ארץ ישראל הוא המרחב הביולוגי של עם ישראל. חגי ישראל תואמים את מעגל השנה החקלאי של ארץ ישראל. ארץ ישראל הוא המקום המובטח לאברהם יצחק ויעקב, המקום שעליו נאמר לעם ישראל במדבר: "כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ–שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב" (דברים ט"ז:6). בחג העצמאות חוגגים את שיבת עם ישראל למקומו – לארץ ישראל.
בעולם הרחב משתמשים היום במושג חדש יחסית "מרחב מחיה ביולוגי" (bioregion). מרחב מחיה ביולוגי מוגדר במונחים של פוליטיקה, תרבות ומערכות אקולוגיות. למרחב המחיה הביולוגי יש מערכות אקולוגיות אופייניות לאזור וגבולות פיזיים מוגדרים וברורים. מרחבים ביולוגיים יכולים לחצות גבולות של מדינות. אדם שגר במרחב הביולוגי שלו, חש תחושה מיוחדת, כשהוא חוזר הביתה – תחושה עמוקה של שייכות.
ארץ ישראל מוגדרת בתנ"ך כמרחב ביולוגי. על גבולות ההבטחה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים נאמר: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" (בראשית ט"ו:18). זו הארץ שהובטחה גם לאבות יצחק ויעקב. בתיאור אחר, נאמר לעם ישראל במדבר: "וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ, מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים, וּמִמִּדְבָּר, עַד-הַנָּהָר" (שמות כ"ג:31). גבולות ההבטחה הם גבולות טבעיים הנשענים על ימים, נהרות, מדבר; ולפי דברי חז"ל אף הרים, כמצויין בירושלמי שביעית ו', א המדבר על טורי אמנון בצפון מערב הארץ בגבול לבנון וטורקיה.
לארץ ישראל מערכות אקולוגיות אופייניות. פרשת "והיה אם שמוע" שנאמרה לאחר שעם ישראל קיבל את התורה, מדגישה "ונתתי מטר ארצכם בעיתו, יורה ומלקוש, ואספת דגנך ותירשך ויצהרך" (דברים י"א:14). פסוק זה מלמד על המאפיינים הבאים:
א. גשמים יורדים רק בזמנים מסויימים בשנה, ולא בכל ימות השנה.
ב. הגשמים מאופיינים ביורה – גשם ראשון שיורד בחשוון, מיד אחרי הזריעה, שמרווה את הזרעים (רש"י על אתר). אזכיר רק שמסיק הזיתים ממתין לגשם זה שכן מסיק מוקדם יניב שמן בוסר, עם מרירות שלא ניתן להוציאה ולתקנה, וזיתים כבושים שלא יהיו ראויים לאכילה. יש אומדנים שמדברים על הצורך בגשם בסדר גודל של 50 מ"מ כדי לקבל יבול מעולה.
הפסוק מזכיר גם את המלקוש – גשם שיורד בניסן, קצת לפני הקציר, גשם שממלא ומקשה את התבואה. כלומר, בלעדיו אין גרעיני התבואה מתמלאים. וכפי ששמענו בעיתונות השנה, מפי החקלאים, ללא המלקוש גדלה תבואה שראויה לבעלי חיים, אך אינה מניבה גרעיני תבואה ראויים לצורכי בני אדם.
ג. החקלאות בארץ ישראל מבוססת על דגנים, כרמי גפנים ועצי זית. הצמחים האלה קשורים לחיי התרבות של עם ישראל, לדוגמא: "'ושמחת בחגך' במה משמחם – ביין" (פסחים ק"ט:א). יעקב בברכתו לבניו אומר על אָשֵׁר: "מֵאָשֵׁר, שְׁמֵנָה לַחְמוֹ" (בראשית מ"ט:20) תיאור של עצי הזית הגדלים בתחום נחלת שבט אשר ועוד.
נזכיר גם את הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל: "ארץ חיטה ושעורה, גפן תאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח:8). אחת התכונות המיוחדות של דגנים וצמחים אלו היא היכולת לגדול כגידולי-בעל התלויים בגשמים בלבד, לעומת עצי פרי רבים שאינם יכולים להתקיים בלי השקייה נוספת. צמחים אלו גדלים בארץ ישראל ומתקיימים בה אלפי שנים על בסיס הגשם היורד בתקופת החורף כאן בארץ ישראל.
המציאות החקלאית והאקולוגית של ארץ ישראל ניכרת בתרבות ישראל, בלוח השנה העברי שעל פיו עם ישראל חוגג את הרוחני והגשמי יחדיו: פסח, חג החרות וחג האביב – קציר העומר; שבועות, חג מתן תורה ומועד הבאת הביכורים וקציר חיטים; סוכות, בו מציינים את חסדי ה' וההגנה שנתן לנו במדבר ואת חג האסיף של ארץ ישראל.
בדורנו זכינו להוסיף את חג העצמאות, בו מציינים את השילוב של הגשמי והרוחני, את תחיית רוח האומה המתבטאת בפריחה של הישיבות והמדרשות ובענין הגובר בלימודי תורה בקרב כלל הציבור בארץ, וכן את בניין הארץ הגשמי שזכינו לראות בעינינו. אנו חוגגים ביום זה את שיבתה של ממשל בארץ ישראל לידי ידיים יהודיות. זהו יום שמציין את הניסים הנסתרים והגלויים הקשורים לקיבוץ גלויות ויישוב הארץ בזמן הזה. ביום זה מודים אנו לריבונו של עולם שהשיב את העם היהודי למרחב הביולוגי והתרבותי שלו – לארץ ישראל, בה עם ישראל כולו יכול ללמוד את תורת ישראל, במלואה, לפרוח ולעלות מעלה מעלה, ולמלא את ייעודו.