"וכשאתה יוצא לדרך הימלך בקונך וצא. מאי הימלך בקונך וצא? … זו תפילת הדרך"
רצינו לצאת לדרך מתוך תפילה.
כשהכנו את מסע #מקשיבים , הרגשנו היטב למה צריך להמלך בקוננו כשיוצאים לדרך. צריך להיות מכווננים – שהמסע ילך בדרך טובה ומאוזנת, שלא יהיה קשה מדי ולא יהיה קל מדי, שנגיע הכי רחוק שאפשר ושנצעד ביחד בלי להתפזר.
ידענו שאנחנו זקוקים לתפילה. לא ידענו איך התפילה הזו תתגלגל.
חברת בית הלל המשוררת והרבנית שרה כתבה תפילה מיוחדת: תפילה למפגש עם האחר, תפילה יחודית ופיוטית למסע שלנו שנובעת מתוך תפילת הדרך העתיקה.
מאוד רצינו שהתפילה הזו תקבל מקום בנקודת המוצא שלנו, בבית הנשיא. שיתפנו את הפייטן והיוצר יגל במחשבות איך זה יהיה הכי נכון. יגל קרא את התפילה והיא הדהדה בו, ומתוכה הוא יצר בתי פיוט למנגינת "י-ה שמע אביוניך". הפיוט של יגל מכיל את תמצית התפילה של שרה, בחיבור מחודש עם המנגינה המוכרת.
כך תפילת הדרך התגלגלה לתפילה החדשה של הרבנית שרה, והתפילה החדשה התגלגלה לחדש את הפיוט המוכר. חדש וישן, מוכר ומפתיע, פוגשים זה את זה.
מה המשמעות של זה?
שהתפילה היא דבר חי, ולכן היא צומחת ומתחדשת. שהפיוט הוא דבר חי, ולכן אפשר לכתוב בו מילים חדשות והמנגינה הישנה תתאים להן ותעלה אותן.
זה אולי מה שאנחנו מיחלים אליו בבית הלל: עולם דתי חי שיודע לחוש את הצורך במילים חדשות לאתגרים החדשים, אבל מקפיד גם לשמור על ההמשכיות והמורשת היקרה. שיודע לכבד ולאהוב את העתיק וגם לבקש וליצור את החדש. שיודע להפגיש את הישן והחדש ולתת להם ליצור שיר פלא.
*
הנה התפילה שכתבה הרבנית שרה: *תפילה להקשבה*
יהי רצון מלפניך, א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, שתוליכנו לשלום בִּשדה המפגש ביננו ובין האחר. חננו באהבת ישראל ובאהבת אדם, ונהיה מכבדים כל אדם, ונהיה זהירים בדיבורינו, מדייקים בהם ומיטיבים בהם.
אנא פתח ליבנו להקשיב לבריותיך בעניין, באמון וּבאהבה, ואל יבלבלונו תודעות זרות והרהורים זרים ותתננו לחן ולחסד בעיניך וּבעיני כל רואינו.
חכם הרזים, עזור נא לנו להיחלץ מדימויינו על הזרים לנו, וגמול את זולתנו מדעותיו הקדומות עלינו. את ליבנו, שהורגלנו לאמץ ולקפּוץ נוכח המאיימים עלינו, אנא רכך.
אל דעות, המאציל מחכמתו על כל בריותיו והמבין אל כל מעשיהם, הרחב מחשבתנו להאזין בִּצלילות לְדעות הרחוקות מדעותינו, וּמוֹל את לבבנו לקראת נסיבות חיים שלא הִכרנו; נשהה עם מי שעומד לפנינו, ונראה מעלתו ולא חסרונו;
ניווכח באמיתו ונזכה לדבר איתו באמת. אותך נשַׁווה לקראתנו, את תורתך שהונחלה לנו ואת תורתך שבתוך מעינו נביא אל מפגש הלבבות, ישרים נתייצב מולך ומול זולתנו, ויחזק המפגש הזה את התקשרותנו באהבה אליך.
אדון השלום, ברכנו כולנו כאחד באור פניך וּבִמְאור פנים זה לזה, ושים לנו
שלום.
והנה הפיוט שכתב יגל הרוש:
יה שמע אביוניך
המייחלים אזניך
אבינו לבניך
הענק ממידותיך
יהי רצון מלפניך
תוליכנו לשלום דרכך
ומול פני בריותיך
נחזה פניך
פתח לבנו בדבריהם
ואל יבהילונו רעיוניהם
ועלינו ועליהם
האצל חינך
גדול דעה חננו
לראות מעלת חברינו
אנא ברוך ברכנו
בשלום הוא שמך
עם זה יצאנו למסע, בתפילה למפגש אמיתי ומלא שלום.