עוד

  1. בית הלל - בואו להכיר
  2. מי אנחנו
  3. הורדת חוברות
  4. רבני בית הלל
  5. בתקשורת
  6. לתמיכה בבית הלל

חיפוש

חפש

פייסבוק

ברכה של אשה בחופה


 

השאלה:

 

מהו מקור האיסור על נשים לברך בחופה?

 

התשובה:

 

התשובה ניתנה על ידי הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) ראש בית המדרש במדרשת לינדנבאום ורבנית בבית ספר פלך בירושלים.

 

שלום רב,

כאשר לומדים את הסוגיה במסכת כתובות, ניתן להעלות כיוונים שיאפשרו לנשים לברך את ברכות השבע ברכות בחופה, אך להלכה נפסק שהן אינן יכולות לעשות זאת.

אסביר דברי: הגמרא במסכת כתובות מצטטת ברייתא האומרת: "מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה" ובהמשך כתשובה לשאלה: "מאי מברך?" מביא רב יהודה את שבע הברכות שאנחנו מברכים בחופה. כאשר מנסים לחשוב מה תפקידן של הברכות בתוך מעמד החופה וממילא מי הוא זה שאמור לברך אותן, עולים שני כיוונים מרכזיים:

א. מפירושו של רש"י לסוגיה נשמע שהברכות הן מעין איחול ותפילה שמברך הקהל את הזוג הצעיר, כלומר הברכות הללו הן חובתו של הציבור,

ב. לעומת זאת ממקור מקביל במסכת כלה נשמע שתפקיד הברכה הוא דרמטי הרבה יותר והוא המתיר לחתן ולכלה לחיות זה עם זו, כלומר הברכות הללו הן חובתו של החתן.

לכאורה, אם נבין את תפקיד ומשמעות הברכות כמו העולה ממסכת כלה, מי שאמור היה לברך אותן הוא החתן עצמו.. זו מציאות שאני מניחה שגם לך לא יצא להיתקל בה מעולם.. זאת בגלל שהמברכים יכולים לברך את הברכה עבור החתן מדין "ערבות" שמאפשר לי לברך ברכה לאדם אחר אף על פי שאני לא מחויבת בה כרגע (מה שמוכר בביטוי: "כל ישראל ערבים זה לזה" שהוא למעשה יסוד הלכתי חשוב), ממש כמו שעושה הרב המסדר את החופה בברכת האירוסין ("שאסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות לנו..") שהיא בוודאי חובתו של החתן.

האם אשה יכולה גם היא לברך את הברכה עבור החתן ולהוציאו ידי חובה? לחלק מהשיטות אין דין ערבות בין נשים לגברים (שיטת הרא"ש במסכת ברכות) ועל כן בברכה קריטית כל כך, שעל פי העולה ממסכת כלה, אם היא לא נאמרת כהלכה החתן והכלה נשארים אסורים זה לזו כמו בזמן איסור נידה, חששו לשיטתו של הרא"ש שאשה לא יכולה להוציא גבר מדין ערבות, ואזי אם היא תברך את הברכות הללו החתן לא יצא ידי חובתו.

כאמור, בסוגיה עולה גם אפשרות אחרת להבנת תפקיד ומשמעות הברכות: רש"י סובר שהברכות הן חובתו של הציבור ותפקידן הוא לאחל ולהתפלל שחיי הזוג החדש יעלו יפה – אם כך, נצטרך לדון האם נשים הן בכלל הציבור או לא..

בעניינים המוגדרים הלכתית כדבר שבקדושה (כמו נשיאת כפיים, קדושה וקדיש, אמירת "ברכו" וכדומה) פשוט הלכה למעשה שנשים לא נכללות בהגדרת ציבור, לעומת זאת בעניינים הלכתיים בהם הצורך בעשרה נובע מעניינים אחרים כמו פרסום הדבר או "ברוב עם הדרת מלך" יש שהגדירו שאף נשים נספרות ונכללות בהגדרת הציבור (על כך ביתר פירוט בהרחבה).

האם ברכת שבע ברכות בחופה מוגדרת כדבר שבקדושה וממילא נשים לא נכללות בהגדרת הציבור שצריך ויכול לברך אותן? צריך לומר ביושר שברכה זו לא אוזכרה במפורש במשנת מגילה שמנתה את ענייני "דבר שבקדושה" ושגם מדברי ערוך השלחן (אבן העזר, סימן ס"ב, סעיף י"א) עולה שהצורך בעשרה בברכה זו נובע מ"דרך כבוד" ואזי יש מקום להכליל גם נשים בהגדרת ציבור. ובכל זאת המנהג המקובל וגם דרך המלך במקורות ובפסיקה גם ברכת חתנים – הצורך בעשרה נובע גם הוא מהדרישה לקהל שהיא ככלל קשורה להגדרת דבר שבקדושה וממילא לא מכלילה נשים בתוכה

שאלתך התייחסה לאפשרות נשים לברך את שבע הברכות של החופה ולכך התייחסתי בתשובתי, ובכל זאת כדאי להזכיר שביחס לאותן ברכות עצמן, כאשר הן נאמרות בהמשך שבעת ימי המשתה - הדיון ההלכתי פשוט הרבה יותר. לגבי הברכה האחרונה: "אשר ברא ששון ושמחה" שיכולה להיאמר גם ללא עשרה, אלא רק בנוכחות שלושה – נראה לי פשוט שאין צורך בנוכחות גברים דווקא על מנת לאומרם וברור שגם אשה יכולה לברך אותן (כך כתבו פוסקים רבים נוספים בני זמנינו), וגם לגבי שאר הברכות פסק הרב יהודה גרשוני שהיה תלמידו של הרב קוק, שכאשר נוכחים במקום עשרה גברים - אשה יכולה לברכם. (הפנייה לדבריו בהרחבה)

בשולי הדברים אני מבקשת להוסיף הרהור: הדיון ההלכתי כמו גם מסורת המנהג לא מאפשרים לנשים לקחת חלק פעיל במעמד החופה. נקודת מוצא זו יכולה להותיר אותנו מתוסכלות וכועסות שהרצון לשתף נשים יקרות ומשמעותיות בחיינו ברגע המיוחד הזה - לא יכול לקבל ביטוי. מתוך הזדהות עם התסכול הזה, אני מציעה לחפש דרכים אחרות שפשוטות יותר מבחינה הלכתית (ויש לדון בכל הצעה כשלעצמה) אך מאפשרות לרצון הכנה והבריא הזה לבא לידי ביטוי. כמדומני, שכאשר החידוש נעשה מתוך שדה של קדושה ויראת שמיים – על אף החידוש שבו – הוא יכול להתקבל בברכה.

 

 

 

מקורות להרחבה:

1. כתובות דף ז ע"ב – ח ע"א

תנו רבנן מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה אמר רב יהודה והוא שבאו פנים חדשות מאי מברך אמר רב יהודה בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם ואשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה ה' יוצר האדם שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה ברוך אתה ה' אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רינה דיצה חדוה אהבה ואחוה ושלום וריעות מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם בא"י משמח חתן עם הכלה

 

2. רש"י ד"ה "משמח חתן וכלה"

ובאחרונה משמח חתן עם הכלה לפי ששמחת ברכה הראשונה לא בשמחת חתונה אנו אומרים שהרי תפלה היא שמתפללים ומברכין שיהו שמחים בהצלחה כל ימיהם לפיכך אין לחתום בה משמח חתם עם הכלה דמשמע איש באשתו אלא ברוך ה' משמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב ובאחרונה שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה:

 

3. מסכת כלה פ"א ה"א

כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה, אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה. ומניין לברכת חתנים מן התורה, שנאמר: 'ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו"

 

4. ערוך השולחן, אבן העזר, סימן ס"ב סעיף י"א

אין מברכין ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים ובני חורין ולא עבדים והחתן מן המניין דכיון דהם ברכות שמחה והוא שרוי בשמחה למה לא יהא מן המניין בין כשאומרים אותם בשעת נשואין ובין כשאומרים אותם בהמשתה אחר ברכת המזון ואף על גב דלאו דבר שבקדושה הוא כקדיש וקדושה שלא יתאמרו בפחות מעשרה מ"מ כיון דאומרים שהכל ברא לכבודו לכבוד הנאספים ומזכירין בניין ירושלים אין מדרך הכבוד להזכירם בפחות מעשרה [ע' מגילה כ"ג ב] וילפינן לה מקרא דבועז דכתיב ויקח עשרה אנשים וגו'

 

5. שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סב סעיף ד'

אין מברכין ברכת חתנים, אלא בעשרה גדולים ובני חורין, וחתן מן המנין, בין כשאומרים אותה בשעת נשואין בין כשאומרים אותה אחר ברכת המזון; אבל כשאין אומרים אחר ברכת המזון, אלא ברכת אשר ברא, אינו צריך עשרה. ומ"מ ג' בעינן.

6. רמב"ם הלכות ברכות פ"ב ה"ט

בבית חתנים מברכין ברכת חתנים אחר ארבע ברכות אלו בכל סעודה וסעודה שאוכלים שם ואין מברכין ברכה זו לא עבדים ולא קטנים

 

 

7. הכללת נשים כחלק מציבור

כך לדוגמא דן הרב צבי פסח פרנק לעניין ברכת "הרב את ריבנו" בקריאת מגילה לנשים שלמרות שזו ברכה הנאמרת רק בציבור, גם נשים מוגדרות כציצבור לעניין זה. וכן לדוגמא: הרב עובדיה ביחס להגדרת פרהסיא בחילול ה' והבן איש חי לעניין הגדרת עשרה לבקשת מחילה או הדלקת חנוכיה בבית כנסת. ועייני בקישור המצורף בתשובתי בעניין ברכת הגומל לפני עשר נשים שם הרחבתי יותר בנקודה זו:

http://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%94-%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%9A-%D7%94%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%9C-%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D/

 

8. חכמת גרשון, עמודים קסה-קסז

הנה בשאלת זוג צעיר העומדים להתחתן וחברים יקרים שלהם יערכו סעודת מצווה לכבודם כמה ימים אחרי החופה, והם רוצים לכבד אחת מהבנות שהיא ידידה של החתן והכלה באחת משבע ברכות.. ותגרם שמחה גדולה אם יכבדו אותה בחורה באמירת אחת מהברכות. ובאמת ידעוע שמדוקדקים מאד דברי הרמב,ם והשו"ע ואם כן יש להתייחס לשה ששניהם פסקו שעבדים וקטנים אינם מברכים ברכה זו והשמיטו נשים למרות שתמיד מזכירים נשים עבדים וקטנים בחדא מחתא.. אבל נשים לא רק שיש להם ערבות במצוות קידושין ושמחת חתן וכלה אלא שהן מחויבות כהאנשים באמירת השבע ברכות שהסביר הגאון רבי משה פיינשטיין (אגרות משה, או"ח אות נ"ו) שברכת חתנים קשור לברכת הזימון שאי אפשר לברך אחת בלי השנייה, הן לברכת "אשר ברא" בזימון של ג' וכן לשבע ברכות בזימון של י', וידוע שנשים הסועדות עם האנשים חייבות בברכת הזימון ואם כן הן חייבות בברכת החתנים כמו האנשים, יוצא שמעיקר הדין הן יכולות לברך... אך באמת יש כמה עובדות הלכתיות המעכבות אשה מלהיות המזמנת שאינן שייכות לכיבוד האשה באחת משבע ברכות: (1) מעיקר הדין המזמן בנוסף לזה שהוא מברך ברכת הזימון צריך להוציא יתר האוכלים ידי חובתם בברכת המזון ואנשים חייבים מדאורייתא בברכת המזון ונשים ספק אם חיובןן מן התורה או מדרבנן... אבל בשבע ברכות דווקא משתמשים בשתי כוסות לחלק את שתי הקדושות ווברכת שבע הברכות שעכשיו נפרדו מברכת המזון יש לנשים אותו חיוב שיש לאנשים (2) וגם אין לחוש לזה שאנשים ירגישו גנאי בזה שהם יוצאים ידי חובתם ע,י אשה כי מעיקר הדין אפילו אין צריך לכוונה בין הנוכחים והמברך . (3) ועוד אין להשוות את המברך למזמן שהוא מייצג את המציאות שהסועדים קבעו לעצמם לאכול בחבורה אחת ולטעון שאין קביעות לנשים לאכול אצל אנשים ואם כן כמוש היא לא תזמן להם היא לא תברך שקביעות בסעודה אינה מעכבת ברכת שבע ברכות שמעיקר הדין אפילו מי שלא טעם כלל בסעודה יכול לברך (4) וגם אין לחוש שהרשות שאשה תברך יביא לידי פריצות שהרי היא יכולה להיכנס יחד עם הכלה בין האנשים אחר הסעודה כשמברכים ברכת המזון והמצב לא יותר פרוצה ממסיבה שעושים להולדת בן או בת שהאם יכולה להיכנס בין האנשים ולברך ברכת הגומל.. כמובן אם העובדה שאשה מברכת תעורר מחלוקת ואי נעימות בין הסועדים יותר טוב שהיא לא תברך שלא נגרם שפעולה שצריכה להביע השמחה של הילולא תביא לידי מחלוקת אבל היות שכל הנוכחים מחויבים בשמחת חתן וכלה והחתן והכלה בוחרים לכבד במי שישמח ליבם קשה להאמין שמישהו יתנגד שיכבדו באמירת אחת מהברכות בחורה שמותר לה לברך, ואין לחוש שברכת הבחורה תפתח פתח לאלו שפורצים גדר ומצטרפים נשים ל"מנין" כנגד ההלכה שבגלל שהם מתירים את האסור אין לנו לאסור את המותר.. ויש להוסיף שכל זה נאמר אך ורק לשבע הברכות שמברכים אחרי הסעודה שבאלו הברכות דקדקו הרמב"ם והשו"ע לא להוציא נשים מאלו שמברכים וכמובן אין יכולים לצרף נשים למניין העשרה שצריכים לברך ברכת חתנים ואשה אע"פ שהיא חשובה אינה נחשבת לפנים חדשות וגם לא תזמן

תגובות

כתוב תגובה
    טרם התקבלו תגובות