על קדמת האוטובוס שלנו במסע #מקשיבים כתבנו: "נעים להכיר".
אנחנו נעים. בניגוד לאופציה האוטומטית של רבנים, לשבת במקומם ולהיות "מרא דאתרא", מר המקום, אנחנו בחרנו במסע של תנועה.
ואנחנו נעים בשביל להכיר. להכיר את המקומות, את הקולות, את השפות השונות שאזנינו לא רגילות בהם.
מדהים כמה לומדים מעצם ההגעה למקום אחר שאינו המקום הטבעי והנוח שלנו. מההליכה ברחוב או במשעול; מהשיחה המקרית ברחוב; משפת הגוף ועיצוב המרחב.
בתנועה הזו שבה אנו נעים להכיר יש גם היכרות בינינו לבין עצמנו. כל יום במסע #מקשיבים מוקדש לאזור מסוים, וכל יום אורגן על ידי רבנים ורבניות מתנדבים מאותו האזור. כיוון שבית הלל הוא ארגון רחב ומגוון כל כך, יש בו חברות וחברים מכל רחבי הארץ. וכך, אלה שמעולם לא ביקרו בהר עיבל זכו להדרכה שם מפי רב שמכיר את המקום היטב. אלה שלא מכירים אף אחד מבית שאן יזכו לפגוש את הדמויות המעניינות והמעמיקות שחיות בה, מי שעוד לא ביקרו בישוב בדואי הגיעו אליו בהנחיית רב שמרגיש שם בבית, וכן הלאה. מסע בית הלל מפגיש את בית הלל גם עם עצמו.
ובדרכים – הכל קורה. כל מפגש של הקשבה לאנשים מבחוץ מוליד שיחות עומק ודיונים מבפנים. האוטובוס מלא דיבור כנה ומעמיק, כאוב לפעמים, מרתק תמיד. זוכים להקשיב גם זה לזה, רבניות ורבנים, בשיחה נדירה שלרוב נדחקת מפני העומס והמרחקים. מה המפגשים חושפים לנו, מה מתעורר בנו, היכן אנחנו חלוקים, היכן אנחנו משלימים.
ובחניות שבין המסעות – זמן להפנים. אז מתרחש המסע הכי שקט, הכי פנימי – מסע ההקשבה של כל אחד מאיתנו אל תוך עצמנו.
נעים להכיר. ויודעים: וזה שהוא המקום של כולנו, מקומו של עולם, נותן לנו כוח כל יום מחדש, לראות מעלת בריותיו כולם ולא חסרונם.
#מסעשור
#עשור_של_מנהיגות_קשובה