עצי הפרי עוד בשלכת, אבל ט"ו בשבט קורא לנו לנטוע, להביע תקווה לצמיחה.
קרית שמונה עוד חצי ריקה, אבל ט"ו בשבט קורא לנו לנטוע. אז באנו.
זכינו להיות האירוע הקהילתי הראשון כאן, מאז פרוץ המלחמה.
נטיעות משותפות לצעירים ומבוגרים, לדתיים, מסורתיים וחילונים, לתושבים ולמתנדבים.
כולם יחד עודרים ונוטעים, כולם יחד לומדים ומשוחחים. וכולם מביעים תקוות לצמיחה המחודשת הארץ הטובה שלנו והעם הטוב שבה.
ההרים הנישאים סביב קרית שמונה מצולקים משריפות ורבים מהבתים סדוקים. השטח בו נטענו טבע עד לפני מספר ימים בצמחיית פרע גבוהה, אבל הבוקר הוא כבר מעושב ונקי תודות לעמלם של מתנדבי "החיטה צומחת שוב" – קשישים מרחבי הארץ שבאו להחזיר בעמל כפיהם את קרית שמונה להיות כשירה למגורים. רוח ישראלית טובה נחה על קרית שמונה, מצעירי תנועת "דרור ישראל" דרך עובדי המנהל הקהילתי ועד המבוגרים שעוקרים מבתיהם להקים בה גרעין משימתי. כולם כאן להתחייב לשיבה, לצמיחה ולתקוות.
האירוע התקיים בתמיכת מרכז ספיר ובחסות "מחליפים מילה" – יוזמת הנשיא למחר ישראלי משותף.
מילים שכתב שלום קרניאל הי"ד, חלוץ ולוחם מגוש עציון, בשנת 1944:
"… בזמן שנחלי דם של אחינו המעונים נשפכים כמים והעולם מתבוסס בדמיו, הגענו הלום כדי לבנות ולנטוע ולהכות שורשים עמוקים בהרי יהודה, כי בנטיעות אלה פתח חדש לגאולתנו ולפדות נפשנו.
תלושים היינו בגולה והתלישות הייתה המחלה האיומה של עמנו בנכר. לשורשיות אנו זקוקים, לאחיזה איתנה באדמת המולדת. זאת העבודה שאנו עושים במקום הזה.
העצים האלה שאנו נוטעים היום לסמל יהיו לנו, סמל דרכנו כחלוצי האומה, אות ברית עם אדמת המולדת – "כי האדם עץ השדה". השורשים העמוקים של העצים יזכירו לנו את חובתנו להיות דבוקים בעולם המעשה, בבניין, נטיעה ועבודה. הענפים הגבוהים שיתרוממו אל על יעוררו אותנו כלפי מעלה, לדעת את קוננו ולשאוף תמיד לשלמות מוסרית ולקדושת החיים. זאת הדרך של אבותינו הקדמונים וזו דרכנו כחלוצי תורה ועבודה.
… ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה."
שלום קרניאל נהרג, במלחמה על גוש עציון. אבל המילים שלו נכונות ומדויקות גם היום.
עצי הפרי עוד בשלכת.
החטופים עוד בעזה.
הפצעים עוד מדממים.
ט"ו בשבט בא כדי שנביט לעתיד, נתחייב לתקווה.
והיום, בקרית שמונה, שורשים חדשים נאחזים באדמה וניצנים חדשים ייראו בקרוב.
השיבני ואשובה אל הארץ הטובה.
