עוד

  1. בית הלל - בואו להכיר
  2. מי אנחנו
  3. הורדת חוברות
  4. רבני בית הלל
  5. בתקשורת
  6. לתמיכה בבית הלל

חיפוש

חפש

פייסבוק

?מותר להרים ארנק שאבד בשבת

אדם דתי מצא ארנק באמצע שבת • האם מותר לו להרים אותו למרות שמדובר במוקצה? • מה יותר חשוב – שבת או ´ואהבת לרעך כמוך´? הרב סלוטניק משיב
(הרב יוסף סלוטניק)

מוזמנים להיכנס לאתר "ישראל היום" ולעיין בפינתם החדשה של רבניות ורבני בית הלל!

http://www.israelhayom.co.il/article/541413

 
שאלה
שלום כבוד הרב
לפני זמן מה חזרתי מבית הכנסת בשבת ועל המדרכה גיליתי ארנק.
 
בארנק היו תעודות,כרטיסי אשראי וכסף.
התלבטתי מה לעשות בעניין,ידעתי שאם אשאיר את הארנק  על המדרכה מישהו עלול למצא אותו ולעשות בו שימוש לרעה.
 
לא היה שם מקום שניתן להזיז אותו אליו ולהחביא עד צאת השבת.
החלטתי להכניס את הארנק אל תוך שקית ניילון שהיתה אתי, לקחתי אלי הביתה ובמוצאי שבת פעלתי להחזירו אל בעליו. 
אמנם השאלה היא בדיעבד,ואני חושב כעת מה הייתי אמור לעשות?
האם לקחת את הארנק מטעם "ואהבת לרעך כמוך" או להשאירו כדי שלא לטלטל מוקצה.
אשמח לתשובת הרב.
 
תשובה
ראשית כל יישר כח על הרצון לסייע לאחר ולנסות כמיטב יכולתך לדאוג לרווחתו. אמנם שורש החיוב קשור למצוות ואהבת לרעך כמוך, אך יש בעניין זו מצווה ספציפית יותר והיא מצוות השבת אבידה שאף היא אחת מתרי"ג מצוות, ואף הוזהרנו באיסור לאו שלא נתעלם מהאבידה אלא נטרח להשיב אותה לבעליה. על כן, שאלתך מאוד יפה ומביעה את הדילמה ההלכתית מה קורה כאשר יש התנגשות בין שתי מצוות. במקרה שלנו, חובת שמירת השבת לחובת השבת האבידה.
אפתח בהמלצה כיצד לנהוג בעתיד במקרים דומים. הלכות מוקצה אינן אוסרות לחלוטין את הזזת החפץ המוקצה, אלא נאסר רק הזזת החפץ בצורה רגילה. השולחן ערוך (אורח חיים שיא, ח) פוסק שהזזת מוקצה עם הרגל או עם הגוף, המהווה שינוי מצורת ההזזה הרגילה, מותרת למניעת הפסד. על כן אם אפשר להזיז את הארנק למקום מבטחים עם הרגל ובמוצאי שבת נשיב את האבידה לבעליה זה הטוב ביותר שכן נצליח לשמור הן על הלכות שבת והן על הלכות השבת אבידה.
אך אם ההתנגשות היא אכן חזיתית ועלינו לבחור מה לשמור הסוגיה קצת יותר מורכבת. המשנה במסכת בבא מציעא (ב, י) דנה בהתנגשות בין מצוות השבת אבידה לאיסור על כהן להיכנס לבית הקברות. המשנה קובעת שאסור לכהן להטמא, וכך ביאר הרמב"ם (הלכות גזלה ואבדה יא, יח) את הדברים:
"כהן שראה האבדה בבית הקברות אינו מטמא להחזירה שבעת שמקיים מצות עשה של השב אבדה מבטל עשה של קדושים יהיו ועובר על לא תעשה של לא יטמא בעל בעמיו ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה".
אם נדקדק בדברי הרמב"ם נראה שהסיבה היא בגלל שאיסור הכהן להיטמא חמור יותר מהחובה להשיב את האבידה. אך שומה עלינו לשאול שוב את השאלה, מה קורה כשההתנגשות היא בין איסור מוקצה שהוא איסור דרבנן, לבין חובת השבת האבידה שהיא מצווה מהתורה. 
אמנם בהקשרים אחרים מצאנו שלא עוברים אפילו איסור דרבנן, כדי לקיים מצווה. כך למשל בהלכות שופר פסק שולחן ערוך (אורח חיים תקפו, כא):
שופר של ראש השנה אין מחללין עליו יום טוב אפילו בדבר שיש בו משום שבות. כיצד, היה השופר בראש האילן או מעבר הנהר ואין לו שופר אלא הוא, אינו עולה באילן ואינו שט על פני המים כדי להביאו.
בהקשר הספציפי של איסור מוקצה יש דיון נוסף האם מעמדו קלוש אף יותר משאר דיני דרבנן. המרדכי פסק שמוקצה נדחה מפני מצוות עשה מהתורה, ונראה שלאור כך מתלבט רבי ישראל הכהן מראדין (בעל המשנה ברורה) בחיבורו ביאור הלכה (רסו, יג) האם השבת אבידה דוחה את דיני מוקצה. אמנם הביאור הלכה לא הכריע אך בפועל אחרונים, רבים כולל רבי שלמה זלמן אוירבך (שמירת שבת כהלכתה פרק כ הערה כט), הכריעו שאיסור מוקצה גובר ואסור להרים אבידה שהיא מוקצה גם על מנת להשיבה לבעליה.
לסיכום,
לכתחילה ראוי להזיז את המוקצה למקום חסוי באמצעות הרגל או שינוי מהותי אחר, במידה והדבר אינו אפשרי אין לעבור על איסור מוקצה על מנת לקיים את מצוות "השבת אבידה". 
כל טוב
 
הרב ד"ר יוסף סלוטניק הוא רב מרבני בית הלל וישיבת מעלה גלבוע.
 

תגובות

כתוב תגובה
    טרם התקבלו תגובות