השאלה
אני חילוני ונשוי לדתיה, אנחנו שומרים נידה באופן שכ 11 יום אין יחסים מלאים אך יש מגע.
מאחר וזה גורם לבעיות רבות רציתי לשאול האם עדיף הלכתית לשמור יותר, כלומר גם מגע, אך ללא שבעת הנקיים. וכך יכול להיות שלום בית.
תודה
תשובה
שלום רב,
א. קודם כל אציין את הערכתי לבחירה שלכם לנסות ולשמור על ההלכה במסגרת הזוגית למרות שאתה לא דתי; זה בוודאי לא קל וכל הכבוד על הרצון לעשות כך.
ב. בטרם אשיב, אשתף אותך בכמה לבטים.
איני יודע מדוע מבין שניכם, שאלת אתה – למרות שאתה מציין כי אינך דתי. שהרי לכאורה לא תהיה מחויב לתשובה שלא תמצא חן בעיניך…
קשה גם להכריע כאשר לא ברורים לי הרקע המשפחתי, הנסיבות (רמת ההקפדה והמחויבות למצוות) וההקשר שבו נשאלת השאלה. כך לדוגמה ציינת בקצרצרה שתשובה מקלה יכולה לסייע לשלום בית: אולם מאחר שבכל מקרה הספק שאתה מעלה בשאלתך הוא חיתוך חי בבשרה של ההלכה, כמו שאפרט, חובה על משיב להכיר את הנסיבות לעומקן, להבין למה כוונתך או כוונתכם ב'שלום בית', ועד כמה יכול להיות לזה משמעות והשפעה על ההלכה במקרה זה, ואולי הפיתרון אינו הלכתי. ועל כן אנו ממליצים ליצור קשר אישי עם רב שיכיר אתכם ויוכל לתת מענה יותר מדויק לשאלתכם, כמו כן אנו מזמינים אותך לשלוח פרטי קשר טלפוני כדי שנוכל לשוחח על הדברים בצורה ישירה.
ג. כללית אומר, שימי הריחוק בין בני זוג מתחלקים לשני חלקים: הראשון, מהרגע שהאשה קיבלה מחזור (אפילו רואה טיפת דם) ולאורך כל תקופת המחזור (בדרך כלל מינימום חמישה ימים, כולל יום ראיית הדם בפעם הראשונה במחזור הנוכחי). החלק השני מתחיל משקיעת החמה שאחרי היום האחרון בתקופת המחזור (האשה עושה "הפסק טהרה" לפני השקיעה) ועד שבעה ימים מלאים ("שבעה נקיים").
לכן שמירה על הלכות נידה מחייבת בדרך כלל לפחות 12 ימים של ריחוק. רק במקרה שבו המחזור קצר יותר מחמישה ימים, או במקרה של כתם, האשכנזים עדיין מחמירים 12 יום ואלו חלק מהספרדים מקלים ומסתפקים ב-11 יום. אולם, כאמור, בדרך כלל מחזור איננו קצר מחמישה ימים ולכן יש להקפיד על 12 יום, לפחות (תלוי באורך המחזור), ולא 11.
את הפסק הטהרה יש לעשות ביסודיות ולפני השקיעה של היום האחרון שבו רואה האשה דם, וכן לעשות בדיקות טהרה לפחות הן ביום הראשון של שבעת הנקיים והן ביום האחרון, השביעי. עד כאן התייחסתי לעצם הקפדה על ימי הריחוק, ברמה המינימלית ביותר.
ד. בחלק השני של שאלתך אתה שואל האם עדיף הלכתית לשמור גם מגע אך לקצר ולא לשמור שבעת נקיים.
אין לפוסק סמכות הלכתית לומר לוותר על דין א' כדי לקיים את דין ב': אם אחד הדינים היה חומרא או מנהג ולא עיקר הדין היה אפשר להקל בו. ברם לענייננו, יש חובה הן לשמור על מגע והן לשמור על שבעה נקיים ואינני יכול לומר 'מה עדיף'.
במדרג ההלכתי, קשה להכריע בין שמירה על שבעה נקיים (שהיא חלק בלתי נפרד מעצם הלכות נידה) לבין מגע בין בני זוג, שבדרך כלל הוא אסור בימי הריחוק באותו מדרג כמו שבעה נקיים. עם זאת, אם בכל זאת צריך להחליט בין השניים, ולאור שאלתך הספציפית, נראה כי 'עדיף' לוותר על מגע אך לשמר על שבעת הנקיים כהלכתם, וכדלעיל.
ה. חובה להבין הבנה מלאה את המצב הזוגי במקרה זה, את השיקולים המשותפים שעומדים בפניכם, היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם (אולי עם עזרה חיצונית) ואלה גם ישפיעו על דיוק התשובה הסופית ההלכתית.
ו. מעבר לנקודת המבט הדתית שלפיה גם בדברים האינטימיים ביותר ישנה מחויבות של אדם לאלוקיו, הלכות נידה יכולים להוות סובלימציה ועידון של קשר גופני ויצירת מרחב בעל משמעות רוחנית-ערכית בשיתוף פעולה בין בני הזוג. זאת, מעבר לשימור מתח האהבה דווקא דרך תקופות שבהן בני הזוג אסורים זה לזה.
ז. אני מאחל לכם כל טוב והצלחה גדולה בשלום הבית, גם בזכות השמירה על הלכות טהרת המשפחה.
הרב משה כהן,
רבני בית הלל