"מזמור לדוד ה´ רועי לא אחסר. בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני. ינחני במעגלי צדק למען שמו. גם כי אלך בגיא צלמוות – לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני". (תהילים פרק כ"ג) דוד המלך מתאר במזמור כ"ג בתהילים את ההליכה בגיא צלמוות, תיאור המתאים לזוועות שחווה עם ישראל במהלך השואה.
(הרב רונן נויבירט)
בפסוק המקדים, מתייחס דוד לדרך בה ה' מנחה אותנו בעולם, דרך של "מעגלי צדק". למה התכוון דוד המלך בביטוי זה? מדוע הדרך מתוארת כמעגלית?
לדברי רבי לוי יצחק מברדיטשוב ממעגלים אלו רומזים לסיבוכים וקשיים. ישנם מהלכים בעולם הפועלים בצורה של אור ישר, בצורה פשוטה וישרה, בצורה של מי מנוחות. דווקא המהלכים הגדולים באים בעגלות ובעיגולים. מהלכי הגאולה הגדולים ביותר, עטופים הם במהלכים מסובכים וקשים ביותר. הגלות הינה הסיבה לגאולה כשם שהרעה היא הסיבה לטובה, והשואה היא הסיבה לתקומה.
בשיא התופת והזוועה, בדרך אל קץ כל התקוות, זעקו יהודים רבים בקול רם : "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". במותם ציווי לנו קדושי השואה את האמונה בנצח ישראל, האמונה שיש כאן בעולם מהלך אלוקי מורכב ומעוגל ובסוף החושך יעלה האור – בגמר השואה תקום מדינה ישראל. זהו שורש האמונה באהבה הנצחית של בורא עולם לעמו, אשר משענתו , אך גם שבטו – המה ינחמונו.
"לית נהורא, אלא כההוא דנפיק מגו חשוכא" (מתוך הזוהר) – אין אור טוב בעולם כאור זה שבוקע מתוך החושך. ההיסטוריה של העם היהודי בנויה כתהליך ארוך ומייגע, מורכב ומפותל, מסלול של "מעגלי צדק".
לדברים נשגבים אלו, רומז דוד המלך בהמשך המזמור – "גם כי אלך בגיא צלמוות – לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני". גם השבט הוא חלק מהמשענת. המכות שאנו מקבלים הינן חלק מהשגחת הרועה עלינו. הרועה מנחה אותנו במעגלי צדק – בעיגולים, בעגלות , בסיבוכים, בגיא צלמוות. גם אם איננו מבינים מדוע, אנו מאמינים שאלו מעגלי צדק – יש כיוון לכל, יש הנחייה, יש רועה ששומר, וממילא, עשויות דווקא מכות השבט להצילנו, ולהחזירנו למקום מבטחים.
זהו למעשה גם הסבר הפסוק שזעקו קדושי השואה ברגעיהם האחרונים: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד". כל הטובות וכל הרעות, הצרות וההצלות, אינן מנותקות זו מזו – הכל "אחד". הקדוש ברוך הוא, יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, כפי שהסביר רבי לוי דיצחק מברדיטשוב, לעיתים מגיעים כל אותם המהלכים הגדולים בעיגולים. שרש האמונה היהודית הוא שהן שבט והן המשענת, מגיעים מבורא עולם ומהווים חלק מנצחיותו של עם ישראל. זה מקור הנחמה ולכן אומר דוד המלך "שבתך ומשענתך המה ינחמוני".
קריאת שמע ישראל, מרגע שנאמרה בגבורה ע"י רבי עקיבא בשעה שהוצא להורג ע"י הרומאים, הפכה לסמל של קידוש השם בכל התקופות השונות של עם ישראל. גם כאשר היה שרוי בתוך התופת, ידע רבי עקיבא לראות את כל המכלול, וידע הוא לצחוק כאשר ראה שועל היוצא מבית קדשי הקודשים (ע"פ הגמרא בסוף מסכת מכות), שכן ראה בחזונו את העתיד הגלום בדברי הנביא: " עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים" (זכריה ח').
בשיא התופת והזוועה, בדרך אל קץ כל התקוות, זעקו יהודים רבים בקול רם : "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". במותם ציווי לנו קדושי השואה את האמונה בנצח ישראל, האמונה שיש כאן בעולם מהלך אלוקי מורכב ומעוגל ובסוף החושך יעלה האור – בגמר השואה תקום מדינה ישראל. זהו שורש האמונה באהבה הנצחית של בורא עולם לעמו, אשר משענתו , אך גם שבטו – המה ינחמונו.
"גם כי אלך בגיא צלמוות – לא אירא רע כי אתה עמדי".