קצבה של פרשת במדבר אינו דינאמי, היא אינה דרמטית ואף אין בה דיאלוגים מכוננים. מוצג בה הדגם הגיאומטרי של ´המחנה´ במדבר הכולל את מחנה – שכינה, לוויה וישראל. האם דגם זה הוא לדורות? האם יש לנו מה ללמוד מן התיאור הפלסטי?
מצאנו אמנם ב'מגילת המקדש' (ידין, עמ' 198-199) כי הכת יישמה לפחות חלק מן התיאור המקראי בחיי היום יומיים. פרט לדוגמה זו, לא היו ככל הידוע לי, ניסיונות נוספים להעתיק את הדגם המתואר בפרשתנו לחיי היום יום של העם היהודי בארצו. כיצד אם כן מתכתבת פרשתנו עם הדורות הבאים?
נראה כי עניינה המרכזי של הפרשה באמצעות התיאור הגיאומטרי הפיסיקאלי של 'המחנה' הינה להנכיח את הקודש בחיינו. דור המדבר זכה לכך באופן פיזי ולא מטאפורי. כך כותבת התורה (במדבר ב, ב):
אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ:
'מנגד סביב' הוא מושג דיאלקטי, כולם חווים את חווית המרחק מן הקודש.ברם, התאמת המרחק לרמה הרוחנית של המתקרב היא עניין של חיים ומוות. כך כותב רבי שמשון רפאל הירש:
המשכן היה "מרכז נבדל", וישראל חנו "מנגד סביב" לו (להלן ב, ב): הם הקיפו אותו מרחוק, ומשם כיוונו את ליבם אל המרכז. מעגל זה המקיף מרחוק שמר על התורה כעל נתון נצחי. כי התורה מושכת אותנו לנצח, אך לעולם אין היא מתמזגת עמנו; אלא היא שולטת בנו ומוליכה אותנו במסילות המותוות על ידה.
לאחר 'הר סיני' של ספר שמות ולאחר 'אוהל מועד' של ספר ויקרא, המיקום בפרשתנו הפותחת את ספר במדבר הינו- במדבר סיני. הר סיני, הוא מקום מעלתו ועלייתו של היחיד (שמות כד, טו -וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר). באוהל מועד כותב רש"י בשם חז"ל (ויקרא א, א) : ויקרא אל משה – הקול הולך ומגיע לאזניו, וכל ישראל לא שומעין. המדבר שבו שוכן עם ישראל לשבטיו טפל להר וטפל לאוהל מועד. אולם מדבר סיני לפי התיאור בפרשתנו כולל בתוכו גם את הר סיני וגם את אוהל מועד.
הגיאומטריה של הקודש שורה במצב של 'אפס טריטוריה'. ההתכנסות והמפקד המתוארים בפרשה מציירים לנו התוועדות חד פעמית של הקב"ה עם עמו בתנאים אינטימיים ולמשך תקופה לא קצרה. זוהי התייחדות שבה כל פרט מקבל משמעות ייחודית לשעתו ולדורות . המפקד אינו נצרך במדבר לענייני כלכלה או מדינה. הסיפור של המדבר כבר אינו במימד הזמן ההיסטורי אלא מעבר לכך – "..מתוך חיבתן לפניו מונה אותן כל שעה".
האל נוכח במרכז מצד אחד, ברם, הוא מאפשר גם התעלמות ממנו מצד שני. זכות הבחירה החופשית לא ניטלה ומעל מרחפת באופן תמידי רוח הקודש. מיקומו של הפרט יוצר את המארג המיוחד. כל פרט חשוב בפני עצמו. מיקומו ביחס לקודש מגדיר את המבנה הכללי ואת מעמד היחיד בו זמנית.
כאשר יש סטיה חלילה יש שבר במבנה הגיאומטרי של הקודש – (במדבר יא, א) – וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְקֹוָק וַיִּשְׁמַע ד' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ד' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה: בקצה של המבנה הגיאומטרי חל שבר שיכול חלילה לפגוע בחוזק המבנה כולו ולכן נדרשה פעולה כירורגית מהירה.
רעיון זה, הנכחת הקודש בחיי הפרט ובחיי האומה הוא המסר המרכזי של פרשתנו. כך אמנם רואים נביאינו הקדושים את חווית המדבר וכך מסכם זאת יחזקאל הנביא:
יחזקאל פרק כ
(י) וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר:
(יא) וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם: