איך מתמודדים עם ההתיוונות? – (הרב ד"ר גבריאל חזות)

חנוכה | חברה וקהילה

שיתוף המאמר -

(הרב ד"ר גבריאל חזות)

במפגש עם תלמידי ישיבת פתח – תקוה, טען יאיר לפיד בהחלטיות: " אנחנו מתיוונים". בכך הציף שר האוצר לשעבר את השאלה עתיקת היומין אך הרלוונטית עד היום, מיהו או מהו מתייוון? לשאלה זו יש להוסיף את 'אחותה': האם ההתייוונות כתנועה תרבותית הצליחה? האם הורה, כמו שאחד מרבני ארץ ישראל טוען, השולח את ילדיו לחוג ג'ודו הוא מתייוון? ובכלל, כמה יהודים משחקים בקבוצה 'החשמונאית' הקרויה מכבי תל-אביב?

אם לשפוט על פי מספר השמות של בעלי תפקידים חשובים בעם ישראל, כולל תנאים, נראה כי ה'התייוונות' נהיתה ל'עובדה'. כך אנו מוצאים שמות כמו: מלאוס, אלכסנדר, אגריפס, הורקנוס, אריסטובולוס, יוספוס, חוניו, יאסון, תיאודורוס ועוד. חוקרים סבורים כי למעלה מאלפיים מילים יווניות חדרו ללשון של ספרות חז"ל. מאות מהן חדרו גם לשפתנו המתחדשת. אפילו מלים עכשוויות כמו סופגניה, ספוג וספונג'ה, הן מלים יווניות.

תרבות המערב כפי שאנו מכירים אותה כיום הינה ביסודה התרבות היוונית אותה מייחסים חז"ל ליפת בנו של נח. תרבות זו נמצאת ביסודם של התחומים הכל כך מוכרים לנו כמו: ספורט, מדע, ופוליטיקה. האם בהקשר זה, ניתן לעמוד על דעת חז"ל בנדון? כתשובה, לנגד עינינו מיד יקפוץ המדרש המפורסם ממדרש בראשית רבה: " וחושך, זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל….". לכאורה, תשובה חד משמעית. אולם, בבואנו לבחון את המקור המרכזי הדן בנושא זה, אנו נחשפים להתייחסות מורכבת הרבה יותר מכפי שנדמה.

הפסוק הנדרש, אליו מתייחסים כל הדרשנים הינו: " יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם". הפסוק, ברכת נח לבניו, יוצר אינטראקציה לא ברורה בין שני חלקיו. יפיותו ( יופי או הרחבה, יון בהיפוך אותיות, נוי) של יפת קשור בדרך כל שהיא לאוהלי שם, ואין אוהל אלא בית מדרש, כמו שמצאנו במכילתא דרבי ישמעאל (יתרו – מסכתא דעמלק, פרשה א): " ויבאו האהלה, זה בית המדרש". באופן מפתיע, דורש רשב"ג פסוק זה כדי להתיר כתיבת ספר תורה ביוונית. מפתיע, בהשוואה ליחס השלילי לתרגום התורה באלכסנדריה, תרגום השבעים. בסדרה של מקורות אנו מוצאים:

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ט עמוד ב

"רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל – אמר קרא יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם – דבריו של יפת יהיו באהלי שם."

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת נח פרק ט

"[כז] יפת אלהים ליפת. יפת לו ארצו: ד"א יפיותו של יפת, והוא לשון יוני, והוא ישכון באהלי שספר תורה מותרת לכתבה יוונית:"

סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר פורים

"רב ושמואל דאמרי תרוייהו לעז יונית לכל כשר, כרשב"ג. דתנן רשב"ג אומר אף בספרים לא הותרו שיכתבו אלא יונית. וא"ר יוחנן מ"ט דרשב"ג, דכתיב יפת אלהים ליפת גו', יפיותו של יפת. ומאי ניהו, ספרים שנכתבו בלשון יונית יהיו באהלי שם, וכן הלכה."

בעקבות דברי חז"ל, אחרונים הציעו פירושים מעניינים המקהים מעט את השלילה המוחלטת של התהליך שהתחיל מן ההתייוונות. כך לדוגמה מבאר ה'שפת אמת' את דברי מהר"ל על חנוכה:

שפת אמת בראשית לחנוכה:

"מהר"ל ז"ל כתב איך רצו להשכיח התורה מבני ישראל. מצד שיש להם קצת אחיזה במה שהתורה נכתבת בלשון יונית, יפת אלקים ליפת וכו', ע"ש. היינו שיש נקודה במלכות יון אשר צריכה להתקרב אל הקדושה. והלשון כמו לבוש שהתורה מתלבשת בלשון זה. ובנ"י כאשר גברו היונים המשיכו זה הלבוש להתורה. והיונים רצו לעשות הטפל עיקר שיתדבקו בני ישראל ח"ו בלבוש הזה ולהשכיחם הפנימיות והקב"ה הצילנו מהם. ואפשר על שם זה נקרא חנוכה מלשון כינוי כמו כל שם וחניכה דאית לי'. פי' שחידשו ע"י התגברות היונים כינוי והתלבשות שיהי' התורה מתפרשת בלשון יון כנ"ל"

היונים מקבלים את התורה כחוכמה מעולה שמקומה בתוך ארון הספרים היווני. התרגום ליוונית נועד על פי זה לתת להם אחיזה מסוימת בקדושה, אולם דרך החיצוניות של השפה בלבד ותו-לא. תלמי מן הסתם, שמח בליבו על האפשרות להגדיל את ספרייתו המפורסמת בעוד ספר חכמה. התייחסות אחרת מעניינת אף היא נכתבה על ידי רש"ר הירש:

רש"ר הירש בראשית פרק ט

"יפת אלהים ליפת": הלבבות ייפתחו ליפיו של יפת. תחילה ישלים יפת את שליחותו – בהקניית תרבות לעמים; ורק אחר כך ישלים שם את שליחותו, ותוגשם תכלית האנושות: "וישכון באהלי שם": משֵם ילמד האדם לעשות את ביתו מעון לשכינה; ממנו ילמד לתקן את חייו, והשכינה תשוב לשכון עם האדם.

שני חלקי הפסוק על פי רש"ר הירש הם תיאור של שני שלבים בדברי ימי העולם. שלב א' באחריות יפת, הוא השלב של הקניית התרבות הכללית לעמים. ברם, שליחותו של יפת תושלם על ידי שם ורק על ידו. או אז תוגשם תכלית האנושות. ליהודי באשר הוא, צד אוניברסאלי, וצד פרטיקולארי. הרב הירש אינו שולל את הצד האוניברסאלי המיוחס ליפת. שני השלבים נגזרים באופן הכרחי לפירושו. שונה בתכלית הינה גישתו של הרב קוק :

אורות, אורות ארץ ישראל, פרק ג

יצירה עצמית ישראלית, במחשבה ובתקף החיים והמפעל, אי אפשר לישראל אלא בארץ ישראל.

לעומת זה, כל הנעשה מישראל בארץ – ישראל מתבטלת הצורה הכללית שבו לגבי הצורה העצמית המיוחדה של ישראל, וזהו אושר גדול לישראל ולעולם.

הצד האוניברסאלי שביצירה היהודית בארץ ישראל אמור להתבטל. בכך אומר הרב יבא אושר גדול לישראל ולעולם. הנה כי כן, על אף זכויותיו המרובות של יפת, אנו אמורים לעבד ולזכך את התרבות היוונית באופן שהיא תישא מעתה צורה יהודית. בכך תהיה ברכה לנו ולעולם, ואידך זיל גמור.

(הרב ד"ר גבריאל חזות)

לקריאה נוספת -

במעלה הר נבו: ישוב הדעת בסוף החיים

13.03.2023

האם מותר להרחיב את עזרת הנשים בכותל המערבי?

27.03.2022

עישון בחברה הדתית

01.02.2022

חזרה לכל המאמרים בנושא חנוכה | חברה וקהילה

שיתוף המאמר -