העמקת שמחת התורה בקהילה

(בית המדרש הרעיוני של בית הלל)

שמחת תורה עשוי להיות, כשמו, יום של שמחה גדולה בקדושה. אולם חלק מהקהל מתקשה "להתחבר" לחג הזה.
מהי מהותו של חג שמחת תורה?

מדוע חלק מהקהל מתקשה להשתתף בשמחה?

האם המעגלים השונים בקהילה ובסביבתה שותפים בשמחה?

באילו דרכים ניתן להעמיק את החוויה של שמחת תורה בקהילה?

במאמר זה נעמוד על היסודות של החג ועל האתגרים הכלולים בו, ונציע כלים שיסייעו בהעמקת המשמעות והחוויה של שמחת תורה בקהילה.

א. משמיני עצרת בתורה לשמחת תורה במנהג

שמיני עצרת מסמל לא רק את סיום חג הסוכות וחגי חודש תשרי, אלא גם מציין את יום הסיום של התקופה בה אנו מסכמים את השנה שחלפה, ומתכוננים לשנה הבאה עלינו לטובה. בסיומה של התקופה העמוסה במצוות ובתכנים אנו מצווים ביום אחד נוסף של "עצרת". ברם, בניגוד לכל החגים האחרים התורה לא מוגדר כל ציווי ותוכן ייחודי ליום זה.

מהי, אם כן, מהותה של השמחה ביום הזה?

נראה שביום זה אנו מציינים בצורה כוללת את הברית בינינו לבין ה'. יום זה נועד לא להדגיש ערך אחד או מצוה אחת מסויימת, אלא לצייר את התמונה הכוללת של השמחה שלנו בתורה ובמצוותיה. "אשרנו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו" זהו עניינו של יום זה. לא בכדי דרשו בגמרא (סוכה נ"ה ע"ב): "א"ר אלעזר: הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה, ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך". מתברר ששמיני עצרת הינו בעצם השיא של כל החגים, כפי שכתב האדמו"ר מסלונים ב"נתיבות שלום" לשמחת תורה: "כל המועדים מובילים לשמיני עצרת, שבו ייחוד קודשא בריך הוא וישראל בחינת בואו ונשמח אני ואתם".

במה יציינו ישראל את יום שמחתם בה' אם לא בתורה שה' נתן להם? ספר התורה השלם, ולא מצוה בודדת כלשהי, הוא שמייצג את הברית שבין ה' לישראל, ולכן במרכז השמחה של שמיני עצרת עומדים הריקודים עם ספר התורה והחזרות הרבות על הקריאה בתורה.

ב. אתגרים בשמחת תורה

האופי של שמחת תורה מציב בפנינו מספר אתגרים ייחודיים, בשונה מחגים אחרים.

1. איך מתחברים לשמחה? כאשר אנו מצווים באכילת מצה, שמיעת קול השופר, ישיבה בסוכה וכד' יש מעשה מוגדר אותו אנו מבצעים. מעשה המצוה תופס מקום ביום החג ומעניק משמעות ותוכן לחג והאתגר של כל יהודי, מלבד עשיית המעשה כהלכתו, הוא קיום המצוה עם עומק ומשמעות. אולם כאשר אין מעשה מוגדר אותו אנו מחויבים לעשות, אלא רק שמחה כללית עם ה' – לעתים חסרים לנו הכלים כדי לבטא שמחה זו ולמלא את היום בתוכן משמעותי. כאן באו סיום מחזור הקריאה בתורה וההקפות עם ספרי התורה ומילאו את החלל במעשה ובתוכן. אלא שזו אינה מצוה מעשית שכל יהודי עושה. שמחה זו עדיין מופשטת, ולמעשה לחלק מהציבור קשה להתחבר אל השמחה והריקודים. כתוצאה מכך, חלק מהקהל חווה את החג כמיטרד יותר מאשר יום מרומם, ולעתים החג הופך להיות "חג לילדים". על כן, בחלק מהקהילות מורגש צורך לעשות מעשה כדי שחג שמחת תורה יקבל את המעמד הראוי לו.

2. איך משתפים את כל הציבור בשמחה? אתגר נוסף ששמחת תורה מציב בפנינו הוא שיתוף כל הקהל בשמחה. מעגל הריקודים מסמל את השותפות והשוויוניות של כל הרוקדים. האם באמת כל המעגלים של הקהילה שותפים בשמחת התורה ושמחים בשותפות זו? האם כל שכבות הגיל השונות בקהילה באות לידי ביטוי בשמחה? האם נשות הקהילה שותפות בחג, או צופות מלמעלה בחג של הגברים? האם יש מעגלים נוספים שבחוסר תשומת לב השארנו אותם מחוץ לשמחת התורה?

3. איך חוגגים באופן שיכבד את התורה? אתגר שלישי הוא שהשמחה תיעשה בצורה כזו שתוסיף כבוד לתורה, ולא חלילה בדרך שפוגעת בכבודה.

ג. כיצד להתמודד עם אתגרים אלה?

"עִבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה" (תהלים ק', ב). פסוק זה מלמד על השילוב של עבודת השם בשמחה. גם שמחת התורה דורשת מאיתנו עבודה, כפי שכתב הרמב"ם בסוף הלכות שופר, סוכה ולולב: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת הא-ל שציווה בהן עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו, שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' א-לוהיך בשמחה ובטוב לבב" (דברים כ"ח, מז). הצעד הראשון להעמקת שמחתנו בתורה צריך להיות הוספה בלימוד תורה, באהבת תורה, ובעבודה על השמחה שלנו בעבודת השם בכלל. עבודה זו תתקיים בצורה עקבית במהלך השנה, עבודה אישית וקהילתית, ואת פירותיה נקצור גם בחג שמחת תורה.

אולם מלבד עבודה זו בכל קהילה יש אנשים שונים, שלהם אופי שונה ורצונות שונים ולעתים מנוגדים. אם רוצים להעמיק את המשמעות של שמחת תורה בקהילה יש לעשות זאת ברגישות.

צעד מרכזי להעמקת המשמעות של שמחת תורה הינו יצירת שיח ותהליך בקהילה, שיח בו יש הקשבה לרצונות השונים של חברי הקהילה, ובחינת רעיונות רלוונטיים, בהנהגת רב הקהילה ומנהיגיה. שיח כזה דורש מנהיגות ורגישות, והדברים עשויים להתפתח ולהתעצב בתהליך הדרגתי במשך מספר שנים.

במאמר זה נציע הצעות שונות ומגוונות של דגשים, איזונים וחידושים אפשריים בשמחת תורה, כבסיס לשיח ובחירה בכל קהילה לפי דרכה.

תהליך כזה ראוי שייעשה תוך שמירה על הדברים המשותפים לכלל ישראל ועל מנהגי ישראל, מחד, ובהתאמה לאופי הייחודי של כל קהילה, מאידך. נדגיש שלא מדובר בביטול מנהגים קיימים, אלא על דרכים שונות של יישום המנהגים, על האיזון בין מנהגים שונים, ועל הוספת דגשים חדשים בחג.

ד. הצעות לדגשים וחידושים בשמחת תורה

ישנן אפשרויות רבות של דגשים שונים בשמחת תורה:

1. האם להדגיש את ההקפות ולהאריך בהן, או לקצר בהקפות, ואולי להוסיף ליום תכנים אחרים?

2. כדאי לדון מראש ולקבל החלטות על משך ההקפות, לקבוע לוח זמנים מוסכם בקהילה, ולעמוד בו.

3. אילו שירים יעמדו במרכז ההקפות – שירים שלא נס ליחם, או השירים החדשים יותר? אין זה מופרך להכין רשימת שירים מראש, ועם זאת להשאיר מקום לספונטניות…

4. אפשר לשלב דברי תורה קצרים בין הקפה להקפה, או להעלות רעיונות ייחודיים לשמחת תורה, למשל: אנשים שונים יבחרו פסוק או מצוה שאהובים עליהם במיוחד ויסבירו מדוע.

5. במקביל לחלק מן ההקפות אפשר לקיים שיעור, שירת פיוטים או "טיש", וכך אלו שרוצים להאריך בהקפות ואלו שרוצים לקצר בהם יוכלו לחגוג את החג ביחד, כל אחד בדרכו, בלי ליצור מתחים מיותרים בקהילה.

6. המנהג שכולם עולים לתורה איננו חובה. ברמ"א (סימן רפ"ב ס"א) נאמר: "ביום טוב מותר להוסיף על מנין הקרואים. ויש אומרים דביום טוב אין להוסיף, וכן נהגו במדינות אלו, מלבד בשמחת תורה שמוסיפין הרבה". מכאן שבשמחת תורה מותר להוסיף הרבה עליות, אך אין זו חובה.

ברוב הקהילות לא רוצים לשנות זאת, ויש אנשים שהעלייה הזו לתורה חשובה להם מאד. אבל אם קהילה רוצה בכך – אפשר להעלות לדיון את האפשרות להדגיש את ההקפות ולקרוא בתורה קריאה אחת כדין כל יו"ט אחר.

7. לימוד תורה משמחת תורה לשמחת תורה: במהלך השנה ניתן ללמוד תורה באופן בו כל הקהילה שותפה (לדוגמא: לחלק בין כל חברי הקהילה את כל ששת סדרי משנה או את כל התנ"ך), ובשמחת תורה ייערך סיום משותף של הלימוד.

ה. שיתוף כל הקהל בשמחה

1. זקני הקהל – ראוי לתת את הדעת על מקומם של זקני הקהל בשמחת תורה. לעתים הם נדחקים הצידה בגלל האינטנסיביות של הריקודים ואורך ההקפות. אפשר לכבד אותם בהקפה, לתת להם לומר דברי תורה קצרים בין הקפה להקפה, או לציין אותם במיוחד במקום אחר במהלך היום.

2. בני הנוער – בקצה השני צריך לתכנן את שילובם של בני הנוער. את בני הנוער אפשר להעצים ולתת להם מקום מוביל בשמחה, וכולם ירוויחו מכך.

גם לילדים אפשר לתת תשומת לב מיוחדת באחת ההקפות, או בדרך אחרת. יש לחשוב על שילובם של הילדים בהקפות, אך הם לא יכולים להחזיק מעמד לאורך כל ההקפות, ובחלק מהיום אפשר לקיים פעילות מיוחדת המותאמת לילדים, ומאפשרת להורים להתרכז בשמחת התורה שלהם עצמם.

3. הצעירים והסטודנטים – בקהילות רבות יש צעירים וצעירות, סטודנטים ובעלי מקצועות צעירים, אשר אינם עוד חלק מהנוער של הקהילה, ברם אינם עדיין חלק אינטגרלי מחברת המבוגרים של הקהילה. עם חשיבה והכנה מתאימה – קבוצה זו עשויה לתרום רבות לשמחת היום, הן כלפי הצעירים מהם והן כלפי המבוגרים מהם. התרומה יכולה להתבצע בקהילה בה גדלו, ואף ניתן להתאגד ממספר קהילות כקבוצה אשר תלך ותתרום לקהילה אחרת הזקוקה לחיזוק בשמחת תורה.

4. בעלי מוגבלויות – האם מבנה בית הכנסת נגיש? האם יש בעלי מוגבלויות בקהילה ובסביבתה? האם הם יכולים באופן טבעי להשתתף בהקפות, או שמא יש צורך ביוזמה פעילה כדי לאפשר להם להשתתף יחד עם כולם? חייבים לתת את הדעת לשאלות אלו ולפעול לשילובם של בעלי המוגבלויות בקהילה. בנוסף, אפשר ליזום פנייה לאחד הארגונים שמסייע לבעלי מוגבלויות ולשתף אותם בשמחת תורה בקהילה. ללא ספק כל הצדדים ירוויחו מכך!

5. הציבור הכללי – בקהילה עירונית ניתן לפנות לתושבי הסביבה ולהזמין אותם להשתתף בהקפות בשעה שתיקבע מראש, ולתת תשומת לב מיוחדת להרחבת מעגל הרוקדים של עם ישראל ביום שמחת תורה. דוגמא נוספת בענין זה: במקום בו יש עולים מבריה"מ לשעבר, אתיופיה או מקומות אחרים, ניתן להזמין אותם להשתתף בחג בבית הכנסת. לחלקם אין כעת קשר לבית כנסת, ועשויה להיות להם נוסטלגיה דווקא לחג הזה, והם עשויים להיענות להזמנה כזו.

ו. השתתפות הנשים בשמחת תורה

בעלון השני של 'בית הלל' פרסמנו מאמר שעסק בחשיבות ובערך של שותפות הנשים בקהילה. אחד הדגשים במאמר הינו החשיבות שנשים תהיינה שותפות בשמחת תורה. אולם ברוב הקהילות המציאות אינה כזו, ולכן יש צורך לתת את הדעת לנושא חשוב זה.

יש נשים השלמות עם המצב הזה, ואנו איננו מבקשים להתערב בעמדתן זו. אך יש נשים שעוזבות את בית הכנסת בשמחת תורה בתחושת ריחוק ובהרגשה ש"זה לא החג שלי". בדורנו, נשים רבות הן שותפות פעילות בתפילות ובשיעורים בקהילה, כמו בחלקים אחרים של חייהן ושל חיי הציבור. אם השתתפות נשים אלה בשמחת תורה מסתכמת בצפייה דחוקה מבעד לעזרת הנשים או בסידור השולחנות לקידוש – זוהי עובדה מצערת. עניין זה מחליש את דעתן של הנשים עצמן, הרוצות ליטול חלק בעשייה הציבורית ולהביע את חיבורן הנפשי לתורה וללימודה. כפי שכתב בזמנו הרב וינברג, בעל ה"שרידי אש": "בזמננו נשתנה המצב ונשתנו הטבעים, והנשים אם תישארנה בבית ולא תבואנה לביהכ"נ תשתכח מהם תורת היהדות לגמרי, ובוודאי שאסור להדיחן ולהרחיקן בגלל חומרא יתירה שאין לה יסוד מוצק בש"ס ופוסקים" (שו"ת שרידי אש, חלק ב', סימן י"ד).

כיון שכך, במקום שזה חשוב לדעת הנשים שהן תהיינה שותפות בשמחת התורה, על הקהילה לבחון את האפשרויות לשיתוף הנשים בחג בדרכים מגוונות, כפי שנציע להלן.

1. הנשים יכולות להשתתף בשמחה בעזרת הנשים, במקביל לשמחה בעזרת הגברים, או באולם נפרד. יש יתרון לשותפות של כל הקהילה בשמחה, בעזרת הנשים ובעזרת הגברים במקביל, ויש יתרון למצב שבו הנשים יקיימו שמחה נפרדת שבה הן מובילות וחוגגות לעצמן.

2. שמחת תורה של הנשים יכולה לבוא לידי ביטוי בהקפות ובשירה, כמקובל בקרב הגברים, או בלימוד וב"טיש" במקביל להקפות או לעליות של הגברים.

3. כשם שמציינים בשמחת תורה את חתן התורה וחתן בראשית ניתן לבחור שתי נשים בקהילה כ"כלות התורה" על מנת להביע כלפיהן הערכה או ידידות על תרומתן לקהילה. הן יכולות לומר דבר תורה או שיעור במהלך שמחת תורה או בהזדמנות מתאימה אחרת, או לתרום קידוש לקהילה, בדומה למה שנהוג לגבי החתנים של שמחת תורה, או בדרך שונה וייחודית לנשים.

4. ברמב"ם (הלכות ספר תורה, פ"י ה"ח) ובשו"ע (אורח חיים סימן פ"ח ס"א, יורה דעה סימן רפ"ב ס"ט) נפסק: "כל הטמאים אפילו נדות מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו". לכן, נשים הרואות בכך חשיבות מותר להן לרקוד עם ספר תורה או סביב ספר תורה המונח על שולחן במרכז הריקודים (ראו נספח בענין זה). בנושא קריאת נשים בספר תורה בקבוצת נשים, החל ב'בית הלל' דיון ער, בו הושמעו דעות מגוונות, בעד ונגד. מפאת חשיבות הענין החלטנו לא להכריע בו במסמך זה, על מנת לאפשר את המשך הדיון ההלכתי והחברתי בנושא חשוב זה.

כפי שהדגשנו לעיל, חשוב שעיצוב יום שמחת תורה בקהילה ייעשה תוך שיח בקהילה ובהנהגת רב הקהילה ומנהיגיה, בדרך המתאימה והמשמעותית ביותר בכל קהילה. בנושא זה של יצירת הדרך שבה נשות הקהילה תהיינה שותפות בשמחת תורה הדבר חשוב במיוחד, על מנת למנוע מחלוקות בקהילה.

ז. כבוד התורה

"עִבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה" (תהלים ק', ב), אך גם "עִבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" (שם, ב', יא). טוב ומבורך שיש לנו יום שבו אנו עמלים בשמחת התורה. אולם אין הצדקה לכך שהשמחה תבוא על חשבון היראה. לעתים השמחה גולשת לכיוון של התפרקות, שעלולה לפגוע בכבוד התורה או התפילה; הריקודים עלולים לפגוע בספרי התורה; וההתפזרות במקומות שונים בבית הכנסת מביאה לפגיעה בכבוד הראוי לקריאה בתורה. גם כאן נציע מספר דרכים להתמודדות עם סוגיות אלה.

1. כפי שכבר ציינו לעיל, תכנון חלוקת היום ולוח הזמנים של חלקיו השונים עשוי לסייע בשמירה על כך שהקריאה בתורה והתפילה יתקיימו בצורה ראויה, כפי הרגיל בכל קהילה.

2. יש שהציעו בכל הקפה, מיד אחרי ההקפה הראשונית עם הפיוטים, להציב את ספרי התורה במרכז ולרקוד סביבם, וכך לשמור על כבוד ספרי התורה ושלמותם, תוך שהם נשארים במרכז השמחה.

3. ניתן לחלק את חברי הקהילה מראש לקבוצות לקריאה בתורה, או לקבוע חלוקה של זמנים שונים של קריאה ושל הפסקה בקבוצות, כדי למנוע מצבים של חוסר כבוד במתרחש בבית הכנסת ובמעמד הקריאה בתורה.

גם בענין זה ניתן להעצים חברים שונים בקהילה, כמו בני הנוער ואחרים, ולתת להם להיות אחראים על חלוקה כזו ולהפעיל אותה.

4. שמחת תורה אינה פורים. פורים דורש דיון לעצמו, אך שם ניתן לטעון שיש מצוה בשתיה. ריבוי האלכוהול בשמחת תורה מביא רק להתפרקות ואינו מוסיף לשמחת התורה, ולכן יש להיזהר מהכנסת אלכוהול לשמחה. החלטה מושכלת על האיזונים בין האירועים השונים במשך היום ולוח זמנים ברור יצמצמו את הנטייה לכיוונים אלה.

סיכום

העלינו כאן מספר סוגיות עקרוניות בנוגע לאופיו של חג שמחת תורה, ושלל הצעות כיצד ניתן לחפש את הדרך הטובה והמתאימה ביותר לכל קהילה להתנהל בסוגיות אלה. למותר לציין, נשמח אם תשלחו אלינו הצעות נוספות.

כמובן, אי אפשר ליישם את כל ההצעות שהעלינו בקהילה אחת, ואין כוונה שכל הקהילות תחגוגנה את שמחת תורה בדיוק באופן שווה. כוונתנו היא להמשיך את הבסיס המשותף של מנהגי שמחת תורה, תוך כדי עיצוב החג באופן המתאים ביותר עבור כל קהילה. הכוונה בשלל ההצעות שהעלינו היא להציע אפשרויות שונות כבסיס לדיון בקהילה, על מנת לתת כלים לכל קהילה לעצב את החג בצורה שתהפוך אותו למשמעותי וחיובי יותר עבור כל חבריה, לשם ה'.

נסיים בסיפור, שממחיש את חשיבותו של חג שמחת תורה (הסיפור מובא ברשות מאתר aish.com):

אינה פולין, שעלתה לארץ מבריה"מ לשעבר, מספרת שאימה אמרה לה: "במידה מסוימת, שמחת-תורה השפיע על החלטתנו לעזוב את בריה"מ ולעלות לארץ", והסבירה: יהודי בריה"מ היו מתאספים באופן ספונטני בשמחת תורה סביב בתי הכנסת הנעולים: "זו הייתה פשוט פעם אחת בשנה שבה יכולנו להפסיק לפחד ולשמוח ביהדותנו, למרות מרגלי הקג"ב שהיו בתוך הקהל. ההרגשה שם הייתה מאוד חזקה. הרגשנו את הכוח שלנו. ראינו כמה רבים אנחנו. הבנו מי אנחנו והיינו גאים."

"השיעור של אמי", מסבירה אינה, "פשוט, אך מעמיק: חג שמחת תורה הוא חג של היהדות והיהודים. בשמחת תורה אנו חוגגים את כל החגים יחד. אנו חוגגים את השבת, את המצוות, את הערכים היהודים, אנו חוגגים את ההישרדות היהודית, אנו חוגגים את הפוטנציאל היהודי. בקיצור, אנו חוגגים את כל מה שאנחנו ואת כל מה שאנו יכולים להיות. יום שמחת תורה אינו ספיח כלאחר יד. במובנים מסוימים, זהו החג שמעניק פרספקטיבה לכל שאר הדברים".

נספח – תשובת בית המדרש ההלכתי בעניין ריקוד נשים עם ספר תורה

במסכת ברכות (כ"ב.) מובאת דעתו של רבי יהודה בן בתירא שהתורה הושוותה לאש – כשם שהאש אינה מקבלת טומאה כך דברי תורה אינם מקבלים טומאה. על פי זה פסק הרמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה (י', ח'): "כל הטמאין, ואפילו נידות, ואפילו גויים – מותרין לאחוז ספר תורה, ולקרות בו, שאין דברי תורה מקבלין טומאה". גם בשולחן ערוך פסק כך בהלכות ספר תורה (יו"ד, רפ"ב, ט'). מכאן שאין כל מניעה שאישה תיגע בספר תורה ואפילו היא טמאה בטומאת נדה, ואפילו בימי ראייתן (דהיינו בזמן המחזור עצמו).

למרות שלא מצינו בהלכה הגבלות לאשה נידה בכל מה שנוגע לבית הכנסת, מספר ראשונים מזכירים מנהגים שונים שנשים החמירו על עצמן – לא להיכנס לבית הכנסת בעת נידתן (ראבי"ה, א', ברכות, ס"ח) ולהימנע מלגעת בספר תורה בימי ראייתן (אור זרוע א', הלכות נידה, ש"ס), והם משבחים את מנהגן של נשים אלה. לעומת זאת, בספר האגור (סימן אלף שפ"ח) כתב שבמדינתו נוהגות הנשים להכנס לבית הכנסת ולהתפלל ולענות לדברים שבקדושה, ורק נזהרות מלהסתכל בספר תורה בשעת ההגבהה בנידתן.

הרמ"א (או"ח, סימן פ"ח ס"א) הביא את שני המנהגים, וכתב שהעיקר להלכה שאשה מותרת בכל, אבל שהמנהג במקומו להחמיר במנהגים שהזכרנו. אולם הוא הביא גם את דברי שו"ת תרומת הדשן (פסקים וכתבים, סימן קל"ב) שגם במקום שנהגו להחמיר "בימים נוראים, שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, מותרין לילך לבהכ"נ כשאר נשים, כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ". המשנה ברורה (שם, סק"ז) מעיד כי בזמנו המנהג השתנה ונשים באות לבית הכנסת אף בשעת נדותן באופן קבוע ובכל ימות השנה, ומכל מקום פסק שלא יסתכלו בספר התורה בשעה שמגביהים אותו לעם.

מכל מקום, מהסקירה הנ"ל נראה בבירור שמצד הדין מותר לנשים לגעת בספר תורה ולרקוד איתו, ולמעשה הדבר תלוי במנהג. בעבר הנשים הראו את היראה והכבוד שלהן לתורה על ידי התרחקות מספר התורה בשעת נידתן. היום מנהגים אלה אינם נוהגים בקהילות רבות, ובימינו נשים רבות מראות את אהבתן לתורה בהגעה קבועה לבית הכנסת, בלימוד תורה וברצון אמיתי וטהור להידבק בתורה גם על ידי החזקת ספר התורה וריקוד עימו בשמחת תורה. על כן, נראה שאין מקום לאסור זאת, ויש לעודד נשים הבוחרות בכך לבטא את אהבתן לתורה בדרך זו.

כך פסק הרב נחום אליעזר רבינוביץ' בשו"ת שיח נחום (סימן מ'): "נראה לפי עניות דעתי שאם הקהל רוצה להנהיג לעשות נחת רוח לנשים בשמחת תורה, ומתוך כך יבואו לתקן שבעזרת נשים אחת הנשים החשובות תחזיק בספר, ואחרות תרקודנה לפניה דרך כבוד והידור – ודאי שיש בזה תיקון, והוא תיקון שאין בו איסור כלל, שהרי מעולם לא נאסר על הנשים להחזיק ספר תורה. ושמא ילמדו מכך גם הגברים לנהוג בכבוד הראוי", והוסיף בסוף דבריו: "ברם כל זה אמור שיהיה הדבר מתוך הסכמת הקהל ובהסכמת הרב מרא דאתרא".

לכן, בקהילה שבה יש חברים וחברות המעוניינים בכך, ראוי לקיים על כך דיאלוג בתוך הקהילה בהובלת רב הקהילה, כדי ליצור תהליך בונה בקהילתם בענין זה, כפי שנאמר בגוף המאמר.

——————————————————————-

בית המדרש הרעיוני של בית הלל

חברי בית המדרש הרעיוני, אשר היו שותפים לדיונים ולתשובות:
הרב צבי קורן, מרכז בית המדרש הרעיוני, הרב אביע"ד סנדרס,הרב שמואל ריינר, הרב יהודה גלעד, הרב יצחק אייזנר, הרב רונן נויבירט, הרבנית אשרה קורן, הרבנית חנה פרידמן, הרבנית קרן ג'קסון- מילר, הרבנית רחלי שפרכר פרנקל, הרבנית פנינה נויבירט, הרבנית מרים רייסלר, הרבנית דבורה עברון והרבנית רותי אלסטר.