יום צפון של מסע מקשיבים הביא אותנו לגליל, לקצב ולשפה קצת אחרים. לכל אזור שאנו מגיעים אליו יש יחודיות לא רק בזהות הפרטית של האנשים שאנו פוגשים, אלא גם באוירה שלו ובמבט על העולם.
היום חשנו את קסם ההאטה הגלילי, שפתח לנו שער להקשבה חדשה.
במוקד ההקשבה שלנו היום עמדה האדמה. חשנו אותה ברובד הקונקרטי כשצעדנו עליה ושמענו על המאבק לשמירתה; חשנו אותה ברובד הנפשי כשלמדנו ב"אדמת מרפא נשית" על פלא הריפוי שהיא מצמיחה; חשנו אותה ברובד הרוחני כשלמדנו עם אנשי מדרשת אורנים על ההמיה שבוקעת מן התהום ומעטפת במנגינות ומילים להיות תפילה.
כל הפנים השונות הללו של האדמה אירחו אותנו ברוחב לב ומילאו אותנו במחשבות.
חצינו את עמק יזרעאל לבית שאן, שם פגשנו נשים מעוררות השראה ועשייה ולמדנו על המתחים העמוקים בין העיר לקיבוצים שסביבה, ועל נסיונות האיחוי ביניהם.
במרחק קטן מאוד זה מזה שוכנים סיפורים שונים מאוד, ויוצרים הבדלים חדים, כועסים וכאובים. אבל בשני הסיפורים יש אנשים ונשים שמנסים יחד ליצור סיפור אחר.
האדמה אותה אדמה, אבל מלבד האדמה גם הסיפור שאנחנו מספרים על גביה משנה את המציאות. האדמה תקשיב לכל סיפור שלנו, אנחנו צריכים לבחור סיפורים מרפאים, אופטימיים ומאמינים.