מקשיבים. מסע העשור של רבני ורבניות בית הלל.
זכיתי השבוע להיות שותף להוצאה לפועל של הוויה.
הוויה בעלת 29 תחנות ברחבי הארץ , שאת כולן איגדה ה"תחנה" ה-30 – הנסיעה המשותפת של משתתפי ומשתתפות המסע באוטובוס.
הוויה שהשתתפו ביצירתה רבנים ורבניות חברי ארגון בית הלל, שפינו מזמנם והצטרפו יחד להיפגש ולהקשיב לאנשים ולאתגרים מכל מרחבי החברה הישראלית.
מה הופך את החוויה הזו, להוויה? הוויה נושאת את עצמה ואת נושאיה, הוויה מהדהדת פנימה והחוצה, מכה גלים ומייצרת מציאות שנדרש זמן כדי להבחין בתוצאותיה. אני מאמין שהמסע שעברנו בימים האחרונים כבר החל לייצר את ההשפעות הללו.
המסע החל מתוך ההדר ותחושת השליחות ביציאה מבית העם – מבית הנשיא בירושלים, עם דברי ברכה וחזון של הנשיא. הוא עבר דרך הרי בנימין והשומרון תוך מפגש עם אמת חזקה, שורשית ונטועה – על אתגריה וקשייה.
המשכנו דרומה למפגש עם הצלילים ותפיסות העולם שבבסיס המסורתיות, ולמפגש גלוי לב עם בדואים שהוכיח 'שהקשבה מולידה הקשבה'. לאחריו קיימנו שיח ובירור על המשימות הלאומיות הנוגעות להיבטים של מצוקת הדיור ושאלות של קהילה ושייכות.
נסענו למרכז הארץ ונפגשנו עם מצוקות של משילות וריבונות, עם יזמות אזרחית שממלאת את החסר ומהווה עמוד אש לפני המחנה. נפגשנו עם אנשים ונשים שמבקשים להיות חלק מעמנו, שמחפשים את דלת הכניסה ואת המקום סביב השולחן.
הצפנו ונחשפנו לכאב ולריפוי, לתהומות ולעוצמות של המציאות – להמיה שמעבר למילים, ולבקשה למפגש כן עם פעימות הלב והנצח של העולם.
למדנו שכל מפגש מייצר חיכוך, אך עם כל זאת, המפגש והחיבור מתעלה עליו.
למדתי שכנות ואותנטיות מעוררות השראה ופותחות את הלבבות.
שבכל מפגש כדאי להתבונן פנימה כדי להיחשף לאוצרות.
אני תפילה שהתנועה שבית הלל הביא לעולם תהדהד ותתרחב, שנזכה שההקשבה שלנו תוליד הקשבה כנגדה ואת ההקשבה של הקב"ה.
אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמַּקְשִׁיבִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ לְקוֹלָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי״. וְאִם אֵין עוֹשִׂין כֵּן — גּוֹרְמִין לַשְּׁכִינָה שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה וְגוֹ׳״
" הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי"
אני מודה לכל השותפים שעזרו לקדם את המסע, בראשם הרב מאיר נהוראי והרבנית שלומית פיאמנטה, לכל מי שאירחו אותנו ופגשו אותנו, ומעל כולם לעשרות רבות של רבני ורבניות בית הלל שנתנו אמון בכל אחת מ- ל' התחנות שבהם היינו, והיו מוכנים לבנות קומה נוספת אישית וארגונית.
בבניין ירושלים ננוחם