אור החנוכה – (הרב יוני רוזנצוויג)

(הרב יוני רוזנצוויג)
(קרדיט תמונה : מעלה היצירה)

חג החנוכה הינו חג מיוחד. זהו חג המשלב בתוכו סתירות רבות. כמעט כל פרט ופרט המצוי בחג זה הינו נתון לדיון. מדוע חוגגים את החג בכ"ה בכסלו? פרט זה אינו ברור. מדוע מדליקים שמונה נרות ולא שבעה נרות? אפילו פרט זה אינו ברור. מהו עיקר הנס שבחג – המלחמה או פך השמן? אם החובה הינה להדליק בחוץ, מדוע אפשר לצאת ידי חובה גם על ידי הדלקה בפנים? האם מצות נר חנוכה הינה חובת הבית או חובת הגוף? מדוע וכיצד התחיל המנהג להדליק אף בבית הכנסת? כל השאלות הללו נוגעות לעצם מהותה של המצווה, בעוד בחג דרבנן השני שבידינו – פורים – נראה כי השאלות הסובבות את עיקר המצווה כולן ברורות ביותר. זמן החגיגה, קיום המצווה, עיקר הנס – כל אלו פחות או יותר ברורים, ולא נשאלו שאלות גדולות בעניינן.

מה נשתנה חג החנוכה שיש בו כזו גמישות? מדוע בחג זה, יותר מבשאר חגים, מדגישה ההלכה את השיטות השונות שישנן בהדלקת הנר, וקובעת דרכים שונות להדלקה? ונשאל גם שאלה יותר בסיסית: מדוע בחג זה נתגלה הנס על ידי האור? אומנם, בהדי כבשי דרחמנא למה לן, אבל מכל מקום ננסה לענות על השאלה: מדוע הביא הקב"ה את ביטויו של הנס על ידי האור דווקא?

התשובה לשאלות אלו מתחילה בבירור המושג 'פרסומי ניסא'. ההלכה מצווה אותנו בחנוכה לפרסם את הנס. אין מחובתנו אך ורק לעשות מצווה בתוך הבית, חובת הגוף בלבד, אלא כפי שאומר הפני יהושע, יש כאן גם כן מעין חובת הבית. ההלכות שהן חובת הגוף נתגלגלו בלבוש של חובת הבית, ועל כן נוצר חיוב של פרסומי ניסא.

יש כאן נגיעה בין הפנים לחוץ. מצד אחד, חובת ההדלקה הינה חובת פנים – חובת הגוף, אך מצד שני חובת ההדלקה הינה חובת חוץ – חובת הבית. חובת הפנים צריכה להתגלגל בלבוש של חובת חוץ. כלפי מי מכוונת חובת החוץ הזו? כבר דייק הרב סולובייצ'יק שמכך שהדלקת נרות כשרה "עד דכליא ריגלא דתרמודאי", ורש"י מפרש שתרמודאי הרי הם שם אומה, מכאן שפרסומי ניסא שייך לא רק בישראל אלא אף באומות העולם. חובתנו בחנוכה הינה לפרסם את הנס לכל העולם כולו, ולא רק לעם ישראל. וגם כאן יש לשאול: מדוע ולמה? מדוע חובתנו בחנוכה קשורה לא רק בפרסום הנס לעם ישראל אלא בפרסום לכל הגויים?

והתשובה לכל אלו קשורה במושג האור. לאור יש תכונה מעניינת, שאף שאדם עושה אותו במקום אחד, הרי הוא קיים אף במקום אחר. תכונתו של האור הינה שהוא מתפשט, שיש ביכולתו להגיע למקומות רבים ברגע אחד. תכונתו של האור הינה שדווקא הוא מצליח לקשר בצורה הטובה ביותר בין שני אנשים אף בתנאים הכי קשים. האור יכול להיות קטן, אך השפעתו מרובה. האור פורץ את החושך הכי עמוק, ומבהיר את המצב לכל העומדים על ידו. לסיכום: האור הינו דבר המתפשט במהירות, אשר משפיע למרחקים, ומצליח לקשר בין מקומות רחוקים. לדוגמה, כאשר רצו להעביר מסר לעניין קידוש החודש היו משיאים משואות, כיוון שידעו שהאור הנוצר על ידי האש הינה הדרך המהירה ביותר להעביר מסרים. כמו כן, המגדלור היה הדרך המועדפת בימים עברו לתקשר עם ספינות שבים כדי להודיעם על מקום היבשה.

האור הינו מתקשר טוב. ואכן, נראה לי ברור שחנוכה הינו חג של דיאלוג. חג החנוכה – מהותו הינה עריכת דיאלוג מתמשך בין המדליק לבין הרואה. הבה נזכור שלא רק המדליק מברך על נר חנוכה, אלא אף הרואה, שכן יש קיום מצווה אף בראיית הנר. הדלקת הנר הינה דרך של יצירת דיאלוג, של העברת מסר, של יצירת קשר בין שני אנשים. כשחז"ל תיקנו חג זה, ידעו הם כי מעבר לכל ספק צריך שהחג הזה יהווה חג של דיאלוג עם העולם החיצוני. בפורים יש לנו חובה לפעול למען העניים והאביונים – לא לדבר איתם. בפסח יש לנו חובה להגיד את הסיפור לבנינו – אך לא לעולם החיצוני. בשבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות גם כן – העבודה היא פנימית. לא כן הדבר בענייננו. כאן החובה הינה אומנם חובת הגוף, אך ביטויה החיצוני הינו חובת הבית. הפנים והחוץ צריכים להיפגש. הפנים מחויב להקרין על החוץ, ליגוע בו, להשפיע עליו. חובת הגוף של האדם חייבת להתגלגל בחובת הבית, חובת הפנים בחובת החוץ.

מדוע דווקא חג זה? משום שחג זה הינו החג היחיד הידוע לנו שבו יהודים נלחמו ביהודים אחרים. הלזה חג ייקרא? ואף על פי כן. אך יום זה אינו יכול להיקראות חג אם אין בו מגמת איחוד של הפלגים השונים. חג זה אינו יכול להיות חג אם אין אנו מדגישים בו את חשיבות האיחוד של עם ישראל. ומעבר לכל – חג זה איננו חג אם איננו קשובים לרחשי לב העם. רבים הם האחרונים שהסבירו את חג החנוכה במגמה של דחיית המערביות ודחיית תרבות חיצונית, אך לדעתי חנוכה משדר בדיוק את ההיפך. חג זה הינו חג של העם כולו, ובעם היו גם אלו שרצו לנהל דיאלוג עם עולם חיצוני, עולם תרבותי אחר. חג החנוכה בא לענות על צורך זה, בא לתת תשובה לדרך הנכונה שבה מנהלים את הדיאלוג. חג החנוכה הינו צוהר לדיאלוג נכון עם העולם החיצוני.