איך אפשר לשמוח בפורים השנה?

שאלה שהגיעה לאתר משיבת נפש לפני מספר שנים:
שלום, אני לומדת השנה במדרשה וההכנות לפורים בעיצומן, יש הרבה שמחה והתרגשות באוויר. אבל איך נוכל לרקוד בשמחה בצל הפיגועים הנוראיים שקורים כל יום? האם יש מצב שבו נהוג להמעיט בחגיגות פורים?

תשובת הרבנית תמר ביטון:

תודה על השאלה הנוקבת והאמיתית,

קל להזדהות עם התחושות הסותרות והטלטלות בין פנים לחוץ ועם המעברים העוצמתיים בין עצב לשמחה ולדאגה בימים אלו, וקשה לצוות על הלב לשמוח בימי צרה, כשם שלעיתים קשה לצוות על הלב להתאבל משנכנס אב.

חשבתי על מספר זוויות לענות לשאלתך, אשר משתלבות זו בזו:

1. ממשקי לוח השנה –

לוח השנה היהודי שלנו רצוף ממשקים ומעברים בין עצב לשמחה, קצת כמו החיים עצמם. כך בחגי תשרי – מכובד הראש של יום הכיפורים אנו עוברים מהר מאד לחג שעניינו "והיית אך שמח", ורגע לפני שמחתה של תורה שוהים עוד רגע באווירת חיתום הדין של הושענא רבה. כך במעבר מהצום בתענית אסתר אל שמחת הפורים, ואפילו בימי הספירה המרגשים לקראת חג מתן תורה שזורים ימי אבלות. גם לוח השנה הישראלי בחר להשתמש בעקרון החיבור הטעון בין עצב לשמחה. מרצף של ימי זיכרון לשואה ולחללי מערכות ישראל, המייצגים את המציאות החסרה ואת המחיר ששילמנו עבור העצמאות – אנו נכנסים ליום ההודיה על קיומה הלא מובן מאליו של המדינה.

לוח השנה מספר לנו שאין שמחה נקייה ואין עצב טהור, אלא שאנו חווים אותם מקרינים אחד על השני ומטעינים זה את זו במשמעויות.

בתלמוד מסופר על מר בנו של רבינא שעשה משתה חתנים לבנו. וכאשר ראה שהחכמים שמחים ביותר, הביא כוס יקרה של ארבע מאות זוז ושבר לפניהם ונתעצבו. (בבלי, ברכות, ל, ע"ב) אכן, בשיא השמחה אנו שוברים כוס כדי לזכור את המציאות החסרה וגם בשיא הכאב אנו מחפשים את פוטנציאל הצמיחה. "בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר" (משלי יד, כג) – אחד הפירושים הוא שבכל סיטואציה עצובה כדאי לחפש מה ה'מותר' – יתרון כלשהו שניתן ללמוד ממנה.

2. בין תענית אסתר לפורים –

באופן ספציפי תענית אסתר המקדימה את פורים היא יום של צום וזעקה.
הרמב"ם תולה אותה בשלושת ימי התענית המוזכרים במגילה, בשעה שריחף על היהודים איום השמדה – "וי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר 'דברי הצומות וזעקתם'". (רמב"ם, הלכות תעניות, ה', ה')

תענית אסתר באה לעורר את הלבבות לכך שפורים היה יכול להיות יום השואה אלמלא התפנית בעלילה. אנו מקבלים פרספקטיבה מטלטלת ואיזון רגשי, דווקא לאור התסריט האלטרנטיבי המיוצג ביום הצום.
ניתן להוסיף לכך את המעברים המרגשים תוך כדי קריאת מגילת אסתר לטעמים של מגילת איכה – ללמדנו שאין השמחה שלמה, והאבל על החורבן נוכח גם במגילת ההצלה.

השפה הדתית שלנו כורכת את המעבר מאבל ליום טוב, דווקא בהנכחת האבל לפני היום הטוב.

אסתר נמשלה במדרש לאיילת השחר, כי היא מופיעה כמו קרני השחר הראשונות אחרי לילה אפל. אנו מבחינים יותר באור הנולד מתוך החושך מאשר בנר הדולק בצהרים (שרגא בטיהרא מאי מהניא?), כלומר ניסים מתרחשים במציאות כל הזמן, אבל אנו מצליחים להבחין בהם רק לנוכח ההעדר, הציפיה והתפילה. ייתכן ושמחת פורים השנה תוכל להיטען ברובד יותר עמוק על רקע צירי הלידה של מציאותנו כאן בארץ.

3. מהי שמחת פורים?

אנו נוהגים להרבות שמחה מראש חודש אדר על ידי ריקודים ואירועים שונים של היפוך, השוברים את השיגרה ומעוררים את הלבבות, אך חשוב שנבחין בין טפל לעיקר. עיקר שמחת פורים היא "איש לרעהו ומתנות לאביונים", כלומר עם הפנים לזולת. 'רעהו' – אלה השווים לנו ו'אביונים' – אלו החלשים והחסרים, הנמצאים בסביבתנו (רש"י – לשון אביון שהוא תאב לכל דבר).

ומדגיש הרמב"ם כי "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים. שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה שנאמר 'להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים'". (רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה ב', יז')

ולכן נראה שכדאי לנו לגייס את כוחות השמחה שלנו ובמיוחד בימים הללו על מנת לשמח אחרים ולראות את העניים, הבודדים, החולים, הזרים, המתאווים למה שאין להם – ולנסות כמיטב כוחנו למלא את חסרונם. זוהי שמחת פורים העיקרית, והיא לב התיקון שיכול להפך עלינו את המציאות לטובה, לתת תקווה, להיות חברה אכפתית ומוסרית ולהתעלות לימים של ברכה. 

לסיכום,

אני מציעה לא לנסות ולהתעלם מהכאב, אלא להנכיח אותו ולתת לו מקום גם בתוך ימי השמחה של אדר (ואולי בדגש מיוחד בתענית אסתר), אך לא באופן שמנטרל את היכולת לשמוח אלא באופן שמאזן, מגייס ומדייק את השמחה.
מצד אחד לגייס אותו לשם פרספקטיבה מאוזנת והכרת תודה על האור בחיינו שלעיתים נולד דווקא מתוך החושך. במקביל לעשות מאמצים גדולים של שמחת "איש לרעהו" – גם כלפי מעגלי הדומים לנו, אך בעיקר כלפי המעגלים השונים מאיתנו, שגורלם לא שפר עליהם, ולנסות למצוא את נקודות החיבור והאחווה.

בתפילה שהחודש הזה ייהפך לנו מיגון לשמחה, אסיים בלשון הפיוט לפורים של ריה"ל "מי כמוך ואין כמוך":

גְּמָלַנִי מֵאָז טוֹבוֹת
גְּלוּיוֹת יְדוּעוֹת לַלְּבָבוֹת
גַּם אִם יִהְיוּ הַצָּרוֹת קְרוֹבוֹת
אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ…

אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ
וִימֵי הַפּוּרִים בְּשִׂמְחָה שִׁמְרוּ
וְעִם שִׂמְחַתְכֶם הָאֶבְיוֹנִים זִכְרוּ
וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ

תמר