משיבת נפש – מקבץ תשובות הלכתיות לחג הפסח

הרבנית ג'ני רוזנפלד – מכירת פרורי לחם
השאלה:
מה עושים עם פרורי לחם לקראת הפסח? האם אפשר למכור אותם לגוי? והאם מותר להשתמש אחרי הפסח, בפרורי לחם שנאפו לפני הפסח? או שצריך לזרוק אותם.

התשובה:

תודה על שאלתך.
שאלת על פרורי לחם. בדרך כלל פירורי לחם הם לא מוצר יקר. אבל אם יש לך פירורי לחם יקרים במיוחד/ או כמות גדולה, זה שיקול רציני ואתייחס לכך בהמשך. אולם אם מה שמפריע לך הוא לא ההפסד הכספי אלא זריקת אוכל לפח ו"בל תשחית", המצב אחר מאחר וביעור החמץ לקראת פסח אינו בעיתי במובן זה ואין בו השחתה.

אפרט: התורה אומרת לנו במפורש "שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י כָּל־אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ: (שמות יב: יט). ועוד בהמשך, "מַצּוֹת֙ יֵֽאָכֵ֔ל אֵ֖ת שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֜ חָמֵ֗ץ וְלֹֽא־יֵרָאֶ֥ה לְךָ֛ שְׂאֹ֖ר בְּכָל־גְּבֻלֶֽךָ" (שמות יג:ז). מכאן למדו חז"ל שמעבר למצוות אכילת מצה בפסח ואיסור אכילת חמץ בפסח, ישנו איסור של "בל יראה ובל יימצא", כלומר איסור שיישאר שום חמץ בבעלותי אפילו אם אינני אוכלת אותו. הדרך לקיים מצוות אלו שחמץ לא יהיה בבעלותי הוא בראש ובראשונה על ידי "ביעור חמץ" שהינו מצווה מן התורה. לכן, למרות שבשאר השנה אנחנו לא אוהבים לזרוק אוכל לפח, ביעור חמץ הינו מצווה מדאורייתא, ולכן מעשה זה שבאופן רגיל הוא פסול כאן הוא מצווה.
לאור נתונים אלו אענה של שאלותיך, שאלת שתי שאלות– הראשונה על מכירת חמץ לפני פסח והשניה לגבי דין חמץ שעבר עליו הפסח – ואשיב לכל אחת בנפרד.

מכירת חמץ קיימת כבר מזמן חז"ל (עי´ משנה פסחים ב:א ותוספתא פסחים ב:ו-ז) כדי למנוע הפסד של חמץ שנשאר ליהודי לפני פסח.
דיני מכירת חמץ עברו כמה וכמה גלגולים מהמשנה ועד היום. היו פוסקים לאורך הדורות שהתנגדו להרחבות של מכירת החמץ, מתוך הכרה שבכך יש החלשה של עקרונות ביעור החמץ – ובמיוחד במכירה כיום כאשר החמץ נשאר ממש בבית של היהודי בפסח. יש גם פוסקים שמחמת הבעייתיות הזאת צמצמו את המקרים בהם ניתן למכור חמץ. לדוגמא, התירו רק לבית עסק למכור את החמץ בגלל ה"הפסד מרובה" שיגרם, אבל חמץ גמור של אדם פרטי – נהגו שלא למכרו (למשל בשו"ת שבט הלוי חלק ט סימן קכ). לבן אדם הפרטי נהגו לא למכור "חמץ גמור" כמו לחם, פסטה, ופירורי לחם, אלא רק תערובת חמץ (למשל בשו"ת ויען יוסף אורח חיים סוף סימן רכד).

לכן עדיף שאדם פרטי שאין לו הפסד לא ימכור פרורי לחם לגוי, אלא ישתמש בהם לפני פסח או יבער אותם, בשריפת חמץ שהיא כאמור מצווה חשובה. אם זאת, אם מוכרים פרורי לחם לגוי לפני פסח, המכירה מועילה, וניתן להשתמש בפרורי לחם הללו שוב אחרי פסח (כך מסקנת הרב ווזנר בשו"ת שבט הלוי חלק ט סימן קכ).

חשוב להדגיש שבכל מכירת חמץ יש לעשותה בצורה הטובה ביותר. הנה כמה דברים שצריך לשים לב אליהן:
1. יש למכור את החמץ באופן מסודר על ידי המוסמכים לכך באזור מגורייך או באינטרנט.
2. אין לחכות לרגע האחרון – החמץ אינו יכול להיות בבעלותך בזמן שאסורה אכילת חמץ בערב פסח. מוטב לטפל בנושא מוקדם ככל האפשר.
3. בזמן המכירה חשוב לציין איזה סוגי חמץ את מוכרת, את הכמויות ואת הערך שלהן. יש לפרט היכן בדיוק החמץ נמצא בביתך.

בנוגע לשאלה השנייה, מה לעשות אחרי פסח פרורי לחם שנמכרו לגוי לפני הפסח, במסגרת ביתית פרטית או במסגרת מסחרי שמוכרת את כל החמץ שלו לגוי – מותר להשתמש בהם אחרי הפסח. חשוב מאוד לבדוק בכל סופר או מכולת שיש להם "אישור מכירת חמץ" לשנה הנוכחית מטעם הרבנות המקומית.

אם פרורי לחם לא נמכרו לגוי לפני הפסח – לדוגמא, אם אחרי הפסח את מוצאת שקית של פרורי לחם במקום שפשוט לא בדקת לפני פסח, אז יש לפרורים דין "חמץ שעבר עליו הפסח" וצריך לזרוק אותם (כפי שנקבע בשו"ע או"ח תמח:ג). כמו כן אין לקנות חמץ גמור ממכולת שאין לה אישור מכירה.

לסיכום: בפירורי לחם יש לקיים את מצוות ביעור חמץ. אם נחשב הדבר להפסד משמעותי לבעליו ניתן למכרו. אם פרורי לחם נמכרו לגוי יש לוודא שהמכירה נעשתה כראוי.

מקורות להרחבה:
משנה פסחים ב:א
כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות ומוכרו לנכרי ומותר בהנאתו…
תוספתא מסכת פסחים (ליברמן) פרק ב
הלכה יב
ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה
הלכה יג
רשיי ישראל שיאמר לנכרי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר הפסח
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תמח, סעיף ג
חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח, אסור בהנאה אפילו הניחו שוגג או אנוס. ואם מכרו או נתנו לאינו יהודי שמחוץ לבית קודם הפסח, אף על פי שהישראל מכרו לאינו יהודי ויודע בו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתננו לו, מותר ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי, או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט; אבלמתנה על מנת להחזיר לא מהני.
שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן קכ
ב. בענין מכירת חמץ ממש בעין אשר החמירו כמה גדולי ישראל, והטעמים ידועים, מכ"מ שאל האיך לנהוג כאשר באים אנשים שנשארו להם דברים יקרי ערך כקופסאות בשר וכה"ג שיש תערובת חמץ, דאם יאבדם איכא חשש מלאו דבל תשחית.
הנה אם הי´ נהוג זה מעיקר הדין אין כאן לאו דבל תשחית דהותר מכללו במקום תועלת או הלכה, וקרוב דגם אם נהוג זה שלא למכור חמץ ודאי אינו מעיקר ההלכה מכ"מ כלפי מי שמחמיר בזה אין חשש בל תשחית, מכ"מ בעיקר המנהג גם אנחנו מחמירים על עצמינו שלא למכור חמץ גמור, אבל ידוע שבשטר מכירה של מרן הח"ס שעשה לרבים (לא באופן פרטי) הי´ כתוב גם מכירת לחם, מכ"מ אינו לגמרי כדידן דאז היו מוכרים כל אחד בפני עצמו לגוי שלו, לא כהיום שיש מכירה כללית של רבים שבודאי החשש של ערך המכירה גדול יותר, מכ"מ העיקר שיהי´ נמכר כהלכה ע"פ המבואר בפוסקים, ואז מי שמוכר גם חמץ גמור, אין בידינו למחות בו.
ילקוט יוסף הלכות פסח, סימן תמח, חמץ שעבר עליו הפסח (באתר: http://www.yalkut.info/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F-%D7%AA%D7%9E%D7%97-%D7%97%D7%9E%D7%A5-%D7%A9%D7%A2%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%97/ )
ילקוט יוסף, הלכות פסח תמח, ג (באתר: http://www.yalkut.info/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F-%D7%AA%D7%9E%D7%97-%D7%A1%D7%A2%D7%99%D7%A3-%D7%92-%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%97%D7%9E%D7%A5/ )

הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי – הכשרת כלים לפסח
השאלה:
שלום רב!
כמה שאלות בנוגע להכשרת כלים לפסח:
1. יש ברשותנו כלי בישול, שהוא מעין הכלאה בין מחבת וסיר. עיקר השימוש בו הוא לבישול תפו"א בשמן. האם וכיצד ניתן להכשירו לפסח?
2. לכלי זה קיים מכסה מזכוכית. אנו נוהגים ע"פ מנהג אשכנז. האם ניתן להכשיר את המכסה לשימוש בפסח?
3. סיר אלומיניום שעיקר השימוש בו הוא לבישול אטריות במים – האם וכיצד ניתן להכשיר לפסח?

תודה רבה!

התשובה:

שלום וברכה
ההכשרה לפסח נעשית על פי הכלל ש"כבולעו כך פולטו", על כן כלי בישול שבולע באמצעות נוזלים נזקק להגעלה ואילו כלי שבולע את טעם המאכלים ללא תיווך של נוזלים צריך ליבון קל.
1. כלי בישול כמו שמתואר בשאלתך, שבו מבשלים תפו"א בשמן הוא כלי שיש לגביו מחלוקת. שכן, קורה לפעמים שהשמן נגמר ואז ה"סיר-מחבת" הזה בולע את טעם המאכל בלי תיווך של נוזלים. לכן, יש מחלוקת ראשונים אם ניתן להכשירו בהגעלה או רק בליבון.
על כן, לכתחילה יש להכשיר את הכלי הזה בליבון קל. כלומר, לחמם את הכלי באש עד שחתיכת נייר המונחת בתוכו תיחרך מחום הכלי (עם תחילת ההיחרכות- הכלי הוכשר).
בדיעבד אפשר להסתפק בהגעלה (ראו: ביאור הלכה אורח חיים סימן תנא, יא. דעת השולחן ערוך שמחבת זקוק להגעלה בלבד כיוון שהוא בולע דבר שמותר באכילה כל השנה ולא טעם טרף, ולכן, אפשר לצרף את דעת השולחן ערוך להקל).
2. לגבי מכסה זכוכית- האשכנזים נוהגים שלא להגעיל כלי זכוכית כדעת הרמ"א. בשעת הדחק אפשר להקל ולהגעיל שלוש פעמים (ציץ אליעזר ט, כו).
3. סיר האלומיניום זקוק להגעלה.
כל סוג של הכשרה מתבצע רק לאחר 24 שעות שהכלי לא היה בשימוש!
דרך ההגעלה של סירים: לאחר שמנקים היטב את הסיר (כולל בחריצים) וכדאי לפרק את הידיות אם הן מוברגות ולנקות תחתיהן. לאחר מכן מרתיחים מים בסיר גדול שעומד על האש. סיר כזה שניתן יהיה להכניס לתוכו את כל הכלי שעובר הגעלה. כשמכניסים לתוך הסיר המבעבע את הסיר שאותו רוצים להכשיר צריך לדאוג שהמים עדיין רותחים ומבעבעים. לפעמים הכנסת הסיר פנימה מקררת את המים וכדאי להמתין עד שהמים ירתחו שוב. אפשר להגעיל את הסיר בחלקים אם הסיר אינו נכנס כולו לתוך הסיר בו מכשירים.
אם אינך מוצא כלי גדול מספיק כדי להגעיל בתוכו את הסיר ניתן למלא במים את הסיר אותו רוצים להכשיר ולהרתיח. כשהמים רותחים- הכניסו לתוכו כלי קטן שבו מים רותחים שיגרום לגלישת המים מן הסיר על צידיו.
יש להגעיל גם את הידיות.
ניתן גם להגעיל במוקדי הגעלה באזור מגוריך.

הרבנית יעל שמעוני – הכשרת מולטיקייק לפסח
השאלה:
שלום,
מולטי קייק הוא מעיין טוסטר לחיצה כאשר הפלטות שבאות במגע עם האוכל נשלפות וניתנות להחלפה קלה עם פלטות אחרות (עבור צורות אחרות לאוכל). במהלך השימוש ניתן להכניס בצק והוא יאפה.
יתכן שבמהלך השימוש נזל מעט בצק מאחורי הפלטה אל גוף החימום. מה שנזל לא בא במגע עם האוכל.
האם ניתן להכשיר לפסח על ידי ניקוי יסודי ושימוש בפלטות חדשות?
תודה

התשובה:

שלום רב,
לאחר עיון ובדיקה של המכשיר, מסקנתי שלא ניתן להכשירו לפסח גם לא בשימוש עם פלטות חדשות.
אפרט:
התבוננתי במכשיר בפעולה, וראיתי שיש חלק מהמכשיר שמתחמם ואינו ניתן להחלפה, חלק זה הוא חלק המתכת הממוקם בחלקו האחורי של המכשיר, סמוך לציר. החלק המדובר סמוך מאוד לפלטות ובקלות רבה יכולה להישפך עליו בלילה.
לכן מאחר שיש חלק שבלע חמץ במהלך השנה והוא לא ניתן להחלפה או לכיסוי מוחלטים, וחלק זה בא כמעט בהכרח במגע עם הבלילה, יש צורך ללבן את אותו איזור לפחות בליבון קל. (שו"ע אורח חיים תנ"א, ד, ורמ"א שם לגבי ליבון קל).
בבדיקה שערכנו ראינו שהמכשיר לא מגיע בכוחות עצמו לחום הנדרש לליבון קל, (נייר דק שהונח בתוך המכשיר לא נחרך גם לאחר זמן רב) וליבון חיצוני יהרוס אותו.
לכן לא ניתן להכשירו לפסח.

הרחבה:
המתכת שמתחממת ובאה במגע עם הפלטה בלועה מחמץ. ואם תשפך עליה בלילה בפסח בשל הלחות החמץ הבלוע בתוכה יבלע בבלילה. אולם אם לא הייתה רטיבות בין החלקים ניתן היה להקל. הניסוח המקובל לעקרון זה: "אין דופן בולעת מחברתה בלא רוטב". לדוגמה, כלי בשרי חם שנוגע בחלבי חם אם הם יבשים לא משפיעים אחד על השני.
הדברים מובאים בשו"ע והגהת הרמ"א ביורה דעה סימן צב סעיף ח:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צב
מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה, ואוסרתה.
הגה (רמ"א): אם היה חלב במחבת, בעינן ס´ בתבשיל שבקדירה נגד החלב שבמחבת. וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה , וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה. אבל אם אין היד סולדת בזיעה, הכל שרי. ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב, ולא חיישינן לזיעה שעולה. וכן אם המחבת מכוסה, הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה, כל שכן בזיעה. (מרדכי פרק כ"ה) מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה (הגהות ש"ד).

עוד על ליבון קל ניתן לראות בספר פניני הלכה של הרב אליעזר מלמד בקישור המצורף:
http://ph.yhb.org.il/04-10-05/

הרבנית שורלה רוזן – מצנם בפסח
השאלה:
שלום וברכה,
לא הצלחתי להבין מה התשובה משאלות שנשאלו כבר..
לגבי מצנם ש"מקפיץ" פרוסות לחם.. מה עושים איתו בפסח?
כמובן שלא אשתמש בו בפסח, אבל הוא מכיל חמץ..
הרי לא משנה מה אעשה תמיד יישארו בו פירורים…

תודה רבה!
ענבל.

התשובה:

שלום ענבל,
שני האיסורים של חמץ בפסח – האיסור שלא ימצא חמץ ברשותנו והאיסור שלא יראה חמץ ברשותנו נלמדים מהפסוקים בשמות יב, יט: "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם" ובשמות יג, ז: "מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ".
חכמים קבעו שהשיעור (כמות, נפח) של החמץ שבגינו עוברים על שני האיסורים הוא כזית.
במצנם מצטברים פירורים לרוב ולעיתים אף חתיכות קטנות של לחם. השאלה אם כן, האם יש בכל הפירורים ובחתיכות הקטנות גם יחד כזית חמץ? האם הפירורים והחתיכות הם בכלל במצב אכיל ולא שרופים ומפוחמים עד כדי שנאמר שנפסלו מאכילת אדם?
לגבי הפירורים, גמרא מפורשת (פסחים דף ו:) שפירורים אינם נחשבים ע"י בני אדם (´לא חשיבי´, בלשון הגמרא) – לא נוהגים לקבץ יחד פירורי מזון ולאכול אותם. מה גם שהפירורים הם במצב שרוף ולא אכיל במיוחד ולכן לא חושבים עליהם בזמן ביטול חמץ (יש לבטל במחשבה חמץ כלשהוא שאולי נשאר בבית ולא נמצא לפני זמן ביעור חמץ). לכן אין צורך לנסות ולהוציא אותם מהמצנם וגם אין צורך לחשוב עליהם בשעת ביטול חמץ משום שהם בטלים מאליהם.
לעומת זאת, חתיכות קטנות של לחם שלעיתים נתקעות בין גופי החימום של המצנם ולא ממש נתפחמו, אף אם נפחן פחות מכזית, נחשבות יותר כאוכל ממשי ויש מי שלעיתים מקבץ אותן יחד ואוכל. הרב משה פינשטיין (אגרות משה ח"א קמ"ה) מבחין בינן לבין פירורים זעירים שבטלים מעצמם, ומסתפק האם חתיכות אלו נחשבות ומצטרפות יחד לכזית חמץ.
כדי לצאת ידי הספק, יש לנער את המצנם מחתיכות שתקועות בו ולהפעיל אותו מס´ פעמים כדי לשרוף חתיכות אחרות שאולי ישנן ולא השתחררו בניעור. כך בעצם גורמים לחתיכות שלא יהיו ראויות למאכל ולא מצריכות ביטול. אין צורך להחדיר לגוף המצנם מכשירים שעלולים לפגוע בגופי החימום.
אם עדיין חוששים לחתיכות שאינן שרופות דיין, יש לבטל אותן במחשבה בשעת ביטול חמץ.

מקורות נוספים לעיון והרחבה:
כמה הוא שיעור כזית?
רובם המכריע של שיעורי התורה הם שיעורי נפח ולא שיעורי משקל .
בתשובות הגאונים (הרכבי סי´ רסח) כתוב שחכמים לא נתנו משקל מדויק לשיעורים שמן התורה: "ואם תאמר במשקל? לא פירשו רבותינו משקל ולא דיקדק הקדוש ברוך הוא עמנו במשקל".
וכן הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה (ה´, יב) כותב "…כגוף הביצה הבינונית, לא כמשקלה".
הלכה למעשה נהוג לפסוק כשיטת הגאון רבי אברהם חיים נאה שנפח של כזית עומד על 27 סמ"ק (בערך כנפח קופסת גפרורים קטנה).
בעניין הפירורים
משנה פסחים מה.
תוספות ו:
יראים, סי´ שא, שב
המהרי"ל (הלכות עסק המצות) והמגן אברהם (אורח חיים סי´ ת"ס ס"ק ב´) מבדילים בין פירורי עיסה של בצק העלולים להדבק יחד לכדי כזית חמץ ובין פירורי לחם אפוי שעבור בני אדם הם הפקר ואינם נחשבים אוכל של ממש. יוצא מדבריהם שהפירורים הנמצאים במצנם הם בטלים ולא נחשבים אוכל עבורנו, גם לעניין חשש חמץ בפסח.

דעה חולקת לגבי פירורים: חזון איש, הלכות פסח, קטז: יד, יח
יביע אומר, חלק ז, או"ח סימן מ"ג

הרבנית רחל וכטפוגל – תענית בכורות
השאלה:
האם בכור שהוא איש כוחות ביטחון ובפעילות מבצעית בשטח פטור מצום בתענית?

התשובה:
התשובה התקבלה מהרבנית רחל ריינפלד וכטפוגל רכזת חט"ע ומורה לגמרא והלכה באולפנת אמי"ת נגה.

מהמשנה ברורה לומדים שלתענית בכורות מעמד דומה לזה של תענית אסתר אשר היא אינו חובה כתעניות האחרות ולכן בעת הצורך יש להקל – כגון לנשים בהריון ומניקות ולמי שלא מרגיש טוב (אפילו לא חולה ממש) (משנה ברורה סימן ת"ע, ס"ק ב; ושם, סימן תרפ"ו ברמ"א).
אם מי שלא חש בטוב פטור מן הצום, בוודאי שמי שעוסק בפעילות מבצעית ועירנותו ותפקודו באופן מיטבי קריטיים לבטחונו ובטחון המדינה פטור גם הוא מן הצום. שהרי שאפילו מצוות דאורייתא נידחות מפני פיקוח נפש ואף ספק פיקוח נפש. (שולחן ערוך אורח חיים תחילת סימן שכח).

זכינו שאנשים כמוך, יראי שמים ונאמנים להלכה, מגינים עלינו ודואגים לבטחוננו. שתזכה לחג של חירות וגאולה מכל המיצרים האישיים והלאומים,

לקריאה נוספת: משמעות תענית בכורות ומדוע נחשבת לצום קל – פניני הלכה פסח י"ג, ג´ – http://ph.yhb.org.il/04-13-03/
הסיבות להקל בתענית בכורות – שו"ת יחוה דעת חלק ג´ סימן