הפיוט במקורו מקדיש כל בית לאחד האבות או מנהיגי האומה – אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן – והבית האחרון מוקדש לכל שבטי ישראל.
כאן מוצעת תוספת של שלושה בתים המוקדשים לבנים – לתושבי עוטף עזה, ללוחמים ולחטופים.
נשמר מבנה הפיוט המקורי בו כל בית מתחיל ב"זכור" וכל שורה מסתיימת ב"מים", ובסוף כל בית שורת בקשת גשם מתחלפת.
| פיוט | הסברים |
| זְכֹר בָּנִים לְאַרְצָם שָׁבוּ כַּאֲפִיקֵי מַיִם בְּיוֹם זַעַם תְּקָפוּם זֵדִים כְּמַבּוּל מַיִם בְּאָחְזָם כַּפּוֹת מַנְעוּל דִּמְעוֹתָם כַּמַּיִם שְׁמַע צַעֲקַת דָּמָם נִגָּר כַּמַּיִם בַּעֲבוּרָם אַל תִּמְנַע מַיִם. | תושבי עוטף עזה מתוארים כבנים ששבו לארצם כאפיקי מים – בעקבות תיאור שיבת ציון "כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב" (תהילים קכ"ו). יום הפרעות מתואר כיום זעם, שמתקשר לבקשת הגשם דרך הפסוק "בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם" (יחזקאל כ"ב). המתקפה מתוארת כמבול בשל שמה בפי החמאס, "טופאן אל-אקצה". הביטוי "כַּפּוֹת מַנְעוּל" מתייחס לדלתות הממ"דים שאותן אחזו המותקפים, אך מזכיר גם את "מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל" ברגע של החמצת המפגש בין הדוד לרעיה (שיר השירים ה'). צעקת הדם מזכירה את רצח הבל על ידי קין, "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ד') |
זְכֹר אַלְפֵי חָשִׁים לַקְּרָב בְּיוֹם תְּפִלַּת מַיִם לְמַעַן אַחִים בָּאוּ בָּאֵשׁ וּמַיִם בְּאַהֲבַת עַמְּךָ לִבָּם רָגַש כְּהֶמְיַת מַּיִם גְּבוּרָתָם כְּנָהָר שׁוֹטֵף מַיִם בְּצִדְקָם חֹן חַשְׁרַת מָיִם. | החיילים היוצאים לקרב יצאו ביום שבו מתפללים על הגשם, ומתוארים כ"באי באש ובמים" כפי שמוזכר בתפילת "אבינו מלכנו" שנאמרה רבות בתקופת המלחמה. |
| זְכֹר חֲטוּפִים וַחֲטוּפוֹת בַּשְּׁמִינִי לְדִין מַיִם כְּעָלֶה נִלְכְּדוּ בְּזֶרֶם מַיִם בִּתְלָאָה בַּמַּחְשַׁכִּים בְּבוֹר אֵין בּוֹ מַיִם רַחֵם וּפְדֵם כִּמְעוֹף יוֹנִים וּכְעַב מַיִם בַּעֲבוּרָם אַל תִּמְנַע מַיִם. | החטופים נחטפו "בשמיני לדין מים" – היום השמיני לחג הסוכות שבו נידונים על המים (משנה ראש השנה א') המילים "תלאה" ו"מחשכים" לקוחות מקינת הגבר (איכה ג') המתאר מצב דומה לשבי – "בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ וּתְלָאָה. בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם". "בור אין בו מים" מזכיר את בורו של יוסף, שאין בו מים ויש בו נחשים ועקרבים מסוכנים. גם יוסף נחטף והפך לאסיר ולעבד על לא עוול בכפו, ויש תקווה שכמוהו החטופים יזכו לצאת מהבור ולהתאחד עם משפחותיהם. השיבה מתוארת "כְּעַב מַיִם" כאיזכור בני ובנות ציון – "מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם." בנבואת הנחמה (ישעיה ס'). |