מבנה הפיוט: בתים על סדר הא"ב המוקדשים לפי הסדר לאברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, דוד, אליהו. הבית האחרון בפיוט מוקדש לקב"ה בעצמו. בנוסח המובא כאן שונו שתיים-שלוש שורות בכל בית (מודגשות) כדי להדגיש באותן דמויות צדדים הרלוונטיים למלחמה ולאירועי שמחת תורה דאשתקד. שני הבתים האחרונים הוסבו לעסוק בעם ישראל ובחטופים.
| הפיוט | הסברים |
| אֵל חַי יִפְתַּח אוֹצְרוֹת שָׁמַיִם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם | |
| בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן תְּבָרֵךְ עֵדָה בְּפַחֵי יָגוֹן כְּצִפּוֹר לְכוּדָה בְּצִדְקַת אָב רָדַף לְהָשִׁיב שְׁדוּדָה עַד חוֹבָה לְהַכּוֹת כִּנְהָרוֹת מַיִם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם | הבית מוקדש לאברהם. חלקו הראשון מציג, גם במקור, את מצבה העגום של העדה הלכודה ביגון.חלקו השני – המחודש – מתייחס לרדיפת אברהם אחר צבא ארבעת המלכים להצלת לוט עם כל שבויי סדום השדודה, ולהצלחתו בקרב נגדם במקום הנקרא חובה. אברהם יוצא לקרב להציל את לוט אף שיחסי הכוחות נוטים בבירור לרעתו, מצליח בקרב ושומר על עמדותיו המוסריות (בראשית י"ד). |
| גֶּשֶׁם נְדָבוֹת מִשְּׁמֵי עֲלִיָּה תּוֹרִיד בַּצִּיָּה רַב עֲלִילִיָּה בְּצִדְקַת נֶעֱקַד בְּהַר הַמֹּרִיָּה בֹּרַךְ בִּגְרָר עַל בְּאֵרוֹת מַיִם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם | הבית מוקדש ליצחק.לצד אזכור העקדה שבמקור מוזכרת כאן הברכה שזכה בה יצחק בעבודת האדמה לאחר מאבק עיקש עם הפלישתים באזור נחל גרר – עוטף עזה דהיום. בדמותו של יצחק בולטים הקשר לאדמה והמסירות לחקלאות, המניבה ברכה (בראשית כ"ו). |
| דְּלֵה עַמְּךָ מִמְּהוּמָה וְהַצֵּל וְרוּחַ קָדְשְׁךָ עָלָיו הַאֲצֵל בְּצִדְקַת אִישׁ תָּם שָׂרָה עִם אֵל לָאִישׁ יָכֹל וִיבֹרַךְ בְּמַעֲבַר מַיִם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם | הבית מוקדש ליעקב.נוסף אזכור מאבקו באיש/מלאך במעבר יבוק – מאבק שבזכותו קיבל את שמו (ושמנו) ישראל, המסמל את הניצחון בעיני א-להים ואדם ואת הברכה שהתברך שם יעקב (בראשית ל"ב). |
| הָאֵר פָּנִים עַל עַם דָּל בְּשַׁוְּעוֹ נִלְכַּד בְּפִשְׁעוֹ וְעַל כֵּן אֵחַר יִשְׁעוֹ בְּצִדְקַת עָנָו הִתְיַצֵּב מוּל פַּרְעֹה לְהַצִּיל אֶחָיו וְלִמְשׁוֹתָם מִמַּיִם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם | הבית מוקדש למשה.במקור הבית מתמקד בבריחת משה מפני פרעה אל הבאר במדין, כאן הוחלף הדגש דווקא להתייצבותו בפני פרעה למען הצלת עם ישראל (שמות ט'), ולהוצאת עם ישראל ממצרים המשולה למשייה ממים – כפי שנרמז בקריעת ים סוף (שמות י"ד) ובשמו של משה. העם מוזכר כ"אחיו" ע"פ הפסוק "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו" (שמות ב'). |
| וְתַזִּיל מִטְרוֹת עֹז מִמְּעוֹנִים וּתְבוּאוֹת שָׁנָה יִנָּשְׂאוּ בִּרְנָנִים בְּצִדְקַת נֹשֵׂא עַל לִבּוֹ שְׁמוֹת בָּנִים בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה לֹא יְכַבּוּ מַיִם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם | הבית מוקדש לאהרן.במקור, השורה השנייה מבקשת על פירות השנה "יהיו דשנים", כאן הוחלפה הבקשה ל"יינשאו ברננים" כרמז להבטחת שיבת ציון "בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו" (תהלים קכ"ו) המתאימה לתחושה של בקשת הגשם, לקראת הזריעה.השורות הבאות מזכירות את נשיאת שמות בני ישראל על ליבו של אהרן, בחושן הקשור בעבותות לאפוד. העבותות מתוארות כעבותות אהבה שכן כך מאופיין אהרן – "אוהב את הבריות", והאהבה מקושרת לפסוק בשיר השירים "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה", המתאר את עוצמת אהבת הדוד והרעיה גם מול אתגרים (שיר השירים ח'). |
| זְכֹר רַחֲמֶיךָ יוֹצֵר מְאוֹרוֹת וְצַוֵּה עָבֶיךָ יְרִיקוּן אוֹרוֹת בְּצִדְקַת רוֹדֵף גְּדוּד לְהָשִׁיב בָּרוֹת אֵלֶיךָ יַעֲרֹג כְּאַיָּל עַל מַיִם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם | הבית מוקדש לדוד.הוכנס אזכור רדיפת דוד אחר גדוד העמלקים שפשטו על צקלג וחטפו נשים וילדים, והצלחתו במלחמה להשיבם בשלום תוך שהתחזק "בה' א-להיו" (שמואל א' ל').קישור דוד למים בסיום הבית מזכיר את הפסוק "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱ-לֹהִים" (תהלים מ"ב) כדי להוסיף את הפן של האמונה, התפילה והדבקות בה' המאפיין את דוד והמחובר לתוכן תפילות הגשם. |
| חַשְׁרַת מַיִם עַל יַבָּשָׁה תַּזִּיל וְתוֹצִיא אֶבֶן הָרֹאשָׁה בְּצִדְקַת אֻמָּה מוֹסֶרֶת נַפְשָׁהּ נְקֹם נִקְמַת דָּם נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם | הבית המקורי מוקדש לאליהו, אבל כאן הוסב לעם ישראל בכללותו – האומה המוסרת נפשה. בהקשר זה מובעת בקשה מה' לנקום נקמת הדם שנשפך כמים, מתוך תפיסה שהאומה אינה יכולה לנקום בעצמה – כי הנקמה בידי ה' לבדו, והבקשה מהדהדת את הפסוק "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים ל"ב) שהקשרו הענשת מי שיפגע בעם ישראל בעת הסתר פנים. |
| טַרְפֵּי צֶמַח אֲדָמָה הַמְצִיא הָפֵק רְצוֹנִי חַזְּקִי וְאַמְּצִי בְּגִשְׁמֵי נְדָבוֹת וּבְנֵס לְהוֹצִיא אֲהוּבִים מִבּוֹר אֲשֶׁר אֵין בּוֹ מַיִם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מַיִם | הבית המקורי מוקדש לקב"ה, "המוציא מחלמיש למעינו מים", ומבקש שיחזק ויאמץ את המתפלל/ת בגשם נדבות.כאן התווספה בקשה לנס שיוציא את האהובים – החטופים – מבור הנמשל כאן לבור יוסף שאין בו מים (בראשית ל"ז), ויש בו נחשים ועקרבים מסוכנים (רש"י לפי שבת כ"ב ע"א ובראשית רבה פ"ד ט"ז). כדי לחלץ את החטופים מהבור נדרש חיבור בין חוזק ואומץ אנושיים ובין נס משמים. |