הנאה ממעשה שבת של חילוני במחשב

שבת ויום טוב | חברה וקהילה

20 בדצמבר, 2019

שיתוף המאמר -

השאלה

שלום

אני מנהלת ספריה אזורית. במסגרת הספריה יש לנו אירועי תרבות שונים והודעות שונות שעלינו להודיע לקהילה. מי שמכינה את הפרסומים היא מתנדבת מקסימה. לאחרונה שמתי לב שהיא מכינה את כל החומרים בשבת, במוצ"ש פתחתי את המייל והכל חיכה לי שם. האם הלכתית זה בעייתי? האם עלי לומר לה משהו? אודה לעצה והדרכה כיצד עלי לנהוג

תודה רבה על האתר הנפלא והמקום הנוח הזה לשאלת שאלות

יישר כוח

התשובה

שואלת יקרה

בשאלתך את מעלה בעיה שהיא אופיינית לבחירה לחיות חיי תורה תוך השתתפות מלאה בחיים הציבוריים במדינת ישראל, ותוך מתן כבוד למי שבוחר לחיות אחרת ממך. את זוכה ומזכה אחרים בפעילותך החשובה בזירה החברתית בשיתוף ציבור שאינו שומר תורה.

בהתייחסות ההלכתית לשאלתך עולים מספר שיקולים הלכתיים. השאלה הראשונה היא האם יש לך אחריות ישיר לחילול השבת של המתנדבת במקרה שאת היא הגורמת הישירה לחילול שבת מסוים של המתנדבת, יש בכך משום "לפני עיוור לא תתן מכשול". כדי להתייחס לשיקול זה נצטרך לברר את נסיבות חילול השבת מצד המתנדבת. השאלה השנייה היא האם לך מותר ליהנות מעבודתה של המתנדבת משום שיש בעבודה זו משום "מעשה שבת", ובמצבים מסוימים נאסרה הנאה מ"מעשה שבת" אחרי השבת. כדי להתייחס לשיקול זה נצטרך לבחון את אופי העבודה של המתנדבת ואופי השימוש שאת עושה בעבודה זו.

גדר "לפני עיוור לא תתן מכשול"

מבחינה הלכתית מוטלת עליך האחריות להכשלתה של המתנדבת בחילול שבת אם אם את הגורמת הישירה לחילול השבת שלה. לכן אם יש למתנדבת אפשרות לעשות את העבודה גם ביום חול, אין לך אחריות לעבירתה. ועוד, אם אין קשר מהותי בין העבודה לבין העובדה שהיא נעשתה בשבת, כלומר, אין משהו שקורה בשבת שרק הוא מאפשר את העבודה, ואת לא ביקשת ממנה את העבודה ממש לפני שבת עבור שבת או מוצ"ש, את לא נחשבת כגורם של עשיית האיסור. העובדה שהמלאכה איננה נעשית עבור הנאתך הפרטית, והעובדה שלא ידוע איזה חלק מהמלאכה כולה נעשתה בשבת גם הן מונעות את אחריותך הישירה לעשיית המלאכה האסורה בשבת. את אמנם משתמשת בחומרים שהיא מכינה, אך רק בדיעבד, לאחר שכבר הוכנו וללא שביקשת את חילול השבת מלכתחילה.

מלאכה שנעשתה בשבת על ידי יהודי בשביל יהודי אחר נאסרת בתנאים מסוימים.

א. וודאות לגבי עשיית המלאכה בשבת

לא ברור לי משאלתך מה מידת הוודאות שכל חומרי הפרסום הוכנו בשבת האם את מסיקה שהמתנדבת מכינה את החומרים בשבת אך ורק מכך שהוא שולחת לך את הדוא"ל בשבת? האם ייתכן שהחומרים הוכנו, לפחות בחלקם לפני שבת ורק נשלחו בשבת? לגבי פתיחת דואר אלקטרוני שנשלח בשבת אתייחס להלן. אך לעניין השימוש בחומרים יש משמעות לספק בעניין הכנתם בשבת. האיסור על מעשה שבת הוא רק אם זה איסור ודאי. אם יש ספק אם המלאכה נעשתה בשבת אין איסור להנות ממנה במוצאי השבת.

ב. האם יש רווח למעשה העבירה והאם הוא מעשה אקראי?

לעניין ההנאה ממעשה השבת, גדר האיסור תלוי ברווח שיש לעושה המלאכה, בקביעות של המלאכה, ובאופי האיסור. פוסקים בדורות האחרונים אסרו שימוש באוכל שבושל בשבת במסעדה משום שיש לעובר העבירה רווח מעבירתו, והדבר נעשה בקביעות. בשל הרווח הכספי שיש לבעל המסעדה, הנאה של שומר שבת מעבירה זו מעודדת את חילול השבת. זאת בניגוד למעשה שבת שנעשה באקראי, כלומר באופן מקרי שאינו חוזר על עצמו בצורה שיטתית. במקרה שלך המתנדבת איננה מקבלת שכר עבור לעבודתה, ולכן אין לה רווח ישיר מהעבודה שהיא עושה בשבת. עבודתה של המתנדבת היא אקראית הן משום שאין היא מספקת לך תוצרים של עסק קבוע והן משום שבמקרה שלך לא מדובר באירוע קבוע שמתרחש מדי מוצאי שבת.

ד. גדר העבירה – דאורייתא או דרבנן?

בנוסף לאלה, המעשה שעשתה המתנדבת בשבת כדי להכין את הפרסומים, עיצובם על מסך המחשב ושליחת דוא"ל בשבת הן מלאכות שגדרן המדויק כחילול שבת נתון במחלוקת. ראשית, הפוסקים נחלקו האם עצם השימוש בשבת הוא מדאורייתא או מדרבנן. שנית, בניגוד להדלקת מנורת להט, בישול בשבת, וכתיבת אותיות בדיו אשר מעמדם כמלאכות דאורייתא חד משמעי, כתיבה ועיצוב בעזרת מחשב אינם מוגדרים כמלאכות דאורייתא כשלעצמם…

ולבסוף, אופי השימוש שלך במעשה השבת הוא שימוש הדומה להנאה מראיה ומשמיעה ולא בגוף דבר שיש בו ממש (למשל אכילת מאכל). הניתוק בין עשיית המעשה לבין התוצר שאנו צורכים מאפשר להקל בצריכתו גם בזמן שהדבר נעשה, לא כל שכן, כמה שעות לאחר מכן.

הצירוף של כל השיקולים שהזכרתי יחד, מאפשר להקל ולהתיר לך, במקרה של המתנדבת, להשתמש בפרסומים שהיא שלחה לך.

חשוב לציין שלעניין עצם קריאת דוא"ל שנכתב בשבת, ומכל השיקולים לעיל, יש להוסיף את הסייגים הבאים:

מאחר והשעה של שליחת המכתב ניתנת לנו, אין חוסר בהירות לגבי שליחת הדואר האלקטרוני, ולכן ראוי להיזהר יותר ולחכות בפתיחתו עד שעות העבודה ביום ראשון. גם אם אין בכך גדר הלכתי, ראוי למסור את המסר שאין שום דחיפות וצורך בשליחת החומרים במהלך השבת. בתגובתך למכתב של המתנדבת את יכולה לציין במפורש שלא פתחת את המכתב כדי שהיא תדע להבא שאין לה סיבה למהר ולשלוח את החומרים בשבת. אפשר לחשוב על דרכים נוספות שימנעו מהמתנדבת את שליחת הדואר האלקטרוני בשבת ואולי אף את הכנת החומרים בשבת. לדוגמא:

אם את יכולה לנהל שיחה על כך עם המתנדבת בלי לפגוע בכבודה, ביחסיכן וביחסה לשמירת המצוות ושומריהם, כדאי להבהיר לה את אי הנוחות שלך מעבודתה בשבת.
את יכולה לכתוב הבהרה כללית שמגיעה לכל מכותבייך או עמיתייך לעבודה, שאת לא פותחת מכתבים שנכתבים בשבת.
אפשר לנסות וליצור מצב שבו תעבדי עם המתנדבת במהלך השבוע על החומרים וכך לכל הפחות תבטיחי שחלק גדול מהעבודה ייעשה לפני שבת.

אני מאחלת לך שתמשיכי לעסוק בצרכי ציבור באמונה

חנה השקס

הרבנית ד"ר חנה השקס היא עמיתה בתכנית למנהיגות הלכתי, ומרצה במסגרות חינוכיות שונות.

הרחבה:

ההתלבטות האם להשתמש בפרסומים שמכינה המתנדבת נובעת מהאיסור ליהנות מ"מעשה שבת", כלומר, תוצר של מלאכה האסורה בשבת, שנעשתה על ידי יהודי.

בשולחן ערוך (אורח חיים ש"יח) נפסק שכאשר יהודי עשה מלאכה האסורה בשבת במזיד, אסור לעובר העבירה אישי ליהנות מהמלאכה לעולם. לעומת זאת ליהודים אחרים מותר ליהנות מתוצר המלאכה במוצאי שבת.

אך בעקבות השתנות הזמנים והמציאות שבה יהודים רבים אינם שומרי שבת, סייגו פוסקים מאוחרים היתר זה. נקבע, שכאשר היהודי עשה את המלאכה הוא מומר, כלומר, איננו מקיים מצוות כדרך חיים, אסור להשתמש במעשה השבת, כלומר בתוצר של המלאכה האסורה בשבת. מכאן נפסק שכל מלאכה שנעשתה על ידי יהודים בוודאות במהלך השבת באיסור, כהיא נעשית עבורינו, והיא נעשית בקביעות וכדי להרוויח כסף, (פרי מגדים, כתב סופר), אסור להשתמש בה. לעניין זה ראי מובאות מתוך פרי מגדים וכתב סופר שכבר במאה השמונה עשרה והתשע עשרה נדרשו לבעייה זו. פוסקים בני דורנו מסתמכים על פסיקה זו, בהתייחסותם לבעיות המורכבות הכרוכות בחיים במדינה חילונית ובשיתוף עם ציבור יהודי חילוני. השאלות שעולות לעניין זה קשורות למסעדות שפתוחות בשבת, מפעלים שאינם שומרי שבת, אוטובוסים שמתחילים נסיעתם בשבת. בתשובות אלה נדרשים הפוסקים לגדרים הלכתיים של "לפני עיוור לא תתן מכשול" "מסייע" (יהודי שמסייע ליהודי אחר בעשיית איסור), ופרישה מאיסור מלבד שאלת האיסור המפורש להנאה מ"מעשה שבת." לעניין זה ראוי לציין שהפוסקים מתמקדים בשאלת הסיוע לעובדי עבירה במקרה שיש קביעות ורווח כספי בצד העבירה. בשל החשיבות שהם מייחסים לנושא זה ישנה פחות התייחסות להקלות שניתן ליחס לעשיית מלאכה מדרבנן או לעצם ההבחנה בין דאורייתא ודרבנן. מאחר שדין מעשה שבת הוא גזירה מדרבנן במקרה של ספקות לגבי המלאכות ניתן להקל

ההתפתחויות הטכנולוגיות שהביאו לעולם את החשמל, התקשורת האלקטרונית, והאינטרנט הוסיפו לבעיות אלה מורכבויות נוספות, הקשורות להפעלת מערכות טכנולוגיות מתוחכמות כתשתית הכרחית לקיום חיים במדינה מודרנית. לעניין זה ראי שו"ת הר צבי אשר נדרש לבעיית השימוש בחשמל המיוצר בארץ ישראל בשנת תרפ"ו (1926) בטבריה, ובעקבותיו פוסקים בני דורנו. יש האופי המיוחד של צריכת כלי תקשורת אלקטרוניים מעלה את ההבחנה בין צריכה פסיבית של דבר שאין בו ממש, כפי שקורא בהנאה מראייה או שמיעה, לבין שימוש בדבר עצמו שנוצר, באכילה. ולבסוף, לעניין פתיחת דואר אלקטרוני, ראי בקישורים המצורפים התייחסותיהם של רבנים שונים, הרב יעקב אריאל, הרב שרלו, והרב ש. ב. גנוט כמענה לשאלות שהופנו אליהם באתרי אינטרנט בנושא קריאת עבודות, בלוגים ומכתבים שהועלו בשבת לכלי התקשורת האלקטרוניים.

להלן אוסף נבחר של המקורות המרכזיים בפסיקה לגבי מצבים בהם יהודים עושים מלאכות אסורות בשבת והפוסקים נדרשים לשאלת ההנאה ממעשים אלה. להלן מובאות מדברי הפוסקים, מובן שמומלץ לראות את התשובה כולה.

דין מעשה שבת:

שולחן ערוך אורח חיים סימן שי"ח סעיף א

המבשל בשבת (או שעשה אחת משאר מלאכות) במזיד, אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד, ובשוגג, אסור בו ביום גם לאחרים, ולערב מותר לו מיד (ואם אמר לאינו יהודי לעשות לו מלאכה בשבת עיין לעיל סימן שז סעיף כ):

חשש שמא שימוש בנר שהדליק ישראל יעודד את חילול השבת

פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן רעו ס"ק ה

…גם אי מומר בעצמו לעבודת כוכבים הדליק נר או בישל בשבת, מהו הדין המבואר בסימן שי"ח. הנה בחדושי הרשב"א שבת קכ"ב א' ד"ה גמרא וכו', דטעם הוא דאם יהא מותר להנות יאמר לו להדליק, וכולה חדא גזירה… ומינה נמי, אם מומר הדליק נר בעצמו לצורך ישראל אסור וודאי שמא יאמר לו, אף דלפני עור דין תורה, הא לחד פירושא אמירה לעכו"ם גם כן דין תורה וחיישינן דקיל בעיניהם…

ההבדל בין שימוש בחילול שבת שנעשה על ידי יהודי באקראי לבין שימוש במעשה שבת שנעשה בקביעות ולמטרות רווח:

שו"ת כתב סופר אורח חיים סימן נ

… כי פונדק ישראל (טראקטער) מבשל בכל שבת ושבת עבור אוכלי שולחנו כמו בחול ויש בין האוכלים מזידים, שוגגים ומוטעים, וראה פר"מ נ"י מ"ש המג"א סי' שי"ח סס"ק ב' דלמי שנתבשל בשבילו דינו כמו הוא עצמו כמו במבטל איסור שאסור נמי לו שנתבטל בשבילו ונכנס ספק בלבו אם תליא במזיד המבשל או תליא במזיד ורצון מי שנתבשל בשבילו, לפע"ד פשוט כיון דלמד המג"א דלמי שנתבשל בשבילו אסור כמו למי שנתבטל בשבילו…

… ולפום רהיטא נ"ל היכא דמבשל שוגג אומר מותר ומי שנתבשל בשבילו מזיד אסור לזה שנתבשל בשבילו כמו אם מבשל עצמו מזיד ומבשל לעצמו, כיון שהמבשל שוגג יש לחוש שיצוה לו פעם אחר שיבשל בשבילו והמבשל שוגג ואומר מותר יעמוד בשגגתו פ"א (פעם אחרת)…

…אבל זה נראה לי פשוט דדוקא במי שמבשל במקרה בשביל אחר גם שהוא לדעתו ורצונו לא חיישי' שמא יצוה לאחר, דלא ישמע לו ולא שכיח, וכ"כ האי לא קנסו, אבל בנדון שלנו שמבשל הפונדק בקביעות מידי שבת בשבתו לאחרים דמקפידין לאכול מבושל ב"י וזה פרנסתו של פונדק זה תמיד בחול ובשבת בוודאי קנסא קנסו רבנן לאלו שנתבשל בשבילם כמו להמבשל עצמו הגם כי בשביל זה לא יחדלו מלפשוע דהא אוכלים בשבת עצמו, אנו אין לנו אלא קנס חכמים לאסור למבשל במזיד לעולם דה"ה למי שנתבשל בשבילו בידיעתו ולרצונו כבנדון שלנו דשייך שיצוה לו בפ"א דחל עליו קנס חכמים כנ"ל פשוט:

מעשה שבת כשיש ספק – דין דרבנן, והשימוש בו בדיעבד.

משנה ברורה, אורח חיים שי"ח, ס"ק ב ד"ה בשבת:

וכל שיש ספק פלוגתא בזה אי הוי בכלל בישול או לאו או בשאר מלאכות כה"ג אין לאסור בדיעבד דכל האיסור הזה הוא רק מדרבנן שקנסוהו וספיקא דרבנן לקולא [פמ"ג באות יו"ד וכעין זה כתב המג"א בסימן שכ"ג סקי"א ועיין בסקל"ב וצע"ק

ההבחנה בין שמיעה, ראייה ואיסור דרבנן או דאורייתא במעשה שבת

שו"ת מנחת יצחק חלק א סימן קז

בענין להעריך שעון מערב שבת שיפתח את זרם הרדיו בשבת לשמוע חדשות ע"ד שיש מעריכין שעון מע"ש, שיפתח את זרם הרדיו בשבת לשמוע חדשות, אי שפיר דמי למיעבד הכי.

תשובה: הנה יש לחשוש בזה מטעמים דלהלן.

(א) משום עיקר האיסור של להנות מהמלאכה הנעשה על יד עצם הדבור בהמיקרופון של הרדיו, דלפי החלטת גדולי התורה יש בזה אי' דאו' כמ"ש (בסי' ל"ז אות ח') וא"כ הרי נודע כמה כרכרו גדולי האחרונים, בהיתר של הנאה מהנר של אלקטרי בשבת, מטעם שחששו לעיקר המלאכה בבית התעשיה של האלקטרי ביום השבת לצורך ההדלקה, דנעשה גם לצורך ישראל, ואסור להשתמש לאורו כמבואר (באו"ח סי' רע"ו), …, מכל מקום י"ל דאינו נהנה מגוף המלאכה שעושה העכו"ם רק מגרמתו וכמ"ש בת' קרל"ד שם, וכ"ז אין שייך במה שנוגע לענין הדיבור ברדיו דהוי קביעות המלאכה ליום השבת דוקא, להשמיע חדשים לבקרים, וגם ההנאה הוי קרוב יותר לגוף המלאכה שעושה העכו"ם לצרכו, משם, ואין לחלק בין הנאת שמיעה לראי', דקול מראה וריח דמי להדדי, ועיין בת' מהרי"א (חאו"ח סי' ע"ד), וכה"ג איתא בפמ"ג (או"ח סי' רנ"ב מ"ז סק"ז), דכתב, דאם תיקן עכו"ם זייגר /שעון/ בשביל ישראל אפשר דאסור להנות לשמוע ולידע השעה, כמו נר שהדליק בשביל ישראל, אף על גב דלית בי' ממש בשמיעת קול עיין שם, וע"ע בכל זה בת' תשורת ש"י (סי' תקע"ז) ובת' מהרש"ג (חאו"ח סי' מ"ג), ובת' אמרי יושר (ח"ב סי' נ"ב) ושו"ר בת' ארץ צבי (סי' ס"ד) דהעיר בזה ומ"מ כתב להתיר דס"ל דל"ה רק איסור דרבנן בעצם הדיבור במיקרופון אבל לפימ"ש דהוא איסור דאורייתא כנז' אין היתר.

… אמנם לא נתברר לי אם לדמות להנאה מהנולד עצמו, כמו להשתמש לאורה, או רק כמו הנאה מדבר שנתבשל בו כנ"ל, כיון שגם ברדיו הנאה היא מהקול הנשמע אצלינו, אחרי שגלי החשמל נהפכו שוב לגלי קול, ולא נשאר רק מה שיש לדון לדעת הראב"ד, וסתימת הפוסקים להלכה דמותר להשתמש מאור הנולד ביום טוב, וכ"ש בשבת, דכ"פ לית להו נולד בשבת (עי' או"ח סי' תצ"ה), וגם נודע סתירת המ"א בענין אה"נ במוקצה (מסי' תק"א לסי' תק"ז וסוס"י תק"ט), ועי' א"ר ומהש"ק שם, ועוד עי' במג"א (סי' שכ"ה סק"ט) ובמהש"ק שם, וכתבתי רק להעיר.

וודאות לגבי עשיית מלאכה בשבת, קביעות עשיית המלאכה, וצורך הרבים

ילקוט יוסף שבת ג הנאה בימות החול מדברים שנעשו בשבת סעיפים ע"א, ע"ג, ע"ו

עא. מאפייה של ישראלים שאופים שם בשבת כמו בימי החול, ראוי ונכון לכל יראי ה' שלא לקנות ממאפייה זו בימות החול, אם הדבר יאלץ את בעליו היהודים לשמור את השבת. [ובפרט אחר שהפת נאפתה לצורך הרבים]. ומכל מקום כל שאין הדבר ברור שפת זו אכן נאפתה בשבת, מעיקר הדין אם אין שם אלא פת זו מותר לאוכלה ביום ראשון, ואין לאוסרה מצד הנאה ממעשה שבת. [באופן שידוע שמאפייה זו מקפידה בעניני כשרות]. אבל אם ברור לו שהפת נאפתה בשבת, והמאפייה עושה כן בקביעות לצורך הרבים, אסור לאכול מפת זו כדין המבשל בשבת במזיד לעצמו.

עג. פירות וירקות שהובאו לשוק ביום ראשון, ונודע לנו שנתלשו באיסור בשבת, אם עושים כן בקביעות לצורך מכירתם לאחרים, פירות וירקות אלה אסורים אף לאחרים לעולם. אבל אם עושים כן בדרך עראי, מותר לאחרים לאכול מפירות וירקות אלה, אף שהפירות נתלשו לצורך אחרים. ואם אין אנו יודעים אם הפירות נתלשו באיסור ביום השבת, או שנתלשו קודם השבת ונשתמרו בהקפאה, ואין אפשרות לברר את הדבר, מעיקר הדין מותר לקנותם. ומכל מקום אם על – ידי שיימנעו מלקנותם הדבר ייאלץ את בעלי החנות להמנע מזה בעתיד, נכון לנהוג שלא לקנות מפירות וירקות אלה.

עו. אוטובוסים ציבוריים ומוניות המגיעים עם צאת השבת לתחנה כדי לאסוף נוסעים, ואין באפשרותם להגיע לתחנה אלא אם כן יצאו מביתם קודם צאת השבת, יש אומרים שאסור להצטרף לנסיעה זו, שהרי נהנים ממלאכה שנעשית בשבת עבור אחרים. ויש אומרים דמאחר שעצם מלאכת ההבערה בנסיעה שעשה הישראל בשבת כבר אינה קיימת, וההנאה במוצאי – שבת אינה אלא גרם – הנאה, אין זה בכלל נהנה ממלאכת שבת. ואף – על – פי שהעיקר לדינא כדבריהם, מכל מקום משום מיגדר מילתא, אשרי המחמיר, ובפרט בשכונות שרוב התושבים בהם הם יראי ה'.