כששבת ויקהל-פקודי היא גם שבת החודש, זה נותן נקודת מבט מיוחדת במישור הזמן. וכאשר זו גם שבת התפוצות, אנחנו מקבלים מבט מיוחד גם במישור המרחב.
מה מיוחד בשבת ויקהל-פקודי שהיא גם שבת החודש?
"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה", זו פרשת החודש. ככה נולד עם ישראל, ככה בעצם מתחילה התורה שלנו כעם.
וכעבור שנה – שנה! – "בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד", בפרשת פקודי.
מה קרה בתוך שנה?
עם עבדים מחוקי-זהות יצא ממצרים, בנה את הסיפור המכונן שלו. חצה את הים וקיבל את המן ועמד לפני הר סיני וקיבל את התורה וחטא ונענש ותיקן ובנה. ועכשיו השכינה.
כנראה כבר מראשית הסיפור שלנו היה לנו קצב אירועים מטורף.
אולי אנחנו יכולים להבין היום משהו ממה שהרגישו אבותינו במדבר – הטלטלות, כאבי הגדילה, חוסר היכולת להבין לאן דברים הולכים. תחושת החיים בתוך הערפל, הסכנה המתמדת כמו אש שורפת, רוח הנדבה.
שבת ויקהל-פקודי-החודש תהיה שבת התפוצות.
"בראשונה היו משיאין משואות" – ראש חודש, וההזדמנות של קידוש הזמן שהוא מבשר לנו, הוא גם יום של קשר בין קהילות רחוקות. למרות המרחק, נהיה באותו קצב זמן, באותה הפעימה של קדושה שמופיעה דרך התחדשות הלבנה. ובשביל זה אפילו מחללים את השבת.
גם את זה אנחנו יכולים, בימינו, להבין – קורה שהסיפור שלנו כאן והסיפור של אחינו ואחיותינו שם הם סיפורים שונים מאוד. אבל שורשם אחד. והיכולת למצוא כוחות להתמודד, כאן וגם שם, באה מהחיבור שממשיכים לשמור. מהאבוקות הרחוקות בראשי ההרים, בלילה החשוך.
שבת התפוצות נועדה לשמור על החיבור הזה. על ההבנה שגם אם מדבריות וימים חוצצים בינינו, אנחנו ואחינו שבכל התפוצות קשורים בקשר שלא יפרם. וגם אם השפות, התרבויות, ואפילו במידה רבה האמונות שלנו שונות, אנחנו עדיין יכולים להביט באותו ירח דקיק חדש, לזכור את אותה הגאולה, ההתחלה של המסע.
להכיר את יהדות התפוצות | ללמוד על הקשר המאחד בינינו | לשאוב כוחות מאחדות עם ישראל
לפרטים נוספים והרשמה ללא עלות: https://forms.gle/wXzq82oMPycn9Uay7