המלחמה ארוכה וקשה, והיא גובה מאיתנו מחירים רבים. אחד מהם הוא הכאב הנפשי בעקבות טראומות שונות: לוחמים, פצועים, מי שעברו חוויות מעוררות אימה, מי שפונו מבתיהם, וקרובים של מי שעברו חוויות קשות – כל אלה עלולים לסבול מתגובה פוסט-טראומטית ומכאב נפשי משמעותי. לפי נתוני מבקר המדינה, חלה עליה תלולה בשיעור הסובלים ממצבים אלה בישראל, והמערכת הקיימת לא יכולה לתת מענה לצרכים הגדולים.
חלק ממי שעברו טראומות עלולים להגיע למצב אובדני ולפגוע בעצמם בדרכים שונות. מאז פרוץ המלחמה ידועים כבר מקרים רבים של אובדנות בקרב חיילים ואזרחים, וככל שהיא מתמשכת אוכלוסיית הסיכון גדלה. זוהי מציאות מדאיגה ומסוכנת מאוד, שקוראת לנו להתגייס לעשיה דחופה.
מכיוון ששיעור גבוה של גברים דתיים משרתים בסדיר ובמילואים כלוחמים, המודעות לנושא בקהילות הדתיות חיונית. רב או רבנית קהילה הם כתובת טבעית לפניות ולמצוקות בקהילתם ועשויים להיות הגורם הראשון לדעת על מגוון קשיים ובעיות. לכן, מודעות לסכנת האובדנות מצד רבני קהילה כעת יכולה להציל חיים.
כאשר מדובר על מניעת אובדנות, אנשי מקצוע מעידים כי חשובה במיוחד התגובה הסביבתית לאדם הסובל ממחשבות אובדניות. סביבה מודעת שמביעה אכפתיות, מוכנה לשמוע את הסכנה ומתגייסת להגנה על חיי האדם האובדני, יכולה לעשות את ההבדל בין חיים ומוות. לשם כך, יש צורך בידע בסיסי ובמיומנות בסיסית: לדעת לזהות את הסכנה, כיצד לנהל שיחה גלויה עם האדם הנתון בסכנה או עם קרוביו, ולאן להפנות אותם לטיפול מקצועי. כך נוכל למנוע אסונות ולהציל חיים.
אנו רבני ורבניות בית הלל רואים כשליחותנו את הבאת הידע הזה לכל רב קהילה בישראל, וכן לרבני ישיבות, רבניות במדרשות ומובילי קהילות באופן כללי. כל מי שנמצאים בקשר קבוע עם ציבור צעיר או עם משפחות צריכים לדעתנו לרכוש את המיומנות להגיב נכון לגילויי סכנת אובדנות. כרבנים ורבניות, יש לארגון בית הלל את היכולת ליצור תוכן שידבר בשפה בה רבנים ירגישו בנוח ויאפשר להדרכה להגיע לאפקטיביות מירבית. לכן קיימנו הדרכה פתוחה לרבנים ולרבניות עם הפסיכולוג הרב מרדכי זלר ועם נציגי תנועת מש"ה המסייעת לקהילות במודל חדשני למניעת אובדנות.
הרב מאיר, יו"ר בית הלל, שיתף במקרי אובדנות שפגש בשנותיו כרב קהילה, ובכאב שלא שוכחים. הרב זלר לימד על חשיבות היכולת לבוא במגע עם המוות, שמאפשרת לשהות באמת עם האדם הסובל ולהפיג את בדידותו. דיבור פתוח על הרצון למות לא נותן רעיונות, אלא מפחית את הניתוק והכאב. וזה יכול להציל חיים.
שוחחנו על העקרונות היסודיים: האדם האובדני לא רוצה למות, אלא רוצה להפסיק את הסבל. יש אמביוולנטיות לגבי המוות לכל אורך הדרך. לכן, יש מה לעשות כדי לסייע. תפקיד הרב או הרבנית חשוב וקריטי בהתגייסות להפחתת בדידותם של הסובלים ולחיזוק הקול הפנימי שעדיין רוצה לחיות. את האובדנות אסור להחזיק לבד: צריך להעזר בכוחות מתוך הקהילה לשמירה ולתמיכה, ולהפנות לסיוע מקצועי. גם הרב או הרבנית צריכים סיוע והתייעצות, ולפעמים גם הקהילה כולה.
הכרנו את מודל QEPR לשיחה במצב של חשש אובדני, ושמענו סיפורים על החיוניות של רב או רבנית שמתייצבים לצד מי שסובלים אל מול סכנת האובדנות, ומסייעים לצאת מהמנהרה החשוכה של המצב האובדני.
דווקא לפני פורים, חג השמחה המתפרצת, חשוב לשים לב אל מי שמתפרצים בהם רגשות אחרים; מי שהעומס והכאוס של פורים דווקא מציפים אותם; מי שצריכים שומר סף שידע את שפת ליבם ויציל אותם. תפקידנו להיות שם עבורם.