עישון בחברה הדתית

שאלה

אם יש את האיסור ההלכתי האוסר לעשן, מדוע אנשים דתיים עדיין ממשיכים לעשן?
האם זה נובע מתוך הדחקה והתעלמות?

תשובה

בהעדר מחקר סוציולוגי, שאינני מוסמך לבצעו, אוכל לענות על שאלתך רק באופן חלקי, על-פי הרשמים שלי לגבי מגמות ודינמיקות בעולם הדתי והחרדי. ממה שאני רואה, הרבה פחות יהודים דתיים וחרדים מעשנים היום מאשר לפני שנות דור, וכפי הנראה אחוז המעשנים במגזרים האלה נמוך מאחוז המעשנים באוכלוסיה הכללית.[1] בעקבות המחקרים הרבים והמבוססים שהראו בעליל את הסכנות הבריאותיות של העישון, הולכים וגוברים בדורות האחרונים הקולות הרבניים נגד תופעת העישון.[2] עם זאת העישון בעולם הדתי והחרדי עדיין קיים במספרים משמעותיים, ובעולם הישיבות – במיוחד בעולם החרדי – העישון הינו עדיין תופעה נפוצה.

סביר להניח שתופעת ההדחקה וההתעלמות אכן משחקת כאן תפקיד,[3] שכן קשה להבין כיצד אדם המודע כראוי לסכנות ארוכות-הטווח הכרוכות בעישון יכול להמשיך לעשן וודאי לא להתחיל לעשן. יש לציין שהדחה והתעלמות אינן נחלתם של דתיים וחרדים בלבד, ושנתיים של מגפת הקורונה לימדונו שרבים האנשים מכל האומות ומכל המגזרים המסוגלים לפעול כאילו 'אין קורונה בעולם'. מכל מקום נראה כי להמשך תופעת העישון בעולם הדתי, ובמיוחד בעולם החרדי, תורמים גם גורמים נוספים:

• הגם שפוסקים מהדורות האחרונים דיברו וכתבו נגד העישון, במשך מאות שנים דנו פוסקים בסוגיות הלכתיות הקשורות לעישון, כגון השאלה אם מותר לעשן ביום טוב[4] ואם מותר לעשן במהלך כל הדיון ההלכתי לא הביעו הפוסקים התנגדות לעישון באשר הוא. היו שהתנגדו לעישון ביום טוב משום שהנאת העישון 'אינה שווה לכל נפש', ולעומתם בצד המתירים היו כאלה שציינו שהעישון מחזק את בריאות הגוף.[5] מאחר שפוסקים רבים כל כך במהלך שנים רבות כל כך התייחסו לעישון כדבר מקובל, ואולי אפילו לדבר התורם לשיפור הבריאות, לא מעט אנשים האמונים על המסורת מסרבים – או מתקשים – לחרוג ממה שמתועד במקורות במהלך שנים כה רבות ולאמץ את הגישה החדשה של פוסקים בני-זמננו. יתר על כן, בחלקים שונים של העולם הדתי, ובמיוחד בעולם החרדי, קיימת נטיה לפקפק בממצאיו של המדע המודרני, ובמיוחד כשהם מתנגשים עם מקורות תורניים רבים כל כך.
• על-אף שפוסקים רבים מאוד בני-זמננו הביעו התנגדות לעישון, רק מקצתם ניסחו את התנגדותם בצורה נחרצת וחד-משמעית, כדוגמת הרב אשר וייס שהצהיר – 'שבעיני מעשן סיגריות זה כמו לאכול נבילות וטריפות.'^[6] לעומת הפוסקים האלה, רבים מפוסקי זמננו הביעו את התנגדותם לעישון בשפה רפה הרבה יותר. בפסיקה מפורסמת של הרב משה פיינשטיין קובע הרב (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן מט) כי 'מן הראוי להזהר מזה, אבל לומר שאסור מאיסור סכנתא מכיון שדשו בה רבים [= רבים נוהגים לעשות זאת]… שומר פתאים ה' (שבת קכט ע"ב), ובפרט שכמה גדולי תורה מדורות שעברו ובדורנו שמעשנין.'[7] בניגוד לרב פיינשטיין, שסבר שמידת הסיכון של העישון לא הגיעה לרף שיאסור אותו מבחינה הלכתית, הרב עובדיה יוסף קובע (שו"ת יחווה דעת ח"ה סימן לט) שהמעשן עובר על 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם',[8] אך גם מדבריו עולה התנגדות 'רכה' למדיי לתופעה: 'אולם מה טוב ומה נעים להימנע מעישון סיגריות בכלל בכל ימות השנה, לאחר שנתפרסם ברבים שלפי דעת גדולי הרפואה והמדע בזמנינו, העישון מזיק ומסוכן מאוד, ועלול להביא למחלות נוראות ולסכן בריאותו של האדם. שומר נפשו ירחק ממנו.' נראה כי לא מעט מבני התורה הבינו מסגנון דבריהם של גדולי הרבנים הללו שניתן להתייחס לקריאתם של לעשן בתור עצה טובה בלבד, ולא כחובה הלכתית של ממש – ובמיוחד מפני שרבים מבני התורה נחשפו לתלמידי חכמים בעבר ובהווה שלא נמנעו מלעשן.
• הימנעותם של רבים מגדולי הרבנים מהוצאת איסור חד-משמעי ונחרץ על העישון משקפת כנראה את מודעותם של הרבנים למגבלות של כוחם ואת רצונם מלהטיל על הציבור איסורים שרבים מהציבור לא יוכלו – ורבים אף לא ירצו – לעמוד בו.[9] כך נאמר בצורה מפורשת על-ידי הרב שטרנבוך (שו"ת תשובות והנהגות חלק ג, סימן שנד):

מיהו אין גוזרים על הציבור גזירה שלא ישמעו לנו, ויכול לצאת תקלה שיסיקו מכך שאין לרבנים השפעה, וממילא לא יקבלו דבריהם גם בשאר דברים, וגם תמיד ימצאו איזה רב שמתיר ואפילו מעשן בעצמו, ואינם צריכים להצטדק יותר ממנו, לכן חוששני לפרסם האיסור מדינא.

ולכן אף שאני מזהיר כל אחד לא לעשן, ואפילו לא להתיישב במקומות שמעשנים, ואם בא אצלו אחד המעשן יש לבקש ממנו למנוע לעשן עכ"פ לפניו, וליזהר מאיסור זה שהתורה הזהירה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", והוא כגדר מאבד עצמו לדעת, אבל להוציא כרוז על כך ברבים שהדבר איסור חמור אינו כדאי, הואיל וחלק ניכר לא ישמעו לנו, וכמו שרואים שהרופאים בעצמם אין בכוחם לאסור אפילו לעצמם לעשן, גם אנו מוכרחים לשתוק, אבל ראוי לומר למעשן שמשחק בחייו [ואף חיי שעה בכלל זה] עבור הנאתו, וימהר להסיר תקלה וסכנה מגופו, ואז טוב לו ששומר גופו שהוא נרתיק לנשמתו, והקב"ה ישמור אותו מכל רע.

נציין שוב שחלה התקדמות בתחום הזה בשנים האחרונות. רוב המעשנים מודעים לכך שהעישון כרוך בסיכון לבריאות, גם אם אין הם מייחסים לכך את החשיבות הראויה, ואט אט גם גוברים הקולות בעולם הרבני נגד תופעת העישון. אכן קשה לשנות הרגלי התנהגות וחשיבה, ועם זאת ההבנה של סכנות העישון מחלחלת לתוך תודעת הציבור התורני, ובעזרת השם נראה בעתיד הלא-רחוק שיקפידו כולם להישמר ממנהג רע ומסוכן זה.

התשובה ניתנה מאת הרב אברהם וולפיש
ארגון רבני ורבניות בית הלל