עוד

  1. בית הלל - בואו להכיר
  2. מי אנחנו
  3. הורדת חוברות
  4. רבני בית הלל
  5. בתקשורת
  6. לתמיכה בבית הלל

חיפוש

חפש

פייסבוק

ברכת הגומל בפני עשרה נשים


 

השאלה:

לפני שבועיים עברתי תאונת דרכים. ב"ה למרות שהרכב נמחץ לגמרי, יצאתי כמעט בלי פגע. אני רוצה לברך ברכת הגומל, ורציתי לשאול האם אוכל לברך את הברכה בנוכחות עשר חברות שלי או שעליי ללכת לבית הכנסת ולברך דווקא שם? אציין שלא פעם כאשר ראיתי נשים בבית הכנסת מברכות מתוך עזרת הנשים את הברכה, חשבתי לעצמי שאותי זה היה מביך לברך כך את הברכה.

תוכן התשובה:

התשובה התקבלה מהרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) ראש בית המדרש במדרשת לינדנבאום, רבנית בית הספר התיכון פלך ירושלים. 

ב"ה שגמלך כל טוב ויצאת בשלום מתאונת הדרכים. 
החובה ההלכתית לברך את ברכת הגומל מבקשת לעזור לנו לנתב את השמחה וההודיה הטבעיים שעולים בנו בעת הצלה מצרה לפני בורא עולם ולאומרם בפורום ציבורי. 
בדרך כלל כאשר ההלכה מורה לנו לעשות דבר בפורום ציבורי כוונתה לפורום של עשרה גברים. ואכן גם בהקשר ברכת הגומל נראה מהפוסקים שזהו הפורום הטבעי לברכה, ואם כך עלייך לברך דווקא בפני גברים. 
ובכל זאת, הפוסקים מתייחסים למקרה של אדם שהתחייב בברכת הגומל, ובירך את הברכה בפורום אחר, ומכריעים שבדיעבד יצא ידי חובה גם בברכה כזו (כך מכריע הטור), ובכל מקרה אסור לו לחזור ולברך את הברכה שנית במניין כי זו עשויה להיות "ברכה לבטלה" (כך כותב השולחן ערוך). 
דבר פשוט הוא שגם נשים מחויבות להודות לקב"ה על הנסים שאירעו להם. ובכל זאת הפוסקים מזכירים שנשים לא נהגו לברך ברכת הגומל, ומסבירים זאת בתחושה פנימית של נשים של חוסר צניעות לעמוד ולברך בפני עשרה גברים. 
כשמנסים לדייק מה יחסם של הפוסקים לתחושה הזו - אפשר לראות שיש מהפוסקים שדוחים את הבסיס ההלכתי שלה וקוראים לנשים להקפיד לברך את ברכת הגומל בפורום ההלכתי הרגיל, דהיינו בפני עשרה גברים (כך מזכיר הכנסת גדולה), אך יש מהפוסקים שדווקא מזדהים עם הבעייתיות שעשויה להיות בברכה בפני פורום גברי. 
הלכה למעשה, כפי שהקדמנו, בדיעבד ניתן לצאת ידי חובת הברכה גם שלא בפני פורום גברי. כיוון שכך הפוסקים מכריעים שבמקרה שאישה חשה שלא בנוח לברך את ברכת הגומל בפני גברים – היא יכולה לברך את הברכה גם בפני נשים ולצאת כך ידי חובת ההודאה לקב"ה. 
נדמה לי שאת תחושת חוסר הצניעות ניתן לתרגם או להרחיב גם לתחושת המבוכה שאותה את מתארת, ואף לרצון לברך את הברכה ולהודות לקב"ה בפורום נשי שבו את מרגישה בנוח ובנעימות.על כן על אף שכאמור מעיקר הדין ברכת הגומל צריכה להיעשות בפני עשרה גברים – תוכלי לבחור, ואולי גם ישנה עדיפות בבחירה זו – לברך את הברכה בפורום נשי שהוא טבעי יותר עבורך. 
בברכה, 
חנה 


******************************************- 
לעיון נוסף 
תשובה מורחבת: 
מעיקר הדין ברכת הגומל צריכה להיאמר בנוכחות עשרה גברים.להסבר הדין לכתחילה נראה את מחלוקת הטור והשולחן ערוך בעניין זה. במסכת ברכות עוסקת הגמרא בשלל מצבים בהם חל חיוב על האדם לברך ולהודות לקב"ה. בדף נד ע"ב מובאת אמירה משמו של האמורא אביי שלומד מהפסוק "וירוממוהו בקהל עם" שהברכה שעניינה הוא לתת שבח והודאה לקב"ה, צריכה להיאמר בפני עשרה. בפשטות כאשר ההלכה דורשת פורום של עשרה לעניין כל שהוא, ההתייחסות היא לפורום של עשרה גברים שמוגדרים בלשון הפסוק: "עדה" או "קהל" כלומר עשרה גברים. האם הדרישה של אביי בגמרא היא הכרחית לברכת הגומל? בכך נחלקו הטור והשולחן ערוך. רבי יעקב בעל הטורים פוסק בסימן רי"ט: "ואם בירך אפילו בפחות מעשרה אין צריך לחזור ולברך", כלומר הטור פוסק שניתן לצאת ידי חובה גם אם לא עומדים בדרישתו של אביי לעשרה ולכן אין צורך לחזור ולברך שנית את הברכה. רבי יוסף קארו כותב בשולחן ערוך: "ואם בירך בפחות מעשרה יש אומרים שיצא ויש אומרים שלא יצא" אמנם הוא מזכיר את שתי השיטות, אך כאשר כותב מרן השולחן ערוך "יש אומרים ויש אומרים", בדרך כלל הוא מתכוון לפסוק הלכה כדעה המובאת ב"יש אומרים" האחרון. בהקשר שלנו: עקרונית פוסק רבי יוסף קארו, שלא יוצאים ידי חובה בברכת הגומל שנאמרת בפני פחות מעשרה. ובכל זאת בסוף ההלכה מוסיף השולחן ערוך: "וטוב לחזור ולברך בפני עשרה בלא הזכרת שם ומלכות", תוספת זו מלמדת שגם לדעתו של השולחן ערוך, שחושב שעקרונית חובה לברך את ברכת הגומל דווקא בפני עשרה, עדיין כנראה יוצאים ידי חובה גם בפורום אחר, וממילא כיוון שיש כאן ספק ו"ספק ברכות להקל" – אל לנו לברך שנית בשם ומלכות. 
עד כאן ראינו שלכתחילה אין לברך אלא במניין של גברים, אולם יוצאים ידי חובה גם אם הברכה נאמרת בפני פורום אחר. לגבי נשים הפוסקים דנו דיון נוסף. 
הדיון מתחיל ממנהג שמוזכר בפוסקים שנשים לא בירכו הגומל. הכנסת הגדולה (אחד מנושאי הכלים על הטור) מביא את המנהג ויוצא נגדו. הוא רואה בעיה גדולה בכך שנשים לא מברכות ברכה זו שהן חייבות בה. לדעת הכנסת הגדולה אין בעיה שאישה תברך במניין גברים כשהיא עושה זאת בצניעות מעזרת הנשים. לאחר מכן הוא מוסיף שאישה שבכל זאת אינה יכולה לברך בפני אנשים, תברך שלא בפני עשרה, אך ראוי שתקפיד לעשות זאת "בפני איש אחד או נשים". בדברים אלו מגדיר הכנסת הגדולה שיש משמעות הלכתית לפורום של נשים שבפניו מברכת אישה את ברכת הגומל, הגם שלדידו טוב יותר שאישה תברך בפני עשרה גברים. האליה רבה מזכיר אף הוא את מנהג הנשים שלא לברך הגומל, אך מעדיף את הפתרון שמזכירים גם פוסקים אחרים כמנהג נפוץ, והוא שהבעל יברך עבור אשתו את ברכת הגומל בבית הכנסת. 
בספרי הפסיקה האחרונים המשנה ברורה וערוך השולחן מובא דיון זה להלכה. המשנה ברורה (רי"ט, סעיף קטן ג´) מזכיר את המנהג שלא לברך מטעמי ´דרך ארץ´ ומביא את ההצעה של הכנסת הגדולה בנוסח קצת אחר: "ויש שכתבו שמכל מקום נכון הוא שתברך בפני עשרה, על כל פנים בפני נשים ואיש אחד". הכנסת הגדולה כתב שאישה יכולה לברך בפני איש אחד או בפני נשים, ואילו המשנה ברורה כותב שאישה יכולה לברך בפני איש אחד והשאר נשים. גם ערוך השולחן מזכיר את מנהג הנשים שלא לברך את ברכת הגומל, ועל אף שהוא קובל עליו, הוא חותם את הדברים בהצדקת המנהג מטעם הצניעות: "ולברך בפני אנשים אינו מדרך ארץ ולכן נמנעו מזה" ונראה שמוצא היגיון בטעם זה. 
העולה מדברי המשנה ברורה וערוך השלחן הוא שאולי יש צד לצדד ולהעדיף שברכת הגומל של נשים תיעשה בפני נשים וזאת מטעמי צניעות ודרך ארץ. האם גם ללא קשר לעניין הצניעות יש צד להעדיף שאישה תברך לפני נשים? 
לדעתי כן, ומחשבה זו קשורה למהותה של ברכת הגומל, המיועדת לבטא רגש של תודה, התרגשות ושמחה לקב"ה על הצלה שחווינו בחיינו. במובן זה, ברכה הנעשית בבית הכנסת ונאמרת מאחורי מחיצה, כאשר הציבור העונה לברכה איננו זה שבאופן טבעי אנחנו מרגישות חלק אינטגרלי ממנו – עשויה לעתים להחמיץ את האפשרות לרומם את הברכה מרמת החובה ולתת לה את ´המנגינה´ המתאימה לה. הרצון של אישה לברך את הברכה במעמד בו היא מרגישה בנוחות וממילא יכולה לתת למילים מצע והקשר של הודאה משמעותית לקב"ה – יכול להיות גם הוא מניע לצדד ולהעדיף שאישה תברך את הברכה בפני נשים. 
לכן נראה שבמידה ואישה חשה שלא בנוח לברך את ברכת הגומל בפורום גברי בבית כנסת או במקום אחר, תוכל לברך את הברכה ולהודות לקב"ה על הנס שקרה לה בנוכחות חברותיה. 
בשולי הדברים, ייתכן שניתן לדון בשאלה זו בהיבט נוסף. האם נשים יכולות להיחשב מניין במצבים מסוימים? ישנם שני צרכים שונים להם נדרשת נוכחות של עשרה: לדבר שבקדושה, וליצירת ציבוריות. בפסיקת ההלכה אנו מוצאות מספר הקשרים שבהם ניתן תוקף הלכתי למניין נשים. הרב עובדיה יוסף (בשו"ת יביע אומר ח"ד או"ח סימן ט), פוסק שעשר נשים הן ציבור לעניין קידוש ה´. הבן איש חי מכריע למעשה שלעניין הדלקת נרות חנוכה בבית כנסת שנעשית מדין "פרסום הנס", ניתן להדליק בברכה גם כאשר יש בבית כנסת רק עשר נשים (שו"ת רב פעלים, ח"ב, שאלה ס"ב). וכן לעניין ברכת "הרב את ריבנו" שנאמרת רק בקריאת מגילה בציבור, העיר המהדיר על "מקראי קודש" לרב פסח צבי פרנק (סימן ל"ה, הערה 3), שכיוון שהצורך בעשרה הוא מטעם פרסום הנס, אף נשים בכלל זה, ועל כן גם מניין נשים הקוראות מגילה יכולות לברך את ברכת "הרב את ריבנו". ניתן להציע שמאחר שברכת הגומל קשורה גם היא להודאה על נס, אולי גם בה הצורך בעשרה הוא מצד ציבור, ואם כן ברכה בפני עשר נשים תהיה מותרת אף לכתחילה. 

מקורות: 
1. ברכות דף נד ע"ב 
אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות יורדי הים הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא... מאי מברך? אמר רב יהודה ברוך גומל חסדים טובים אביי אמר וצריך לאודויי קמי עשרה דכתיב "וירוממוהו בקהל עם" וגו´ מר זוטרא אמר ותרין מינייהו רבנן שנאמר "ובמושב זקנים יהללוהו". מתקיף לה רב אשי ואימא כולהו רבנן? מי כתיב בקהל זקנים בקהל עם כתיב. ואימא בי עשרה שאר עמא ותרי רבנן? קשיא. רב יהודה חלש ואתפח על לגביה רב חנא בגדתאה ורבנן אמרי ליה בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא אמר להו פטרתון יתי מלאודויי והא אמר אביי בעי אודויי באפי עשרה דהוו בי עשרה והא איהו לא קא מודה לא צריך דעני בתרייהו אמן. 

2. שערי אפרים, פתחי שערים שער ד´ סעיף כ"ח 
שדעת רוב הפוסקים שאשה צריכה לברך או שיאמר לה בעלה "ברוך אשר גמלך.." ותענה "אמן". ונראה שכן יש לעשות גם אם אינה יולדת רק היתה חולה ונתרפאת יש לעשות כן שמעיקר הדין חובה זו על הנשים כאנשים. וקיצרתי אחרי שאין נוהגין כן מחמת הדעת קלה מזלזלין ומקילין בה כמו שמקילין בכמה עניינים וכיוון שקרוב שלא ישמעו מאמר שלא הורגלו בכך מוטב יהיו שוגגין וכו´. 

3. ערוך השולחן או"ח סימן רי"ט סעיף ו 
קטן אין לו לברך ברכה זו, ונשים נהגו שלא לברך, ואין בזה שום טעם ורק מפני שהמנהג הוא לברך בעת קריאת התורה לכן מדמים שאין הנשים חייבות בברכה זו, ולכן נכון שיברכו. ואולי מפני דכתיב: "בקהל עם", ונשים לא מקרו קהל, ולברך בפני אנשים אינו מדרך ארץ, ולכן נמנעו מזה. 

4. משנה ברורה על סימן רי"ט סעיף קטן י"ז 
וכ"ש על אשתו שהיא כגופו דרשאי לברך ומזה נוהגים קצת אנשים שכשיולדות נשותיהם וחוזרות לבורין עומדים ומברכים ברכת הגומל וכשהיא תענה אמן על ברכתו יוצאת בזה ונוסח הברכה יאמר הגומל לחייבים טובות שגמלך כל טוב. ואם בירך שלא בפניה יאמר שגמל לאשתי כל טוב ואם הוא מברך על אביו [או רבו] יאמר בא"י אמ"ה שגמל לאבי [או לרבי] כל טוב ואם בפניו יאמר שגמלך כל טוב. 

5. מגן אברהם על אורח חיים סימן רי"ט הקדמה לסימן 
בכנסת הגדולה תמה "למה אין הנשים מברכות ברכה זו ואי משום דבעי עשרה הא בדיעבד סגי בלא עשרה ולכן תברך בפני איש אחד או בפני נשים" עכ"ל. ואפשר שמנהגן מפני שסבירא ליה שברכות אלו רשות. 

6. משנה ברורה על סימן רי"ט סעיף קטן ג´ 
עוד כתבו דקטן אינו מחוייב להודות [ואפילו מצד מצות חינוך] וגם נשים מנהג העולם שאין מברכין ברכה זו וכתבו האחרונים הטעם משום דסדר ברכה זו הוא בפני עשרה וכדלקמיה ולא אורח ארעא לאשה. ויש שכתבו דמ"מ נכון הוא שתברך בפני עשרה עכ"פ בפני נשים ואיש אחד.

7. שולחן ערוך אורח חיים סימן רי"ט סעיף ג 
צריך לברך ברכה זו בפני עשרה ותרי מינייהו רבנן דכתיב וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו ואם לא שכיחי רבנן לא יניח מלברך ונהגו לברך אחר קריאת התורה לפי שיש שם עשרה ואם בירך בפחות מעשרה יש אומרים שיצא ויש אומרים שלא יצא וטוב לחזור ולברך בפני עשרה בלא הזכרת שם ומלכות. 

8. ביאור הלכה ד"ה "לא יצא" 
עיין בטור דהביא ראיה מדקאמר אביי בלשון צריך משמע דהוא רק למצוה בעלמא ובבה"ג משמע דחיובא יש בזה ע"ש אמנם הרא"ה דעתו בהלכותיו כהטור ע"ש. ודע דמדברי המחצית השקל ברי"ש הסימן משמע דלדעה אחרונה אם מברך בלא עשרה הוי ברכה לבטלה דלא נתקנה כלל בלא עשרה וא"כ לדבריו כיון שהמחבר לא הכריע בפלוגתא זו א"כ ממילא אינו רשאי לברך בלא עשרה אבל דעת רע"א בחידושיו דאפילו לדעה אחרונה אינו אסור לברך בלא עשרה דרך שבח והודאה דלא גרע מאדם דעלמא שמברך על חבירו ברכה זו אע"ג דלא נתחייב כלל וכמ"ש בהג"ה בס"ד וכ"ש איהו גופיה אלא דאם יזדמנו לו אח"כ עשרה צריך לברך עוד הפעם דרך חובה לדעה אחרונה ואמנם לכתחלה יש ליזהר שלא לברך בלא עשרה אפילו דרך שבח והודאה דאם יזדמן לו אח"כ עשרה לא יוכל לברך פעם שני דרך חובה דשמא קי"ל כדעה ראשונה וכבר יצא ע"ש [אכן אם כוון בהדיא שלא לצאת בהברכה אפשר דלכו"ע יכול לחזור ולברך דאפילו למ"ד מצות א"צ כוונה היינו בסתמא אבל לא בכוון בהדיא שלא לצאת ועיין]: 

תגובות

כתוב תגובה
    טרם התקבלו תגובות