(רונן נויבירט)
התעוררתי לבוקר שאחר לווית הנערים גיל-עד נפתלי ואייל הי"ד, עם תחושת עצב עמוק וכאב צורב על האסון הנורא והרצח בדם קר של גיל-עד נפתלי ואייל הקדושים, אבל באופן פרדוכסלי הרגשתי גם עוצמה ורוממות רוח. החברה הישראלית עברה מהלך מיוחד בשמונה עשר הימים הקשים מרגע החטיפה ועד להבאתם של הנערים למנוחת עולמים, מהלך של סולידיות, אחוות אחים ואמונה, אותו הובילו באצילות בלתי נתפסת משפחות שאער פרנקל ויפרח. אני מניח שתחושה פרדוקסלית זו מלווה רבים מאיתנו. היטיב לתאר זאת ניתאי, המדריך של גיל-עד ונפתלי בישיבת מקור חיים בהספד שנשא בטלמון: "כמה שחיפשנו אתכם…ובסוף מצאנו את עצמנו".
הישר מלוויית הנערים במודיעין הגעתי במעבר חד לערוך חופה לזוג צעיר. לפני שבירת הכוס שיתפתי בהתרגשות עם האורחים תובנה חדשה על המנהג לברך בברכת "מזל טוב" מיד לאחר שבירת הכוס. ככל שמנסים לשבור אותנו, אנו מתחזקים ומצליחים להמשיך בבניין הבית הלאומי שלנו. השבר והבניין אחוזים הם זה בזה.
ישנו מדרש קשה על סיפור עקידת יצחק ודומני שיש בו מסר משמעותי לזמן הזה. לאחר שהמלאך אומר לאברהם: "אל תשלח ידך אל הנער" הוא מוסיף ואומר "ואל תעש לו מאומה". חז"ל למדו מזה שאברהם ביקש מהקדוש ברוך הוא לכל הפחות לפצוע או לעשות חבורה ביצחק. מדוע שאברהם ירצה לעשות דבר מעין זה לבנו?
דוקא מתוך התחושות המורכבות של ימים מלאי משמעות אלו, אני רוצה להציף שאלה או להציב אתגר בפני החברה הישראלית. זו שאלה שמנקרת במוחי ללא הרף ביממה האחרונה – איך ממשיכים את הסולידריות והאחדות? איך דואגים שמה שהתחולל כאן בחברה, לא יחזור לאחור בהשפעתם הצינית של חלק מערוצי התקשורת ומהפוליטיקאים המשחרים לטרף הרייטינג? איך לא ניתן לקיצוניים משני הצדדים, לגרור אותנו לשיח של פלגנות ושנאה? איך נוודא שהתרבות הנבובה של "האח הגדול" וחבר מרעיו לא חוזרת להשתלט על הרקע ומאביסה את מוחותינו בתוכן רדוד אשר יחליף את העומק והעוצמות ששאבנו ממשפחות שאער, פרנקל ויפרח?
ישנו מדרש קשה על סיפור עקידת יצחק ודומני שיש בו מסר משמעותי לזמן הזה. לאחר שהמלאך אומר לאברהם: "אל תשלח ידך אל הנער" הוא מוסיף ואומר "ואל תעש לו מאומה". חז"ל למדו מזה שאברהם ביקש מהקדוש ברוך הוא לכל הפחות לפצוע או לעשות חבורה ביצחק. מדוע שאברהם ירצה לעשות דבר מעין זה לבנו? למה אברהם מתעקש כל כך, לכאורה, לפגוע ביצחק? הרב אליהו דסלר בספרו מכתב מאליהו מסביר שאברהם בא עם בקשה ספציפית מאוד לריבונו של עולם. הבאת אותי בעל כרחי למקום על התרוממות נפש בעקבות העקידה. אבל מה אני עושה עם זה עכשיו? כל מעלה רוחנית אליה מגיע האדם או הציבור, עשויה לפרוח ולהתנדף, אם לא ילווה אותה מעשה משמעותי שיקבע את המדרגה הזו. אברהם אבינו ביקש לבצע אקט מעשי על מנת לקבע את המדרגה אליה הגיע דרך תעצומות הנפש שנדרשו ממנו בפרשת העקידה. לכן מיד הראה לו הקב"ה את מבוקשו: "וירא והנה איל אחר נאחז בסבך" את אותו האיל מעלה אברהם לעולה במקום בנו.
העקידה הטראגית של שלשת הנערים התמימים והאמיצים הביאה גם אותנו בעל כורחנו למקום של התרוממות נפש, סולידריות, ערבות וגאווה לאומית. דווקא בשל כך, עלינו לעשות מעשה עכשיו בטרם נחזור לשגרה, עלינו להביא למפגשים ולשיח של כל חלקי החברה, דתיים וחילוניים, חרדים ומסורתיים, עולים וותיקים, שיח סביב עומק ומשמעות, גורל וייעוד. אסור להרפות לרגע מתחושת הסולידריות. "כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ…" (שיר השירים).
מה שבטוח, אסור לנו לתת למפלצת הרייטינג לגרור אותנו מחדש לזירת הגלדיאטורים התקשורתית בה מתגוששים פלגנים מן הקצוות השונים ואנו המעודדים יושבים בכורסת הנוחות שלנו בסלון וצופים בהנאה. נברח מתוכניות הריאליטי הזולות ומאנשי תקשורת המנסים להתמקד ברע ובמפריד. אם כחברה נחרים את התכניות הללו ומאידך נצפה ונעניק רייטינג גבוה דוקא לתוכניות שיעסקו באהבת הריע, בסולידריות, בעוצמה לאומית, באמונה, בחיבור ושיח, משהו בשיח הציבורי אשר השתנה בשבועות האחרונים, יתקבע ויישאר איתנו.
" בִּלַּ֤ע המוות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים".