מפגש מס' 5 של משואות – בית המדרש המשותף של בית הלל ודרור ישראל.
נעסוק בחג השבועות כ"יום מתן תורה". מה המקור לזיהוי החג עם מתן תורה? מה אופי האירוע המכונן של החג ומדוע? האופן בו המסורת מספרת על מתן תורה מדגיש מרכיבים משמעותיים שמעצבים את הזהויות השונות שלנו.
א- על מקור השם "חג מתן תורה"
בתורה, חג השבועות לא קשור למתן תורה והוא די ריק מתוכן (למעט איסור עשיית מלאכה ומצווה להקריב קרבן כמו שאר החגים). האירוע של מתן תורה מתואר בהרחבה אבל בלי ציון התאריך המדויק.
- שמות יט
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר.
התיאור כולל את החודש – השלישי, כלומר סיוון – אבל לא את היום בחודש. גם המיקום מעורפל. מדרש סדר עולם רבה מתקופת התנאים (מאה 1 לספירה) מוסיף פרטים:
- סדר עולם רבה, פרק ה:
נסעו מרפידים לבוא להם למדבר סיני ומצאו עליו ענני כבוד. כל חמשה הימים היה משה עולה לראש ההר ויורד ומגיד לעם את דברי המקום ומשיב דבריהם לפני המקום. בשלישי בשישה לחודש נתנו להם עשרת הדברות, ויום השבת היה
המסורת שלפיה מתן תורה התרחש ביום השישי של חודש סיוון התקבלה בעם ישראל. גם חג השבועות, שבתורה מופיע ללא תאריך וזמנו תלוי בספירת העומר, התקבע עם קביעת הלוח ליום זה – וכך הפך חג השבועות לחג מתן תורה.
ב- בלב אחד למול ההר
הפסוק מתאר את הגעת עם ישראל להר סיני במילים "ויחן שם ישראל נגד ההר", כלומר בלשון יחיד.
- פירוש רש"י על שמות י"ט:
ויחן שם ישראל – כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת.
- תנא דבי אליהו פרקי הירידות (איש שלום) פרשה ג
ר' אליעזר אומר מיום שיצאו ישראל ממצרים היו נוסעים וחונים במחלוקת. מה נאמר? ויסעו ויחנו ויבואו. כשבאו אל הר סיני חנו כולם נגד ההר, בלב אחד ובעצה אחת.
- מדוע היה חשוב בעינכם לציין את מעמד קבלת התורה כחלק מחג שבועות?
- מה הדבר בא לחולל בעם היהודי?
- מדוע חשוב היה לציין את המחלוקת מחד ואת העמידה המשותפת מאידך?
ג- כפיה ובחירה במתן תורה
לאחר כמה ימי התארגנות, מגיע הרגע:
- שמות יט
וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כׇּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר.
המילים "ויתיצבו בתחתית ההר" מעלות שאלה, מהי תחתית ההר?
לאורך הדורות היתה תשומת לב לשאלה זו, ולאווירה שהפרט הזה משרה על הסיפור.
- תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פח עמוד א
וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר – אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם.
מדרש נוסף מתאר את האווירה מכיוון אחר:
- מדרש שמות רבה, פרשה כ"ט
כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה – ציפור לא צייץ, עוף לא פרח, שור לא געה… העולם היה שותק ומחריש, ויצא הקול: 'אנכי ה' אלוהיך'."
- כפייה או בחירה- מדוע לדעתכם בחרו חז"ל לתאר את קבלת התורה כמהלך שנכפה על העם ("הר כגיגית")? האם יש ערכים בחיינו שאנחנו מחויבים אליהם מבלי שבאמת בחרנו בהם?
- מהי קבלת התורה ומה השונה והדומה בין קבלת התורה לקבלת עול מצוות?
- מדוע אנשים מקבלים עליהם את "עול" התורה? מדוע זה עול?
- איך אני מתייחסת ואיך נכון בעיני להתייחס לאופנים השונים שבהם אנשים מקבלים עליהם את התורה?
- מה לדעתי צריך להיות הבסיס על מנת שקבלת התורה תחולל את העם היהודי כעם אחד, למרות השוני בתוכו?
אופיו של מתן תורה מעלה שאלות על מקומם של כפיה ובחירה, יחיד וקולקטיב בעולם הרוחני שלנו. מקורות לדיון:
- רש"ר הירש, במעגלי השנה, כרך ג', נצח, בני ברק, עמ' ריח
אין התורה סובלת כל רעיון והשקפה, שאין להם מהלכים בחיי היום יום והשפעה ישירה על החיים המעשיים …כל הרעיונות וההשקפות בחיי האדם באים לידי ביטוי חיצוני במעשה החיצוני, וכך הם מקיפים וכוללים גם את כל פנימיותו של האדם. זהו קנה המידה, לפיו יש להשתית את כל החיים על יסודות התורה. גם עשרת הדיברות, אשר בהם נפתח מעמד הר סיני, ואשר כבר הפכו לחוקי היסוד של סדרי החברה כמעט בכל עמי התרבות, מיוסדים לפי סדר זה.
- הלכה ואגדה/ ח.נ.ביאליק
להלכה – פנים זועפות, לאגדה – פנים שוחקות. זו קפדנית, מחמרת, קשה כברזל – מדת הדין; וזו ותרנית, מקילה, רכה משמן – מדת הרחמים. זו גוזרת גזרה ואינה נותנתה לשעורים: הן שלה הן ולאו שלה לאו; וזו יועצת עצה ומשערת כחו ודעתו של אדם: הן ולאו ורפה בידה. זו – קליפה, גוף, מעשה; וזו – תוך, נשמה, כוונה. כאן אדיקות מאובנת, חובה, שעבוד; וכאן התחדשות תמידית, חרות, רשות. עד כאן – על הלכה ואגדה שבחיים;
על חלופי כינויים אלה שבין הלכה לאגדה אפשר להוסיף עוד, עד אין שעור, ובכולם יהא מצד ידוע אבק אמת, אבל כלום יש לשמוע מזה – כסברת רבים – שההלכה והאגדה הן שתי צרות זו לזו, דבר והפוכו?
האומרים כך מחליפים מקרה בעצם וצורה בחומר, ולמה הם דומים? למי שמחליט על הקרח והמים בנהר, שהם שני חמרים שונים. ההלכה והאגדה אינן באמת אף הן אלא שתים שהן אחת, שני פנים של בריה אחת. היחס שבין זו לזו הוא כיחס שבין המלה למחשבה ולהרגשה או כיחס שבין המעשה והצורה המוחשית ובין המלה. ההלכה היא גיבושה, תמציתה האחרונה והמוכרחת של האגדה; האגדה היא הִתּוכה של ההלכה.
11. מדרש לקח טוב, שמות כ:(ב),יא
למה נאמר עשרת הדיברות בלשון יחיד, לומר לך שצריך כל אחד ואחד מישראל לומר, בשבילי ניתנו עשרת הדיברות ואני חייב לקיימן, ולא שיאמר, דייה לתורה שתתקיים על ידי אחרים.'
12. עשרת הדיברות / חיים צינס
בכל דור ודור חייב אדם לבחור, ללא מורא בעשרת הדיברות שלו.
דע
מי אתה
מאין באת
לאן אתה הולך
למי אתה נותן דין וחשבון
כי חייך קצרים
כבד את
קדושת החיים
כבוד האדם
החרות
השוויון
הצדק.
- מה בקבלת התורה הוא מעשה חברתי? ומה הוא מעשה אישי?
