עוד

  1. מדינת ישראל
  2. מעמד האשה ביהדות
  3. תורה וחברה
  4. עמדות בית הלל
  5. בית המדרש ההלכתי
  6. ?מי בבית
  7. חדשות

חיפוש

חפש

פייסבוק

על סדר היום

תגובת בית הלל בפרשת פסילת גיורי הרב לוקשטיין (בית הלל)

ארגון הרבנים והרבניות בית הלל מביע צער וכאב על אי הכרה ביהדותה של אישה שגוירה על ידי אחד מחשובי רבני ארצות הברית, הרב יחזקאל לוקשטיין. לקראת הדיון ביום רביעי, קורא ארגון רבני בית הלל לבית הדין הגדול, ולנשיאו, הרב יצחק יוסף, להפוך את ההחלטה של בית הדין האזורי בפתח תקווה שלא להכיר בגיוריו של הרב יחזקאל לוקשטיין.

ארגון הרבנים והרבניות בית הלל מביע צער וכאב על אי הכרה  ביהדותה של אישה שגוירה על ידי אחד מחשובי רבני ארצות הברית, הרב יחזקאל לוקשטיין.

לקראת הדיון ביום רביעי, קורא ארגון רבני בית הלל לבית הדין הגדול, ולנשיאו, הרב יצחק יוסף, להפוך את ההחלטה של בית הדין האזורי בפתח תקווה שלא להכיר בגיוריו של  הרב יחזקאל לוקשטיין. 

על פי פסק הדין של בית הדין האזורי בפ"ת, (כפי שנמסר על ידי עמותת 'עתים', המסייעת לגיורת), בתי הדין אינם מכירים בכל גיוריו של הרב יחזקאל לוקשטיין. הרב לוקשטיין הוא מחשובי הרבנים האורתודוקסיים בארה"ב, תלמיד חכם שכיהן עשרות שנים כרב קהילת ישורון בניו יורק. הוא עמד בראש בית הספר רמז, אחד מבתי הספר הדתיים ציוניים הנחשבים ביותר ברחבי התפוצות, לאורך שנים רבות.

הרבנות הראשית מכירה במספר מצומצם של רבנים ובתי דין העוסקים בגיור ברחבי העולם, ומוציאה מכללם רבנים ותיקים וידועים, על פי השקפתם המסוימת, ללא כללים ברורים, הגדרה או הנחייה כתובה. 

התורה הזהירה אותנו על היחס לגר לא פחות משלושים ושש פעמים, ומעמדם של גרי צדק של היום אינו שונה מאותם גרים שהתורה כל כך חסה על שלומם. "לא תונו אתו" אנחנו מוזהרים - פעם אחר פעם. פסילת גיור הוא מעשה חמור במיוחד, לא רק לגר שנפסל אלא לכל קהילת הגרים. גרים רבים חיים בדאגה, האם תוכר יהדותם ביום שיצטרכו להוכיח אותה. פסילה של גר אחד מגבירה את חרדתם של כל הגרים, ציבור שגם ללא צרה זאת זקוק לתמיכה קהילתית וחברתית, וקבלה במאור פנים.

פסילה של גיוריו של  הרב לוקשטיין היא שגיאה חמורה שיש בה ביזוי ת"ח, חילול שם שמיים, ועלולה להרחיק רבים מיהודי ארה"ב האורתודוקסיים, מן הנאמנים ביותר למדינה, מקשר למדינת ישראל ולתורת ישראל.

אנו קוראים למועצת הרבנות הראשית ולבתי הדין לתקן את העוולה, לכבד את רבני הקהילות בחו"ל, וביניהם הרב יחזקאל לוקשטיין, ולהכיר בגיוריו, ולנקוט בצעדים מעשיים לקראת הסדרת הכרת הגיורים בחו"ל, על פי כללים מסודרים, הוגנים ושקופים.


לא התקבלו תגובות
.

עמדת בית הלל בנושא הריגת מחבל מנוטרל

ארגון בית הלל מתנגד לחיסול מחבלים שנוטרלו ואינם מהוים סכנה. הארגון מתנגד גם למשפט מוקדם בתקשורת בלי המתנה לתוצאות החקירה

רבני בית הלל דורשים גישה מאוזנת, מורכבת והוגנת לפרשת החייל שירה במחבל בחברון.  אנחנו מחזקים את ראשי מערכת הביטחון, הפועלים בגבורה ובחירוף נפש על מנת למגר מרצחים, ועם זאת עומדים בתוקף על רמה אתית ראויה לחיילי צה"ל. חשוב לזכור כי טרם התבררו פרטי המקרה אשר אירע ביום חמישי בחברון לאשורם. אף לא נבדקה השאלה אם החייל חשש לחייהם של החיילים והאזרחים במקום. לפיכך יש לאפשר לגורמים המוסמכים לעשות מלאכתם נאמנה ולבדוק את הדברים עד תום קודם שקובעים את מידת אשמתו של החייל וחורצים את גורלו.

 

אנו מתפעלים מתושייתם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון ומגילויי הגבורה הרבים שלהם בעמדם על נפשם ועל נפש חבריהם בהתקפות הטרור הרבות. החיילים משליכים את נפשם מנגד לעצור את המפגעים, לנטרל אותם מנשקם ומהאפשרות שיפגעו באזרחים ובחבריהם לנשק. בימים אלו של מאבק בטרור רצחני ראוי שנדע כי כוחנו באמונתנו ובמוסריותנו, ואלו נבחנות דווקא בשעות קשות. לכן אנו מבקשים להבהיר שהחובה להילחם באויב מלחמת חרמה חלה עד לרגע שבו ברור מעל לכל ספק שהוא אינו מהווה סכנה. משעה שכבר אין נשקפת ממנו סכנה, אין היתר לפגוע בו. ההנחיה "הבא להרגך, השכם להרגו" תקפה רק כל עוד שהקם להרגנו אכן מהווה איום, וכאשר האיום חולף באופן ודאי, אין לפגוע בו. עשיית משפט שדה אסורה הן על פי דין תורה והן על פי חוקי מדינת ישראל.

 

כל פגיעה פרטית באדם, גם ברוצח נתעב, כאשר אינו מהווה עוד איום, פוגמת במוסר ובחברה שלנו. יתר על כן היא מורידה את קרן ישראל בעולם ומחללת את השם. רק עמידה עיקשת ועקבית על מוסריותנו תצדיק שייאמר עלינו בקרב הגויים וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם.


לא התקבלו תגובות
.

עמדת בית הלל בנושא חוק המקוואות (בית הלל)

ארגון הרבנים והרבניות בית הלל מתנגד להצעת החוק בנושא המקוואות, שעברה בקריאה טרומית בכנסת

 

להרבות טהרה בישראל - תגובת בית הלל להצעת חוק המקוואות

מדינת ישראל ראתה את תפקידה עד כה במתן תמיכה ועידוד לנשים השומרות על טהרת המשפחה בעידוד בניית מקוואות ובטיפול בתחזוקתם ובהפעלתם של מקוואות קיימים.

הצעת החוק שעברה בקריאה טרומית, היא נסיגה מדרך זו שכן בעקבותיה ישתנה מעמדה של הבלנית – ממי שמאפשרת טבילה, למי שתפקידה שופטת ופוסקת בעלת סמכות.

שמירת הטהרה במציאות חיינו עלולה להיות מאתגרת ולא קלה, לפעמים על רקע של נושאים קשים מהעבר. ראוי שהטבילה במקווה תאפשר חוויה של זיכוך והתחדשות מתוך שמחה, ולא תהיה חוויה של מבחן והתמודדות.

בדרכה של הצעת החוק משתלטת גישה הלכתית אחת על כל העולם ההלכתי בתחומים אלה. אין בה סובלנות כלפי שיטות הלכתיות שונות, ואין בה התחשבות במצוקות ובמטרות אישיות  שיש להן יסוד בהלכה.

כמו במקרים רבים, הקושי ייווצר ביחס לנשים המעוניינות לשמור הלכה ללא פגיעה בכבודן ובפרטיותן, ואילו נשים שאינן שומרות הלכה רק יתחזקו בדעתן זו.

לא זו הדרך להרבות טהרה בישראל. אין לנהל מאבק פוליטי בזרמים אחרים על גבן של נשים המעוניינות לטבול לטהרתן.

אנו קוראים לחזק ולבסס את התקנות שהוציא משרד הדתות בימי הממשלה הקודמת, ולהמשיך לפעול הלאה בדרך זו.

 

 

 


לא התקבלו תגובות
.

תמיכה בנפגעי פגיעה מינית (בית הלל)

אנו מחזקים את ידי פורום תקנה ופונים למנהיגים תורניים ולמנהיגי ציבור ללמוד כיצד לסייע באופן אינטנסיבי ויעיל לנפגעים.

פורום תקנה, שבו משתתפים, בין השאר, הרב יעקב אריאל, הרב אליקים לבנון, הרבנית יהודית שילת, הרב יהושע שפירא, הרב יובל שרלו ועוד רבנים ורבניות, אישי ציבור ונשות ציבור מכל קצווי הקשת הדתית, עסק בעבר וממשיך לעסוק גם כיום בפרשיות שונות של פגיעה מינית על ידי דמויות בעלות סמכות תורנית. אנו, ארגון רבני בית הלל, קוראים לכל רבני הציבור הדתי להתאחד סביב פורום תקנה, העושה מלאכתו באמת ובאמונה.  

אם בעבר נמנעו מלעסוק בפגיעות מיניות בציבור, ואף השתיקו את מי שביקש להעלות את המודעות ביחס אליהן, בשנים האחרונות בשלה ההבנה שיש לטפל בכל מקרה כזה, לסייע לנפגעים ולמנוע מן הפוגעים להזיק לאנשים נוספים.  

נפגעי פגיעה מינית מתמודדים עם קשיים שאין לתארם. קשָׁה שבעתיים פגיעתה של דמות תורנית. הנפגעים עצמם מתקשים לעכל את העובדה שאדם כה מוערך ומרומם אכן פגע בהם. לא מעט מן הסובבים אותם אינם מאמינים להם או לוחצים עליהם להימנע מפרסום הדברים. אי אפשר לשער מה רב הקושי שלהם להיחשף, בין בבית המשפט ובין מחוצה לו, לספר את הסיפור ולחוות שוב ושוב את הטראומה.   

ישנם גם מקרים שאינם מוגדרים עברה פלילית מבחינה משפטית, כמו כאשר מדובר ביחסי רב ותלמיד-לשעבר, אשר החוק אינו רואה בהם יחסי מרות, או מקרים שחלה עליהם התיישנות. על כן מקרים רבים המגיעים לטיפולו של פורום תקנה, לא יגיעו לבית המשפט. כיוון שמקרים אלה חמורים מבחינה מוסרית ותורנית, לא יוכל ציבור המחויב לתורה ולערכיה להסתפק במה שייחשב עברה פלילית בבית המשפט. דמויות שמעדו ולא תיקנו את מעשיהן – אל להן לפעול במערכת הרבנית והחינוכית, שכן מערכת זו צריכה לשמש דוגמא ומופת בנושא זה.  

פורום תקנה אינו מסתפק רק בקני-המידה המשפטיים, כדי שהנפגעים שאינם מסכימים או אינם יכולים להתלונן במשטרה, לא יחששו לפנות אליו ויבטחו בו שיבדוק היטב את בסיס תלונותיהם.  

אנו מחזקים את ידי פורום תקנה ופונים למנהיגים תורניים ולמנהיגי ציבור ללמוד כיצד לסייע באופן אינטנסיבי ויעיל לנפגעים.    

הרב צבי קורן, רב קהילה ברעננה, וחבר רבני בית הלל, פורום תקנה כבר אמר את דברו. מה אתם בעצם מוסיפים למה שהציבור כבר יודע?

הרב צבי קורן: מאז פרסם פורום תקנה את דברו, חברי הפורום גזרו על עצמם שתיקה, ובעקבות מעשי התמיכה בפוגעים שפורום תקנה הזהיר מפניהם ובעקבות תגובות רבות, בין היתר בתוך העלון הזה, נטשטשו העובדות.

מה צריך היה להבהיר?  

הרב צבי קורן: למשל, התקבל הרושם בציבור שכל טענותיו של פורום תקנה כלפי הרב מוטי אלון נידונו בבית המשפט; ולמרות שהרב אלון הורשע, כיוון שהעונש לא היה חמור, הסיקו שלא היה ממש בטענותיו של הפורום. לכן יש צורך להבהיר בכאב רב: פורום תקנה הצהיר עוד לפני פסק הדין של בית המשפט שהמקרים החמורים באמת שנפרסו בעדות ישירה לפני הרבנים והרבניות, אנשי ונשות הציבור החברים בפורום תקנה, לא הובאו לפני בית המשפט. ייתכן שהם לא הובאו לפני בית המשפט משום שלקרבנות לא עמדו כוחות הנפש לעבור את התהליך המשפטי המפרך, או שמסיבות טכניות לא היה בהם היבט פלילי; אך עשרה רבנים ורבניות, אנשי ונשות ציבור מן המובילים בציבור הדתי, הודיעו שהדברים חמורים ביותר, ושהרב אלון הודה בהם לפניהם.

למרות זאת, רבנים שמעולם לא שמעו את העדויות, ואף לא שוחחו עם אנשי ונשות פורום תקנה, מערערים על רמת האמון שיש לתת בפורום תקנה ויוצרים מצג שווא כאילו הדברים בהם מואשם הרב אלון אינם חמורים.

לאור נתונים אלה, אנחנו קוראים לא לתת לרב אלון במה ציבורית, ומביעים הזדהות עם הקרבנות שאחרי כל מה שעברו, מכים בהם שוב.

יש הטוענים שאתם רודפים אחרי הרב אלון. הציבור שמע את הדברים; תן להם לשפוט לבד, הם אומרים.

הרב צבי קורן: איש אינו רודף את הרב אלון. אילו הוא לימד תורה בצורה מקומית, היינו משאירים את השאלה אם ללמוד ממנו לשיפוטו של כל אדם, אבל האירועים המתוקשרים של שיעורים והתוועדויות מקדמות את הרב אלון לעמדה רבנית ציבורית מובילה, ולכך אנחנו מתנגדים.

כאשר מוסדות חינוך ממשיכים להזמין את מי שפגע פגיעה מינית, הדבר מבטא סלחנות כלפי פגיעה מינית באשר היא, ובמיוחד פגיעה מינית שנעשתה על ידי רב גדול; יש בכך מסר הן לנפגעים הבאים הן לפוגעים הבאים שהציבור ימשיך לעצום את עיניו. מי יודע אילו דמויות סמכותיות אחרות מתבוננות בתמיכה הציבורית ברב אלון ומסיקות ממנה שלית דין ולית דיין. אין ברירה אלא להמשיך ולהיאבק עד הסרת המכשול. 


לא התקבלו תגובות
.

עמדת בית הלל בנושא רצח מוחמד אבו חאדיר

אנו כואבים והמומים מהרצח הנורא של הנער הערבי - מוחמד אבו חדיר ושולחים ברכות תנחומים למשפחתו.

רצח זה, ביחד עם קריאות אחרות לנקמה, מחללים את שם ה', ופוגעים בזכרם הטהור של שלושת נערינו ההרוגים. התגובה הראויה על רצח הנערים חייבת לבוא מתוך הממשלה, ובכל מקרה חלילה לאיש לפגוע בערבי חף מפשע כדי לנקום דמם של יהודים. אנו מגנים בכל פה קולות של אכזריות ורצח בתוך מחננו. על אלימותם ורצחנותם של שונאינו לא נכפר באלימות וברצח משלנו.

על אברהם אבינו אומרת התורה "אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". כבניו של אברהם עלינו לשמור את דרך ה', ולעשות צדקה ומשפט גם בשעות מבחן, כשהלב דואב והזעם ממלא את הכל, ולא לאחוז בדרכם האכזרית של אויבינו. הנוקט במעשי אכזריות ורצח מוציא עצמו מכלל ישראל מכתים את הציבור בחטא נורא וגורם נזקים לכלל ישראל.

על משטרת ישראל ומערכת המשפט לעשות הכל כדי להביא את הרוצחים לדין ולהשתיק באיבם קולות הקוראים לפגיעה בערבים


התקבלו 3 תגובות
.

תגובת בית הלל לפסקו של הרב יעקב יוסף להשתמש בעדים פסולים (הרב מאיר נהוראי)

הרב יעקב יוסף פסק שעל רב להשתמש בעדים פסולים בחתונות חילוניות מפני חשש ממזרים. תגובת בית הלל לפסק

אנו מתנגדים בתוקף לקריאתו של הרב יעקב יוסף לערוך חופה וקידושין לזוגות שאינם שומרי תורה ומצוות תוך כדי שימוש בעדים פסולים, על מנת שהקידושין לא יחולו מבחינה הלכתית. באמצעות מעשה זה הרב מסדר הקידושין מוליך שולל את בני הזוג,  שסמכו עליו שהוא ישיא אותם כדת משה וישראל. גנבת דעת היא איסור תורה  [עיין חולין צד ע"א, רמב"ם הל' דעות (ב,ו) ושו"ע חושן משפט (רכח,ו)]. בנוסף, יש בכך עבירה על איסור ברכה לבטלה על מעשה הקדושין [שלדעת הרמב"ם (הל' ברכות א, טו) הוא איסור מדאורייתא]. 

אין כל היתר לרב לעבור על איסורי תורה מפאת חשש עתידי לעבירה. איסור "לפני עור לא תתן מכשול" רלוונטי רק כאשר האיסור לפנינו והאדם מסייע לזולת לעבור על איסור זה. בניגוד לכך, בנידון דנן מדובר בחשש עתידי שספק אם יתממש, ומשום כך לא חיישינן לאיסור 'לפני עור' או לדין 'מסייע'. [עיין מנחת שלמה לה,ב].

בנוסף, השימוש בעדים פסולים לא בהכרח יפתור את הבעיות שמהם חשש הרב יוסף, שהרי הקהל הרחב צופה בתהליך הקדושין ולחלק מהשיטות בהלכה הדבר נחשב כעדות כשרה [לדעת החתם סופר במקרה כזה העדות כשרה מדין 'אנן סהדי'].

 
לפיכך, על כל הרבנים לפעול לפי צו ההלכה ולנהוג ביושר ולא לעסוק בחשבונותיו של בורא עולם.


בהזדמנות זו אנו רוצים לאחל לרב יעקב יוסף רפואה שלמה ואריכות ימים לעסוק בתורה ובהוראה
.


התקבלו 1 תגובות
.

המאבק על גבעת האולפנא

ארגון בית הלל מגיב לקריאות למסור את הנפש עבור גבעת האולפנא. יש לגיטימציה למאבק. לא מוחלט לאלימות ולהפרת החוק

כפי שפרסמנו בעבר, אנו סבורים שעל הממשלה מוטלת גם כעת החובה למצוא פתרון אחר לסוגיית גבעת האולפנא, על מנת למנוע עימות מיותר עם אנשים ישרים שפעלו על פי החוק.
ארגון בית הלל מכבד את הרב זלמן מלמד, תלמיד חכם וגדול בתורה. עם זאת, אנו מתנגדים לאופן בו נוסחה קריאתו של הרב מלמד לפעול בנושא זה במסירות נפש כדין ייהרג ואל יעבור. קריאה זו עלולה להתפרש כמתן לגיטימציה לאלימות פיזית ומילולית כלפי כוחות הביטחון או גורמים שלטוניים אחרים. אלימות עלולה להידרדר לפגיעה בגוף ובנפש, ותגרום בסופו שלדבר נזק עצום להתיישבות ביש"ע. גם הרב צבי יהודה, שאת קריאתו למסירות נפש ציטט הרב מלמד, התכוון בדבריו רק למאבק רעיוני, ולא חלילה לאלימות. דבריו הברורים של הרצי"ה עומדים לנגד עינינו בכל עת: "אל נא נעכיר את החופש הציבורי שלנו בדעות ובמחשבות על ידי העברת גבולות השימוש בכוח הידיים והשרשת השנאה והבוז שבלב. נזכור, כי המגביה ידו על חברו נקרא רשע, וכי היחס השלילי מתכפל בהדדיותו לאין מעצור בין אדם לאדם ובין אח לאח".
אנו קוראים לרבנים, למחנכים ולמנהיגי הציבור לגלות אחריות, להבהיר בלשון שאינה משתמעת לשני פנים כי אלימות אסורה בכל מחיר,לקרוא לשמירה על החוק ולהביע מחאה במסגרת החוק וזאת מבלי לפגוע במאמצים להשפיע על ממשלת ישראל לגלות רגישות כלפי התושבים ולמצוא פתרון שיהיה מקובל על כל הצדדים


לא התקבלו תגובות
.

בעיית המסתננים

רבני/ות בית הלל גיבשו עמדה משותפת בנושא סוגיית המסתננים


ארגון "בית הלל – מנהיגות תורנית קשובה" מכיר בקשיים הרבים איתם מתמודדים תושבי השכונות בתל אביב בשל בעיית המסתננים. מציאות של עשרות אלפי מסתננים מייצרת תחושת פחד ופוגעת בתחושת הבטחון של האזרחים. ארגון בית הלל קורא לשלטונות החוק ולרשויות לזרז את מלאכתם ליישוב המשבר, על מנת להגיע לפתרון הולם לבעיה בהקדם האפשרי בטרם יצא המצב משליטה.
עם זאת, אין בסיטואציה הקשה אליה נקלענו כדי להצדיק כל אלימות פיזית או מילולית כלפי חפים מפשע. ההיפך הוא הנכון, חובה עלינו לכבד כל אדם באשר הוא. ארגון בית הלל מגנה בחריפות את כל גילויי האלימות מכל סוג ומוחה בתוקף כנגד כל הסתה לאלימות ואמירות גזעניות. זו אינה דרכה של תורה אשר "דרכיה דרכי נועם". על הציבור להשאיר עבודה מורכבת זו לשלטון החוק. 
בכוונתנו לערוך בקרוב בע"ה ביקור באיזורי החיכוך, על מנת להכיר מקרוב את המצב בשטח ולבחון באלו דרכים יש בידינו לסייע למציאת פתרונות ברוחה של תורה שיש בה הגינות, סובלנות, ואהבת הבריות. אנו נחזק את ידי התושבים המקומיים ונקרא להם לשמור על החוק ולפעול לשיפור מצבם בדרכי נועם


לא התקבלו תגובות
.

השתתפות אבות במסיבות של בנותיהם (רבני בית הלל)

בשבועות האחרונים עלתה שוב לשיח הציבורי הסוגיה של אופיין של מסיבות בית ספריות ומסיבות בתנועות הנוער. כבר בתחילת הדרך הוצאנו נייר עמדה קצר שמנסה להתוות עקרונות כיצד למצוא פתרון ראוי ומאוזן בכל קהילה ויישוב, בהתחשב במרקם הקהילתי ובאופי של חברי הקהילה ובהתייעצות עם הסמכות הרוחנית המקומית

שלושה עקרונות יסודיים מנחים אותנו בשאלת השתתפות אבות במסיבות של בנותיהם:

1. קיים צורך טבעי לבנות ולאבות לחגוג יחדיו אירועים, טקסים ומסיבות. מעבר לכך, יש צורך לחזק - בייחוד בימינו - את לכידותה של המשפחה, ואת תחושת השייכות המשפחתית של כל אחד ואחת מבני המשפחה היהודית. לכן יש לעשות מאמץ גדול לאפשר לאבות ולאימהות להיות נוכחים יחדיו באירועים של בניהם ובנותיהם.

 2. מסיבות ואירועים, הן של בנים והן של בנות, צריכים להיות צנועים ומאופקים. זאת בלי קשר לנוכחות האבות.

3. חשוב לאפשר גם לבנות להביע את עצמן במסיבות ובאירועים, כמובן - בהתאמה מוחלטת להוראות ההלכה. אם הבנות יחושו שאינן יכולות לבטא את עצמן בתוך המסגרות הדתיות, עלולות להיות לכך השלכות הרסניות. בנקודה זו יש להקשיב לבנות עצמן. לעתים הבנות דווקא מעדיפות שבאירוע (או בחלק ממנו) יהיו נוכחות נשים בלבד, ואז הן יוכלו לבטא את כל כישוריהן באופן מלא ומשוחרר.

 כיצד ניתן לשלב את היסודות הללו? אנו מציעים את הכיוונים המעשיים הבאים:

א. דיבור והצגה: אין מניעה שבנות ידברו ויציגו בנוכחות גברים. כמובן, התכנים צריכים להיות מאופקים וערכיים, ללא לשון הרע, רכילות, פגיעה באחרים או חוסר צניעות.

ב. ריקוד: יש להבחין בין ריקודים צנועים לריקודים שאינם כאלה. קשה מאוד לתת אבחנה מדויקת. כאשר מדובר בריקודים קבוצתיים מתואמים ומאופקים, שאין בהם התפרקות או סממן מיני כלשהו, והם מתואמים עם הסמכות החינוכית במקום, בדרך כלל לא תהיה בעיית צניעות. הדבר תלוי כמובן גם בגיל הבנות ובנסיבות אחרות.

ג. שירה: ההלכה מגבילה את יכולתם של גברים להאזין לנשים שרות. בנושא זה ישנן מחלוקות הלכתיות מסוימות. לא בכל אירוע צריך לשלב שירת בנות. במקום שיש צורך נחוץ בדבר, כדאי לנסות ולמצוא את הדרך ללכת לקראת הבנות, תוך שמירה על כללי הצניעות ועל הוראות ההלכה. גם כאן, יש להתחשב בגיל הבנות ובנסיבות אחרות. 


התקבלו 2 תגובות
.

קריאת מגילה לנשים על ידי נשים (רבני בית הלל)

שאלה: האם אשה יכולה לקרוא מגילה בפני נשים רבות ולהוציאן ידי חובה?

תשובה: נשים חייבות לשמוע קריאת מגילת אסתר, שהרי "אף הן היו באותו הנס". כפי שנפסק בשלחן ערוך נשים גם יכולות להוציא נשים אחרות ידי חובתן כאשר הן קוראות עבורן. ואכן, במקומות רבים בארץ התקבלה בשנים האחרונות קריאת מגילה של נשים עבור נשים, ונשים רבות חשות שקריאה כזו מחזקת את השותפות שלהן בעבודת ה'. כאשר נשים רבות בקהילה מסוימת חפצות בקריאת מגילה של נשים עבור נשים, יש לעודד אותן לקיים קריאה ציבורית כזו. כמובן, חשוב להקפיד בקריאות כאלו על קלה כחמורה, ועל הקוראות להיות בקיאות ומדייקות בקריאתן.

כאשר מתבצעת קריאת נשים, נפסק בשו"ע (או"ח, תרפ"ט, ב') כי מנהג הנשים לברך ברכת 'על מקרא מגילה' בדומה לגברים, וכן הוא מנהג ספרד. אמנם, הרמ"א (שם) פסק שמנהג אשכנז לברך 'לשמוע מגילה', אך בקהילות אשכנז כיום המנהגים חלוקים אם כשו"ע (כמנהג הגר"א) ואם כרמ"א, וכל קהילה תעשה כמנהגה וכפי שמורה המרא דאתרא שבאותו מקום. לאחר הקריאה יש לברך ברכת 'הרב את ריבנו', כפי שפסקו הרב עובדיה יוסף (יביע אומר, ח', או"ח, נ"ו), והרב אליעזר ולדינברג (ציץ אליעזר, י"ג, ע"ג) בתשובותיהם.

אמנם, יש ערך חשוב לקריאה משותפת של הקהילה כולה ביחד – הן מהטעם ההלכתי "ברוב עם הדרת מלך", והן משום שרצוי למנוע פיצול בקהילה. היבטים אלה מחייבים רגישות ומאמץ כן למציאת פתרונות מתאימים. כך, למשל, יש קהילות הנוהגות לקיים בליל פורים קריאה אחת משותפת בלבד, וביום הפורים קריאת נפרדת לנשים. ראוי אפוא להשתדל שתהיה אפשרות לנשים המעוניינות בקריאה לעצמן לממש את רצונן, ויחד עם זאת יש להימנע ככל הניתן ממחלוקות וממריבות בתוך הקהילה סביב נושא זה, והאמת והשלום אהבו.

 
הסבר הפסיקה

על פי המשנה במסכת מגילה, אשה יכולה לקרוא את המגילה:

"הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן" (מגילה ב', ד')

משמע מלשון המשנה שגם אשה יכולה להוציא אחרים על ידי קריאתה במגילה. הדבר נזכר בפירוש בגמרא במסכת ערכין המציינת שלא מדובר רק בהיתר כי אם גם בחיוב:

"הכל חייבין במקרא מגילה. הכל כשרין לקרות את המגילה. לאיתויי מאי? לאתויי נשים וכדר' יהושע בן לוי, דאמר ר' יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס" (ערכין ב:)

בניגוד להלכה המובאת במשנה ובגמרא, מקור אחר בתוספתא שולל את אפשרותן של הנשים להוציא ידי חובה אחרים בקריאת המגילה:

"הכל חייבין בקריאת מגילה, כהנים לוים וישראלים וגרים וכו'. כולןחייבין ומוציאין את הרבים ידי חובתן...נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן" (תוספתא מגילה ב:ד)

התוספתא עוסקת בשני נושאים: מי מחוייב בקריאת המגילה ומי יכול להוציא אחרים ידי חובתם. על פי התוספתא נשים אינן חייבות במקרא מגילה וכן אינן יכולות להוציא אחרים. בעקבות המחלוקת בין המשנה לתוספתא חלקו הראשונים בסוגיה זו. דעת רוב הראשונים כדעת המשנה (רש"י, רמב"ם, ר"ן (מעיקר הדין), רשב"א, ריטב"א, מאירי), ורבים מהם אף סוברים כי ביכולת הנשים להוציא אף את הגברים. הרשב"א והריטב"א אף גורסים שהתוספתא הינה משובשת ואשה אינה כלולה ברשימה של אלו שאינם חייבים ואינם מוציאים אחרים ידי חובה.

הבה"ג לעומתם סובר שאין סתירה בין דברי ר' יהושע בן לוי לבין התוספתא. הבה"ג גורס את הגמרא בערכין באופן הבא:

"אמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במִשמע מגילה, שאף הן היו באותו הנס".

על פי הבה"ג הגמרא דברה על חובתן של נשים לשמוע מגילה בעוד שהתוספתא דברה על החובה לקרוא מגילה. מאחר ורמת החיוב של גברים ונשים שונה, אין יכולות נשים להוציא גברים ידי חובה. הבה"ג אף מביא לכך ראיה מהירושלמי מגילה (פרק ב', הלכה ג'). עם זאת, ברור למדי גם מדברי הבה"ג שאין כל בעיה שאשה תוציא אשה אחרת ידי חובתה. כדעת הבה"ג נראה מהתוספות ותוספות הרא"ש, וייתכן שהרא"ש אף פסק כן להלכה (קשה להכריע בלשונו), ואף הר"ן כתב להחמיר כדעת בה"ג.

השו"ע פוסק כדעת רוב הראשונים שאשה יכולה להוציא אפילו גברים ידי חובתם אך מביא גם את דעת הבה"ג וז"ל:

"הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים...

אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא, יצא ידי חובתו; והוא שישמע מפי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא; וי"א שהנשים אינם מוציאות את האנשים". (שו"ע תרפ"ט, א-ב)

אם כן, לשיטת ההולכים בדרכו של השו"ע, אישה בוודאי יכולה להוציא נשים ואף גברים ידי חובתם, וכמו שפסק הרב עובדיה יוסף שליט"א בפסק שפורסם בשנת תשס"ט שבמקום בו אין גברים היודעים לקרוא את המגילה, אשה יכולה לקרוא עבורם ולהוציאם ידי חובתם.

הרמ"א, לעומת זאת, פוסק כדעת הבה"ג לדין הברכה שמברכות נשים וז"ל:

"וי"א אם האשה קוראה לעצמה מברכת: לשמוע מגילה, שאינה חייבת בקריאה (מרדכי פ"ק דמגילה)" (שם סעיף ב')

כפי שהוזכר לעיל, אפילו ע"פ שיטת הבה"ג אישה יכולה להוציא אשה אחרת מאחר ורמת חיובן שווה וכן כתב המשנה ברורה בפירוש לדעת הרמ"א:

"אבל אשה מוציאה את חברתה" (משנ"ב תרפ"ט, סק"ז)

עם זאת מביא המשנה ברורה איסור לאשה לקרוא במגילה בפני נשים רבות מאחר והדבר עשוי להביא לזילות וז"ל:

"אבל לנשים רבות אין האשה מוציאן דזילא בהו מילתא" (שער הציון ט"ו)

מקור הדברים בקרבן נתנאל בפרק א' של מסכת מגילה. הקרבן נתנאל מסתמך על דברי התוספות במסכת סוכה לגבי האפשרות שנשים תצטרפה לזימון עם גברים בדין ברכת המזון. אחד הטיעונים נגד דעתו של הקרבן נתנאל נלמדת מדין הבה"ג לגבי קריאת מגילה וזו לשון התוספות:

"אי נמי משום דרבים זילא בהו מלתא, דהרי מגילה דנשים חייבות בה ופירש בה"ג דאין נשים מוציאות את הרבים ידי חובתן במגילה" (תוספות, סוכה לח. ד"ה "באמת אמרו")

ברם, ברור למדי שבעלי התוספות התייחסו למצב בו נשים וגברים מצטרפים לזימון או קריאת מגילה ולא למצב בו אשה מוציאה נשים אחרות ידי חובתן, ואפילו נשים רבות. יסוד זה מופיע באופן מפורש בדברי התוספות רא"ש על הסוגיה:

"אי נמי זילא בהו מלתא באנשים שיוציאום נשים מידי דהוה אמגילה דנשים חייבות בה וקאמר בהלכות גדולות דאין נשים מוציאות את הרבים ידי חובתן במגילה " (תוספות רא"ש, סוכה ל"ח.)

לא נראה שטעם הזילות שייך היום, שהרי במקומות רבים נשים מעורבות ומובילות בתחומים רבים, בין בקודש ובין בחול, קשה לומר שדווקא על ידי קריאתן את המגילה יש זילות, ואף אם נאמר שיש לחשוש לטענה זו של זילא בהו מילתא, הרי שנראה שהיא אינה נוגעת למקרה בו אשה קוראת לנשים רבות ולא כפי שהבין זאת הקרבן נתנאל (וכן כתב הרב הנקין בשו"ת בני בנים ד' ה'). כמו כן, דברי הקרבן נתנאל הם דעת יחיד באחרונים, ובמקום שיש שיקולים אחרים ניתן להקל על פי גדולי הראשונים והאחרונים שלא הזכירו בעיה זו בקריאת נשים לנשים.

 

עם זאת, אף המג"א (שם, סק"ו) מצדד שאישה לא תקרא מטעמים הקשורים בתורת הנסתר, וכן פסק הבן איש חי (שנה ראשונה, פרשת תצוה, הלכות פורים, סעיף א'), וכן דעת החיי אדם (כלל קנ"ה, סעיף י"א). ומכל מקום, לא זו בלבד שמקור דברים אלו בדברי קבלה, כאמור, אלא שאף כתב שם החיי אדם שאין המקור ברור לאיסור, ואדרבה הגר"א (על השולחן ערוך שם) כתב שמשם ברור דווקא להתיר, ומכל מקום אין זה לעיכובא וודאי אפשר לסמוך על פשט הגמרא והפוסקים, וכפי שכתבו אף המשנ"ב (שם, סק"ח) והערוך השולחן (שם, סעיף ה').

 

לאור כל האמור, נראה שמצד ההלכה הפסוקה יש לעודד ולתמוך בקריאת מגילה של נשים לנשים, במקום שהן חפצות בכך.

 

מצד שני, מטרתה העיקרית של קריאת המגילה היא פרסום הנס. בעניין זה ככל שהקריאה המונית יותר כך ייטב - "ברוב עם הדרת מלך". (כמובא במסכת ברכות (נ"ג ע"ב) ומסכת יומא (ע.). לפיכך לא רצוי לקיים קריאות מגילה נפרדות (לא של נשים ולא של מנינים קטנים) במקומות בהן הדבר מביא לפיצול הקהילה (אלא אם כן הדבר נעשה במקום שאי אפשר לשמוע היטב את קריאת המגילה מחמת הציבור הגדול והרועש). אמנם, בקהילות רבות ממילא מתקיימת קריאה נפרדת לנשים מושם צורכי המשפחה, ובמקומות אלו ודאי שיש להתיר קריאה של נשים לנשים. ייתכן והדבר אף יעודד נשים נוספות אשר לא מגיעות לשמוע את המגילה להצטרף.

 

למותר לציין, אם הדבר עשוי לעורר מחלוקת קהילתית, שהדבר צריך להיעשות בחכמה בסובלנות ובמתינות כולל מוכנות לוותר, וזאת מתוך ראיית אחדות הקהילה כערך עליון. במיוחד בימים של אחדות, ימי הפורים, נדרשת הקפדה על עקרון "לך כנוס את כל היהודים".

 

השיקולים הקהילתיים שהוזכרו לעיל אינם שייכים בבתי מדרשות שבנות לומדות בהן תורה שהרי בבית מדרש אלו הבנות מתפללות ולומדות תורה וההכנה לקריאת המגילה הינה חלק מהותי מלימוד התורה שלהן. כמו כן, במקומות אלו נאספות בוגרות מכל הארץ והקריאה נעשית ברוב עם והדרת מלך, ויפה עושות הנערות והנשים במקומות אלו שמארגנות קריאה לעצמן.

 

 

ארגון רבני בית הלל מעודד קריאת מגילה על ידי נשים:

מחפשים היכן ומתי תתקיים בפורים קריאת מגילה של נשים?
יש אצלכם קריאה ואתם רוצים לעדכן את כולם?
 

היכנסו לרשימת הקריאות לנשים ברחבי הארץ


התקבלו 2 תגובות
.

שחרורו של חגי עמיר מהכלא (בית הלל)

ארגון רבני בית הלל מביע זעזוע מדברי חגי עמיר על כך שהוא גאה במעשיו ואינו מתחרט עליהם. שפיכות דמים היא מן העבירות החמורות ביותר בתורה, וגאווה על שותפות בעבירה זו היא חילול שם שמים ברבים. רצח ראש ממשלת ישראל היה גם פגיעה חמורה בקיומה של מדינת ישראל כחברה דמוקרטית. על החברה הדתית להתנער מן האיש והמתומכים הקיצוניים שלו, עד אשר ישוב בתשובה ויחזור לדרכה של תורת ישראל.


לא התקבלו תגובות
.

תחבורה ציבורית בשבת (בית הלל)

רבני בית הלל רואים בשאלת התחבורה הציבורית בשבת הזדמנות לשיח מחודש בנושא דת ומדינה. לא הגון ולא חכם לשבור את הסטטוס קוו באופן חד-צדדי. עם זאת, אנו סבורים שהסטטוס קוו הפסיק מזמן למלא את ייעודו ההיסטורי. הגיע הזמן להבנות חדשות בין דתיים לחילוניים, כגון ברוח אמנת גביזון-מדן בנושא זה. המפתח להבנות החדשות צריך להיות: יותר יהדות, פחות כפייה. מניעה אותנו החרדה לדמותה של השבת בחברה הישראלית. השבת צריכה להיות מורגשת במרחב הציבורי, ויש להשתדל להגיע ליעד זה לא דרך כפיה אלא מתוך הבנה. אנו צריכים להידבר בנוגע לדרכים שבהן נעשיר את החברה שלנו.


לא התקבלו תגובות
.