עוד

  1. מדינת ישראל
  2. מעמד האשה ביהדות
  3. תורה וחברה
  4. עמדות בית הלל
  5. בית המדרש ההלכתי
  6. ?מי בבית
  7. חדשות

חיפוש

חפש

פייסבוק

על סדר היום

תכנון בשבת (הרבנית שלומית פלינט)

שלום הרבנית, ברצוני לדעת מדוע אסור לתכנן בשבת ואם מתכננים למה אומרים כי זה יתבטל? הרבנית שלומית פלינט חברת "משיבת נפש –רבניות בית הלל" משיבה.

 

בס"ד 

שאלה:

 

שלום הרבנית,

ברצוני לדעת מדוע אסור לתכנן בשבת ואם מתכננים למה אומרים כי זה יתבטל? 

אני לא יודעת אם זה אמת או לא (יכול להיות שבגלל שחשבתי על התכנון יותר מידי או לא האמנתי שזה יקרה כך קרה) אבל יצא לי כמה פעמים שתכננתי בשבת דברים למוצ"ש או ליום חול והם לא קרו, למשל הם התבטלו פתאום למרות שסוכם שהדבר יקרה.

בנוסף הייתי רוצה להבין מאיפה בא האיסור הזה ולמה אם מתכננים זה מתבטל ואם כן אילו דברים מותר לתכנן/להגיד ביום שבת שאכן יקרו לאחר שבת.

 

תשובה:

 

שלום לך ותודה על שאלתך,

 

בנושא הדיבור והתכנון יש הבדל בין דיבור להרהור. תכנון במחשבה מותר אולם חכמים הגבילו את הדיבור בענייני החול ואסרו לדבר דיבור העוסק ברווחים כלכליים ודיבור המתאר תכנון של פעולות האסורות בשבת. בענייני תכנון לא כתבו חכמים שהם יתבטלו – אולם בנושא אחר, שכר על עבודה בשבת, נכתב שהעושה כן אינו רואה סימן ברכה (משנה ברורה, אורח חיים, סימן ש"ו(.

 

לשאלתך, האם כל תיכנון של חול שנתכנן בשבת יתבטל או לא יסתייע לקיימו?- אין בהלכה אמירה מפורשת שכך הם פני הדברים, אך לעיתים החשש שמא לא נהגנו כשורה הוא זה שיוצר את הדחיה או הביטול.

יסוד האיסור לתכנן נובע מדברי הנביא ישעיהו (פרק נ"ח פסוקים י"ג – י"ד) שמתאר באחת מנבואות הנחמה את המעשים הרצויים לקב"ה בשבת:

 

אִם־תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר:אָז תִּתְעַנַּג עַל־ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל־בָּ֣מתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִ֔יךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר:

מפסוקים אלו למדו חז"ל הלכות רבות על דרך ההתנהגות המותרת לאדם בשבת: דרך הליכתו ועיסוקו של האדם במהלך השבת, מצוות עונג שבת וכן מהו הדיבור האסור והמותר בשבת.  על הדיבור והתכנון האסור למדו חכמים מהמילים וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר (הגמרא במסכת שבת קיג ע"א ע"ב(.

ההלכות העוסקות בתכנון הובאו בשולחן ערוך אורח חיים  בתחילת סימן שז,ונסכם את עיקרי הדברים:

 

  1. אסור לדבר בשבת על מה שאסור לעשות בשבת. איסור זה הוא על תכנון עתידי, ולא על תיאור של העבר (שולחן ערוך אורח חיים שז).
  2. אם התכנון הוא של דבר מצווה מותר לדבר גם על פעולות האסורות בשבת. (משנה ברורה שז א).
  3. מותר לדבר על תכנון פעולות חול אם אינו מפורש אלא נרמז לדוג: אסור לומר "מחר אסע לתל אביב" כי הנסיעה אסורה, אבל מותר לומר "מחר אלך לתל אביב" אפילו אם ברור שהכוונה לנסיעה. מאחר והפעולה האסורה לא נאמרה במפורש דיבור זה מותר. (שו"ע אורח חיים סימן שז סעיפים  ז-ח ולהרחבה ודוגמאות נוספות עייני בפניני הלכה, הלכות שבת פרק כ"ב).
  4.  

אם כן ניתן לראות שמבחינה הלכתית יש תכנונים רבים שניתן לעשות במחשבה ואף בדיבור.

 

אולם לצד כללים אלו הנחו אותנו הפוסקים לשאוף להימנע מכל דיבור של חול כמה שיותר (שולחן ערוך ורמ"אשז א, ומשנה ברורה  (ה(.

ניתן לומר שההלכה מנסה לייצר בשבת שיח אחר, שיח של קדושה, לימוד תורה, קירבה בין האדם לקב"ה. המטרה היא שהשבת תהיה נקודה בזמן של האדם בו הוא מתנתק מחיי המעשה ולכן יש חשש שכל שיחה של חולין תרחיק את האדם מקדושתה של השבת. ( פירוט על מה מוגדר כשיחת חולין בהרחבה).

 

כנשים ואנשים המשתדלים לקיים את מצוות השבת במלואה, יש לתפוס את ההלכה הזו ככיוון חשיבה כללי על מהי מהות השבת בשבילי? כיצד אני רוצה שהשבת שלי תראה? איזה תוכן אני מעניקה לה.

 

שנזכה להתענג על ה' לא רק בשבתות,

 

שלומית פלינט

 

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן ותרמו למיזם!!!

 

 

הרחבות:

  1. שולחן ערוך, אורח חיים, הלכות שבת, סימן שו סעיף ה

אסור לשכור חזנים (כב) להתפלל בשבת; (כג) ח ויש מי שמתיר.

משנה ברורה, סימן שו

(כג) ויש מי שמתיר – ס"לדבמקום מצוה לא גזרו רבנן על שכר שבת בזה [יח] ומ"מ אינו רואה סימן ברכה ו

  1. שבת קיג ע"א – ע"ב

"ודבר דבר" –  שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול דבור אסור הרהור מותר 

  1. רמב"ם, משנה תורה, הלכות שבת פרק כ"ד הלכה א –

יש דברים שהן אסורין בשבת אף על פי שאינם דומין למלאכה ואינם מביאין לידי מלאכה, ומפני מה נאסרו? – משום שנאמר (ישעיהו נ"ח) אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי ונאמר וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר, לפיכך אסור לאדם להלך בחפציו בשבת ואפילו לדבר בהן כגון שידבר עם שותפו מה ימכור למחר או מה יקנה או היאך יבנה בית זה ובאי זה סחורה ילך למקום פלוני, כל זה וכיוצא בו אסור שנאמר ודבר דבר, דבור אסור הרהור מותר.

  1. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ז –

ודבר דבר (ישעיה נח, יג): שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול; הלכך אסור לומר: דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר, ואפילו בשיחת דברים בטלים אסור להרבות.

  1. רמ"א בהגהה, שולחן ערוך, אורח חיים סימן ש"ז –

ובאותם אנשים שסיפור שמועות ודברי חדושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול; אבל מי שאינו מתענג, אסור לאומרם כדי שיתענג בהם חבירו.

כלומר, הרמ"א סובר שכל דיבור של עונג גם עם עניינו חולין, למשל שיחה על חדשות ושמועות שונות, יהיה מותר ומוסר את האחריות לידי האדם. כל אדם צריך להכריע אם דיבור בנושא מסוים הוא עונג שבת שלו או שהוא הופך את שבתו לחול.

  1. משנה ברורהשז א

אעשה למחר – ודוקא אם הוא דבר שאסור לעשותו בשבת ואפילו אם הוא רק איסור דרבנן. יש שכתבו דאפילו דבר מצוה כגון כתיבת ס"ת וכה"ג אסור לומר אעשה למחר אבל בא"ר וכן במאמר מרדכי וברכי יוסף חולקים עליהם וסוברים דכל לדבר מצוה שרי ומ"מ נכון לכתחלה להחמיר כשאין צורך לזה בדבורו היום [עיין בתו"ש] ואם מתיירא שיתרשל בדבר אז לכו"ע שרי לזרוזי נפשיהדאמירה לגבוה הוי כנדר.

  1. שולחן ערוך ורמ"א אורח חיים הלכות שבת סימן שז סעיפים ז – ח.

מותר לומר לחבירו הנראה בעיניך שתוכל לעמוד עמי לערב אף על פי שמתוך כך מבין שצריך לו לערב לשוכרו אבל לא יאמר לו היה נכון עמי לערב:

יכול לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר וכן מותר לומר לו לך עמי לכרך פלוני למחר כיון שהיום יכול לילך על ידי בורגנין וכן כל כיוצא בזה שיש בו צד היתר לעשותו היום יכול לומר לחבירו שיעשנו למחר ובלבד שלא יזכיר לו שכירות אבל בדבר שאין בו צד היתר לעשותו היום אפילו אם אין בו אלא איסור דרבנן כגון שיש לו חוץ לתחום פירות מוקצים כיון שאי אפשר לו להביאם היום אסור לומר לחבירו שיביאם לו למחר וכן אסור לו להחשיך בסוף התחום כדי שימהר הלילה לילך שם להביאם:

הגה: וכן לא יאמר אעשה דבר פלוני למחר (הרא"ש פרק השואל ועיין לעיל ריש הסימן)

אבל יכול להחשיך בסוף התחום כדי למהר לילך שם לשמרם שאפילו היום היה יכול לשמרם אם הם היו בתוך התחום ואם לא כוון להחשיך אלא לשמרם יכול אף להביאם:

  1. פניני הלכה, הרב אליעזר מלמד, הלכות שבת פרק כ"ב http://ph.yhb.org.il/01-22-10/

 

הרבנית שלומית פלינט

מלמדת גמרא והלכה במדרשת אמית בא"ר בירוחם ובאשדוד

הרבנית שלומית פלינט היא בוגרת המכון התלמודי עיוני במת"ן ירושלים ועמיתה בתכנית לימודי הלכה "וסמכת" של מדרשת עין הנצי"ב וישיבת מעלה גלבוע. מלמדת גמרא והלכה במדרשת אמי"ת באר בירוחם ובאשדוד.

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן ותרמו למיזם!!!

 


לא התקבלו תגובות
.

ספק בסירוק לפני מקווה (הרבנית חני פרנק)

שלום הרבנית, אנחנו נשואים טריים ויש לי חשש לגבי ההסתרקות שלי לפני הטבילה. הרבנית חני פרנק חברת "משיבת נפש –רבניות בית הלל" " משיבה.

 

בס"ד

 

שאלה:

 

שלום הרבנית,

נשואים טריים..

לפני מספר ערבים טבלתי, ואני מתהלכת עם חשש בלבי. אשמח לתשובתכן.

אני נוהגת להתכונן לטבילה בביתי, וכשאני מגיעה למקווה, להתקלח שוב בזריזות לפני הכניסה למים  (וגם על זה- אשמח לדעת האם יש צורך במקלחת כזו, או שדי בהכנה שערכתי בביתי(.

לאחר הטבילה (שעברה בסדר גמור, עם בלנית נעימה) חזרתי לחדר, ונזכרתי שלאחר המקלחת הברשתי את שיערי אך שכחתי לסרקו במסרק צפוף.

 

תשובה:

 

שלום לך,

בראש ובראשונה מזל טוב לכם לנישואיכם. יתן ה' ותזכו להקים בית נאמן בישראל.

וכל הכבוד לך על ההקפדה במצווה החשובה – מצוות הטבילה.

תנוח דעתך, על ההכנות לטבילה יש להקפיד כפי שלמדת לקראת נישואייך, ולפי מה שתיארת עשית זאת וודאי שהטבילה שטבלת כשרה ואת טהורה לאישך ויכולה להפסיק להיות מוטרדת.

באופן כללי אני ממליצה לא לתת להרהורים מסוג זה להטריד אותך, אלא למצוא את הדרך להבא לפנות מיד לשאלת יועצת הלכה או רב, אפשר גם אנונימית לקו הפתוח של נשמת שפועל בכל יום מהשעה 18:00 בערב, מידע על האתר תמצאי בלינק . http://www.yoatzot.org/hebrew/hotline/

אסביר יותר מדוע נהגת כשורה. בהלכה שמחייבת סירוק השיער במסרק כחלק מההכנות לטבילה נזכר הטעם "שלא יהיו שערותיה נדבקות זו בזו" (שו"ע יו"ד סימן קצ"ט סעיף א). מברשת מועילה לכך בדומה למסרק. וכן לדעת רוב הפוסקים אין חובה לסרק את השערות דווקא במסרק סמיך.

לשאלתך לגבי המקלחת שלפני הטבילה, אכן את נוהגת נכון כשאת מתקלחת שוב במקווה. מטרת המקלחת הזו, להרטיב את הגוף ולהסיר ממנו חציצות שאולי נדבקו בו בדרך מהבית למקווה (ולכן שטיפה במים גם ללא סבון מספיקה). וכן יש לסרק שוב את השערות (במסרק או במברשת) לאחר המקלחת. בהקשר זה חשוב גם מיד לאחר המקלחת לעיין, כלומר לעבור על כל הגוף במחשבה או במעשה ולוודא שלא נותרו עליו חציצות.

לסיכום, כיון שברור מדברייך שסירקת את שערותייך לפני הטבילה, וטבלת ללא חציצות, אין ספק שטבילתך כשרה לכל הדעות. וטוב את עושה שאת נוהגת להתקלח שוב במקווה לפני הטבילה.

בברכת ברכה והצלחה לאורך שנים טובות בטהרה!

חני

 

הרחבה:

לגבי השיער נפסק בשולחן עורך שכל עוד לא היה השיער קשור שערה שערה, כל אחת בפני עצמה, ולא שתי שערות זו בזו, הטבילה כשרה. (שו"ע יו"ד סימן קצ"ח סעיף ה) כמו כן נפסק שיש לסרוק את השערות במסרק, כחלק מההכנות לטבילה. (שו"ע יו"ד סימן קצ"ט סעיף א) אולם, כיון שבימיהם היו רק מסרקים ולא היו בנמצא מברשות לשיער, סביר להניח שהשם 'מסרק' הוא שם כולל לכלי שבעזרתו מסרקים את השיער. ובכל מקרה, התקנה לסרק את השיער נועדה כלשון השולחן ערוך שם: "שלא תהיינה שערותיה נדבקות זו בזו".

כמו כן ניתן לראות מלשון השולחן ערוך שמזכיר מסרק, אך לאו דווקא מסרק סמיך (צפוף). היו מן הפוסקים שהזכירו שצריך שיהיה מסרק סמיך דווקא, אך אין עמדתם מחייבת לכל הדעות ולכן ניתן בהחלט להשתמש גם במסרק רגיל, כל עוד ברור שהוא מפריד את השערות ואת הקשרים שיכולים להיות בהן, מספיק להשתמש בו. וכן כל אישה בהתאם לטיב שערה ולמה שעוזר לה להתיר את קשריה יכולה להשתמש במסרק או במברשת, לפי מה שמועיל לה יותר.

לשאלתך על התהליך של ההכנה לטבילה בבית וההכנה לטבילה במקווה עצמו לאחר ההכנות בבית, אכן את נוהגת נכון כשאת מתקלחת בזריזות (מספיק לצורך העניין להרטיב את הגוף) שוב במקווה, וכתוב בנוסף שכשאישה מתכוננת בביתה תשא עמה מסרק לבית הטבילה (המקווה) ותסרק שוב שערותיה שם (שו"ע יו"ד סימן קצ"ט סעיף ג). להבא כדאי שתשתדלי לזכור לקחת עמך מסרק או מברשת שיער למקווה, ולסרק שוב את שערותייך לפני הטבילה. ואזכיר בהקשר לזה הלכה חשובה נוספת: על האישה לעיין בגופה סמוך לטבילה, ועדיף שהעיון (במחשבה או במישוש או בראייה) ייעשה לפני הכניסה לטבילה ולא בזמן ההכנות בבית.

אמנם, לגבי השיער יש הקפדה מיוחדת, כיון שלדעת רוב הפוסקים הוא נחשב כיחידה עצמאית מכל הגוף, ולכן חציצה שנמצאת על רובו של השיער, במיוחד אם האישה מקפידה עליה, תהיה חציצה שאוסרת בטבילה. אך כפי שכתבתי לך, הכוונה היא לחציצה משמעותית ולא לשיער שלא סורק במסרק.

 

הרבנית חני פרנק

יועצת הלכה  – מרצה, מדריכה לחיי אישות ומדריכת כלות

הרבנית חני היא בוגרת המכון התלמודי העיוני במתן, יועצת הלכה בוגרת נשמת ועמיתת המכון למנהיגות הלכתית ע"ש סוזי ברנפלד. היא בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים ומסיימת תואר שלישי בחקר הלכה באוניברסיטת אריאל בשומרון. הרבנית חני עוסקת בהוראה, הדרכה, כתיבה וריכוז של תוכן במכון 'ידעיה' ובמסגרות מגוונות נוספות.

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן ותרמו למיזם!!!

 


לא התקבלו תגובות
.

מסיבת חג המולד בבסיס (הרבנית יפית קליימר)

שלום הרבנית, אני חיילת ומתארגנת מסיבה לכבוד חנוכה בנושא ´חג המולד´ האם מותר לי להשתתף בה? הרבנית יפית קליימר חברת "משיבת נפש –רבניות בית הלל" משיבה.

 

בס"ד

 שאלה:

 

שלום הרבנית, אני חיילת ומתארגנת מסיבה לכבוד חנוכה בנושא 'חג המולד' האם מותר לי להשתתף בה?

 

תשובה:

 

שלום לך,

מעצם שאלתך אני מבינה שחשת רתיעה מהעניין ואי שקט, מתוך הבנה שאין זו מסיבה שבה אפשר לבחור לשבת בצד עם חברות,  שהרי הנושא הופך אותה ל"אחרת".

 

אכן לא ראוי לקחת חלק במסיבה המתוכננת לעצם היום בו חוגגים מיליוני נוצרים את הולדתו של ישו. להיות נוכחת במסיבה כזו כאשר הקשרה ההיסטורי, הדתי והרגשי עבור העם היהודי ידוע,  וכשאת יודעת שבאותו היום מיליוני יהודים, כולל משפחתך מדליקים נרות חנוכה, זהו מצב שיש להימנע ממנו ולא להיות נוכחת בו (ראי הרחבה בסוף התשובה(.

 

אין זו אמירה כנגד מאמיני הדת הנוצרית חלילה, להיפך, במסגרת חופש הדת, מדינת ישראל חייבת לאפשר חגיגות לכל ציבור נוצרי החפץ בכך ואף נשיא מדינת ישראל נוהג מדי שנה לערוך קבלת פנים רשמית במשכנו לראשי העדות הנוצריות בישראל, לרגל חג המולד והשנה האזרחית החדשה  וכך נאה וכך יאה הן מדרכי שלום והן מדרכי שכנות טובה.

 

אולם, החבר'ה היקרים שלך, אשר לזכותם נאמר שכנראה לא מודעים לבעייתיות של חגיגת כריסטמס בבסיס של צה"ל בחנוכה ולקושי שלךזכו לכך שאת משרתת איתם.

 

יש לך הזדמנות נהדרת, במידה ותחליטי שמתאים לך, לנסות ולהביא לשינוי ההחלטה. לספר לחברייך שאינך יכולה לקחת חלק במסיבה וגם לספר להם מדוע. גם אם לא ישנו את הנושא, הרי תדעי שכמעשה המכבים, הוספת מעט אור.

 

אני יודעת שזה נשמע גדול ובומבסטי. אבל אנו גם יודעות שלא פשוט להיות חיילת דתית בחברה חילונית ועם כל הקושי, בחרת כמו שאר חברותייך הנפלאות, להתגייס בראש מורם ובזהות ברורה של חיילת דתיה המקפידה על קלה כבחמורה. השאלה שלך פחות קשורה בהלכה ויותר שאלה של זהות ושל סימון גבולות המצריך עוז וענווה. מעצם שאלתך אני מבינה שיש לך, גם את זה וגם את זה.

 

אשרייך שלא נגררת לנוחות שבאי השאלה.

 

מברכת אותך בחנוכה כשר ושמח!!

 

יפית

 

להרחבה וקריאה נוספת מומלצת

 

חג המולד (כריסמס)  מוזכר בדברי הפוסקים במפורש כאחד מחגי הנכרים. לדוגמה בדברי המהר"ם מרוטבורג "ופירש רבינו שמואל בשם רבינו שלמה זקנו – רש"י – דמן הדין אינו אסור אלא יום האיד (יום חג) שעושין בשביל ישו הנוצרי, כגון ניטל…" (ניטל הוא הכינוי בלטנית ליום זה  Natale Domini – הולדת האדון), וכן בדברי ר' עובדיה ברטנורא בפירושו למסכת ע"ז א,ב.

לדיון בשאלה האם הנצרות היא בגדר עבודה זרה, ראי: דרור פיקסלר, תחומין כ"ב תשס"ב 68-78, ובתגובת הרב אריאל.  אם דינה כע"ז ברור שאין לשתף פעולה בחגיגת יום זה שהוא חלק מחגי ע"ז, ואנו מצווים להתרחק מכל ענייני ע"ז (ואפילו למכור דברים שעלולים לשמש לצורכי חגי ע"ז אסור – רמב"ם הלכות ע"ז ט,ה-ז). גם אם לא נחשיב את הנצרות כדין ע"ז ממש, הלכה פסוקה היא שאסור לעשות ולנהוג בחוקות הנכרים (שו"ע יו"ד סי' קעח,א), בדברים שנעשים כחלק מחוק דתם, וחגיגת יום זה היא קשורה למנהגי דתם, והחוגג נראה כמדמה ועושה בחוקי דתם, וכך כתב הרמב"ם (הל' ע"ז יא,א-ג) "אין הולכים בחוקות הגוים ולא מדמים להם…שנאמר: 'ולא תלכו בחוקות הגוי וכו"… אלא יהיה הישראלי מובדל מהם… וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים".

 

הרבנית יפית קליימר

מנהלת מכינת צהל"י

הרבנית יפית קליימר היא בוגרת מכון "כרם" להוראה. בעלת תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית ותואר שני מאוניברסיטת חיפה. מנהלת פדגוגית של המכינה הקדם צבאית "צהלי", מרצה במת"ן השרון ובמת"ן רחובות, ו"במרכז יעקב הרצוג" ומנחת קבוצות

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן ותרמו למיזם!!!

 


לא התקבלו תגובות
.

כניסה לזוגיות וחששות (הרבנית ג´ני רוזנפלד)

שלום הרבנית, יש לי קושי בכניסה לזוגיות בגלל החזרה בתשובה של הבחור הרבנית ג´ני רוזנפלד חברת "משיבת נפש –רבניות בית הלל" משיבה.

 

בס"ד

 

 

שאלה:

 

שלום הרבנית ,

אני פשוט אספר הכל מבלי להחסיר פרט ומקווה לקבל את חוות דעתך –

כרגע ניתקתי שיחה עם מישהו שהכרתי באתר שבע ברכות של הידברות. הכרנו בחמישי (היום ראשון) ובהתכתבות לא הספקנו להחליף יותר מ7 הודעות. זו הייתה השיחה הטלפונית הראשונה שלנו והיא ארכה שעתיים וחצי. השיחה באמת הייתה קולחת ומעניינת, מאוד נהניתי להקשיב לו והוא ציין שנהנה להקשיב לי, בכל מקרה כן – בכל הקשור לשיח עצמו, היה מהמם לדעתי.

הוא בן 24 וסיפר לי שבא ממשפחה מסורתית כזו ששומרת חגים ומכבדת את התורה וכו' אבל לא שומרת תורה ומצוות, לפי מה שסיפר לי לפני כ5 שנים נדלק בו הניצוץ ולפני שנה וחצי בערך הוא התחיל להתחזק נורא.. התחיל לשמור שבת והשפיע על כל המשפחה שלו וגם החברים ואפילו בת הזוג לשעבר .. הוא סיפר שברוך ה' הוא ניחן במתנה הזו של השפעה ואני הזדהיתי כי ברוך ה' גם אני זכיתי. בכל אופן, אני דווקא נהנתי לשמוע שהוא בעל תשובה כי אני יודעת שבניגוד להמון דתיים אחרים שהכרתי הוא כן הכיר את העולם השני ובחר בעולם התורה והמצוות על פניו, הוא בחר בדרך הזו והוא ממש שמח בה. זה באמת ריגש אותי להקשיב לו .. עד ש.. טוב, אני מאוד כנה ותמיד אומרת את האמת כך שבאופן אוטומטי נהגתי כך גם איתו – הוא הבחין בכנות שלי ואמר שהוא שמח שאני כנה כזו כי גם הוא אדם כזה שמעדיף לומר את האמת מאשר להסתיר .. דיברנו על המון דברים שבכלל לא אמורים לדבר בשיחה ראשונה ואולי זו טעות אבל זה כבר קרה ואת הנעשה אי אפשר להשיב. אחרי שעה בערך של שיחה הוא דיבר על העבר שלו והסתבר לי שלפני 3 שנים הוא היה בזוגיות עם מישהי במשך 4 שנים , הם שניהם היו חילוניים ובכל זאת במשך 3 השנים הראשונות הם שמרו נגיעה כי הוא כיבד אותה וכו' .. לי זה היה הזוי לשמוע בתור אחת שניסתה לשמור אבל הם עשו את זה מלכתחילה בניגוד אליי כך שאני כן מאמינה לו. הקטע הוא שבשנה הרביעית הם כבר שניהם הרגישו "מוכנים" וקיימו יחסים. זה כלכך ציער אותי עד שהצטברו לי דמעות בעיניים , ידעתי שאין דבר כזה מושלם ועוד מעט יבוא חיסרון אבל לדבר כזה לא ציפיתי… כמו שכבר ציינתי –אני כנה מאוד אז פשוט אמרתי לו את האמת, את זה שאני רוצה להיות הראשונה של בעלי וזה ממש מבאס לשמוע שהוא כבר חטא עד כדי כך. הוא אמר שהוא מבין אותי ואני כבר התכוונתי לומר שאני מצטערת אבל לא נראהלי שאני מסוגלת לזה עד שהוא התחיל לדבר ובינתיים אני חשבתי על זה שתכלס, לא הייתי רוצה שהזיווג שלי ישפוט אותי עפ"י מי שהייתי לפני 3 שנים ואפילו לא לפני שנה , ברוך ה' אני כן שמורה והכל אבל ברור שחטאתי ובכלל אני אדם אחד כמעט לגמרי.. עליתי בהמון מדרגות מאז ברוך ה', אז המשכתי להקשיב לו ודיברנו על חזרה בתשובה, על החששות שלי מימה שהוא חווה ועל החרטה שלו לגבי זה .. זו הייתה השיחה הכי גלויה שהייתה לי אי פעם עם בן אדם ואני חושבת שהוא כן חזר בתשובה שלימה הרי הוא עזב את החטא, מתחרט , התוודה וגם קיבל לעתיד. כאשר אני נזכרת בחטאים שלי אני עוברת שוב על השלבים האלה וזה מרגיע אותי .. במיוחד הקבלה לעתיד שאני יודעת שברוך ה' הנה היום אף אחד לא היה מאמין שהייתי מדברת פעם כמו שהייתי, אני נראית כל כך תמימה כי לימוד התורה באמת קצת ניקה אותי ברוך ה' ואני רוצה להאמין לו שגם אצלו זה ככה אז החלטנו שכן נמשיך לדבר אבל אני ממש רוצה לשמוע את דעתכן כי אני בכל זאת מפחדת לטעות עם זה , אם אפשר להאריך אשמח. תודה

תוכן התשובה:

התשובה ניתנה על ידי הרבנית ג'ני רוזנפלד במסגרת מיזם "משיבת נפש – רבניות בית הלל".

שלום לך ותודה על שאלתך ודברייך הכנים. אני מבינה לגמרי את תחושת האכזבה ממפגש שנראה מושלם והתברר כחסר מאד. את עומדת מול מידע שלא ציפית לו וקשה לעכל אותו. אבל כפי שכתבת– אין דבר מושלם, וצריך להתמודד עם מה שיש.

לפני שאתייחס לשאלתך, חשוב לי לומר מילה – לא בתור רבנית, אלא מתוך ניסיון החיים: יש להיזהר מאד מקשר שמתפתח אך ורק דרך הטלפון. לכן הייתי מייעצת עד כמה שאפשר לנסות ולהיפגש פנים אל פנים לפני קיומן של שיחות טלפון ארוכות. ישנם הרבה מקרים שמתפתח משהו מאוד אינטנסיבי בטלפון וכשסוף סוף נפגשים פנים אל פנים הדברים נראים לגמרי אחרת. בנוסף, הרבה יותר קשה למצוא שמשהו חסר בדייט הראשון כאשר כבר השקעת שעות על גבי שעות של שיחות טלפון מקדימות. לכן עדיף למקד את שיחת הטלפון הראשונה בתכנון המפגש, ולקיים את השיחות הארוכות בפגישות עצמן.

ובחזרה לשאלתך: מדברייך אני מבינה שהעלית את שאלתך מיד כשהסתיימה השיחה הראשונה, וייתכן שבזמן שעבר מאז דברים אלו כבר לא יהיו רלוונטיים.. ובכל זאת יש כאן נקודה מאוד חשובה שעשויה להיות רלוונטית גם בעתיד: איך ראוי להתייחס לעבר של הזולת – האם ראוי לשפוט, להיזהר, או לקבל הכל בזרועות פתוחות? שאלה זו היא עקרונית וחשוב ללבן אותה(או למקרה זה או להבא).

הגמרא במסכת ברכות (דף יט ע"א) מביאה מאמר בשם תנא דבי רבי ישמעאל:"אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה – אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה. שמא סלקא דעתך? אלא: ודאי עשה תשובה. והני מילי – בדברים שבגופו, אבל בממונא – עד דמהדר למריה." פירוש הדברים הוא שאפילו אם ראית ת"ח שעושה עבירה אתמול בשעות הערב כבר הבוקר צריך לסמוך עליו כי עשה תשובה בינתיים. אךה גמרא מסייגת את הדברים ומחלקת בין שני מיקרים שונים – אם הת"ח חטא בגופו, כלומר, בחטא פרטי בין אדם למקום, צריך לסמוך עליו שעשה תשובה, אפילו אם את לא רואה שום סימן חיצוני לכך. אבל אם הוא חטא כדברי הגמרא בענייני ממון אז אנחנו כבר לא סומכים עליו עד שהוא מחזיר את הכסף שחייב, או עד שהוא מרצה את הקורבן, אם ניתן לעשות זאת. נראה לי שאפשר להבין את דברי גמרא על חטא בענייני ממון באופן רחב יותר, ולכלול בו כל מקרה שיש בו קורבן. הגמרא אומרת שבמקרים בהם יש קורבן צריך לדרוש מהתלמיד החכם "הוכחה" שהוא באמת עשה תשובה.

במקרה שכתבת, מדובר בקיום יחסים תוך כדי זוגיות והסכמה, דבר שהוא חטא פרטי בין אדם למקום, מן החטאים שאפשר בהם לשער שתלמיד חכם עשה תשובה, ובמיוחד כאן כשהוא העיד על עצמו מפורשות שהוא עשה תשובה. מקרה זה שונה מאוד מחטאים שיש בהם פגיעה בזולת. אם היה נודע לי שמישהו חטא באחד מאלה, הייתי מהססת הרבה יותר לגבי המשך הקשר איתו.

תהליך התשובה, כאשר הוא מתרחש באמת ובתמים, הוא דבר אמיתי ועמוק. יש לגמרא שלל של אמירות חיוביות לגבי תהליך התשובה ובעל התשובה. למשל,"דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין" (ברכות לד ע"ב). בנוסף, ישנו רצף של מימרות במסכת יומא (פו ע"ב) בגמרא על גדלות התשובה – "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות" ועוד הרבה. כאשר המשנה מדברת על אונאת דברים (ב"מ ד:י), אחד המעשים שהמשנה אוסרת לעשות הוא להזכיר לבעל תשובה את מעשיו הקודמים. עד כדי כך האמינו חז"ל בכוחה של התשובה עד כי אסרו להזכיר לבעל תשובה את העבר שלו!

אין מחסור במקורות המלמדים אותנו את מעלתה של התשובה. אך כמובן מדובר כאן בנושא רגיש הנוגע לרגשותייך העמוקים ולא די שתקבלי זאת כאמת במישור התאורטי. פעמים קבלה כזו, מכל הלב,דורשת זמן ויישוב הדעת כדי לחשוב על הדברים, ולעכל את המידע שקיבלת.

אני מברכת אותך שתמצאי את הקשר הטוב לך עם האדם המתאים עבורך ושתזכי לבנות בית של אהבה ושל צמיחה הדדית, ושתשרה ביניכם השכינה.

ג'ני רוזנפלד

 

הרבנית ג'ני רוזנפלד

מנהיגה רוחנית באפרת, ומנהלת בית הדין לממונות שע"י המועצה דתית אפרת

הרבנית ד"ר ג'ני רוזנפלד מנהיגה רוחנית באפרת, ומנהלת בית הדין לממונות שע"י המועצה דתית אפרת. קיבלה היתר הוראה מהמכון למנהיגות הלכתית על שם סוזי ברדפילד במדרשת לינדנבאום, ודוקטורט בספרות אנגלית מאוניברסיטת CUNY. היא ממחברי הספר "עת לאהוב: המדריך להעצמת הקשר האינטימי של הזוג הדתי."

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן והצטרפו לעשייה!!!

 


לא התקבלו תגובות
.

מצנם לחם בפסח (הרבנית שרולה רוזן)

שלום הרבנית, מה עושים עם מצנם שמקפיץ פרוסות לחם בפסח? הרבנית שורלה רוזן חברת "משיבת נפש –רבניות בית הלל" משיבה.

 

בס"ד

שאלה:

 

שלום וברכה הרבנית,

לא הצלחתי להבין מה התשובה משאלות שנשאלו כבר..

לגבי מצנם ש"מקפיץ" פרוסות לחם.. מה עושים איתו בפסח?

כמובן שלא אשתמש בו בפסח, אבל הוא מכיל חמץ.

הרי לא משנה מה אעשה תמיד יישארו בו פירורים…

תודה רבה!

 

תשובה:

שלום לך,

שני האיסורים של חמץ בפסח – האיסור שלא ימצא חמץ ברשותנו והאיסור שלא יראה חמץ ברשותנו נלמדים מהפסוקים בשמות יב, יט: "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם"  ובשמות  יג, ז: "מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ".

חכמים קבעו שהשיעור (כמות, נפח) של החמץ שבגינו עוברים על שני האיסורים הוא כזית.

במצנם מצטברים פירורים לרוב ולעיתים אף חתיכות קטנות של לחם. השאלה אם כן, האם יש בכל הפירורים ובחתיכות הקטנות גם יחד כזית חמץ? האם הפירורים והחתיכות הם בכלל במצב אכיל ולא שרופים ומפוחמים עד כדי שנאמר שנפסלו מאכילת אדם?

לגבי הפירורים, גמרא מפורשת (פסחים דף ו:) שפירורים אינם נחשבים ע"י בני אדם ('לא חשיבי', בלשון הגמרא) – לא נוהגים לקבץ יחד פירורי מזון ולאכול אותם. מה גם שהפירורים הם במצב שרוף ולא אכיל במיוחד ולכן לא חושבים עליהם בזמן ביטול חמץ (יש לבטל במחשבה חמץ כלשהוא שאולי נשאר בבית ולא נמצא לפני זמן ביעור חמץ). לכן אין צורך לנסות ולהוציא אותם מהמצנם וגם אין צורך לחשוב עליהם בשעת ביטול חמץ משום שהם בטלים מאליהם.

לעומת זאת, חתיכות קטנות של לחם שלעיתים נתקעות בין גופי החימום של המצנם ולא ממש נתפחמו, אף אם נפחן פחות מכזית, נחשבות יותר כאוכל ממשי ויש מי שלעיתים מקבץ אותן יחד ואוכל. הרב משה פינשטיין (אגרות משה ח"א קמ"ה) מבחין בינן לבין פירורים זעירים שבטלים מעצמם, ומסתפק האם חתיכות אלו נחשבות ומצטרפות יחד לכזית חמץ.

כדי לצאת ידי הספק, יש לנער את המצנם מחתיכות שתקועות בו ולהפעיל אותו מס' פעמים כדי לשרוף חתיכות אחרות שאולי ישנן ולא השתחררו בניעור. כך בעצם גורמים לחתיכות שלא יהיו ראויות למאכל ולא מצריכות ביטול. אין צורך להחדיר לגוף המצנם מכשירים שעלולים לפגוע בגופי החימום.

אם עדיין חוששים לחתיכות שאינן שרופות דיין, יש לבטל אותן במחשבה בשעת ביטול חמץ.

חג כשר ושמח

שורלה

 

מקורות נוספים לעיון והרחבה:

כמה הוא שיעור כזית?

רובם המכריע של שיעורי התורה הם שיעורי נפח ולא שיעורי משקל .

בתשובות הגאונים (הרכבי סי' רסח) כתוב שחכמים לא נתנו משקל מדויק לשיעורים שמן התורה: "ואם תאמר במשקל? לא פירשו רבותינו משקל ולא דיקדק הקדוש ברוך הוא עמנו במשקל".

וכן הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה (ה', יב) כותב "…כגוף הביצה הבינונית, לא כמשקלה".

הלכה למעשה נהוג לפסוק כשיטת הגאון רבי אברהם חיים נאה שנפח של כזית עומד על 27 סמ"ק (בערך כנפח קופסת גפרורים קטנה).

בעניין הפירורים

משנה פסחים מה.

תוספות ו:

יראים, סי' שא, שב

המהרי"ל (הלכות עסק המצות) והמגן אברהם (אורח חיים סי' ת"ס ס"ק ב') מבדילים בין פירורי עיסה של בצק העלולים להדבק יחד לכדי כזית חמץ ובין פירורי לחם אפוי שעבור בני אדם הם הפקר ואינם נחשבים אוכל של ממש. יוצא מדבריהם שהפירורים הנמצאים במצנם הם בטלים ולא נחשבים אוכל עבורנו, גם לעניין חשש חמץ בפסח.

דעה חולקת לגבי פירורים: חזון איש, הלכות פסח, קטז: יד, יח

יביע אומר, חלק ז, או"ח סימן מ"ג

 

הרבנית שורלה רוזן

מנהלת תכנית מתיבתא ללימודי גמרא מתקדמים במתן

הרבנית שורלה רוזן, טוענת רבנית מוסמכת, בעלת תואר ראשון בתלמוד וספרות אנגלית אונ׳ בר אילן. מנהלת תכנית מתיבתא ללימודי גמרא מתקדמים במתן, לומדת בתכנית ההלכה במתן ירושלים מלמדת גמרא והלכה.

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן ותרמו למיזם!!!


לא התקבלו תגובות
.

קריאת מגילה על ידי נשים (הרבנית מרים רייסלר)

שלום הרבנית, האם כדאי שהבת שלי (ואני) נשתתף בקריאת המגילה בבית ספר שלה בה הקריאה היא על ידי התלמידות והצוות – או עדיפה הקריאה הקהילתית בבית הכנסת שלנו? הרבנית מרים רייסלר חברת "משיבת נפש –רבניות בית הלל" משיבה.

 

בס"ד

שאלה:

 

האם כדאי שהבת שלי (ואני) נשתתף בקריאת המגילה בבית ספר שלה בה הקריאה היא על ידי התלמידות והצוות – או עדיפה הקריאה הקהילתית בבית הכנסת שלנו? האמת היא שאף פעם לא הצטרפתי לקבוצה כזאת של נשים קוראות מגילה, ועם זה, לא חקרתי את הנושא ואני מניחה שזה לא לגמרי אסור, אך אולי לא ראוי.

 

תשובה:

שלום לך,

שאלתך פותחת בדיון שנכתב עליו רבות בשנים האחרונות – קריאת מגילה לנשים ע"י נשים, אך היא נוגעת בנקודה נוספת – מקומם של בתי הספר בסוגיה זו. אתייחס בקצרה לנקודה הראשונה ובהרחבה לשנייה.

כפי שהנחת בעצמך, אין איסור בקריאת מגילה של נשים לנשים, ואישה יכולה להוציא נשים ידי חובה במצווה זו. יש נשים רבות שבגיבוי הרב הפוסק שלהן מגיעות לקריאה כזו בהתרגשות, שומרות בקפידה על קריאה מדויקת ומשובחת, וחוות בכך ברכה רבה. אולם, יש רבנים שמסתייגים מקריאה כזו, כשהעניין שעומד במרכז הסתייגותם הוא החשיבות שניתנת לקיום של מצות מקרא מגילה ברוב עם, דבר שבא לידי ביטוי בקריאה הקהילתית בבית הכנסת עם גברים ונשים. לפרטי הדיון ההלכתי בנושא זה את מוזמנת לעיין בפסק ההלכה באתר בית הלל  http://www.beithillel.org.il/show.asp?id=57234#.WpHKhKgjTIU.

מעבר לטיעונים אלו, חשוב לשים לב שהאפשרות לבחור בנוהג שלא נהגת בו בעבר מציפה את המתח בין מסורת לחידוש. כנר לרגלינו עומדת הדביקות המבורכת של נשים במנהג אבות ואימהות, ולאורה מתחדדת השאלה מתי המסורת נפתחת לשינויים שבאים לעולם דרך המציאות המשתנה. הנוהג של קריאת מגילה לנשים ע"י נשים הולך ומתרחב במקומות רבים כך שבדורות הבאים יש סיכוי טוב שהוא יתבסס וירגיש כמסורת, אך ברור שנכון להיום לנשים רבות אין הדבר כן, ועצם הבחירה מעוררת הסתכלויות חדשות יחד עם חששות.

אולם שאלתך מאירה פן נוסף וחשוב – מקומו של המוסד החינוכי של בתך בחג הפורים. יש בקריאה מרכזית בבית הספר שיקולים ערכיים חיוביים נוספים, ששונים מהשיקולים של קריאת מגילה ע"י נשים בקהילה, וחשוב לקחת גם אותם בחשבון. אציין שלושה מהם:

כפי שכתבתי, אחת ההסתייגויות מקריאת מגילה לנשים על ידי נשים היא שקריאה זו אינה רבת משתתפים כמו בבית הכנסת, ולכן אין בה קיום מספק של "ברוב עם הדרת מלך". בקריאת מגילה בבית הספר אין חשש כזה אלא ההפך הוא נכון – הקריאה מתקיימת בקהילה של החברות לספסלי הלימודים, ובכך גדלה העוצמה של פרסום הנס אצל הבנות, שמסתכלות סביב ורואות חברות רבות שכולן באו יחד כדי לחגוג את אמונתן בקב"ה וביכולתו לחולל ניסים, בימים ההם בזמן הזה.

נקודה חינוכית נוספת היא שקריאת מגילה במסגרת בית ספרית מוסיפה חוויה  שמלאה קדושה וכבוד. קריאת מגילה עבור הבנות ע"י הבנות דורשת לקיחת אחריות בעולם המצוות – על השקט וההקשבה, על כבוד המעמד, על הערבות זו לזו במצוות, ערכים שחשובים מאד בחיזוק הזהות הדתית של תלמידות מתבגרות, אך מזדמנים בתדירות נמוכה כשהן לומדות במוסד לבנות בלבד. בשל כך קריאה כזו מהווה עבור בית הספר נדבך עוצמתי בפיתוח הזהות הדתית של תלמידותיו, ובכך תורמת לחינוך לחיי תורה ומצוות שנבנה לאורך כל השנה.

טיעון נוסף בעד השתתפות הבנות בקריאת מגילה בבית הספר נוגע במעטפת סביב קריאת המגילה. ברוב המוסדות, לאחר הקריאה, מתקיימת מסיבה ברוח התורה, והמשך טבעי לחוויה רוחנית מרוממת. כך נוצרת אלטרנטיבה למסיבות אחרות שמוצעות לבנות שאינן מושגחות או מכוונות לחוויה רוחנית חיובית.

בשל שיקולים חינוכיים אלה, נראה לי שקריאת מגילה ע"י בנות בבית ספר היא לא רק מותרת – היא  ראויה ואף רצויה, הבנה שתקבל תוקף ברור בעיני בתך אם תשתתפי בקריאה יחד איתה.

עם זה, גם אחרי דברים אלה, את עדיין ניצבת מול המתח בין מסורת לחידוש. חשוב שההכרעה במתח זה בקשר למצווה זו תבוא ממך מאחר שאת מכירה את בתך, את הקהילה שלך ואת בית הספר טוב מכולם. בכל מקרה, אני ממליצה לפתוח את השיח על שיקולים אלה עם בתך, כיוון שהחלטה שתקבלו יחד תוסיף לחינוכה לעולם של תורה ומצוות.

מטעם תפקידי בחינוך, הובלתי לראשונה שנה שעברה קריאת מגילה של צוות ותלמידות בליל פורים. חששתי שיגיעו מעטות, וסידרתי 70 מקומות אך היינו צריכות לפתוח את בית המדרש להכיל כ-250 הנשים והבנות שבאו. הבנתי באותו ערב כמה צימאון היה בקהילת האולפנה ליצור חלל של כבוד וקדושה בין כותלי בית המדרש. לאחר מכן, ראיתי שהחוויה המרוממת והחיובית לא הייתה רגעית, אלא המשיכה ללוות את הבנות ואת הצוות.

בברכת פורים שמח, המחזק את הרוח והנפש בכל עוצמתו,

מרים רייסלר

 

הרבנית מרים רייסלר

מובילה רוחנית, אולפנת אמי"ת נגה

הרבנית מרים רייסלר עוסקת בהוראת מקצועות קודש במוסדות על יסודיים לבנות למעלה מעשרים וחמש שנה. בחמש השנים האחרונות מרים משמשת מובילה רוחנית באולפנת אמי"ת נגה. היא ייסדה ומלמדת במגמת תלמוד לבנות באולפנה ובארץ, ותכנית קיץ של מדרשת אפיקים, וכותבת תוכניות לימודים בתנ"ך, גמרא, הלכה ומחשבת ישראל במשרד החינוך וברשת אמי"ת.

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן ותרמו למיזם!!!

 


לא התקבלו תגובות
.

תפילה אישית (הרבנית רות אלסטר)

שלום הרבנית, אני רוצה מאוד בתפילה אישית, אבל מאיפה להתחיל?? הרבנית ד"ר רות אלסטר חברת "משיבת נפש –רבניות בית הלל" משיבה

בס"ד

 

שאלה:

שלום הרבנית,

 

אני לומדת במדרשה השנה וב"ה ככל שהזמן חולף אני יותר ויותר מאמינה ביהדות ובאמת רוצה את זה (שנה שעברתי כפרתי לגמרי. לא בגלל המאמץ, כי התנהגתי כאילו הכל מושלם אלא מתוך חוסר הבנה מוחלט וכפירה(

 

אבל הבעיה שלי היא שאני מרגישה שאני רק מתקדמת באופן שכלי ולא ברגש.

במיוחד כשזה מגיע לתפילה – אני סוף סוף התחלתי להתפלל ואני לומדת על משמעות המילים- אבל אני מרגישה שהכוונה שלי נשארת שם. יש קצת רגש, ואני באמת באמת יודעת שאני רוצה את זה. באמת.

אבל זה פשוט מרגיש לי קצת חוסר יעילות להתפלל.

אני לא יודעת איך להסביר את זה, כי אני יודעת שלהתפלל זה בעצם לעשות פעולה על עצמי- שאני ארגיש את זה.

אבל אז איפה בא התפילה האישית??

כשאני מתפללת בסידור אני באמת מבינה את חלק גדול מהמילים (אחרי למידה) ולפעמים גם מרגישה.

אבל בתפילה אישית אני בכלל לא יודעת מאיפה להתחיל!

אפשר עזרה

 

תשובה:

 

 

שואלת יקרה, שאלתך נוגעת בעומק של עולם עבודה ה'.

 

התיאור שלך מראה שאת מכוונת מטרה, רוצה להתעלות מבחינה רוחנית ומאד מודעות לעצמך, לכוחות שלך וגם לחולשות שלך. על כך, ניתן לומר בלב שלם: אשרייך! ואין לי ספק שבזכות החיפוש והכנות שלך, תצליחי.

אבל בינתיים את מרגישה קושי: קושי לחבר בין השכל לרגש ובין הלימוד התיאורטי לתחושות הקיומיות. מבחינתך קושי זה מתבטא במיוחד, כשאת היית רוצה או כשאת מצפה מעצמך להתפלל תפילה אישית.

יש לציין שבתנ"ך כולו, דמויות רבות מתפללות, וכולן מתפללות תפילות אישיות, בהן הם מבטאים את התחושות שלהם באותו רגע, את הבקשות ואת השאיפות שלהן. התפילה המקורית, וכנראה הטבעית יותר, אם כן היא דווקא התפילה האישית.

אני יכולה להעיד על סבתא שלי שהתקשתה מאד להתפלל שמונה-עשרה, אך לא הפסיקה להתפלל תפילות אישיות, למרות שלא היתה מלומדת ובקושי ידעה לקרוא בעברית.

איך התהפכו היוצרות ודווקא התפילה האישית, שלפי המתואר בתנ"ך אמורה להיות כל כך טבעית הפכה להיות משימה קשה? אני חושבת שהשינוי נובע משני דברים, שהמודעת אליהם תאפשר לך לסלול לעצמך את הדרך לתפילה אישית משמעותית: הראשון הוא שהתרגלנו להתפלל מהסידור, ולא התאמנו מספיק לנסח תפילות אישיות. זה "שריר" שאף פעם לא עבדנו עליו, ולכן בתחילת הדרך, קשה לשחרר אותו ולהשתמש בו. אבל ככל שתתאמני יותר בנושא, זה יבוא לך יותר בקלות. ניתן להשוות זאת לאלתור במוזיקה, שדורש מהנגן להשתחרר מהתלות בתווים כתובים והוראות ברורות, כדי לתת ביטוי חופשי יותר לנפשו. תתפלאי אולי לשמוע, אבל גם יכולת אלתור דורשת אימון, ואימון משפר את יכולת האלתור. כך גם באמירת תפילות אישיות.

 

הדבר השני המקשה על אמירת תפילה אישית הוא שתפילה אישית דורשת ממך להכיר בצרכים שלך עצמך, בנקודות החוזק והחולשה. תפילה אישית אמורה להיות מראה, לשקף את מצבך ואת שאיפותייך, אבל לא תמיד יש לנו אומץ לעמוד מול מראה זו. תפילה אישית גם דורשת להכיר בעובדה שלא הכל נמצא תחת שליטתנו. היא נובעת לרוב מתחושת חוסר, מצורך, שמלווים בתחושת חוסר אונים. העולם המודרני מעריץ הצלחה ושליטה, והוא מקשה עלינו להכיר בחולשות שלנו, אפילו "ביני לבין בוראי". אנחנו מעדיפות לחיות באשליה של שליטה מאשר להודות שיש לנו מעט שליטה על מסלול החיים שלנו. אמירת תפילה אישית דורשת מאיתנו לצאת מהאשליה הזו, להכיר בתלותנו בבורא עולם, להשלים איתה, להפוך תחושת חוסר אונים למקור של שלווה וביטחון כי יש מי שמנהל את העולם ולא הכל תלוי בנו.

 

בצורה מעשית, אני מציעה שתתחילי בקטן ובצורה לא שיפוטית. כל תפילה אישית היא הזדמנות לבירור עצמי והיא טובה ורצויה לפני הבורא.

 

רותי

 

הרבנית ד"ר רות אלסטר

מרצה לגמרא במת"ן ובבית המדרש 'כולנה'

הרבנית רות אלסטר סיימה דוקטורט במחלקה לתלמוד של אונ' בר-אילן.

מרצה לגמרא במת"ן ובבית מדרש כלנה, ומנחה סטודנטים בכתיבת עבודות סמינריוניות.

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן ותרמו למיזם!!!


לא התקבלו תגובות
.

לידה שקטה (הרבנית יעל שמעוני)

שלום הרבנית, עברתי לידה שקטה לפני שבועיים ויש לי שתי שאלות הרבנית יעל שמעוני חברת "משיבת נפש –רבניות בית הלל" משיבה.

 

בס"ד

 

שאלה:

 

שלום הרבנית, עברתי לידה שקטה לפני שבועיים

היה צריך להיות לנו בן ואפילו בחרנו לו שם. השם שלו נבחר בשל משמעות ולזכר אדם אהוב שנפטר.

יש לי שתי שאלות

מתי אוכל לנסות שוב? אם מבחינה רפואית הכל תקין?

ולגבי השם, מכיוון שהשם היה בעל משמעות האם ניתן יהיה לתת לילד שבע"ה יגיע במהרה את אותו שם בתוספת השם חי או חיים?

 

תשובה:

 

שלום לך שואלת יקרה,

 

ליבי דואב על האובדן שלכם, ומחשבותיי ותפילותיי שלוחות לכם.

 

את עוברת טלטלה גופנית ונפשית. שאלת המוכנות של הגוף צריכה כמובן להתברר עלי ידי רופא, ושאלת ההחלמה של הנפש צריכה הקשבה עצמית ותמיכה מאנשים הקרובים לך ומכירים אותך. אני כותבת לך מספר מחשבות שיכולות לסייע לך בבירור העצמי, לא כאשת מקצוע אלא מאישה לאישה.

 

מתוך שאלתך בוקעים ועולים כוחות החיים וההמשכיות שיש בך. שני הרצונות שאת מתארת – הרצון לנסות להרות שוב, והרצון לתת את השם הנבחר לתינוק עתידי, הם משאבים חשובים לתהליך ההחלמה. הם מבטאים מבט קדימה, אמונה וחוזק פנימי. ייתכן שגם ההתייחסות ההלכתית לאובדן עוברים – שאינה מחייבת שבעה ומצמצמת את העיסוק בקבורה – מכוונת לכיוון הזה של המבט קדימה והשאיפה למצוא את הכוחות להמשיך אחרי האסון בכיוון של צמיחה ויצירה.

 

עם זאת, לצד ההאזנה לרצונות היקרים הללו, חשוב לתת לעצמך ולבן זוגך זמן של בירור פנימי. הזמן הוא מרכיב משמעותי בהתמודדות שבה את מצויה. נשים רבות שעברו לידות שקטות מספרות שהאבל הוא תהליך ארוך שלא ניתן למנוע או לקצר, ובמהלכו התחושות יכולות להשתנות. לגוף, כמובן, לוקחים כמה חודשים להתאושש, להתרפא ולהיות מוכן להתחיל מחדש, וכך גם לנפש.

 

לפעמים, הרצון המיידי לנסות שוב עשוי לכלול בתוכו גם את הרצון הכמוס לא להכיר באובדן שקרה, ובעצם לנסות ולהמשיך "כאילו" את אותו ההריון שנקטע.

 

לפעמים גם אם בהתחלה מיד לאחר האובדן יש רצון חזק לנסות שוב, בחלוף הזמן התחושה לגבי הריון חדש משתנה. הריון חדש עלול גם להיות קשה יותר מבחינה נפשית כי הוא יושב על הפצע הפתוח של ההיריון שנגמר. לכן חשוב לתת זמן למשמעות האובדן לחלחל כדי לראות מתי יש כוחות ואתם מוכנים לעבור שוב את המסע.

דווקא מתוך רצון להמשך בריא ואיתן, חשוב לתת לנפש את זמן העיבוד וההתאוששות לפני שמטילים עליה החלטות חדשות. חשוב לזכור גם שאתם שניים בסיפור הזה, ולכל אחד מכם הכאב שלו, ההחלמה שלו והצרכים שלו.

 

לגבי השם שבחרתם – גם כאן חשוב מאוד לתת זמן לבדיקה האם משמעותו של השם עכשיו, אחרי אובדן העובר, נשארה עדיין רצויה מבחינתכם, או שהיא מכאיבה. ולהיות מוכנים לכך שהתשובה לשאלה זו תתברר לאט לאט. הבנתי משאלתך שלא נתתם את השם בפועל לעובר שנפטר, אלא רק ייעדתם את השם בעבורו. לכן אתם יכולים לתת את השם גם ללא התוספת "חיים", אם כי ההוספה יכולה להיות חשובה ונכונה לכם.

 

אם תרצי להיות בקשר עם אחת מרבניות בית הלל להמשך שיח טלפוני את מוזמנת לחזור אלינו דרך האתר.

 

אברכך בנחמה וצמיחה

 

יעל

 

 

הרבנית יעל שמעוני

הרבנית יעל היא מנהלת מיזם "משיבת נפש – רבניות בית הלל, נשות תורה עונות כהלכה"

הרבנית יעל שמעוני היא בוגרת בית המדרש במגדל עוז והמכון התלמודי במת"ן. היא בעלת תואר BFA מהאקדמיה לאומנות בצלאל, BED בהוראת תושב"ע ומחשבת ישראל ממכללת הרצוג. בעלת תואר מנהיגה רוחנית מהמכון למנהיגות הלכתית על סוזי ברדפילד במדרשת לינדנבאום. בעבר לימדה כרמי"ת במגדל עוז, חינכה ולמדה בתיכון פלך בירושלים ובמסגרות על תיכוניות נוספות. כיום היא עומדת בראש מיזם 'משיבת נפש – רבניות בית הלל, נשות תורה עונות כהלכה', מענה הלכתי ורוחני באינטרנט, ובתשע"ט תשמש רמי"ת וסגנית בישיבה בראש צורים.

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן ותרמו למיזם!!!

 


לא התקבלו תגובות
.

ברכת האילנות לאדם חולה (הרבנית רחלי שפרכר-פרנקל)

שלום הרבנית, כיצד אדם חולה יכול לברך ברכת האילנות? הרבנית רחלי שפרכר-פרנקל חברת "משיבת נפש- רבניות בית הלל" משיבה.

 

בס"ד 

שאלה:

 

האם ניתן לצלם בפלאפון פריחה של העצים בניסן ולשלוח לאדם מבוגר שאינו יכול לצאת מביתו והוא יברך בזמן אמת או שהוא מחויב לצאת לשדה ממש?

ידוע לי שההלכה אומרת היוצא בימי ניסן האם יציאה מהבית חובה או לאו דוקא? בברכת הלבנה ניתן לעשותה מהבית כאשר אין ביכולת של האדם לצאת.

תודה מראש.

 

תשובה:

שלום לך

ברכת האילנות מתוארת בגמרא בברכות:

"אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי,

)זה היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים(

אומר: 'ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם"

שאלתך מבררת את האפשרות לכבד אדם המוגבל לביתו מחמת גילו או מצבו הבריאותי והוא מצטער מהפסד מצוות ברכת האילנות, שיתכן והיה רגיל בה מדי שנה. הרשה לי להתפעל מתשומת הלב והרגישות.

הלכתית, עלינו לברר האם לשון 'יציאה' שנקטה הגמרא, הכרחית,

ואם יוּתר לברך מהבית, על ראיית איזה דבר ניתן לברך.

בעניין ברכת האילנות בלא לצאת מן הבית, הטבת לאמר שלגבי ברכת הלבנה כבר נפסק שזקן או חולה יכול לאמרה מבעד לחלון ביתו, ובתנאי שהוא אכן רואה את הלבנה עצמה ולא רק את זוהרה או ההשתקפות שלה על גבי מראה או משטח אחר.

בפסיקה נאמר שעדיף לפתוח את החלון אבל במקרה של קור או סכנה אפשר לברך מבעד לזכוכית,

ובלבד שתראה הלבנה עצמה.

בדומה לזה אנחנו נאמר, שלשון יציאה בימי ניסן היא דוגמא מצויה אך אינה תנאי הכרחי, כך שאם מחלונו של האדם הרתוק לביתו נראים עצי פרי בפריחתם, אין שום מניעה לברך עליהם אפילו ממיטתו.

בשאלתך, נראה שאין זה המקרה. אתה שואל האם די יהיה לשלוח תמונה של העצים לבית בכדי שיברכו עליהם. בהמשך לדברינו על ברכת הלבנה – לא ניתן לברך עד שיראו הלבנה או העצים המלבלבים עצמם. הברכה באה כהודיה על ההתחדשות בזמן הראיה ואילו תמונה יכולה להיות מצולמת בכל זמן, ואין בראייתה עדות על התחדשות המתרחשת כרגע.

)לכאורה שידור חי בוידאו עשוי לפתור את הבעיה הזו, אבל גם הוא יכנס לתיאור של רואה הלבנה מבעד למראה או בהשתקפות, עליה נפסק שאין לברך).

אפשרות אחרת היא להכניס לבית החולה עציץ ובו עץ פרי בפריחתו. (אין מדובר בעציץ נוי, אלא לדוגמא בעץ פרי צעיר ופורח שהוכנס למיכל עם די אדמה שתאפשר לו להתקיים, והובא כך אל תוך הבית).

אף שלכתחילה מהדרים לראות שני עצי פרי בשעת הברכה, במקרה זה אפשר לסמוך על עיקר הדין – ראיית עץ אחד בשעת לבלובו.

באחד הפוסקים מוזכרת האפשרות לברך על ענף תלוש ובלבד שלא נשר ממנו הפרח.

דעה זו, אף שהיא מושכת לב וקלה יחסית לביצוע, היא דעת יחיד (בדומה לדעת היחיד המתירה לברך על זוהרה של הלבנה בלי לראות את הלבנה עצמה). היא לא פשוטה מפני שבכל ההלכות הנוגעות לברכת האילנות יש הקפדה לברך על פריחה שעתידה להניב פרי, ואילו ענף תלוש כבר לא יצמיח דבר.

לפי הכלל  'ספק ברכות להקל' (הקובע כי מחשש  לברכה לבטלה אין לאמר ברכה במצב של ספק).

לא ראוי לסמוך על דעת יחיד רחוקה במקרה כזה .

לסיכום: נכון וראוי לעשות מאמצים כדי לאפשר לאנשים המוגבלים לביתם להיות שותפים פעילים ולא להפסיד מצוות שיכולות לרומם את רוחם ולחזק אותם.

במקרה של ברכת האילנות, אם לא נשקפים האילנות מן החלון, ניתן, אם אפשר, להתאמץ ולהביא לבית עציץ ובו עץ פרי בפריחתו.

תודה על ההזדמנות לברר עניין זה שיש בו חסד וכבוד, ביקור חולים והידור פני זקנים.

 

רחלי

.

מקורות להרחבה:

ברכת אילנות בגמרא: ברכות מג ב

דיני ברכת לבנה וברכת מלכים מבעד לחלון או מראה: שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן כח

הרב עובדיה יוסף מביא שם שלל פוסקים וראיה ממכת ראש השנה כד: "ראינוהו במים או בעששית אינה חשובה ראיה"

ברכה על עץ אחד: שו"ת בצל החכמה חלק ו סימן לו

ברכת האילנות על אילן שהובא לתוך הבית: ילקוט יוסף מועדים שו"ת סימן ז

"ודרך אגב, נראה דאילן העושה פירות הנטוע בעציץ שאינו נקוב, אפשר לברך עליו ברכת האילנות, אם יש באילן פרחים, קודם נפילתם. שהרי מרן בש"ע (יו"ד סי' רצד סעיף כו) פסק, שהנוטע עץ בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה, ומוכח שנקרא עץ. ועיין בנשמת אדם (כלל קנב סי' א') שהוכיח ממרן הנז', דעל פרי שלו יש לברך בורא פרי העץ. ועיין בתוס' הרידב"ז בירושלמי (פרק ה' דמעשרות), ובשו"ת מהרי"ל דיסקין (סי' כז). ע"ש."

וכן בחישוקי חמד פסחים עמוד תקפא, ובספר מעשה חמד על ברכת האילנות פרק שני ט-י ובעוד אחרונים בני זמנינו (ספר פרח מטה אהרן ושו"ת ברכת יהודה).

ברכת האילנות בענף תלוש: בדעת קדושים (לבעל האשל אברהם – בוטשאטש) מובא בדעת תורה למהרשד"ם

 

 

הרבנית רחלי שפרכר-פרנקל

יועצת הלכה, ראש התוכנית 'הלכתא' בתמ"ן ירושלים

הרבנית רחלי שפרכר-פרנקל למדה במתן נשמת מדרשת לינדנבאום ואוניברסיטת בר אילן, יועצת הלכה ומלמדת גמרא והלכה בנשמת, ראש תוכנית הלכתא ללימודים גבוהים בהלכה במתן.

 

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן ותרמו למיזם!!!

 

 


לא התקבלו תגובות
.

ברכת הגומל מול עשר חברות (הרבנית חנה גודניגר דרייפוס)

שלום וברכה הרבנית לפני כשבועיים ניצלתי מתאונת דרכים קשה ואני רוצה לברך הגומל, האם אני יכולה לברכה בנוכחות עשר חברות שלי? הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) חברת "משיבת נפש –רבניות בית הלל" משיבה.

 

בס"ד

שאלה-

 

שלום וברכה הרבנית,

לפני כשבועיים ניצלתי מתאונת דרכים קשה ואני רוצה לברך הגומל, האם אני יכולה לברכה בנוכחות עשר חברות שלי?

 

תשובה-

 

התשובה התקבלה מהרבנית חנה גודינגר (דרייפוס

ב"ה שגמלך כל טוב ויצאת בשלום מתאונת הדרכים.

החובה ההלכתית לברך את ברכת הגומל מבקשת לעזור לנו לנתב את השמחה וההודיה הטבעיים שעולים בנו בעת הצלה מצרה לפני בורא עולם ולאומרם בפורום ציבורי.

בדרך כלל כאשר ההלכה מורה לנו לעשות דבר בפורום ציבורי כוונתה לפורום של עשרה גברים. ואכן גם בהקשר ברכת הגומל נראה מהפוסקים שזהו הפורום הטבעי לברכה, ואם כך עלייך לברך דווקא בפני גברים.

ובכל זאת, הפוסקים מתייחסים למקרה של אדם שהתחייב בברכת הגומל, ובירך את הברכה בפורום אחר, ומכריעים שבדיעבד יצא ידי חובה גם בברכה כזו (כך מכריע הטור), ובכל מקרה אסור לו לחזור ולברך את הברכה שנית במניין כי זו עשויה להיות "ברכה לבטלה" (כך כותב השולחן ערוך).

דבר פשוט הוא שגם נשים מחויבות להודות לקב"ה על הנסים שאירעו להם. ובכל זאת הפוסקים מזכירים שנשים לא נהגו לברך ברכת הגומל, ומסבירים זאת בתחושה פנימית של נשים של חוסר צניעות לעמוד ולברך בפני עשרה גברים.

כשמנסים לדייק מה יחסם של הפוסקים לתחושה הזו – אפשר לראות שיש מהפוסקים שדוחים את הבסיס ההלכתי שלה וקוראים לנשים להקפיד לברך את ברכת הגומל בפורום ההלכתי הרגיל, דהיינו בפני עשרה גברים (כך מזכיר הכנסת גדולה), אך יש מהפוסקים שדווקא מזדהים עם הבעייתיות שעשויה להיות בברכה בפני פורום גברי.

הלכה למעשה, כפי שהקדמנו, בדיעבד ניתן לצאת ידי חובת הברכה גם שלא בפני פורום גברי. כיוון שכך כל הפוסקים מכריעים שבמקרה שאישה חשה שלא בנוח לברך את ברכת הגומל בפני גברים – היא יכולה לברך את הברכה גם בפני נשים ולצאת כך ידי חובת ההודאה לקב"ה.

נדמה לי שאת תחושת חוסר הצניעות ניתן לתרגם או להרחיב גם לתחושת המבוכה שאותה את מתארת, ואף לרצון לברך את הברכה ולהודות לקב"ה בפורום נשי שבו את מרגישה בנוח ובנעימות.על כן על אף שכאמור מעיקר הדין ברכת הגומל צריכה להיעשות בפני עשרה גברים – תוכלי לבחור, ואולי גם ישנה עדיפות בבחירה זו – לברך את הברכה בפורום נשי שהוא טבעי יותר עבורך.

בברכה,

חנה

 

הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)

ראש תוכנית 'מתיבתא' במת"ן ירושלים ורבנית תיכון פלך ירושלים

הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס( היא בוגרת בית המדרש במגדל עז, המכון התלמודי ב'מת"ן'  ולמדה בתוכנית ההלכה בבית מורשה. היא בעלת תואר ראשון בפילוסופיה ובפסיכולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה ותואר שני בתלמוד מאוניברסיטת בר אילןבשנת הלימודים תשע"ח עומדת בראש ראש תכנית 'מתיבתא'  ב'מת"ן' ירושלים ומלמדת שיעור הגמרא – עיון של התכנית. מלמדת גמרא והלכה ומשמשת רבנית בית הספר של תיכון פלך ירושליםעמדה בראש בית המדרש ב'מדרשת לינדנבאום' במשך חמש שנים, ותחיל לעמוד בראש ישיבת ראש צורים בשנת תשע"ט.

 

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן ותרמו למיזם!!!

 

————————————————————————————-

לעיון נוסף

תשובה מורחבת:

מעיקר הדין ברכת הגומל צריכה להיאמר בנוכחות עשרה גברים.להסבר הדין לכתחילה נראה את מחלוקת הטור והשולחן ערוך בעניין זה. במסכת ברכות עוסקת הגמרא בשלל מצבים בהם חל חיוב על האדם לברך ולהודות לקב"ה. בדף נד ע"ב מובאת אמירה משמו של האמורא אביי שלומד מהפסוק "וירוממוהו בקהל עם" שהברכה שעניינה הוא לתת שבח והודאה לקב"ה, צריכה להיאמר בפני עשרה. בפשטות כאשר ההלכה דורשת פורום של עשרה לעניין כל שהוא, ההתייחסות היא לפורום של עשרה גברים שמוגדרים בלשון הפסוק: "עדה" או "קהל" כלומר עשרה גברים. האם הדרישה של אביי בגמרא היא הכרחית לברכת הגומל? בכך נחלקו הטור והשולחן ערוך. רבי יעקב בעל הטורים פוסק בסימן רי"ט: "ואם בירך אפילו בפחות מעשרה אין צריך לחזור ולברך", כלומר הטור פוסק שניתן לצאת ידי חובה גם אם לא עומדים בדרישתו של אביי לעשרה ולכן אין צורך לחזור ולברך שנית את הברכה. רבי יוסף קארו כותב בשולחן ערוך: "ואם בירך בפחות מעשרה יש אומרים שיצא ויש אומרים שלא יצא" אמנם הוא מזכיר את שתי השיטות, אך כאשר כותב מרן השולחן ערוך "יש אומרים ויש אומרים", בדרך כלל הוא מתכוון לפסוק הלכה כדעה המובאת ב"יש אומרים" האחרון. בהקשר שלנו: עקרונית פוסק רבי יוסף קארו, שלא יוצאים ידי חובה בברכת הגומל שנאמרת בפני פחות מעשרה. ובכל זאת בסוף ההלכה מוסיף השולחן ערוך: "וטוב לחזור ולברך בפני עשרה בלא הזכרת שם ומלכות", תוספת זו מלמדת שגם לדעתו של השולחן ערוך, שחושב שעקרונית חובה לברך את ברכת הגומל דווקא בפני עשרה, עדיין כנראה יוצאים ידי חובה גם בפורום אחר, וממילא כיוון שיש כאן ספק ו"ספק ברכות להקל" – אל לנו לברך שנית בשם ומלכות.

עד כאן ראינו שלכתחילה אין לברך אלא במניין של גברים, אולם יוצאים ידי חובה גם אם הברכה נאמרת בפני פורום אחר. לגבי נשים הפוסקים דנו דיון נוסף.

הדיון מתחיל ממנהג שמוזכר בפוסקים שנשים לא בירכו הגומל. הכנסת הגדולה (אחד מנושאי הכלים על הטור) מביא את המנהג ויוצא נגדו. הוא רואה בעיה גדולה בכך שנשים לא מברכות ברכה זו שהן חייבות בה. לדעת הכנסת הגדולה אין בעיה שאישה תברך במניין גברים כשהיא עושה זאת בצניעות מעזרת הנשים. לאחר מכן הוא מוסיף שאישה שבכל זאת אינה יכולה לברך בפני אנשים, תברך שלא בפני עשרה, אך ראוי שתקפיד לעשות זאת "בפני איש אחד או נשים". בדברים אלו מגדיר הכנסת הגדולה שיש משמעות הלכתית לפורום של נשים שבפניו מברכת אישה את ברכת הגומל, הגם שלדידו טוב יותר שאישה תברך בפני עשרה גברים. האליה רבה מזכיר אף הוא את מנהג הנשים שלא לברך הגומל, אך מעדיף את הפתרון שמזכירים גם פוסקים אחרים כמנהג נפוץ, והוא שהבעל יברך עבור אשתו את ברכת הגומל בבית הכנסת.

בספרי הפסיקה האחרונים המשנה ברורה וערוך השולחן מובא דיון זה להלכה. המשנה ברורה (רי"ט, סעיף קטן ג') מזכיר את המנהג שלא לברך מטעמי 'דרך ארץ' ומביא את ההצעה של הכנסת הגדולה בנוסח קצת אחר: "ויש שכתבו שמכל מקום נכון הוא שתברך בפני עשרה, על כל פנים בפני נשים ואיש אחד".  הכנסת הגדולה כתב שאישה יכולה לברך בפני איש אחד או בפני נשים, ואילו המשנה ברורה כותב שאישה יכולה לברך בפני איש אחד והשאר נשים. גם ערוך השולחן מזכיר את מנהג הנשים שלא לברך את ברכת הגומל, ועל אף שהוא קובל עליו, הוא חותם את הדברים בהצדקת המנהג מטעם הצניעות: "ולברך בפני אנשים אינו מדרך ארץ ולכן נמנעו מזה" ונראה שמוצא היגיון בטעם זה.

העולה מדברי המשנה ברורה וערוך השלחן הוא שאולי יש צד לצדד ולהעדיף שברכת הגומל של נשים תיעשה בפני נשים וזאת מטעמי צניעות ודרך ארץ. האם גם ללא קשר לעניין הצניעות יש צד להעדיף שאישה תברך לפני נשים?

לדעתי כן, ומחשבה זו קשורה למהותה של ברכת הגומל, המיועדת לבטא רגש של תודה, התרגשות ושמחה לקב"ה על הצלה שחווינו בחיינו. במובן זה, ברכה הנעשית בבית הכנסת ונאמרת מאחורי מחיצה, כאשר הציבור העונה לברכה איננו זה שבאופן טבעי אנחנו מרגישות חלק אינטגרלי ממנו – עשויה לעתים להחמיץ את האפשרות לרומם את הברכה מרמת החובה ולתת לה את 'המנגינה' המתאימה לה. הרצון של אישה לברך את הברכה במעמד בו היא מרגישה בנוחות וממילא יכולה לתת למילים מצע והקשר של הודאה משמעותית לקב"ה – יכול להיות גם הוא מניע לצדד ולהעדיף שאישה תברך את הברכה בפני נשים.

לכן נראה שבמידה ואישה  חשה שלא בנוח לברך את ברכת הגומל בפורום גברי בבית כנסת או במקום אחר, תוכל לברך את הברכה  ולהודות לקב"ה על הנס שקרה לה בנוכחות חברותיה.

בשולי הדברים, ייתכן שניתן לדון בשאלה זו בהיבט נוסף. האם נשים יכולות להיחשב מניין במצבים מסוימים? ישנם שני צרכים שונים להם נדרשת נוכחות של עשרה: לדבר שבקדושה, וליצירת ציבוריות. בפסיקת ההלכה אנו מוצאות מספר הקשרים שבהם ניתן תוקף הלכתי למניין נשים. הרב עובדיה יוסף (בשו"ת יביע אומר ח"ד או"ח סימן ט), פוסק שעשר נשים הן ציבור לעניין קידוש ה'. הבן איש חי מכריע למעשה שלעניין הדלקת נרות חנוכה בבית כנסת שנעשית מדין "פרסום הנס", ניתן להדליק בברכה גם כאשר יש בבית כנסת רק עשר נשים (שו"ת רב פעלים, ח"ב, שאלה ס"ב). וכן לעניין ברכת "הרב את ריבנו" שנאמרת רק בקריאת מגילה בציבור, העיר המהדיר על "מקראי קודש" לרב פסח צבי פרנק (סימן ל"ה, הערה 3), שכיוון שהצורך בעשרה הוא מטעם פרסום הנס, אף נשים בכלל זה, ועל כן גם מניין נשים הקוראות מגילה יכולות לברך את ברכת "הרב את ריבנו". ניתן להציע שמאחר שברכת הגומל קשורה גם היא להודאה על נס, אולי גם בה הצורך בעשרה הוא מצד ציבור, ואם כן ברכה בפני עשר נשים תהיה מותרת אף לכתחילה.

 

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן ותרמו למיזם!!!

 

מקורות:

  1. ברכות דף נד ע"ב 

אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא… מאי מברך? אמר רב יהודה ברוך גומל חסדים טובים אביי אמר וצריך לאודויי קמי עשרה דכתיב "וירוממוהו בקהל עם" וגו' מר זוטרא אמר ותרין מינייהו רבנן שנאמר "ובמושב זקנים יהללוהו". מתקיף לה רב אשי ואימא כולהו רבנן? מי כתיב בקהל זקנים בקהל עם כתיב. ואימא בי עשרה שאר עמא ותרי רבנן? קשיא. רב יהודה חלש ואתפח על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן אמרי ליה בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא אמר להו פטרתון יתי מלאודויי והא אמר אביי בעי אודויי באפי עשרה דהוו בי עשרה והא איהו לא קא מודה לא צריך דעני בתרייהו אמן.

  1. שערי אפרים, פתחי שערים שער ד' סעיף כ"ח

שדעת רוב הפוסקים שאשה צריכה לברך או שיאמר לה בעלה "ברוך אשר גמלך.." ותענה "אמן". ונראה שכן יש לעשות גם אם אינה יולדת רק היתה חולה ונתרפאת יש לעשות כן שמעיקר הדין חובה זו על הנשים כאנשים. וקיצרתי אחרי שאין נוהגין כן מחמת הדעת קלה מזלזלין ומקילין בה כמו שמקילין בכמה עניינים וכיוון שקרוב שלא ישמעו מאמר שלא הורגלו בכך מוטב יהיו שוגגין וכו'.

  1. ערוך השולחן או"ח סימן רי"ט סעיף ו

קטן אין לו לברך ברכה זו, ונשים נהגו שלא לברך, ואין בזה שום טעם ורק מפני שהמנהג הוא לברך בעת קריאת התורה לכן מדמים שאין הנשים חייבות בברכה זו, ולכן נכון שיברכו. ואולי מפני דכתיב: "בקהל עם", ונשים לא מקרו קהל, ולברך בפני אנשים אינו מדרך ארץ, ולכן נמנעו מזה.

  1. משנה ברורה על סימן רי"ט סעיף קטן י"ז

וכ"ש על אשתו שהיא כגופו דרשאי לברך ומזה נוהגים קצת אנשים שכשיולדות נשותיהם וחוזרות לבורין עומדים ומברכים ברכת הגומל וכשהיא תענה אמן על ברכתו יוצאת בזה ונוסח הברכה יאמר הגומל לחייבים טובות שגמלך כל טוב. ואם בירך שלא בפניה יאמר שגמל לאשתי כל טוב ואם הוא מברך על אביו [או רבו] יאמר בא"י אמ"ה שגמל לאבי [או לרבי] כל טוב ואם בפניו יאמר שגמלך כל טוב.

  1. מגן אברהם על אורח חיים סימן רי"ט הקדמה לסימן

בכנסת הגדולה תמה "למה אין הנשים מברכות ברכה זו ואי משום דבעי עשרה הא בדיעבד סגי בלא עשרה ולכן תברך בפני איש אחד או בפני נשים" עכ"ל. ואפשר שמנהגן מפני שסבירא ליה שברכות אלו רשות.

  1. משנה ברורה על סימן רי"ט סעיף קטן ג'

עוד כתבו דקטן אינו מחוייב להודות [ואפילו מצד מצות חינוך] וגם נשים מנהג העולם שאין מברכין ברכה זו וכתבו האחרונים הטעם משום דסדר ברכה זו הוא בפני עשרה וכדלקמיה ולא אורח ארעא לאשה. ויש שכתבו דמ"מ נכון הוא שתברך בפני עשרה עכ"פ בפני נשים ואיש אחד.

  1. שולחן ערוך אורח חיים סימן רי"ט סעיף ג

צריך לברך ברכה זו בפני עשרה ותרי מינייהו רבנן דכתיב וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו ואם לא שכיחי רבנן לא יניח מלברך ונהגו לברך אחר קריאת התורה לפי שיש שם עשרה ואם בירך בפחות מעשרה יש אומרים שיצא ויש אומרים שלא יצא וטוב לחזור ולברך בפני עשרה בלא הזכרת שם ומלכות.

  1. ביאור הלכה ד"ה "לא יצא"

עיין בטור דהביא ראיה מדקאמר אביי בלשון צריך משמע דהוא רק למצוה בעלמא ובבה"ג משמע דחיובא יש בזה ע"ש אמנם הרא"ה דעתו בהלכותיו כהטור ע"ש. ודע דמדברי המחצית השקל ברי"ש הסימן משמע דלדעה אחרונה אם מברך בלא עשרה הוי ברכה לבטלה דלא נתקנה כלל בלא עשרה וא"כ לדבריו כיון שהמחבר לא הכריע בפלוגתא זו א"כ ממילא אינו רשאי לברך בלא עשרה אבל דעת רע"א בחידושיו דאפילו לדעה אחרונה אינו אסור לברך בלא עשרה דרך שבח והודאה דלא גרע מאדם דעלמא שמברך על חבירו ברכה זו אע"ג דלא נתחייב כלל וכמ"ש בהג"ה בס"ד וכ"ש איהו גופיה אלא דאם יזדמנו לו אח"כ עשרה צריך לברך עוד הפעם דרך חובה לדעה אחרונה ואמנם לכתחלה יש ליזהר שלא לברך בלא עשרה אפילו דרך שבח והודאה דאם יזדמן לו אח"כ עשרה לא יוכל לברך פעם שני דרך חובה דשמא קי"ל כדעה ראשונה וכבר יצא ע"ש [אכן אם כוון בהדיא שלא לצאת בהברכה אפשר דלכו"ע יכול לחזור ולברך דאפילו למ"ד מצות א"צ כוונה היינו בסתמא אבל לא בכוון בהדיא שלא לצאת ועיין]:

 

 

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן ותרמו למיזם!!!


לא התקבלו תגובות
.

התרת נדרים כילדה וכבוגרת (הרבנית זיוית ברלינר)

שלום וברכה הרבנית, נדרתי נדרים כילדה ונדרים כבוגרת- כיצד ניתן להתיר? הרבנית זיוית ברלינר חברת "משיבת נפש –רבניות בית הלל" משיבה.

 

בס"ד

שאלה-

 

שלום וברכה הרבנית,

שאלותיי הן בנושא נדרים.

בהיותי ביסודי נדרתי נדר.. אני לא ממש זוכרת אם זה היה לפני או אחרי בת מצווה וגם את הנוסח המדויק לא. אבל אני חושבת שלא קיימתי אותו השאלה היא  אם צריך להתיר את הנדר הזה בנסיבות העניין.

שאלה נוספת היא על נדר שנדרת בהיותי בגירה. נדרתי להימנע מדבר מסוים במשך 40 יום והפרתי אותו. 40 היום חלפו השאלה היא אם אני צריכה להתיר אותו רטרואקטיבית. כאמור, אני מודעת לחומרה שבנדירת נדרים. ואני מנסה לעשות על זה תשובה שלימה. ראיתי בתשובות רבות תוכחה עלעצםנדירתהנדריםאנימתחרטתעלשניהםורוצהלדעתהאםישמשהומעשילעשותעלמנת לתקן אתזה.

שאלה נוספת היא מה קורה במקרה ומביך אותי לפרט את הנדר בפורום של שלושה גברים גם בפורום של גבר אחד. יש מוצא למקרים כאלו?

 

תשובה-

 

שלום לך,

ישר כוחך על הרצון לתיקון הדיבור.

לעיתים מתעורר בנו צורך לקחת על עצמנו עשייה שלא התחייבנו בה על ידי הדין. הנדרים נותנים מענה ליצירת המחויבות האישית באותו עניין. לפעמים אנו מנסים להיגמל מהרגל רע, ולפעמים אנו רוצים להוסיף טוב או לבטא רגשות תודה. ניתן לתעל את הכוחות החיוביים האלה גם להתקדמות  פשוטה במידות וביראת שמיים ללא נדר.

ככלל, וכפי שכתבת בעצמך, יש להימנע מלנדור נדרים דווקא בשל הערך הגדול שניתן ליוצא מפינו!!! וכבר כתב שלמה המלך בקהלת "טוב אשר לא תידור משתידור ולא תשלם" (קהלת ד, ה).

הדיבור הוא הכח המייחד את האדם ונצטווינו ליקרו ולשמרו.

לגבי אפשרויות לתיקון-

כתבת כי את מתחרטת על הנדר ולכן נראה כי כבר קיימת את השלב הראשון של התשובה והתיקון המעשי אותו את מבקשת והוא חרטה על העבר.

כעת ניתן להתמקד בקבלה לעתיד- לתת תשומת לב ומשקל לדברים היוצאים מפינו ולהימנע מנדרים. תהליך התרת הנדרים עצמו יסייע לך בעזרת ה' בתיקון זה.

בנוגע לשאלתך על הנדר הראשון:

אמנם יש ספק לגבי גילך (שולחן ערוך יורה דעה רל"ג סעיף א) ואין בשאלה מספיק פרטים על מנת לדעת בוודאות אם הנדר עדיין חל עלייך. מכל מקום במצב ספק יש להתיר.

בנוגע לשאלתך על הנדר השני  ועל המבוכה המלווה את פירוט הנדר.

אף על פי שזמנו של הנדר השני חלף, עדיף להתירו (שולחן ערוך יורה דעה רל"ח כ).

בעת התרת הנדר יש לפרט מה נכלל בנדר. (שולחן ערוך יורה דעה רכ"ח י"ד).

ההתרה, כפי שאנו מבצעים אותה כיום, צריכה להיות בפני שלושה אנשים. כל שלושה אנשים מישראל כשרים להתרת נדרים אך מאחר והם נתפסים כמעין בית דין המתירים הם גברים.

כתבת שעשוי להיות מצב בו מביך אותך לפרט את הנדר בפני פורום של שלושה גברים. אכן, זוהי סיטואציה שעלולה להיות מביכה ולא נעימה. פירוט הנדר נועד למנוע מצבים בהם מתירים נדר שהתרתו עלולה להוות מכשול לנודר/ת. לכן, כתבו הפוסקים שאין הכרח ליידע את כל המתירים בטיב הנדר ודי לפרט את תכנו בפני אחד מהמתירים.(שו"ת הרשבא ח"ד ס"ב).

במצב בו גם פירוט בפני אחד מן גורם קושי גדול ניתן להתיר את הנדר על ידי שליח או שליחה. עליך לפרט בפני השליחה והיא תפרט את הנדר בפני אחד מן המתירים (פתחי תשובה "על נדרו"  על שו"ע יו"ד רכח טז).

אני מקווה שהאפשרות לפעול כך מהווה פתרון לקושי שתיארת.

כל טוב והיי ברוכה.

זיוית ברלינר.

 

מקורות לעיון ולהרחבה:

קהלת פרק ה' פסוק ד'

רש"ר הירש לבראשית פרק כ"ח פסוק כ

משנה מסכת נידה פרק ה משנה ו

משנה מסכת חגיגה פרק י משנה א

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף ע"ז

ר"ן על הגמרא בנדרים דף ע"ז עמוד ב

תלמוד בבלי גיטין לה"ה עמוד ב

שולחן ערוך  יורה דעה סימן ר"ג סעיף א

שולחן ערוך יורה דעה רכ"ח י"ד

שו"ת הרשב"א ח"ד סימן ס"ב

באור הגר"א לשולחן ערוך יורה דעה רכ"ח י"ד , אות כ"ה , ד"ה "ומיהו"

שולחן ערוך יורה דעה סימן רל"ג סעיף א

רמב"ם שבועות פרק ו הלכה ד

שולחן ערוך יורה דעה רכ"ח ט"ז

פתחי תשובה ט "על נדרו" על שו"ע יו"ד רכ"ח ט"ז

רשימות שיעורים הרב סולובייצ'יק מסכת נדרים דף עז עמוד א

רבי עקיבא איגר מסכת נדרים דף עז עמוד ב

 

הרבנית זיוית ברלינר יועצת הלכה מדריכת כלות וראשת בית המדרש צהל"י בשלוחת משואות יצחק

הרבנית זיוית ברלינר היא  בוגרת מגדל עוז ונשמ"ת. היא יועצת הלכה המשיבה בקו של נשמת, מלמדת קורסי רענון הלכתיים לנשים, מלמדת תנ"ך וגמרא בבית מדרש לוותיקי שדות נגב, ומשמשת ראש בית המדרש של מכינת צהל"י במשואות יצחק.

 

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן ותרמו למיזם!!!


לא התקבלו תגובות
.

האם יש הוכחה לאמיתות התורה? (הרבנית עידית ברטוב)

שלום הרבנית, האם ניתן להוכיח את אמיתות התורה? הרבנית עידית ברטוב חברת "משיבת נפש –רבניות בית הלל" משיבה.

בס"ד 

שאלה-

 

שלום הרבנית.

אחת השאלות החשובות לטעמי ביהדות היא השאלה הנוגעת להוכחה שהתורה שלנו היא אכן תורת אמת שניתנה לנו מבורא עולם, שהרי אם כולנו היינו מבינים שהתורה היא תורת אמת– הרי שכל האמונה היהודית הייתה מוכחת באופן זה וסביר להניח שבכך גם כמות שומרי המצוות הייתה גדלה באופן משמעותי משום שבתורה נמצאים כל אותם דברים בהם אנו (היהודים) מאמינים וכל מאפייני היהדות ולכן אם התורה היא תורת אמת– כל היהדות היא אמת וכך ניתן להוכיח את הנכונות והאמת שביהדות, אך השאלה היא בעצם- כיצד ניתן באמת להוכיח שהתורה היא תורת אמת? שמעתי טיעונים כמו- התורה ניתנה בפני כל העם, אך זה היה עוזר אם היינו חיים עכשיו בדור של אותם אנשים ושואלים אותם, אך כעת הם לא איתנו ואני לא יכול להסתמך על כך שהתורה ניתנה בפני כל העם כי אף איש מאותם אנשים לא פה איתי כדי לשאול אותו. לכן הייתי רוצה עזרה בשאלה זו של הוכחת האמת שבתורה. תודה.

 

תשובה-

אני מודה לך על הכנות שבדבריך, וחשה הבנה גדולה לשאלות שהעלית, שאולי משקפות גם מצוקה אמונית – מחשבתית, ולא שלך בלבד.

 

בפתח דבריי אני חייבת לסייג אותם, ולומר מראש שאני לא "אספק את הסחורה", כי להבנתי, אין אדם בעולם שיכול לתת מענה רציונלי לשאלה משדה האמונה, שכן מדובר בפרמטרים שונים ובתחומים נפרדים, שהטעות הבסיסית היא הערבוב ביניהם. אנסה להציע את הבנתי (האנושית והמוגבלת כמובן), ואני מקווה שיהיה בה מענה, ולו במעט.

 

עם בריאת האדם נעשה צירוף בלתי אפשרי בין חומר ובין רוח, בין חולין ובין קדושה, וכאן גם מגיע האתגר הגדול מכל – למשוך את הגוף אחר הנשמה (ראה פירוש הרמב"ן לבראשית ב, יז). אתגר זה עומד לנסיון כבר  בשיחה הראשונה שבין הקב"ה ובין האדם. בשונה מן הזכור לרובנו, המצווה הראשונה עליה נצטווה האדם היתה האכילה, ורק לאחר מכן בא הצמצום והאיסור לאכול:

 

וַיְצַו֙ ה֣' אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל, וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת (בראשית ב, טז-יז).

 

ההוראה לאכול מכל עץ הגן, אינה גורעת את פרי עץ החיים, אלא כוללת גם אותו, ומקובל שעץ החיים מייצג את האמונה. ללא 'אכילה' זו לא ניתן לאכול מפרי הדעת, ואילו היפוך הסדר טומן בחובו אסון. שמו המלא של עץ הדעת הוא 'עץ הדעת טוב ורע', מה שמרמז על מהותו האמביוולנטית וההפכפכה, אשר ערכה רב, אך כך גם מחירה, שכן האמת והשקר, הטוב והרע משמשים בה בערבוביה.

 

אמנם גישה פשטנית עלולה לראות בחיי אמונה בריחה מפני חשיבה והימנעות מהתמודדות עם קשיים ואתגרים, אך ההיפך הוא הנכון, מכיוון שנבראנו בצלם אלוקים, קיבלנו ממנו 'כלי עבודה' רבים ומגוונים, וביניהם גם יכולת חשיבה. תהיה זו כפיות טובה לזלזל במתנה זו כביכול בשם המצווה.

 

יחד עם זאת, הן הרמב"ם הפילוסוף הרציונליסט (מורה נבוכים חלק א פרק לא), והן רבי נחמן החסיד (ליקוטי מוהר"ן תורה סב) מחלקים בין הדברים ששכל האדם מסוגל להבינם, אז  "מצוה גדולה לחדד השכל, להבין הדבר על בוריו", ובין "נמצאות וענינים אין בטבעו שישיגם בשום פנים ולא בסבה, אבל [=אלא] שערי השגתם נעולים בפניו". אנו מוגבלים לחושינו וליכולותינו הטבעיות, וסבורים בטעות, כי זו הדרך היחידה לפירוש המציאות ולהסקת מסקנות, אך מדובר באשליה. גם העובדות המדעיות משתנות חדשות לבקרים, ואמת מוחלטת של יום האתמול, הנה שטות והבל של היום, יתר על כן, דווקא המדע המודרני מתרחק מן העובדות הוודאיות, ובהיותו פונה אל התיאורטי הוא מתקרב אל עולם האמונה.

 

ומכאן שהוכחה מדעית שהתורה ניתנה בסיני, או שהכתוב בה מחייב כאמתי וכמוסרי, אינה רלוונטית. הרי אילו היה מדובר בעובדות מדעיות, לא היתה זו אמונה, בדיוק כשם שאין זה נכון לומר: "אני מאמינה שכעת בוקר", הרי אין מדובר באמונה, אלא בידיעה, וכפי שכתבתי, אלו שני תחומים מקבילים, שאין ביניהם נקודת השקה. במשפט קצר וממצה אמר זאת ר' יוסף אלבו בספר העיקרים (מאמר ב פרק ל):

"אילו ידעתיו – הייתיו", כלומר, אילו הבנתי בשכלי את תכונות הבורא, הייתי אני בעצמי – הוא.

 

ניתן לסכם ולומר, שלא השבתי, ולא סיפקתי הוכחה מדעית / רציונלית לאמיתות התורה, או למוסריותה, וכל דבריי היו הסבר מדוע להבנתי, בקשה זו אינה אפשרית. אני מקווה שדברים אלה יהוו פתח ללימוד והסתכלות מחודשת.

 

הרבנית עידית ברטוב עוסקת במחקר וכתיבה הלכתית במכון 'עיתים', ובתנועת "נשים למען המקדש".

הרבנית עידית היא מוסמכת לרבנות והיתר הוראה ממדרשת לינדנבאום ודוקטורנטית באוניברסיטת בר אילן. היא עוסקת במחקר וכתיבה הלכתית ב"מכון עתים" ובתנועת נשים למען המקדש, ומלמדת תורה במסגרות שונות.

 

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן ותרמו למיזם!!!


לא התקבלו תגובות
.

מנהגים ואחדות במשפחה (הרבנית תמר ביטון)

שלום הרבנית, אני בחורה אשכנזייה שעומדת להינשא לספרדי, האם בשביל אחדות הבית עלי לאמץ אוטומטית את המנהגים שלו? הרבנית תמר ביטון חברת "משיבת נפש –רבניות בית הלל" משיבה.

 

בס"ד

 

 

שאלה-

 

שלום הרבנית,

אני אשכנזייה העומדת להינשא לבחור ספרדי. בעקרון אני אוהבת את המנהגים והנוסחים שלו, אך מרגישה מחוברת לבית הורי ולא רוצה לאבד את המסורות שעליהן גדלתי. שאלתי היא האם בשביל אחדות הבית המשותף עלי לאמץ אוטומטית את המנהגים שלו ולוותר על שלי, ומה לגבי המקרים בהם יש לכאורה ירידה רוחנית (לדוגמא, אם נהגתי להדליק חנוכייה או ליטול ארבעת המינים, האם כבר לא אוכל לעשות זאת אחרי הנישואין?)

 

תשובה-

 

אפתח בכך ששאלתך משמחת ואופטימית. יש ברכה גדולה במציאות ש"הותרו שבטים לבוא זה בזה" – קיבוץ גלויות בו עם ישראל חוזר לארצו והמנהגים השונים שהתפתחו בגלויות נפגשים להם תחת אותה קורת גג משפחתית. היהדות הארץ-ישראלית הנוצרת כאן מבוססת על מפגש של שפות דתיות והרחבת המכנה המשותף.

 

בעבר, הנחת המוצא הייתה שאשה עוברת לחיות בקהילה של הגבר לו היא נישאת, וכי צעד זה מבחינתה הוא מעבר לעולם חדש מכל הבחינות. לפיכך התייחסו פוסקים לשאלת המנהגים שהיא מביאה מבית הוריה כדין מי שהולך למדינה אחרת ואין בדעתו לחזור ולכן היה עליה לקבל את מנהג מקומה החדש. כיום, העולם דינמי יותר ומקומו של אדם משתנה במהלך חייו. המנהג כבר לא מוגדר רק לפי הגיאוגרפיה אלא לפי המוצא והעדה, ומנהגים שונים חיים בשכנות ובכפיפה זה לצד זה. לאור שינויים אלו פוסקים העלו שבני הזוג יכולים לקבוע מנהג משפחתי משותף שלא יהיה בהכרח מנהגו של האיש. (למשל הרב נחום רבינוביץ', שו"ת שיח נחום, תשובה פ"ח; הרב חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב חלק ו סימן לז).

 

בשאלה זו אני מציעה להבחין בין סוגים שונים של מנהגים:

 

מנהגי שולחן ואוכל –

נראה לי רצוי ואף הכרחי שיהיה מנהג אחיד למשפחה גרעינית שמבשלת יחד במטבח אחד ואוכלת יחד סביב שולחן אחד.

 

אבל באיזה מנהג לבחור עבור הבית החדש? האם בהכרח בזה של הגבר, אבי המשפחה? בנושא זה דן הרב נחום רבינוביץ' (שו"ת שיח נחום, תשובה פ"ח) והעלה שישנם שיקולים נוספים. ההחלטה על המנהג המשפחתי מתחילה בברור טעמיהם של מנהגים והקפדות במשפחות מהן הגעתם, ובמקביל לתת מקום לתחושות, העדפות ואינטואיציות דתיות.  אוסיף ואומר שמעבר למנהג עצמו, יש לקחת בחשבון מהי הקהילה בה אתם מתכננים להקים את ביתכם – האם היא מגוונת או הומוגנית במנהגיה? האם תגורו באופן מובהק ליד אחת ממשפחות המוצא? האם אחת המשפחות תמנע מלסעוד על שולחנכם אם תעדיפו מנהג אחר? במקרים כאלה, דווקא המנהג המחמיר הוא זה שמטיל שלום בית, בין אם מקורו בבית הורי האישה או האיש.

 

בכל מקרה יש לעשות טקס "התרת נדרים" למי שמשנה ממנהגו, מתוך הנחה שמה שנהגנו במהלך חיינו הופך לחלק מהזהות שלנו, ואם אנחנו עומדים לחולל שינוי, ראוי שנסמן נקודת התחלה חדשה.

 

לגבי שינוי של האישה למנהגי האיש, עייני אצל הרב חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב חלק ו סימן לז, וודאי שכך גם לגבי השינוי של מנהגי האיש.

 

נוסחי תפילות וברכות –

פוסקים רבים  התייחסו לכך שהאישה אינה צריכה לשנות את נוסחי התפילה והברכות מאחר והם אינם משפיעים על המרחב המשפחתי המשותף (למשל הרב חיים דוד הלוי שהוזכר; הרב אליעזר וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן ב, ועוד).

 

אולם חלק מהפוסקים טענו כי גם אם האישה ממשיכה בשקט להתפלל במנהג ילדותה, עליה לחנך את ילדיה להתפלל כמנהג אביהם. הטענה היא כי אם הילדים ייחשפו לשני נוסחים – הם עלולים להתבלבל ותפילתם תצא משובשת, ללא אחיזה בשום נוסח.

 

אני סבורה (גם מניסיון חיי) כי ילדים לא מתבלבלים בקלות וכי הם יודעים לפתח "דו לשוניות" דתית ותרבותית. כשם שכאשר האם והאב דוברים איתם מגיל ינקות שתי שפות הם לא יצאו עילגים ומבולבלים, כמו שחשבו פעם, אלא אדרבא, ירוויחו עושר לשוני, כך כנראה גם בעניין נוסח התפילה. ילד שילמד להתפלל בשני בתי כנסת מגיל צעיר, ירגיש חוויה של קרבת א-להים ואותנטיות דתית בכל אחד מהם. ירגיש בן-בית בכל בית כנסת שאליו יגיע.

 

אפשרות אחרת (במידה וקיימת באזורכם) היא להצטרף כמשפחה למניין משלב, שבו כל חזן מתפלל בנוסח אבותיו. ניסיונות מעניינים ומשמעותיים נעשים למשל בתחום של סליחות משולבות, המשתדלות לקחת את המיטב מכל נוסח.

 

לגבי הברכה על מצוות עשה שהזמן גרמן, כידוע יש מחלוקת בין האשכנזים לחלק מהספרדים (ובעיקר לשיטת הרב עובדיה יוסף) אם נשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן – אמירת הלל, ספירת העומר, הדלקת נר חנוכה, נטילת לולב וכדומה, כפי שציינת בשאלתך. נראה כי נשים שנפשן חשקה במצוות, ובוודאי מי שגדלה בבית הוריה על שותפות אקטיבית בהן, לא נכון שיסוגו אחור, דווקא כשהן מקימות בית משלהן. לעניות דעתי נדמה כי ברוח הכלל של "מעלין בקודש ואין מורידין" נכון להיות מוסיפות והולכות בקדושה ובברכות ולכך גם לחנך את הבנות.

 

חגיגת חגים וטקסים –

 

הרבה מרגעי השיא של חיינו במעגל החיים ובמעגל השנה עוצבו בצורות שונות בתפוצות ישראל (לדוגמא: מנהגי חתונה – שבת חתן, מקווה, חינה, חדר ייחוד, סיבובים בחופה ולהבדיל מנהגי שבעה ואזכרות, כמו גם איך נראה ליל הסדר, מה לומדים בשבועות וכך הלאה).

 

לקראת חתונתכם, זו הזדמנות נפלאה ללמוד ביחד על טקס החופה ומנהגי החתונה, לחשוב על המשמעויות ולפתח טקס שלכם – שלוקח את המכנה המשותף הגבוה מכל אחת מה"שפות" של הבתים שלכם.

 

לטעמי, ניתן גם לאמץ מנהגים שמצאו חן בעיניכם מעדות אחרות, אך מעבר לעושר יש חשיבות מהותית לרצף ולהמשכיות, כלומר שתציינו את הרגעים המשמעותיים בחייכם בדומה לצורה בה ציינו אותם אבותיכם ואימהותיכם.

 

לסיכום בקצרה העקרונות שאני מציעה לכם לראות מול עיניכם:

רצוי מנהג אחד לכל המשפחה

זה לא בהכרח צריך להיות מנהגו של האיש

יש לשאוף לשלום-בית ולשמחה, גם בין שניכם וגם כלפי משפחות המוצא שלכם

רצוי לברר וללמוד על מקור המנהגים ולחתור למכנה המשותף הגבוה

מי שמשנה ממנהגו עושה 'התרת נדרים'

 

אסיים במשאלה שנצמיח כאן חברה דתית רב-תרבותית עשירה ושוויונית, המצליחה ליצור שילובים מתוך בקשת אמת, חתירה לגבוה, זיכוך והטבה של כל השפע שהבאנו עמנו מהתפוצות השונות. מזל טוב לכם ובהצלחה!

 

תמר

 

הרבנית תמר ביטון, מיסדת וראש מדרשת אמי"ת באר

 מקורות לעיון ולהרחבה:

 

..אבל בציבור של קיבוץ גלויות, וכל שכן באיש ואשתו, אם כל אחד יקפיד על המנהג שלו דווקא – אין לך גורם פירוד יותר מזה. נמצא שכל התועלת של המנהגים מתבטלת והנזק מרובה, כי המחלוקת הורסת כל חלקה טובה. לפיכך צריך לנהוג בחכמה יתֵרה להבטיח שלא יבואו לזלזל במנהג הקודם, ומצד שני להתאימו בצורה נוחה ומועילה לתנאים המשתנים.

 

בעניין המנהגים, יש להבחין בין מנהגים המיוסדים בהלכה או בפסיקה שונה בהלכה, לבין מנהגים שאין להם מקור ברור אלא שנהגו כך בקהילות שונות, משום סייג או משום דבר טוב וכיוצא בזה. ברור שגם מנהגים מן הסוג השני – אין לזלזל בהם, אולם לפענ"ד במנהגים מסוג זה, שהם עניינם של האשה בלבד, כגון נוסח התפילה – אין לבעל לכפות עליה לשנות את מנהגה, שהרי מעיקר הדין יוצאים ידי חובה בכל הנוסחים, וההבדלים ביניהם אינם מעכבים (ראה לעיל סי' פז). ואף במנהגים שיש להם השלכה גם לבעל, יכולים שניהם להסכים על מנהג אחיד, כפי שירצו.

לפי עניות דעתי, יש מקום להקל בדבר זה, כיון שאנו חיים בתקופה של קיבוץ גלויות ויצירת קהילות חדשות, ועדיין לא גובשו מנהגי המקום, ולפיכך ניתן לקבוע מנהגים מחדש. וכל מנהגי ישראל מכל העדות – יש להם על מה שיסמוכו. (הרב נחום רבינוביץ', שו"ת שיח נחום, תשובה פ"ח)

מכל האמור תורת יוצאת שמנהג נשים בזה לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן ברצון חכמים הוא גם בקרב עדות אחינו הספרדים, ובמיוחד על לולב, ואין בשום אופן לבטל מנהגם [ומי שרוצה לשנות יעשה כן בביתו בלבד כפי שעשו כמה מגדולי הדורות] וגם אין כל מקום להוכיחן אפילו ברכות על כך, כי אם להיפך, יש לחזק בידיהם מנהגם בזה וכפי שקיבלו מתורת אמם, ולתת להם ברצון לברך, ולעודדן על כך, וכבר הזכרנו שיכולות אפי' גם ליקח של אחרים שלא מדעתן ולברך. …ואשריהן בנות ישראל כשירות הן שמחזרין אחר המצוות לקבל עליהן לקיימן ומברכות לד' על כך כפי מה שהרשום, ומודים לו בברכת שהחיינו וקיימנו. (הרב אליעזר וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן ב)

גדרי חובת האשה לנהוג כמנהגי בית בעלה

בראש וראשונה אציין, מה שנראה לענ"ד כפשוט ביותר, שאין שום כח לבעל לכוף אשתו לשנות מנהגי בית אביה ולנהוג כמנהגו, אם אין הדבר מפריע לו כלל. ואדרבא, נראה לי שטוב יותר שכל אשה בת עדה מסויימת שנישאה לבן עדה אחרת תמשיך בכל מכל כמנהגי בית אביה, כל זמן שאין בזה הפרעה לחיי הנישואין

ברור שדין האורז שהבאנו לעיל לא על עצמו בא ללמד אלא על כלל דין אשה בת עדה מסויימת שנישאה לבן עדה אחרת, שכל דבר שאינו מפריע לשלום הבית, אין שום צד יכול לכוף את זולתו לבטל ולנטוש מנהגי אבותיו, ואף לא הבעל את אשתו, אא"כ גורם הדבר למחלוקת, אז חזר דינו כדין ההולך ממקום למקום שאל ישנה אדם מפני המחלוקת, וחייבת האשה לנהוג כמנהג בעלה בכל עניני הבית בין להקל בין להחמיר.

 

אשר על כן נראה לי שיש חילוק בין דין הולך ממקום למקום לבין נישואי עדות. בהולך ממקום למקום החמירו חכמים מאד מפני המחלוקת, שכן במקום זה נהגו כפלוני ובמקום זה כפלוני, וההולך ממקום למקום ונוהג בגלוי בהיפך מהמקובל במקום זה הרי פוגע הוא במאריה דאתרא, ובודאי שיגרום למחלוקת קשה… אבל עתה כאשר ידוע לכל שיש עדות שונות ופסיקות הלכה שונות ומנהגים שונים, וכל עדה בישראל נוהגת כמנהגיה פשוט שלא שייך כלל חשש מחלוקת.

מעתה, מה שאמרו לגבי נישואין בינעדתיים שאשה הולכת אחרי בעלה כדי למנוע מחלוקת, אין הכונה מעין אותה מחלוקת שנזכרה בש"ס, אלא הפרת שלום הבית, כאשר כל אחד מבני הזוג ינהג אחרת בדברים המשותפים לשניהם. ולכן תבנא לדיננא, שכל דבר שאין בו משום הפרעת שלום הבית יכולה האשה להמשיך ולנהוג כמנהג בית אבותיה, ואין הוא יכול לכפותה לשנות מנהגיה. אך כאמור אם היא תרצה לשנות למנהג בית בעלה תשאל על מנהגה ויתירו לה. (הרב חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב חלק ו סימן לז(

 

ולפי זה נראה לכאורה בפשיטות שנשים אשכנזיות, הנוהגות לברך על מצות – עשה שהזמן גרמה כשיטת רבינו תם, יכולות לברך ללא ספק על ספירת העומר, ואילו נשים ספרדיות, כיון שמרן החיד"א תלה ברכת ספירת העומר בדין נטילת לולב, נראה שגם הן יכולות לברך על ספירת העומר, כיון שכבר נהגו לברך על נטילת לולב, וכמו שכתב הוא עצמו בתשובותיו (יוסף אומץ סי' פ"ב) שכך הוא מנהג קדום שהיו נוהגות הנשים בעיה"ק ירושלים לברך על הלולב, וגם הרב שדי – חמד (בכללים מערכת מ"ם כלל קל"ו) העתיק דברי מרן החיד"א הנ"ל, והביא אחר – כך דעת החולקים עליו, וסיים בלשון זו: "ואנו אין לנו אלא דברי מרן החיד"א הנ"ל וכבר פשט המנהג כן ואין להרהר בדבר". וגם הרב "נתיבי עם" (בסימן תקפ"ט) שהיה בקי עצום במנהגי ירושלים כתב: "והמנהג הזה הוא פשוט בין הספרדים הקדמונים יושבי הארץ". וגם אנכי עיני חזו גדולי הרבנים הספרדים בירושלים שנתנו לנשותיהם לולב ובירכו, ופשוט שכך המנהג. ולפי זה אפשר גם לנשים הספרדיות לברך על ספירת העומר כדין לולב, ואין לנו כח למחות בנשים הרוצות לברך. (הרב חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב, חלק ב', סימן לג)

 

 

הרבנית תמר ביטון

ראש מדרשת אמי"ת באר – מדרשה קהילתית לבנות בירוחם ובאשדוד

הרבנית תמר ביטון היא ראש מדרשת אמי"ת באר – מדרשה קהילתית לבנות בירוחם ובאשדוד,
מייסדת- שותפה של בית המדרש במדבר והמדרשייה התיכונית אמי"ת קמהבעלת תואר שני בלימודי מדרש ואגדה מהאוניברסיטה העבריתחברת המועצה הרוחנית של רשת אמי"ת.

 

רוצים לקחת חלק במיזם "משיבת נפש"? תמיכתכם חשובה לנו! לחצו כאן ותרמו למיזם!!!


לא התקבלו תגובות
.

לעמוד הקודם לעמוד הבא