מערכת היחסים הראויה בין המינים היא גורם בעל חשיבות רבה בעיצוב דרכו ורוחו של עם ישראל. במציאות ימינו, נשים וגברים פועלים יחד בתחומים שונים; החברה הדתית בישראל מורכבת מקבוצות שונות, שבחלקן יש שותפות חברתית רבה בין המינים. מהי ההדרכה של התורה במצב כזה? במאמר זה מפרטים רבני ורבניות בית הלל את היתרונות שבהפרדה בין המינים, לצד היתרונות של חברה שבה נשים וגברים שותפים יחד, במסגרת ההלכה. כפי שמובא בנספח ההלכתי, פסיקת ההלכה בתחום זה הושפעה לאורך הדורות מן המציאות החברתית המשתנה, וביקשה תמיד לקחת בחשבון את מכלול השיקולים, להבין את מקומו של הציבור, ולנסות לכוון אותו אל עבר הצניעות והקדושה, בדרך המתאימה לצרכיו הרוחניים של הדור. יש להבחין בין סוגים שונים של פעילויות, ולהתחשב בגילם של האנשים שעליהם מדובר. בד בבד עם ההקפדה על הצניעות, יש לדאוג לכך שההלכה תקוים באופן שמכבד את הנשים בדרך ראויה בימינו. מתוך הפירוט של כל השיקולים הנזכרים, הוצעו קווים מנחים לחברה דתית בת ימינו, שבה יוכלו גברים ונשים לפעול בשותפות בגבולות ההלכה וברוח התורה, כאלטרנטיבה לחברה המתירנית המודרנית.
(בית המדרש הרעיוני של בית הלל)
הקדמה
בחברה המודרנית, נשים וגברים שותפים באופן מלא בכל מעגלי החיים, במרחב הפרטי ובמרחב הציבורי. זוהי דרכם של חלקים גדולים בחברה הדתית בת ימינו. מהי ההדרכה התורנית בתחום הצניעות בחברה זו, בקרב בני נוער ובקרב מבוגרים? על כך במאמר הבא.
פתיחה
אחד הנושאים החמורים ביותר שהתורה מזהירה מפניו הוא נושא העריות. חומרתו של נושא זה נובעת מן העובדה שהוא מבדל את עם ישראל מדרכם של המצרים ושל הכנענים: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו… ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני ה'" (ויקרא י"ח, ג-ה).
הדרכתה של התורה בתחום העריות וההגבלות על ההתקרבות אליהן מתבטאות בין היתר בגדרים הלכתיים בתחום היחסים החברתיים שבין נשים לגברים. גדרים אלה נועדו לעצב חברה בריאה שיש בה עידון וקדושה.
עם זאת, עיון במקורות מלמד שאין דרך אחת בלעדית שההלכה מצביעה עליה. התפתחויות חברתיות שונות חוללו שינויים במדיניות ההלכתית, וזאת על מנת להכווין את הציבור לחיי קדושה, בדרך המתאימה לרוח הדור (ראו בנספח של בית המדרש ההלכתי של בית הלל המצורף למאמר זה).
החברה המערבית ידועה במתירנות שבה היא נוהגת בתחום הזה, והדבר בא לידי ביטוי הן בצורות הלבוש, הן במערכות היחסים בין אנשים, והן במדיה. החברה הדתית בישראל נחלקת למספר זרמים, שאורחות הצניעות שלהם שונים מאוד. הזרמים נבדלים ביניהם במידת ההפרדה בין בנים לבנות בגיל הרך, בגיל הנעורים ובחיים הבוגרים, ובאיזונים שבין הפרדה לבין שותפות חברתית בקרב מבוגרים. חלק ניכר מן הציבור הדתי חי למעשה בחברה שבה נשים וגברים פועלים יחד, במשותף. במאמר זה נדון בשיקולים ובגבולות הרצויים במציאות חברתית זו, באופן שיקדם את החברה מבחינה רוחנית ותורנית.
פרק א
1. יתרונות להפרדה בין המינים
הפרדה בין המינים מחזקת ומקיימת ערכים תורניים, מוסריים ואנושיים חשובים:
א. הפחתת המתח המיני: קיימת מידה של מתח מיני מתמיד בין נשים לגברים. גם בחברה שבה מתעלמים כביכול מן המתח זה, הוא לא באמת נעלם. מערכת שבה יש הפרדה בין המינים מסייעת לשלוט במתח זה ולכוון אותו למקום שבו הוא בא לידי ביטוי בצורה ראויה יותר, במסגרת הנישואין. הכוונה זו מאפשרת לאדם להעמיק יותר מבחינה רוחנית.
ב. חיזוק מערכת הנישואין: הפרדה בין המינים מנתבת את המשיכה המינית אל תוך הזוגיות, ומחזקת את הנישואין והמשפחה, מוסדות בעלי חשיבות עליונה לקיומה של חברה אנושית בכלל ולקיומה של חברה תורנית בפרט.
ג. מתן ביטוי עצמי לנשים: ישנם מצבים שבהם ההפרדה בין המינים מאפשרת התפתחות וביטוי מלא של נשים.
ד. אלטרנטיבה למתירנות: חברה שבה יש הפרדה בין המינים מבדילה את עצמה מן המתירנות המודרנית, ומגדלת ילדים במציאות שמעניקה להם דרך חיים וחוויה שונה באופן משמעותי מזו של התרבות המתירנית.
2. יתרונות לחברה שבה שותפים נשים וגברים
גם בחברה שבה נשים וגברים שותפים יחד, מתחזקים ומתקיימים מספר ערכים תורניים, מוסריים ואנושיים:
א. בניית מערכת איזונים: בנוגע להלכות בתחום של ההתנהגות הצנועה בין גברים לנשים, מצאנו שהמציאות המשתנה השפיעה גם על המציאות ההלכתית, ומתוך כך על הפסיקה בפועל (ראו בנספח). מתקדימים אלו אנו למדים שכאשר נשים וגברים רגילים לפעול במידה מסוימת במשותף, תוך שמירה על גבולות, הנטייה להרהורים בעלי אופי מיני עשויה להיחלש.
מציאות זו מאפשרת שמירה על איזונים: ההקפדה על גדרי ההלכה שומרת על הגבולות בין נשים לגברים, וכך הפעילות המשותפת יכולה להתמקד באנושיות ובצלם א-להים המשותפים לשניהם.
ב. קידום מעמד האישה: בדורנו ראוי שנשים תוכלנה להתפתח מבחינה אישית בצורה מלאה ולתרום את תרומתן לחברה (ראו באתר בית הלל, מאמר של בית המדרש בנושא "שותפות נשים במצוות ובקהילה"). פעילותן של נשים במגוון של תחומים בחברה מאפשרת את ההתפתחות הזו. הפרדה בין המינים במקום שאיננו מחויב מבחינה הלכתית עלולה לפגוע בקידום מעמד האישה.
ג. שמירה על כבוד הנשים: בחברה המתירנית נוצר פיחות חמור של דמות האישה בדרכים שונות: בפרסומות, בעלונים, בתקשורת ועוד. אולם גם המניעה של כל קשר חברתי בין גברים לנשים בהקשרים של עבודה, תרבות ורוח, מתוך תחושה שאי אפשר להימנע מגירוי מיני במצבים אלה, עלולה לעודד דימוי של האישה כאובייקט מיני.
ההקפדה על גדרי הצניעות ההלכתיים אינה מיועדת בהכרח למנוע כל מפגש בין גבר לאישה. הקפדה זו יכולה לאפשר כבוד הדדי ושותפות ביניהם כבני אדם שנבראו בצלם א-להים, כאשר המתח המיני אינו גורם מרכזי.
ד. זוגיות בריאה: נראה שהיכרות מעודנת, בגבולות ההלכה, בין בנים לבנות, היא תשתית ליצירת זוגיות עשירה, באופן המתאים לבני דורנו. הדבר אמנם אינו הכרחי לנישואין, וישנם מודלים אחרים שמצליחים לא פחות. אין כל ערובה לכך שזוגיות תהיה מוצלחת יותר או אחוז הגירושין יהיה מצומצם יותר בעקבות שיטה כזו או אחרת. עם זאת, ההיכרות המעודנת בגילאים שלפני הנישואין מאפשרת לכל אדם להתפתח בהבנת עצמו ובהבנה מה היא או הוא מחפשים בזוגיות. בדרך זו, הזוגיות עשויה להיות בעלת אופקים רחבים ועשירים יותר, ברוח התורה ובגבולות ההלכה.
ה. היחס למשיכה בין המינים: המשיכה בין המינים איננה דבר רע כשלעצמו, אלא חלק מהבריאה, הכלולה בפסוק שבסיכום תיאור הבריאה: "וירא א-להים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בראשית א', לא). יש ללמד בני נוער, כמו גם מבוגרים, להכיר את המשיכה הזו כחלק מאישיותם הבריאה. עלינו לכוון את הכוח הזה בקדושה למקום ולזמן הראוי לו על פי התורה, ולהיזהר מיצירת דמוניזציה של התחום המיני או של מערכות היחסים שבין המינים. המפגש המבוקר בין המינים, בגבולות ההלכה, מונע את הדמוניזציה הזו ומאפשר את קיומה של חברה בריאה ומעודנת.
3. שיקול דעת
ראינו שישנם בסוגייתנו שיקולים לכאן ולכאן, וכולם יונקים מן התורה ומהמוסר. עלינו לעצב את החברה שבה אנו חיים בדרך שתממש בצורה הטובה ביותר את מכלול הערכים שאנו למדים מתורת ה'. יש חברות שבהן ההפרדה ראויה יותר, ויש חברות שבהן דווקא השיתוף יביא למצב טוב יותר מבחינה ערכית ורוחנית. זיהוי ההפרדה בין המינים כגישה חינוכית וחברתית "תורנית יותר", אינו מוצדק. מה שקובע את הרמה התורנית של חברה איננו רמת ההפרדה שקיימת בה, כי אם קיומם של ערכים רוחניים ומוסריים, כגון לימוד תורה ועשיית חסד, הקפדה על מצוות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום, ערבות הדדית, תרומה לחברה ולמדינה ועוד. ראו בנספח ההלכתי את דבריו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ' (שו"ת שיח נחום, סימן קיב), שכתב שבנוגע למידת ההפרדה בין המינים יש לשקול כל מצב לגופו, תוך התבוננות מהי הדרך הטובה ביותר למימוש העקרונות של התורה בכל מצב. הפעלת שיקול דעת כזה, על בסיס השיקולים הנזכרים ובמסגרת ההלכה, היא הדרך הנכונה יותר מבחינה תורנית בכל חברה וחברה.
פרק ב
1. אופי הפעילות כמפתח לקביעת רמת ההפרדה הנדרשת
א. אופי הפעילות: בהקשרים שונים, עירוב בין המינים עלולה לגרום לפגיעה בערכי הצניעות. הדוגמאות לכך הן פעילות גופנית, או פעילות שיש בה קלות ראש. לעומת זאת, פעילות ערכית שנעשית בכובד ראש יכולה להיות ראויה גם במשותף.
בחלק מן הקהילות, המצב הוא הפוך. בזמן מסיבה או משחק לא מפרידים בין הנשים לגברים, ובהקשר של לימוד תורה או עיסוק ערכי אחר, ישנה הפרדה.
מן הראוי לנהוג אחרת: ככל שמדובר בפעילות שיש בה קלות ראש או גורם אחר שיפגע בצניעות, כך יש יותר צורך בהפרדה; ודברים שנעשים באווירה עניינית, לימודית או ערכית, יכולים להתקיים במשותף בלי לפגוע בצניעות.
ב. תפילה: במעמד ציבורי של תפילה, לפי כל הפוסקים, ההלכה דורשת הפרדה בין המינים באמצעות מחיצה.
ג. הרחקות: ישנם מצבים בהם ההלכה דורשת הרחקה בין המינים על מנת למנוע מצבים שאינם ראויים בהקשר זה, בין אם הם מכוונים ובין אם לאו.
נזכיר מספר הלכות עיקריות בתחום זה: איסור מגע גופני בין נשים לגברים; הקפדה על לבוש שאיננו חושפני והפרדה בין המינים במצבים של לבוש חושפני, כמו שחייה; ואיסור ייחוד.
הקפדה על הלכות אלה תאפשר את המשך השיתוף המעודן בין המינים בהקשרים שבהם שיתוף זה הוא ראוי.
2. מבוגרים ובני נוער
כיצד נוכל לקיים את המפגש בין המינים בגיל הנעורים בצורה הטובה ביותר? אין נוסחה אחת שנכונה לכל המצבים; אולם נצביע על קווים מנחים שעל פיהם ניתן לשקול, לתכנן ולפעול בתחום זה.
א. הכנת הנוער: על המבוגרים להכין את בני הנוער לחיים בחברה הבוגרת. כאשר המבוגרים חיים ללא הפרדה בין המינים ודורשים מהנוער הפרדה מוחלטת, יש בכך חוסר עקביות. חלק מבני הנוער רואים בכך חוסר אמינות ואי-רלוונטיות של המבוגרים, ומשום כך אינם משתכנעים בצדקת הדרישה להפרדה בין בני הנוער.
ב. מפגשים מבוקרים: בחברה שבה יש שיתוף בין גברים לנשים, יש מקום למפגשים של בני הנוער באופן מבוקר; כך נעניק לנוער את הכלים להתנהל באופן ראוי בפעילויות המשותפות לשני המינים. בנוסף, כך נכין את בני הנוער לחברה הבוגרת, שבה המפגש בין המינים יהיה אינטנסיבי יותר, אך גם טבעי יותר ופחות טעון מינית. עם זאת, לא כל דבר שמתאים לחברת המבוגרים מתאים גם לבני הנוער, ואין צורך ליצור מצב שבו הבנים והבנות נמצאים יחדיו באופן מתמיד, או אפילו באותה המידה כמו בחברת המבוגרים.
אצל רבים מבני הנוער, המשיכה בין המינים והסקרנות גוברות ולא מאוזנות, בעוד רוב המבוגרים מיושבים בדעתם גם בתחום זה. רוב המבוגרים נשואים וחיים בזוגיות, ויכולים לתפקד בצורה יותר מאוזנת בחברה מעורבת. מצב שבו בני ובנות הנוער מבלים יחדיו שעות רבות במשך היום והשבוע עלול ליצור מציאות של עיסוק אינטנסיבי ומוגזם במערכות היחסים שבין הבנים והבנות, דבר שאינו תורם להתרכזות בלמידה ובהתפתחות אישית, ומעמיד את בני הנוער בניסיונות שחלקם לא יוכלו לעמוד בהם.
ג. גילאים שונים: נתון נוסף שיש לקחת בחשבון הוא גילם של הילדים או הנערים. למשל, השאלות לגבי ילדי גן והשאלות לגבי נערים ונערות בגילאי התיכון שונות לחלוטין. ככל שגיל הילדים צעיר יותר, ההפרדה בין הבנים והבנות היא מלאכותית יותר, ותורמת הרבה פחות להתפתחותם הבריאה של הילדים. כשמגיעים לגילאי ההתבגרות המינית, לא יהיה זה נכון להתעלם משאלות אלה, וההתעלמות מהן היא שתמנע התבגרות בריאה והפנמה של ההוראות והערכים של התורה בתחום זה.
מהו הגיל המדויק שבו נכון לעשות את השינוי במדיניות בנושא זה? גילאי החטיבה והתיכון, או אולי כבר בכיתות הגבוהות בביה"ס היסודי? כאמור, אין בידינו את הנוסחה, ולא כל הילדים מתבגרים באותו זמן. אולם על-פי השיקולים שהעלינו, ניתן לקבל החלטות בשאלות אלה במצבים המשתנים.
ד. דמויות משמעותיות: במסגרות החינוכיות פוגשות הבנות הדתיות מורים שעשויים לשמש עבורן כדמות תורנית גברית, ומורות שמהוות עבורן דמות תורנית נשית. אך במסגרות החינוכיות הנפרדות, הבנים כלל לא פוגשים דמות תורנית נשית. חלקם פוגשים מורות ללימודי חול, וחלקם אינם פוגשים מורות כלל. הכרות עם אישה שתהיה דמות רוחנית משמעותית עבור התלמידים תתרום להעשרת עולמם, לעיצוב יחס מכבד מצדם לנשים בכלל ולנשים מלומדות בפרט, ובמיוחד לנשים שהן תלמידות חכמים.
ה. הכוונה: בחלק מזמנם נמצאים בני הנוער במסגרות המנוהלות על ידי מבוגרים, ובחלק אחר הם פועלים במסגרות עצמאיות שלהם. לעתים פעילות המנוהלת על ידי מבוגרים נעשית בהפרדה מלאה, ואילו במסגרות שבהן הנוער מנהל את הפעילות, כמו בתנועות הנוער, אין ב'שטח' מבוגרים שמנהלים ומכוונים את הפעילות המשותפת.
במציאות זו, הצעירים אינם מקבלים כל הכוונה אודות ההתנהגות הראויה במצב של פעילות משותפת של בנים ובנות, ומהם הגבולות של פעילות כזו. גם בהוויה החברתית שמחוץ למסגרות השונות, הבנים והבנות נחשפים במידה רבה למציאות מעורבת, אך אינם מקבלים הכוונה על מציאות כזו.
המצב הרצוי הוא שחלק מן הפעילויות המנוהלות על ידי מבוגרים תהיינה משותפות, כך שבני הנוער יוכלו לקבל הכוונה ראויה לפעילות משותפת של שני המינים.
פעילות משותפת יכולה להתקיים במסגרת בתי הספר במגמות של בתי ספר סמוכים, בימי עיון, בפרויקטים משותפים ובתרומה לקהילה. מרכז קהילתי יכול גם הוא להציע פעילות משותפת בליווי והנחיה של מבוגרים – בהעשרה, בתרומה לקהילה ועוד.
במקביל, חיזוק הנוכחות של מבוגרים במקומות שבהם בני הנוער מבלים ללא מסגרת וללא השגחה, תורמת גם היא את חלקה. כאשר המבוגר מלווה את הנוער ולא משמש גורם מאיים, הוא מסייע בהכוונת בני הנוער.
3. עליית גיל הנישואין – חברה צעירה ועצמאית
דבר נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא קיומה של חברה של צעירים וצעירות לא נשואים, שלומדים ומתחילים לעבוד, אינם חיים בבית הוריהם, ונמצאים רוב זמנם מחוץ למסגרת המשפחתית שבה גדלו. צעירים וצעירות אלה זקוקים להכנה למצב זה בתחומים תורניים שונים, ובמיוחד בנוגע למערכת היחסים שבין גברים לנשים.
בפועל, לעתים נוצרים מצבים שהמבוגרים אינם מודעים להם, וכן תופעות שאינן מתאימות להלכה ולרוחה.
בכל הנוגע לצעירים בכל הגילאים, מוטלת על המבוגרים אחריות לשמש עבורם דוגמה אישית, להכין אותם וללוות אותם בהשתלבותם בחברה. האחריות ליצירת הכנה וליווי בתחום המפגש בין המינים מוטלת על ההורים, על אנשי החינוך ועל המנהיגות התורנית, כולם כאחד.
פרק ג
1. הבחנה בין צניעות להדרת נשים
כפי שכתבנו לעיל, הקפדה על גדרי צניעות תורמת תרומה חשובה ליכולת של נשים וגברים להיות שותפים בחברה, שכן היא מפחיתה את המתח המיני, ומותירה את המרחב החברתי לעיסוק משותף בעבודה ובערכים. אך עלינו להבחין בין גדרי צניעות ובין הדרת נשים: צניעות מונעת עיסוק במיניות במקומות שאינם ראויים לכך, ותורמת ליכולת של נשים ושל גברים להיות שותפים בבניין החברה. לעומת זאת, הדרת נשים היא עוול המונע מנשים לממש את יכולתן, את תרומתן ואת שותפותן בחברה.
אנו מחויבים להקפיד על גדרי הצניעות ומעוניינים לחזק אותם. בד בבד, עלינו להקדיש מאמץ ותשומת לב לכך שההלכה תקוים בדרך שמכבדת את הנשים בדרך ראויה בימינו.
נזכיר בעניין זה כמה דוגמאות מהן נוכל ללמוד גם למצבים אחרים:
ההלכה דורשת הפרדה בין נשים לגברים בתפילה. עם זאת, יש לעצב את עזרת הנשים באופן שמכבד את הנשים בצורה מרבית.
כאשר מפרידים בין המינים בפעילות גופנית, חשוב ליצור מסגרות מתאימות לפעילות גופנית של הנשים, ולא למנוע פעילות זו בשם הצניעות.
מותר לנשים להרצות בפני גברים, כפי שכתבנו בתשובות קודמות.
2. שיקולים וצעדים מעשיים
כדי להיות רגישים להבחנה שבין צניעות להדרה, עלינו לקחת בחשבון מספר שיקולים:
א. שותפות נשים בדיון: הצעד הראשון הנחוץ לשם כך הוא לא להדיר את הנשים מן הדיון על הצניעות. נשים חייבות להיות שותפות בשיח על הגבול וההבחנה שבין צניעות להדרה. את המאמר הזה, לדוגמה, כתבו נשים וגברים יחד.
ב. חיפוש פתרונות: בכל מצב בו יש התנגשות בין ערך הצניעות לערך השותפות, יש להשקיע מאמצים ויצירתיות כדי ליצור מציאות שמאזנת בין שני הערכים.
כמו כן, האחריות לשמירה על האיזונים הנזכרים מוטלת על הנשים ועל הגברים. ישנם מצבים שבהם הנשים תיסוגנה ותימנענה מלהשתתף או להוביל, ויש הכרעות שהגברים יותירו בידי הנשים. יש לשקול כיצד לפעול בכל סוגיה בפני עצמה, לבחון את המחירים לכאן ולכאן ולשים לב לאיזון הכולל הנוצר בחברה.
ג. מהי חומרא ומהי קולא?: חומרות יתירות לא בהכרח מקדמות את החברה מבחינה רוחנית. כבר לפני למעלה מחמישים שנה כתב הרב יחיאל יעקב וינברג (שו"ת שרידי אש, חלק א', סימן ח): "בזמננו נשתנה המצב ונשתנו הטבעים, והנשים אם תשארנה בבית ולא תבואנה לביהכ"נ תשתכח מהם תורת היהדות לגמרי, ובוודאי שאסור להדיחן ולהרחיקן בגלל חומרא יתירה שאין לה יסוד מוצק בש"ס ופוסקים…". אם בזמנו כך, בזמננו על אחת כמה וכמה. מניעת נשים מדברים שאין בהם איסור הלכתי מרחיקה נשים מתורה ומצוות, ואינה ראויה מבחינה ערכית ומוסרית.
ד. העצמת נשים: ההפרדה בין המינים מאפשרת לעתים העצמה של נשים בצורה שאינה מתאפשרת במסגרות מעורבות. מאידך, במקרים אחרים ההפרדה בין המינים עלולה לגרום לפגיעה בנשים. עלינו למנוע את האפשרות השנייה, ולדאוג לכך שהאפשרות הראשונה היא זו שתתממש.
בנוגע לחינוך הבנות, למשל, פעמים רבות הפרדה בין המינים מביאה למצב של הסתפקות ברמה לימודית נמוכה במסגרות החינוך של הבנות (ראו בנספח ההלכתי, באיגרת שכתב הרב סולוביצ'יק לבית הספר מיימונידיס בבוסטון). עלינו להוביל את חינוך הבנות למצב שבו ההפרדה תאפשר לבנות התפתחות מרבית וביטוי מלא של יכולותיהן, כולל יכולות לימודיות גבוהות.
סיכום
הרב יהודה עמיטל ז"ל טבע את הביטוי "חברה שלמה". מונח זה מבקש להביע עמדה לפיה חברה שבה נשים וגברים פועלים יחד בתחומים רבים, תוך שמירה על רוח התורה ועל הגבולות ההלכתיים בתחום הצניעות, היא חברה ששואפת לשלמות. המונח "חברה שלמה" אינו מתיימר לטעון שחברה זו היא מושלמת, או שהיא בהכרח טובה יותר מצורות חברתיות אחרות. אפשרויות ההתפתחות של נשים ושל תרומתן לעולם שהתחדשו בדורנו, יש בהן ברכה. השלמות שאנו, כעובדי ה', שואפים לה כוללת הן את האפשרויות הללו והן את דרך הצניעות של התורה, ועלינו למצוא את האיזון הראוי ביניהן.
החברה המערבית המודרנית קידמה את אפשרויות ההתפתחות של הנשים, אך הביאה עמה גם את המתירנות בין המינים, המנוגדת להלכה ולרוח התורה. חברה דתית מעורבת עלולה להיות מושפעת ממתירנות זו, אך יכולה גם להיות אלטרנטיבה ראויה למתירנות. במאמר זה העלינו עקרונות וגבולות מעשיים שלפיהם ראוי לעצב בימינו חברה כזו, מתוך שאיפה שזו אכן תביא ברכה לישראל ולעולם. אנו תפילה שה' יצליח דרכנו.
נספח בית המדרש ההלכתי: הפרדה בין גברים לנשים על פי ההלכה
1. מקור הדין
מקורה של ההפרדה בין המינים בעניינים שבקדושה בתקנה שהתקינו חז"ל למניעת קלות ראש בשמחת בית השואבה. זו לשון הגמרא (סוכה נא.): "במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול. מאי תיקון גדול? תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה". הגמרא ממשיכה ואומרת שהדין נלמד מן הפסוק בזכריה (י"ב, יב): "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד…".
לפי רוב הראשונים, מטרת ההפרדה היא למנוע ערבוב בין המינים, וכפי שכתב הרמב"ם: (הלכות שופר, סוכה ולולב פ"ח הי"ב): "היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו".
חלק מן הפוסקים ראו בתקנה זו מקור לחיוב מחיצה בבית הכנסת (ראו אגרות משה חלק אורח חיים א סימן לט). בנוסף, כמה פוסקים הרחיבו את הדרישה להפריד בין המינים, והחילו אותה באופן גורף על כל סוג של שמחה. רש"י בספר הפרדס (מהדורת עהרנרייך, דף עב, ראו גם תשובות הגאונים, סוכה סימן קפ"ט) כותב שיש צורך בהפרדה כללית בכל סוגי האירועים: "אסור להתערב הנשים עם האנשים בין בסעודה בין במחול בין בכל עניין, אלא נשים לבד והאנשים לבד. מקל וחומר: ומה אם בעונת האבל כתיב 'וספדה הארץ משפחות משפחות לבד, משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד', המשתה והשחוק על אחת כמה וכמה, מפני שיצר הרע מתגרה בה".כעין זה מצינו בספר חסידים (המאה ה-12 – 13), שכותב שאם יש ערבוב בין המינים בחתונה, אסור לברך 'שהשמחה במעונו': "אבל אם… נשים יושבות בין האנשים שהרהורים שם, לא ייתכן לברך שהשמחה במעונו… כל מצוה הבאה עבירה על ידה, מוטב שלא יעשה המצוה… ואם יש פריצים ויודע שבלא פריצות לא יהיה… אל יהיה שם" (סימן שצ"ג). כך פסקו גם הב"ח (אבן העזר ס"ב י"ב) והקיצור שלחן ערוך (קמ"ט א'). ברם, כפי שנראה בהמשך, פוסקים רבים לא הרחיבו את חיוב ההפרדה המתואר בגמרא לסוגים שונים של אירועים.
2. אופי הנסיבות המחייבות הפרדה
בספרות השו"ת אנו מוצאים שאיסור ההפרדה איננו גורף, ולא בכל הנסיבות יש צורך בהפרדה. הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה יו"ד ד' סימן כד ) מחלק בין אירוע ציבורי פתוח לכול, שבו יש צורך בהפרדה, לבין אירוע סגור למוזמנים, שבו אין צורך בהפרדה. חתונות הן אירוע פרטי, וכדבריו: "ובקשר להצטרכות למחיצה בחתונה, ידוע שהסברתי… שהחיוב למחיצה יש רק לדבר שפתוח לרבים, וחתונה נחשב כדבר פרטי".
בדומה לכך, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל ז"ל, הרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל (שו"ת משפטי עוזיאל חו"מ סימן ו'), מבחין בין אירועים על פי אופיים החברתי. בכינוס המוני שבו יש "כשרים ופרוצים", כלשונו, דרושה הפרדה. אך באירוע בעל אופי רציני, כגון ישיבה משותפת במסגרת דיון ענייני, בייחוד במסגרת של ענייני ציבור, אין צורך בהפרדה: "הסברא נותנת לומר דבכל כנסיה רצינית ושיחה מועילה אין בה משום פריצות, וכל יום ויום האנשים נפגשים עם הנשים במשא ומתן מסחרי, ונושאים ונותנים, ובכל זאת אין שום פרץ ושום צווחה. ואפילו היותר פרוצים בעריות, לא יהרהרו באיסור בשעה שעוסקים ברצינות במסחרם…ואין הישיבה במחיצה וכפיפה אחת לשם עבודת הצבור, שהיא עבודת הקדש, מרגילה לעבירה, ומביאה לידי קלות ראש, וכל ישראל האנשים והנשים קדושים הם, ואינם חשודים בפריצת גדר הצניעות והמוסר".
גם הרב חיים הירשנזון (1857-1935, צפת-ניו יורק, מראשוני ההוגים של הציונות הדתית) סבר שיש לצמצם את הלכת ההפרדה, ולקיים אותה בהקשרים הראשוניים שחז"ל תיקנו בהם. בכל מקרה אחר, ברירת המחדל היא שאין צורך בהפרדה, משום שעם ישראל אינו "שטוף זימה", ולא כל מציאות של נשים וגברים ביחד היא פריצות: "…גם בגזירת פריצותא יש תורה ודינים וכללים קבועים ולא כל הרוצה ליטול את השם לבזות בנות ישראל ובני אברהם יצחק ויעקב לחשוב אותם לשטופי זימה ח"ו וכל פגיעתן רעה להביא לידי פריצות, ולחשוד לכל אישי ישראל שלבם ריק מן החכמה ויצרן של עריות אורב עליהם… חס לי' לאיש יראי א-לוקים לחשוב כזאת על בני ובנות ישראל". בניגוד לדברי רש"י על שמחת בית השואבה שהובאו לעיל, הרב הירשנזון סבור שההפרדה נועדה למצבים מוגדרים בעלי אופי של התרגשות ושל שמחה. אין צורך בהפרדה במצבים רגילים שבהם גברים ונשים נפגשים. כלשונו: "ובשמחת בית השואבה תיקנו תיקון גדול לעשות גזוזטרא בעזרת נשים אשר היו באים שם אנשים ונשים, וחששו חכמים כי מתוך חדות ליבם יכולים לבוא לידי פריצותא ועשו גזוזטרא … וכל עת אשר לא מתרגשים הרבה מרוב חדוה לא ישכחו את הנימוס, ולא מצינו בשום מקום איסור פגישת אנשים ונשים בהמון בעת אשר אין איסור ייחוד" (מלכי בקודש, חלק ב, תשובה ד).
דברים דומים כותב הגרי"י ויינברג (שרידי אש, חלק א, סימן ע"ז). לדבריו, תקנת ההפרדה מתייחסת לבית הכנסת בלבד, ולא לכל מרחב ציבורי אחר: "ורק בבית הכנסת יש תקנה קדומה לעשות מחיצות גבוהות, שלא יוכלו להסתכל משום תפילה וקריאת שמע… אבל באספות של רשות, כגון בשעת הכנסת כלה לחופה או בשעת נאומים ודרשות לא הקפידו מעולם לעשות מחיצות ורק מדקדקים שלא ישבו אנשים ונשים יחד ולא יתערבו זה עם זה. ואמנם ראיתי שמביא דברי המרדכי במס' שבת פ"ג, שי"א, שכתב: כגון מחיצה שעושין בשעת הדרשה בין אנשים לנשים מותר לעשותה בשבת…משמע שעשו מחיצות גם בשעת הדרשה ולאו דווקא בשעת תפלה וקריאת שמע. ונראה שזו מדת חסידות ולא מצד הדין, ומעולם לא ראינו בארצות ליטא ופולין שידקדקו בזה. והנח לישראל…"
על פי העולה ממקורות אלו, חיוב ההפרדה בין גברים ונשים אינו גורף, אלא תלוי באופי האירוע, בנסיבות ובהקשר החברתי. לא זו אף זו – נראה שגם המחמירים החמירו על פי הערכתם את מצב הציבור.
3. השפעת המציאות החברתית המשתנה על הלכות ההפרדה בתחומים שונים
אנו מוצאים שלדעת רבים, המציאות החברתית המשתנה השפיעה גם היא על הלכות ההפרדה בין המינים, הן במרחב הציבורי והן בתחום החינוך.
א. הפרדה במרחב הציבורי
כתב השו"ע (אבן העזר סימן כא סעיף א): "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד". הלכה זו באה לקבע את ההרחקה בין המינים כחלק אינטגרלי מהלכות הצניעות. למרות הדברים הנחרצים של השולחן ערוך, המחייבים התרחקות בין המינים על פי גדרים וסייגים שהוא מונה, אנו מוצאים שהפרשנים והפוסקים הבינו את הגדרים הללו כתלויי הקשר תרבותי וחברתי.
כבר במאה ה-16 דן הרב מרדכי יפה (לבוש, אורח חיים, מנהגים, סימן לו) באיסור לברך "שהשמחה במעונו" בחתונה שבה גברים ונשים יושבים במעורב, ופוסק שמותר לברך "משום דעכשיו מורגלות הנשים בין האנשים ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין עלן כקאקי חיוורא (=הן נראות לנו כאווזים לבנות)מתוך רוב הרגלן בינינו".
באופן דומה מתיישבים גם דבריו של הרמב"ם בהלכות אישות (פרק י"ג) "…אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמים בחודש כפי הצורך שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב 'כל כבודה בת מלך פנימה'". דברי הרמב"ם נאמרו במציאות מאוד מסוימת, שבה נשים כלל לא יצאו מביתן, ולכן הלכה זו אינה נוהגת כיום באף חברה שומרת מצוות.
ברוח זו כתב הרב אליעזר ולדנברג בעניין איסור הליכה אחרי אישה (ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נ): "שאני זמן הזה מבזמן הקדום, משום דבזמן הקדום לא היתה האשה רגילה ללכת ברחובות קריה והיתה יושבת בירכתי ביתה…ולכן הפגישה וההילוך אחריה ברחוב היה מביא ביותר לידי הרהור, אבל מה שאין כן בזמן הזה שהמציאות לא כן, אלא האשה אינה יושבת בירכתי ביתה כבזמן הקדום ורגילין יותר בראית אשה ברחוב, לכן קלקלתם תקנתם דאין כ"כ עתה חשש הרהור בהליכה אחריה". לפי הרב ולדנברג, המציאות החברתית שהשתנתה, ובעקבותיה נשים יוצאות מביתן באופן תדיר, שלא כבעבר, משפיעה על הלכות ההרחקה בין המינים.
גם הרב עובדיה יוסף (יביע אומר או"ח, חלק ו', י"ג) הביא מסֵפר דרך פקודיך (לא תעשה ל"ה), שכתב כדברים הללו בעניין "אל תרבה שיחה עם האישה": "ולא מצינו לת"ח יראי ה' שישקלו בפלס דבריהם שלא להרבות שיחה עם האשה, ונ"ל עפמ"ש הלבוש שבזמן הזה שהנשים מורגלות בינינו, אין כאן הרהורי עבירה כ"כ…ודוקא בזמנם שלא היו רואים אשה בחוץ שכל כבודה בת מלך פנימה, ובראיית אשה מיד באים לידי הרהור במחשבה שבלב, משא"כ עתה שהנשים עוסקות במשא ומתן, ומורגלות בינינו, ואין האדם מתפעל בראייתן ובשיחתן לבוא לידי הרהור".
דברים דומים כותב הרב שאול ישראלי (התורה והמדינה ד', עמ' רכ"ו): "נראה שגבולות ה'כבודה של בת מלך פנימה' תלויים במנהגי מקומות, ורק במקום שדרכן של נשים שלא לצאת לגמרי מבתיהן יש בזה משום פריצת גדר, ואך בדורותינו עובדות בנות ישראל כשרות במשרדים שונים, בבתי חולים, בגני ילדים ובתי ספר ואין פוצה פה ומצפצף".
ב. הפרדה במערכות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי
גם בשאלת ההפרדה בין המינים במערכות החינוך אנו מוצאים דעות שונות שנובעות מרקע חברתי שונה. פוסקים רבים כותבים על הצורך בהפרדה בין בנים לבנות כבר בגילאים צעירים [שו"ת שבט הלוי (א', כ"ט), שו"ת אגרות משה (א' קל"ז; ב', ק"ד) שו"ת יחווה דעת (ד', מ"ו)]. בשו"ת יחווה דעת (שם) הוסיף הגר"ע יוסף את דברי המאירי, שאסר להושיב ילד וילדה יחד וללמדם, וכן הביא מספר חסידים (סמן קס"ח) איסור בנידון זה.
עם זאת, יש לציין שהגר"מ פיינשטיין, המחייב הפרדה מוחלטת בבתי הספר, כתב במספר תשובות (יו"ד א', קל"ז; יו"ד ב', ק"ד; יו"ד ג', ע"ג; ; יו"ד ד', כ"ח) שישנם מצבי קצה, שבהם ניתן להתיר ללמד בנים ובנות יחד בבית ספר מעורב, כגון אם יש חשש שאם לא ילמדו יחד, הבנות תתחנכנה במוסד שאינו מחנך לתורה וליראת שמיים. בנוסף, התיר הרב פיינשטיין משום הפסד ממון או מטעמים חינוכיים אחרים, ואפילו בגילאים מבוגרים יותר, כשהיה בכך צורך גדול מאוד. גם הגר"ע יוסף טוען (יביע אומר אבהע"ז, חלק ד', סימן ד') שיש מקום להתיר ללמוד בבית ספר מעורב, אם האלטרנטיבה היא ללמוד בבית ספר שאינו דתי.
מאידך, אנו מוצאים כמה מגדולי הפוסקים בדורנו שסברו כי בעקבות התנאים החברתיים, יש להתיר חינוך מעורב. הגרי"ד סולובייצ'יק ייסד בבוסטון את ישיבת מיימונידיס (רמב"ם), ישיבה מעורבת מהגילאים הצעירים ועד לגיל התיכון. הוא ודאי עשה כן משום שראה כי זהו צורך השעה וצורך הזמן, כפי שכתב באיגרת המופיעה בספר "איש על העדה" (עמ' 124): "באשר לשאלתך על אודות תוכנית הלימודים בבתי ספר מעורבים (בנים ובנות), כבר הבעתי לפניך לפני זמן רב את דעתי, כי תהיה זו החמצה מצערת עד מאוד מצדנו אם נארגן עבור הבנות שיעורים נפרדים במקצועות היהדות. לא רק שמותר להורות לבנות תורה שבעל-פה; בימינו זוהי חובה מוחלטת. מדיניות זו של הפליה בין המינים במה שנוגע לנושאי הלימוד ולשיטת הלימוד – מדיניות שתומכים בה עדיין קבוצות מסוימות בקרב הקהילה האורתודוכסית שלנו – תרמה רבות להתדרדרותה ולנפילתה של היהדות המסורתית. מן הראוי להכניס באורח דומה בנים ובנות אל היכליה הפנימיים של התורה שבעל-פה".
אנו מוצאים גישה דומה גם ביחס לחינוך בלתי פורמלי בתנועות נוער. הגרי"י ויינברג (שו"ת שרידי אש חלק א', ע"ז) תמך בתנועת הנוער המעורבת "ישורון", והעיד על גדולי אשכנז שהיו חכמים במלאכת החינוך וידעו שלעתים המעשה החינוכי הנכון הוא דווקא לערב בין בנים ובנות, ולא להפריד ביניהם, והכול לפי רוח הזמן ולפי עצת החכמים המבינים במלאכת החינוך.
המסקנה הנובעת מן הגישות ההלכתיות השונות לגבי הפרדה בבתי הספר היא שהמציאות החברתית היא אלמנט מרכזי בקביעת רמת ההפרדה הנצרכת, אך שיקול לא פחות חשוב הוא הרמה החינוכית והתורנית של בית הספר. דוגמה למצב שבו נעדיף חינוך מעורב על נפרד היא כאשר ניתן יהיה לקרב יותר משפחות לחינוך תורני באמצעות יצירת מסגרות מעורבות. במקרים כאלה, הדבר מותר. כאמור, גם בנושא זה ההכרעות תלויות בזמן ובמקום, על פי שיקולים ערכיים ואילוצים חינוכיים.
4. סיכום ומסקנות
התקדים הראשון של הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים נקבע בשמחת בית השואבה, כאשר התעורר הצורך לחזק את הצניעות. ישנם פוסקים שאימצו את מדיניות ההפרדה המוחלטת בכל תחומי החיים, אך פוסקים אחרים סברו שבעקבות שינויים בתנאי החיים ובמציאות החברתית, אין צורך בהפרדה בין המינים בכל הקשר. היו שחילקו בין אירועים של שחוק ומשתה לבין אירועים של שיח רציני ולימוד משותף. כפי שראינו, ההכרעה ההלכתית ברבים מנושאים אלו מושפעת משיקולים חינוכיים וערכיים. על הפוסקים, המחנכים והמנהיגים הרוחניים מוטלת החובה להכיר את רוח הדור והחברה, ולהדריך את הרבים באופן שיסייע לציבור כולו, גברים ונשים כאחד, לעלות ולהתקדש במדרגות עבודת השם. הלכות הצניעות וקדושת החברה באות לעתים לידי ביטוי לאו דווקא בהפרדה, אלא גם בחינוך לשיח ולתקשורת ערכית וצנועה בין המינים.
ראוי לסיים בדברי הרב נחום אליעזר רבינוביץ' (שו"ת שיח נחום, סימן קי"ב) שהתייחס בהרחבה לעובדה שההלכות הקשורות בהפרדה בין נשים לגברים הן תלויות זמן ומקום:
"רגישותם של בני אדם לדברים שונים מושפעת מהאווירה, מהנהלים ומארחות החיים המקובלים בחברה, והם שיוצרים תגובות שונות לתופעות דומות. כלומר, לאותה תופעה ייתכנו השפעות ותגובות שונות לפי אורחות החיים המקובלות בכל חברה וחברה… יש נסיבות שבחברה משותפת השפעת הגירויים עשויה לפחות… בני אדם שחיים בחברה שאין בה תערובת כלל בין אנשים ונשים, לרוב סף הרגישות שלהם שונה לחלוטין מאלו שמורגלים וחשופים תמיד לחברה מעורבת. אין זאת אומרת שבחברה מעורבת הסיכונים להיכשל בחטאים חמורים הם בהכרח גדולים ביותר, ואף לא שבחברה נפרדת האנשים לגמרי חסינים בפני כישלונות מוסריים שונים. וכמו שיש ניסיונות בחשיפה, כך ישנם כנגדם במקום שנקבעים גדרים וסייגים על ידי החברה… חייבים לקחת בחשבון את המערכת הכללית של הדרישות הכלכליות, החברתיות והעיסוקים של בני אדם, עד שאנחנו קובעים מה הם הנהלים שמסוגלים להביא לידי שמירת רמה מוסרית גבוהה. אם אין לוקחים בחשבון את התנאים והנסיבות הללו, בהכרח נוצר מצב … שעלול להביא לידי כישלון דוקא באותו מישור שבו הוא לכאורה מיועד למנוע כשלונות".
חברי בית המדרש הרעיוני השותפים לדיונים ולכתיבה – הרב יצחק אייזנר, הרבנית תהילה אליצור, הרבנית שושנה בובליל, הרב שלמה הכט, הרב בני להמן, הרבנית פנינה נויבירט, הרב רונן נויבירט, הרב אביע"ד סנדרס , הרבנית ירדנה קופ-יוסף, הרבנית אשרה קורן, הרבנית מרים רייסלר
