read this article in English)


מהו פרויקט משיבת נפש?
פרויקט משיבת נפש שם לו למטרה לספק לנשים ולבנות צעירות כתובת נשית לשאלותיהן בכל תחום,
ולאפשר להן לקבל מענה מותאם, שלא תמיד יוכלו לקבל בדרך אחרת.

מה עומד מאחורי הרעיון?
אנשים ונשים, בגילים שונים, מרגישים צורך להתייעץ עם דמות תורנית. לא רק בשאלות של הלכה, אלא גם בשאלות של אמונה, השקפה, אורח חיים והדרכה.
במרחב התורני - הממשי או הווירטואלי, אין מספיק נגישות לנשים שיכולות לשמש ככתובת תורנית.

נשים, כמו גם נערות צעירות, זקוקות למענה נשי. ליכולת לשוחח בפתיחות ובגילוי לב עם אישה על כל נושא שבעולם, ובפרט כשהדבר מגיע לנושאים אישיים ואינטימיים או נשיים במובהק.
אלא שדמויות נשיות תורניות אינן תמיד נגישות עבור ציבור הנשים. הן מוכָּרות פחות, שכן לרוב אינן נושאות במשרה רשמית, אין קהילה שהן עומדות בראשה, ויש להן פחות הזדמנויות להכרה במרחב הציבורי.
דרוש כאן מענה רחב וממוסד יותר.

איך זה יקרה?
על מנת לתת מענה לצורך, אנו בונות בשלב זה את התשתיות הראשוניות להקמת אתר אינטרנט, תוך התייחסות למכלול הצרכים של הפרויקט:

1. מיפוי ראשוני של צרכים ושל דרכי מענה
2. גיוס והכשרת משיבות
3. הגדרת מבנה ארגוני שיתן מענה מיטבי, כולל בניית פורום מייעץ שבו רבנים, רבניות ואנשי מקצוע יתנו ייעוץ והדרכה למשיבות בתהליך המענה לשאלות הלכתיות, ותחומים אישיים הנושקים לאמונה והלכה. (במקרה של שאלה המצריכה הפניה לגורם מקצועי, תיעשה הפניה כזו כמובן).

מי הוא קהל היעד?
לטווח הארוך, קהל היעד שלנו הוא כלל הנשים.
בשלב ראשון, ועל מנת לאפשר תהליך צומח, בחרנו להתמקד בנערות ובנשים צעירות.
נערות בגיל התיכון מצויות בתהליכים של גיבוש זהות אמונית ודתית, בדיקת גבולות והתמודדות עם שאלות שמציבה בפניהן משמעות היותן נערות בחברה דתית, החל מכיבוד הורים ועד לשאלות של צניעות, סוגיות 'בינו לבינה' ומעמד האישה ביהדות.
לא תמיד יוכלו אותן נשים למצוא מענה במסגרת החינוכית, ובפעמים רבות הן חשות צורך בהתייעצות עם דמות נשית תורנית שהיא חיצונית, נייטרלית, לא שיפוטית, ולעתים אף באופן שמאפשר אנונימיות.
כשהן יוצאות מן המסגרת החינוכית אל העולם הרחב, מחכות להן התמודדויות חדשות: התמודדויות אופייניות לשירות הלאומי ולשירות הצבאי - חיים בדירה עם שותפות זרות שמגיעות מרקעים שונים (ברמה הדתית, העדתית והתרבותית), ניהול עצמאי של הזמן, עבודה מול סמכות ניהולית או פיקודית, התמודדויות בשירות עצמו ועם המפגשים שהוא מזמן; התמודדויות שיידרשו אליהן בשלבים הבאים ובצמתים הרבים של קבלת החלטות המחכים להן מעבר לפינה - מערכות יחסים חדשות ומורכבות, מחשבות על לימודים, על רכישת מקצוע, על הקמת משפחה, על זוגיות. נורות אדומות שנדלקות. ומה את עושה בשנה הבאה? ומה את עושה בהמשך החיים? כל אלו, כמובן, תהליכים המתרחשים לצד המשך תהליך בניית זהותן כנשים יהודיות ומאמינות.

מטרות נוספות:
לצד המענה לצרכים של השואלות, מאפשר הפרויקט גם את העצמתן של דמויות נשיות במרחב התורני:
באמצעות "משיבת נפש" והפלטפורמה המקוונת שלו, תתאפשר הנגשה של דמויות נשיות תורניות, מקצועיות ובעלות ניסיון חינוכי, מנהיגות רוחניות בעלות הסתכלות מעמיקה ורחבה - הנגשה לכלל הנשים ברחבי הארץ, ולא רק לאותן אלו המצויות במעגלים ובסביבה המאפשרת להן היכרות עם דמויות נשיות אלו.

לפרטים נוספים על הפרויקט - meshivatnefesh1@gmail.com

לתמיכה בפרויקט:
הפעלת הפרויקט דורשת השקעת משאבים רבים. בהקמת האתר, בהחזקתו ובתשלום שכר הוגן למנהלת האתר ולמשיבות. ניתן גם להקדיש את האתר או חלק ממנו לעילוי נשמה (לפרטים נוספים פנו אלינו).

לתרומות אנא היכנסו לקישור : https://trum.ly/newdonate.asp?org=6&k=84

הרבנית ד"ר תמר מאיר, חברת הנהלת בית הלל
ראש הפרויקט
הרבנית שירה ספיר, חברת בית הלל
מנהלת הפרויקט.


לא התקבלו תגובות
.

החודש בבית הלל (הרב שלמה הכט)

סיכום הכנס והחוברת: הלכה והכלה פסח כשר ושמח

שלום וחג שמח לאוהדי ארגון רבני בית הלל

 

אנחנו מסכמים כעת את הכנס הגדול "הלכה והכלה" שערכנו ברעננה, ואת החוברת שהפצנו בשבת הגדול. מרכזם של שני האירועים היה המסמך ההלכתי בנושא הקהילה ואנשים בעלי נטייה חד מינית.

 הכנס בבית המדרש מת"ן השרון היה מוצלח מאד. הגיעו כמאתיים איש, בהם רבנים ורבניות, אנשי תקשורת, להט"בים דתיים – מבין חברי הארגונים ואחרים, ובני משפחותיהם.

אפשר לצפות ברוב הכנס בערוץ היו טיוב שלנו. בכנס נאמרו דברים נוקבים וחשובים, הן מצד דוברי בית הלל והן מצד הדוברים מחוץ לארגון, ובפאנל שבסופו נוצר שיח כן ומעניין, גם בין המשתתפים בפאנל וגם בינם לבין שואלים מהקהל.

המסמך ההלכתי שלנו התקבל בעניין הן בציבור הדתי הכללי, הן בין חברי הארגונים הלהט"בים הדתיים והן בין הרבנים. נשמעו התקפות מכל הכיוונים, ובסופם נשארנו על עומדנו, מחזיקים בדעתנו ותומכים במסמך, ומתכוונים בהמשך לעסוק עוד בנושא חשוב זה.

החוברת החדשה כוללת גם מספר מאמרים לקראת חג הפסח, הן הלכתיים והן מחשבתיים. אנו מזמינים אתכם לעיין בהם ולעשות בהם שימוש בליל הסדר וגם במהלך החג.

בחוברת הוצג גם הפרוייקט החדש של בית הלל: משיבת נפש  - אתר ומערכת שאלות ותשובות לנשים צעירות ונערות, על ידי רבניות בית הלל. בעוד זמן מה נערוך כנס להצגת הפרוייקט. נשמח לעזרה בקידומו.

אנו מודים לכם על שותפותכם איתנו, על התמיכה ועל ההקשבה.

חג כשר ושמח

שלמה הכט

מנכ"ל בית הלל

 

לא התקבלו תגובות
.

הגיעה העת לבחור דיינים אמיצים (הרב עו"ד צוריאל בובליל)

אילו תכונות היינו רוצים למצוא אצל דייני ישראל העוסקים בתא המשפחתי המתפרק? לאחר כחצי יובל שנים של עיסוק בעולם המשפחה והמשפט, ובהתרת עגונות ועגונים, ומתוך אמונה ב´השיבה שופטינו כבראשונה´, והואיל והחלשים זועקים לפתרונות אנושיים, גיבשתי את עשרת הדיברות/הקריטריונים לדיין ראוי

הגיעה העת לבחור דיינים אמיצים שיתמודדו עם 'דמעת העשוקים' ועם הגנה על החלש
הרב צוריאל בובליל, עו"ד
מומחה למשפחה וירושה; מגשר, דיין ממונות, מייסד המרכז הבינ"ל להתרת עגונות ועגונים

מי צריך דיינים בתחום המשפחה והמצוקות החברתיות? היינו שמחים לו הייתה מערכת המשפט מתייתרת, והיינו מנהלים שיח מתורבת, עם נוהל פתרון משברים. אך העולם מורכב יותר, ומלווה בקיפוח ועושק, באלימות במשפחה ובסחטנות בדרך לגירושין, עד כדי קיפוד חיי בן/בת הזוג. הואיל ובתי הדין הרבניים עוסקים בטיפול במשפחה במשבר, נשאל ביושר: האמנם הם מסייעים לעשוקים? במיוחד שכשליש מאזרחי ישראל מגיע לשערי ביה"ד לטיפול בשלום בית ו/או גירושין.
אילו תכונות היינו רוצים למצוא אצל דייני ישראל העוסקים בתא המשפחתי המתפרק?
לאחר כחצי יובל שנים של עיסוק בעולם המשפחה והמשפט, ובהתרת עגונות ועגונים, ומתוך אמונה ב'השיבה שופטינו כבראשונה', והואיל והחלשים זועקים לפתרונות אנושיים, גיבשתי את עשרת הדיברות/הקריטריונים לדיין ראוי:
1) אוהב ה' ובני אדם, ובעל רגישות למצוקות
2) בעל ידע מקיף בדיני משפחה – העבריים והכלליים
3) בעל חשיבה יצירתית מחוץ לקופסא
4) מגויס לפתרון בעיות עגינות וממזרות, ויתר בעיות העשוקים!
5) מעודד הסכמי קדם נישואין, שימנעו סחטנות כנגד הצד החלש
6) שירת בצה"ל או בשירות לאומי, ומעורב עם הבריות
7) בעל ניסיון במסגרות פרטיות או ציבוריות – כדיין ממונות, כדיין גיור, כבורר ועוד
8) בעל מזג שיפוטי נוח
9) בא לפתור בעיות למשפחה במשבר, ולא להוכיח את ידיעותיו... רואה עצמו, כדברי הרב קוק: 'עבד לעם קדוש'!
10) רואה המתדיינים בבחינת 'כולם היו בניו/בנותיו', ועושה השתדלות שיגיעו להבנות ללא ביזיונות והרס הילדים, וללא סחטנות, כדברי התשב"ץ לדיינים: "אילו הייתה זו בתכם, לא הייתם אומרים כך, ורחמנא ליצלן מעלבון העלובות...". אסור לדיין להיות צדיק על חשבון סבל המתדיין בפניו!
למיטב אמונתי, מוטל על כולנו להילחם כך שהדיינים יפעלו בהתאם להלכה, ומתוך יכולת הכלה - עם הפנים לכלל ישראל, וימנעו התופעה המבישה המאפיינת זוגות רבים, שמעדיפים לחיות ללא נישואין כדמו"י. והאמת והשלום אהבו.


לא התקבלו תגובות
.

זכר יציאת מצרים כברית וכאחריות (הרבנית ד"ר איילת ליבזון)

במקומות רבים בתורה נקשר זיכרון הגאולה דווקא עם ההתנהגות אל הזר, אל האחר — הלא הוא הגר. היחס הראוי אל הגר הוא הציווי החוזר ונשנה יותר מכל ציווי אחר בתורה – שלושים ושש פעמים.

זכר יציאת מצרים כברית וכאחריות
הרבנית ד"ר איילת ליבזון


סיפור יציאת מצרים מהווה יסוד חשוב בעולמה של היהדות. על מצוות רבות, כגון השבת והמועדים, אנו אומרים "זכר ליציאת מצרים", וכן מהווה יציאת מצרים את המסד לעשרת הדברות: "אנכי ה’ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני".
אך לצד הברית הייחודית בין ה' לישראל, הנבנית על אדני יציאת מצרים, במקומות רבים בתורה נקשר זיכרון הגאולה דווקא עם ההתנהגות אל הזר, אל האחר — הלא הוא הגר. היחס הראוי אל הגר הוא הציווי החוזר ונשנה יותר מכל ציווי אחר בתורה – שלושים ושש פעמים. החזרה מדגישה כי המשמעות העמוקה של הציווי המחייב כל אחד מאִתנו לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, מתבטאת בהזדהות עם מי שנמצא היום במצב זהה.
נמצא, אם כן, שיציאת מצרים היא המקור לשני יסודות הנראים לכאורה סותרים: מצד אחד יציאת מצרים היא הבסיס לציוויים הפרטיקולריים ביותר, המייחדים את ישראל מכל העמים, כגון השבת, החגים, והאיסור על עבודה זרה — על כולם נאמר כי הם "זכר ליציאת מצרים"; מצד שני, יציאת מצרים היא גם הבסיס לדאגה לאדם אחר באשר הוא אדם, ובייחוד לחלש, לאחר ולזר — "כי גרים הייתם בארץ מצרים". אך סתירה זו היא רק למראית עין. למעשה, שני הכיוונים הללו משלימים זה את זה, שכן השורש המשותף להם הוא שבאמצעות כל הציוויים הללו אנו מידמים לבורא העולם. כשם שבמעשה השבת אנחנו מחקים את שביתתו של הקב"ה ממעשיו, כשם שבציווי על אמונת הייחוד אנחנו מידמים למי שהוא אחד ושמו אחד, כך גם בציווי לסייע בידו של הגר אנחנו מידמים לקב"ה, שהוא מגנו של החלש, עושה צדק ומשפט. "ה' שומר את גרים, יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעוות".


לא התקבלו תגובות
.

כולם מגיעים לליל הסדר (הרב מאיר נהוראי)

הקשיים שלנו מבית ומחוץ מכבידים ויוצרים ´געגוע מיוחד´ לאליהו, שיבוא ויסיר משהו מהערפל, מהספק, מהבלתי נודע. שיבוא וירבה שלום בעמנו, הבנה ורגישות ואהבה בתוך האומה, ובעיקר בתוך המשפחה.

כולם מגיעים לליל הסדר

שני גואלים גדולים יש לעם ישראל. האחד - משה רבנו, הגואל הלאומי, בשעה שיצאו ממצרים. השני - אליהו, הגואל לעתיד לבוא, וכפי שמופיע במדרש פסיקתא רבתי פסקא ד':
'ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים זה משה ובנביא נשמר זה אליהו, אתה מוצא שתי נביאים עמדו להם לישראל משבטו של לוי משה ראשון ואליהו אחרון [ ... ] משה גאלם ממצרים בשליחות ועתה לך ואשלחך אל פרעה וגו' (שמות ג' י') ואליהו גאלם לעתיד לבא בשליחות הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא'

שמו של משה אינו מוזכר בהגדה, וייתכן שהסיבה לכך נעוצה בצורך לייחס את גאולת ישראל ממצרים לקב"ה ולא לבשר ודם. 'ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכיתי כל בכור אני ולא שרף'. מצד שני, יש להבין מדוע אליהו תופס מקום מרכזי בליל הסדר. במוצאי שבתות אנו שרים פזמונים על אליהו הנביא, שכן מסורת היא בידנו שאין אליהו בא בערבי שבתות וימים טובים מפני הטורח. אולם במוצאי שבתות הוא יגיע, וכפי שכותב רבי אברהם בן נתן הירחי בספר המנהיג:
'זה שמשוררים בכל גבול ישראל מאליהו הנביא, לפי שהוא המבשר, שיבוא במהרה לפני המשיח [ ... ] ויבוא לנו המבשר במוצאי שבתות, שבזכות השבת הצור יואל - ובא לציון גואל'

תפקידו המרכזי של אליהו - להשיב לב אבות על בנים. חז"ל נחלקו במהות העניין אולם נסתפק בהבאת דעתם של חכמים בסוף מסכת עדויות:
'וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר (מלאכי ג') הנני שולח לכם את אליה הנביא וגומר והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם'.

תפקיד זה משמעותי ביותר לליל הסדר בו בזמן שעובר הוא בין בתי ישראל. בכל משפחה יש מגוון דעות וייתכן שעלול הדבר לפגום בשלום המשפחתי. יש החושבים ששלום קיים כשאין מחלוקת, ולא היא. השלום בא מריבוי דעות ומחשבות, וכפי שמסביר הרב קוק בסידורו עולת ראיה:
'יש טועים שחושבים שהשלום העולמי לא ייבנה כי אם על-ידי צביון אחד בדעות ותכונות [ ... ] ובאמת אינו כן, כי השלום האמיתי אי אפשר שיבוא לעולם כי-אם דווקא על-ידי הערך של ריבוי השלום. הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים והשיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום כל אחד לפי ערכו, מקומו ועניינו.'

אולם בליל הסדר עצמו עלולים אנו להיחשף לא רק למחלוקת בין המשתתפים, אלא לבעיה חמורה ואמיתית - לנתק בתוך המשפחה. בין אם מדובר באחים הרבים על ירושה ובין אם אלו בנים שאינם הולכים בתלם וכפי שההורים ציפו מהם. ליל הסדר מזמין את כל המשפחה להסב סביב שולחן אחד. מציאות זו הופכת להיות קשה ורגישה, ויש בכוחה להציף את המתחים הקיימים בתוך המשפחה. באותה שעה מגיע אליהו הנביא, שאמנם הרגיש מיוסר נוכח כישלונו במשימותיו הלאומיות, אבל מצד שני תרומתו גדולה בטיפול משפחתי.
בסיפורי הנביאים עדים אנו לכך, שאליהו לא מצליח בשליחותו הלאומית. לאחר הקריאה הגדולה בכרמל, 'ה' הוא האלוקים', הוא פורש, יוצא למדבר ומבקש נפשו למות. מצד שני, אליהו הצליח בטיפוליו המשפחתיים. הוא הצליח להחיות את בן האישה הצרפתית והשכין שם שלום. תפקידו המרכזי של אליהו להשיב לב אבות על בנים, מתוך תפיסה שהגאולה הלאומית תתחיל בראש ובראשונה מתוך התא המשפחתי. בשעה שפותחים את הדלת לאליהו הנביא, נכנסים עמו כל אלו שלא הגיעו עד כה: הבן שאינו יודע לשאול ושאינו מעוניין לשאול, הבן שנזרק מתוך המשפחה, האח השנוא שמרגיש מנודה. אליהו לוקח את הבנים כולם ומביאם לאבותיהם בבחינת והשיב לב אבות על בנים. לכן אליהו לא יבוא בערבי שבתות מפני הטורח. זה זמן שיש בו עצבנות משפחתית. הוא יגיע במוצאי שבתות, ברגעים רגועים יותר.
הקשיים שלנו מבית ומחוץ מכבידים ויוצרים 'געגוע מיוחד' לאליהו, שיבוא ויסיר משהו מהערפל, מהספק, מהבלתי נודע. שיבוא וירבה שלום בעמנו, הבנה ורגישות ואהבה בתוך האומה, ובעיקר בתוך המשפחה. כולנו תפילה שהתהליך שאנו עוברים עם אליהו בימים אלו ישיג תוצאות חיוביות, ושנזכה לגבש את המשפחה הרחבה ולצמצם עד כמה שאפשר את המתחים ואת שנאת החינם שבתוכנו. שיהיה לכולנו פסח כשר ושמח, מגבש ומשמעותי.


לא התקבלו תגובות
.

לחם עוני ותעודת עניות (הרב רונן לוביץ)

דו"חות העוני המבשרים את בוא חג האביב, משתלבים יפה באתוס הבסיסי של חג החרות.

לחם עוני ותעודת עניות
הרב רונן לוביץ

לפני שנתיים פנתה עמותת "ידיד" לנציב פניות הציבור ברשות השנייה, בבקשה שלא להפוך את פסח לאירוע "הרייטינג של העוני". טענת העמותה הייתה שחלק מהחשיפה לממדי העוני ראוי בהחלט, אך חלק גדול ממנה הוא פוגעני ומשפיל. יש בכך הערה של טעם, אולם טעם המרור של העוני גרוע יותר, והחשיבות שיש להעלאת המודעות למצוקה הכלכלית הקיימת צריך לגבור על הסיכונים שבחשיפה לא מבוקרת. דו"חות העוני המבשרים את בוא חג האביב, משתלבים יפה באתוס הבסיסי של חג החרות.

לרגל ליל הסדר, שעומד בסימן המספר ארבע, אצביע על ארבע פתיחות של ענייני פסח שכולן מתמקדות באותו רעיון בדיוק: התחשבות בנצרך. המשנה במסכת פסחים (י, א) פותחת את הפרק העוסק בדיני ליל הסדר בהוראה: "ואפילו עני שבישראל, לא יאכל עד שיסב; ולא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין, ואפילו מן התמחוי"; ההלכה הפותחת את הלכות פסח בשולחן ערוך (תכט) קובעת: “ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח”; ההגדה פותחת כידוע בהזמנה לכל הרעבים באשר הם: "כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך ייתי ויפסח"; גם ההפטרה שנבחרה לשבת זו, שבת הגדול, מדברת כבר בפסוק השני שלה על המשפט שייעשה בעבריינים שונים, ובהם "עֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר" (מלאכי ג, ה).

העובדה ששלושת המקורות המרכזיים הללו של ענייניי הפסח, וכמותם גם ההפטרה, פותחים באותו עיקרון, בוודאי איננה מקרית. משתקף בכך הרעיון שהתחשבות בעני ובנצרך לסוגיו היא ערך מכונן ומרכזי הקשור בטבורו לחגיגת חג החירות. ואכן, אחד המסרים המרכזיים של יציאת מצרים הוא הצו המוסרי להתחשבות באחר, ובמיוחד בחלש. התורה חוזרת ומציינת במצוות רבות ושונות כיצד יציאת מצרים צריכה להוות כוח מניע לרגישות כלפי החלש. אם נתמקד בדוגמאות הנוגעות לחלשים מבחינה כלכלית, נמצא כי הפסוק המצווה לעזור למי שנמצא בקשיים כלכליים ולמנוע ממנו ליפול: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ... וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" (ויקרא כה, לה), מסתיים בהזכרת יציאת מצרים, וכך גם האיסור על נטילת ריבית, שנועד בראש ובראשונה להגן על החלשים הנזקקים להלוואות: "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית" (ויקרא כה, לה-לח). המצווה להימנע מלשעבד את העבד העברי לעבודות עבדוּת, והחובה לשחרר עבדים ביובל, אף הן מנומקות בזיכרון החוויה של עבדות מצרים: "כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד" (שם כה, לט-מב).

הזיקה של מצוות התורה ליציאת מצרים בולטת במיוחד בספר 'דברים', שבו אפילו המצווה לשמור שבת מנומקת ברעיון הסוציאלי שנובע מעבדות מצרים: "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ, וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם” (דברים ה, יד-טו). אפשר שדווקא אחרי שכל הדור של יוצאי מצרים הלך לעולמו, ודווקא כאשר התקרבו בני ישראל אל הארץ המובטחת, נוצר הצורך להדגיש בפניהם את הזיכרון של מרירות העבדות והגאולה ממנה.

ייתכן עוד שהקרבה אל הארץ, שבה עתידים בני ישראל לרכוש נכסים ולשבת איש תחת גפנו, יצרה צורך לחדד את חושיהם לרגישות חברתית כלפי מי שלא התברכו בנכסי נדל"ן וברווחי הון. כך מופיעות בספר דברים המצוות של מתנות עניים, מנומקות במפורש בכך שעליך לזכור "כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה". (שם כד, יט-כב). כך גם מופיעה בדברים החובה להעניק מענק שחרור לעבד ולא לשלחו ריקם: ”וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שם פרק טו, יב-טו). בעקבותיה מצווה התורה באופן מיוחד על עשיית משפט צדק לחלשים: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה, וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם" (שם, כד, יז-יח).

הדבר הבולט בכל המצוות האמורות איננו רק הריבוי שלהן, אלא גם העובדה שהתורה מפרשת את טעם המצווה, דבר שלא נעשה ברוב המצוות. טעם זה מכוון אותנו, באופן שאינו משתמע לשני פנים, למסר הערכי-רעיוני שצריך כל יהודי להפיק מיציאת מצרים. חז"ל המשיכו בקו זה, כאשר קבעו הלכות המגנות על זכויות העובדים, דוגמת הגמרא שאומרת: "פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, דכתיב (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים - עבדי הם, ולא עבדים לעבדים" (בבא מציעא י, א).

אפשר שעיקרה של גלות מצרים ותכלית העבדות בה היו כדי שהעם יעבור את אותו תהליך קשה שיוביל להבשלת ההכרה בסבלם של החלשים. רק מי שעבר בכור ההיתוך של הסבל, הדיכוי וההשפלה, מסוגל להיות רגיש לסבלם של חלשים ונזקקים. כיום, כאשר מחד גיסא יש רבים בתוכנו שלא חוו על בשרם כור היתוך של סבל, מחסור ומצוקה, ומאידך גיסא יש רבים כל כך שחיים מתחת לקו העוני, מתעצמת החובה להטמיע את המסרים הסוציאליים של סיפור יציאת מצרים בתודעה, ברגישות המוסרית ובאופני ההתנהגות שלנו.

לא במקרה נקשרו סיפורים רבים סביב חג הפסח לרעיון ההתחשבות בחלש והעזרה לנזקק. כך מסופר על רבי ישראל מסלנט, שכאשר נשאל על איזה דקדוק הלכתי הכי חשוב להקפיד בהכנת מצות מצווה, תשובתו הייתה: לשים לב לאלמנה הענייה, שלא תעבוד מידי קשה. על ר' אייזל חריף מסלונים סופר שראה גביר שהיה קמצן גדול, מנער בהקפדה את כיסיו בערב פסח כדי שלא ישתייר חלילה פירור חמץ. אמר לו: "אין אתה חייב לבדוק בכיסים שלך, שכן צריך אדם לבדוק עד מקום שידו מגעת, ואילו ידך שלך לעולם אינה מגעת אל תוך הכיס”... דקדוקי חג הפסח עוררו בקרב מנהיגים רוחניים אלה גם את החובה לתת את הדעת לדאגה לחלשים.

סקר שביצע ארגון 'פעמונים' בשנה שעברה גילה כי 64% מהאזרחים צמצמו את קניותיהם לקראת פסח, וכי 38% מהציבור סבור שמצבו הורע כלכלית בהשוואה לשנה שעברה. סביר להניח שסקרי השנה הנוכחית לא יניבו תוצאות מרנינות בהרבה. חג הפסח הוא הזדמנות להטמיע בקרבנו את הרגישות למצוקות הכלכליות בחברה הישראלית, לדרוש מהממשלה ולדרוש מעצמנו לעשות יותר כדי שיציאת מצרים תהיה לא רק סיבה למסיבה, אלא גם תניע שינויים סוציו-אקונומיים ואפילו תגרום ליד להיכנס לכיס.


לא התקבלו תגובות
.

לעמוד הקודם לעמוד הבא