שבת הארץ? שבת לה'? שבת לכם? | הרבנית רחל קרן
בספר ויקרא מתקיימת תנועה מקדושה לברית. הספר בנוי משלוש יחידות גדולות, אשר ביניהן מופיעים שני הסיפורים היחידים בספר: מות נדב ואביהוא בני אהרון, ופרשת המקלל והוצאתו להורג. עד לסיפור על מות בני אהרון הספר עוסק רק בקדושה שאופייה מרוחק מאוד וטרנסצנדנטי, קדושה שניתן לכנותה "נבדלת". זהו אופי הקדושה הממלאת את פרטי עבודת הקרבנות במשכן ובמקדש. עבודה שבהקפדה על כל פרטיה מאפשרת קירבה אל ה', ובא הסיפור הנורא ללמדנו שהפרת הכללים מביאה למות בני אהרון.
חלקו השני של הספר עוסק בקדושה אחרת: בממדי הקדושה בחייו של כל יחיד. כאן נמצא את ההבדלות הכרוכות במזון, עריות, ימי קדושה, וכן את הבדלת הכוהנים משאר העם. הקדושה מצויה בכל מקום, בכל פעולה ובכל זמן, ומטילה על האדם את המשימה להבדיל באופן תמידי בינה לבין החול. שני שיאים לחלק זה, אפשרות הסליחה ביום הכיפורים, ומצוות פרשת קדושים שבהן הקדושה נמצאת בכל מעגלי החיים. הסיפור השני בספר, פרשת המקלל, מופיע לסיכום חלק זה, והוא ביטוי קשה לפריצת גבולות הקדושה בחיי היום יום, בתוך המחנה.
החלק השלישי של הספר מרחיב את המעגל. לא הקדושה הנבדלת ולא הקדושה בחיי כל יחיד, אלא הקדושה כחלק מחיי עם בארצו. כאן מצויות מצוות השמיטה, היובל, גאולת הקרקעות וגאולת העניים, המאפשרות קיום חברתי בארץ. אם כך, ספר ויקרא מלמד אותנו לממש את אפשרות הקירבה לה' במעגלים מתרחבים, מחיי המשכן אל חיי כל אדם, ומשם אל חיי עם. שיא חלק זה הוא מצוות השמיטה. היא פותחת ממד נוסף: חיים כעם בארץ, ומימוש הברית שנכרתה עם האבות. זו אחת ממשמעויות הבירור על הקשר בין עניין שמיטה אצל הר סיני.
מה באמת עניין שמיטה להר סיני? אני רוצה להציע שהחוליה המקשרת בין שמיטה להר סיני היא השבת, הקשורה לשניהם.
על השבת נצטווה עם ישראל עוד קודם למעמד הר סיני, בעניין ליקוט המן (שמות ט"ז). ליקוט המן דורש מהעם לתת אמון בה', אמון שאכן יהיה לחם-מן מידי יום. השבת מלמדת על תביעת אמון נוספת, שגם כאשר לא ירד מן יהיה לעם די כדי מחייתם. אמון דומה נדרש גם בשנת השמיטה, כפי שמסביר את אחד משורשי המצווה בעל ספר החינוך: "ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה האדם שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת… לא תחזק בו לעולם מדת… מיעוט הבטחון."
הציווי על השבת בהר סיני מוסיף עוד משמעויות לשבת: "וינח ביום השביעי", ובספר דברים נוסף הציווי: "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך". ההימנעות ממלאכה מאפשרת הידמות לא-ל ששבת מכל מלאכתו ומאפשרת הכנסת ממד של קדושה לחיים, אך קשורה גם במחויבות חברתית – מנוחת עבדך ואמתך וגרך אשר בשעריך. האפשרות להתקרב אל הקב"ה מותנית בשוויון במנוחה.
היבטים אלו מודגשים ביותר בשנת השמיטה. הדרישה להימנע מכל מלאכה המייצרת מזון מבטאת את האמון בקב"ה, שיימצא מזון לכול, והימנעות זאת שווה לכול. ההשביתה ממלאכה בשבת מחזקת את ההכרה בבריאה "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ", והשביתה בשנת השמיטה את "כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי". מתוך עמדה זו אפשרית הקירבה וההידמות לה' – ליחיד ולחברה כולה.
כך הדיבר על השבת עונה לשאלה בדבר הקשר בין שמיטה להר סיני. קיום השמיטה מזמן אפשרות לחיבור מחודש לברית שנכרתה עמנו בסיני. ברית של "בלב אחד כאיש אחד", כשווים הזוכים להתגלות, להזדמנות למפגש עם הקב"ה ולהתוויית הדרך ללכת בדרכיו.
אם כן, מצוות השמיטה נותנת לנו מבט רחב על ספר ויקרא כולו, ומסכמת את האפשרות להתקרב אל ה' במעגלים המתרחבים של חיינו.
כידוע, קיום שנת השמיטה מעוררת בדורנו שאלות קשות ורבות. למעשה, הערכים הנזכרים לעיל אינם מתקיימים כלל. גם השבת בעמנו ובמדינתנו אינה נשמרת על ידי רבים, ושמירתה במערכת של המדינה מעוררת קשיים וסוגיות רבות שלא נפתרו.
הרב רונן ז"ל ראה את קיום השבת בכל רבדי החברה כאתגר מרכזי לפעולות ארגון בית הלל. שבתות אירוח יצאו לדרך, פסקי ההלכה המלומדים על המפגש בין שומרי שבת למי שאינם מקפידים על שמירתה נכתבו בעקבות יוזמות אלו.
עוד רבה העשייה, ולואי שנשכיל ללכת בדרך אותה החל הרב רונן ז"ל, ולהרבות אהבת שבת ואהבת ערכיה כאן בישראל.
יהי זכרו ברוך