שאלה: האם אשה יכולה לקרוא מגילה בפני נשים רבות ולהוציאן ידי חובה?
תשובה: נשים חייבות לשמוע קריאת מגילת אסתר, שהרי "אף הן היו באותו הנס". כפי שנפסק בשלחן ערוך נשים גם יכולות להוציא נשים אחרות ידי חובתן כאשר הן קוראות עבורן. ואכן, במקומות רבים בארץ התקבלה בשנים האחרונות קריאת מגילה של נשים עבור נשים, ונשים רבות חשות שקריאה כזו מחזקת את השותפות שלהן בעבודת ה'. כאשר נשים רבות בקהילה מסוימת חפצות בקריאת מגילה של נשים עבור נשים, יש לעודד אותן לקיים קריאה ציבורית כזו. כמובן, חשוב להקפיד בקריאות כאלו על קלה כחמורה, ועל הקוראות להיות בקיאות ומדייקות בקריאתן.
כאשר מתבצעת קריאת נשים, נפסק בשו"ע (או"ח, תרפ"ט, ב') כי מנהג הנשים לברך ברכת 'על מקרא מגילה' בדומה לגברים, וכן הוא מנהג ספרד. אמנם, הרמ"א (שם) פסק שמנהג אשכנז לברך 'לשמוע מגילה', אך בקהילות אשכנז כיום המנהגים חלוקים אם כשו"ע (כמנהג הגר"א) ואם כרמ"א, וכל קהילה תעשה כמנהגה וכפי שמורה המרא דאתרא שבאותו מקום. לאחר הקריאה יש לברך ברכת 'הרב את ריבנו', כפי שפסקו הרב עובדיה יוסף (יביע אומר, ח', או"ח, נ"ו), והרב אליעזר ולדינברג (ציץ אליעזר, י"ג, ע"ג) בתשובותיהם.
אמנם, יש ערך חשוב לקריאה משותפת של הקהילה כולה ביחד – הן מהטעם ההלכתי "ברוב עם הדרת מלך", והן משום שרצוי למנוע פיצול בקהילה. היבטים אלה מחייבים רגישות ומאמץ כן למציאת פתרונות מתאימים. כך, למשל, יש קהילות הנוהגות לקיים בליל פורים קריאה אחת משותפת בלבד, וביום הפורים קריאת נפרדת לנשים. ראוי אפוא להשתדל שתהיה אפשרות לנשים המעוניינות בקריאה לעצמן לממש את רצונן, ויחד עם זאת יש להימנע ככל הניתן ממחלוקות וממריבות בתוך הקהילה סביב נושא זה, והאמת והשלום אהבו.
הסבר הפסיקה:
על פי המשנה במסכת מגילה, אשה יכולה לקרוא את המגילה:
"הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן" (מגילה ב', ד')
משמע מלשון המשנה שגם אשה יכולה להוציא אחרים על ידי קריאתה במגילה. הדבר נזכר בפירוש בגמרא במסכת ערכין המציינת שלא מדובר רק בהיתר כי אם גם בחיוב:
"הכל חייבין במקרא מגילה. הכל כשרין לקרות את המגילה. לאיתויי מאי? לאתויי נשים וכדר' יהושע בן לוי, דאמר ר' יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס" (ערכין ב:)
בניגוד להלכה המובאת במשנה ובגמרא, מקור אחר בתוספתא שולל את אפשרותן של הנשים להוציא ידי חובה אחרים בקריאת המגילה:
"הכל חייבין בקריאת מגילה, כהנים לוים וישראלים וגרים וכו'. כולןחייבין ומוציאין את הרבים ידי חובתן…נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן" (תוספתא מגילה ב:ד)
התוספתא עוסקת בשני נושאים: מי מחוייב בקריאת המגילה ומי יכול להוציא אחרים ידי חובתם. על פי התוספתא נשים אינן חייבות במקרא מגילה וכן אינן יכולות להוציא אחרים. בעקבות המחלוקת בין המשנה לתוספתא חלקו הראשונים בסוגיה זו. דעת רוב הראשונים כדעת המשנה (רש"י, רמב"ם, ר"ן (מעיקר הדין), רשב"א, ריטב"א, מאירי), ורבים מהם אף סוברים כי ביכולת הנשים להוציא אף את הגברים. הרשב"א והריטב"א אף גורסים שהתוספתא הינה משובשת ואשה אינה כלולה ברשימה של אלו שאינם חייבים ואינם מוציאים אחרים ידי חובה.
הבה"ג לעומתם סובר שאין סתירה בין דברי ר' יהושע בן לוי לבין התוספתא. הבה"ג גורס את הגמרא בערכין באופן הבא:
"אמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במִשמע מגילה, שאף הן היו באותו הנס".
על פי הבה"ג הגמרא דברה על חובתן של נשים לשמוע מגילה בעוד שהתוספתא דברה על החובה לקרוא מגילה. מאחר ורמת החיוב של גברים ונשים שונה, אין יכולות נשים להוציא גברים ידי חובה. הבה"ג אף מביא לכך ראיה מהירושלמי מגילה (פרק ב', הלכה ג'). עם זאת, ברור למדי גם מדברי הבה"ג שאין כל בעיה שאשה תוציא אשה אחרת ידי חובתה. כדעת הבה"ג נראה מהתוספות ותוספות הרא"ש, וייתכן שהרא"ש אף פסק כן להלכה (קשה להכריע בלשונו), ואף הר"ן כתב להחמיר כדעת בה"ג.
השו"ע פוסק כדעת רוב הראשונים שאשה יכולה להוציא אפילו גברים ידי חובתם אך מביא גם את דעת הבה"ג וז"ל:
"הכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים…
אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא, יצא ידי חובתו; והוא שישמע מפי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא; וי"א שהנשים אינם מוציאות את האנשים". (שו"ע תרפ"ט, א-ב)
אם כן, לשיטת ההולכים בדרכו של השו"ע, אישה בוודאי יכולה להוציא נשים ואף גברים ידי חובתם, וכמו שפסק הרב עובדיה יוסף שליט"א בפסק שפורסם בשנת תשס"ט שבמקום בו אין גברים היודעים לקרוא את המגילה, אשה יכולה לקרוא עבורם ולהוציאם ידי חובתם.
הרמ"א, לעומת זאת, פוסק כדעת הבה"ג לדין הברכה שמברכות נשים וז"ל:
"וי"א אם האשה קוראה לעצמה מברכת: לשמוע מגילה, שאינה חייבת בקריאה (מרדכי פ"ק דמגילה)" (שם סעיף ב')
כפי שהוזכר לעיל, אפילו ע"פ שיטת הבה"ג אישה יכולה להוציא אשה אחרת מאחר ורמת חיובן שווה וכן כתב המשנה ברורה בפירוש לדעת הרמ"א:
"אבל אשה מוציאה את חברתה" (משנ"ב תרפ"ט, סק"ז)
עם זאת מביא המשנה ברורה איסור לאשה לקרוא במגילה בפני נשים רבות מאחר והדבר עשוי להביא לזילות וז"ל:
"אבל לנשים רבות אין האשה מוציאן דזילא בהו מילתא" (שער הציון ט"ו)
מקור הדברים בקרבן נתנאל בפרק א' של מסכת מגילה. הקרבן נתנאל מסתמך על דברי התוספות במסכת סוכה לגבי האפשרות שנשים תצטרפה לזימון עם גברים בדין ברכת המזון. אחד הטיעונים נגד דעתו של הקרבן נתנאל נלמדת מדין הבה"ג לגבי קריאת מגילה וזו לשון התוספות:
"אי נמי משום דרבים זילא בהו מלתא, דהרי מגילה דנשים חייבות בה ופירש בה"ג דאין נשים מוציאות את הרבים ידי חובתן במגילה" (תוספות, סוכה לח. ד"ה "באמת אמרו")
ברם, ברור למדי שבעלי התוספות התייחסו למצב בו נשים וגברים מצטרפים לזימון או קריאת מגילה ולא למצב בו אשה מוציאה נשים אחרות ידי חובתן, ואפילו נשים רבות. יסוד זה מופיע באופן מפורש בדברי התוספות רא"ש על הסוגיה:
"אי נמי זילא בהו מלתא באנשים שיוציאום נשים מידי דהוה אמגילה דנשים חייבות בה וקאמר בהלכות גדולות דאין נשים מוציאות את הרבים ידי חובתן במגילה " (תוספות רא"ש, סוכה ל"ח.)
לא נראה שטעם הזילות שייך היום, שהרי במקומות רבים נשים מעורבות ומובילות בתחומים רבים, בין בקודש ובין בחול, קשה לומר שדווקא על ידי קריאתן את המגילה יש זילות, ואף אם נאמר שיש לחשוש לטענה זו של זילא בהו מילתא, הרי שנראה שהיא אינה נוגעת למקרה בו אשה קוראת לנשים רבות ולא כפי שהבין זאת הקרבן נתנאל (וכן כתב הרב הנקין בשו"ת בני בנים ד' ה'). כמו כן, דברי הקרבן נתנאל הם דעת יחיד באחרונים, ובמקום שיש שיקולים אחרים ניתן להקל על פי גדולי הראשונים והאחרונים שלא הזכירו בעיה זו בקריאת נשים לנשים.
עם זאת, אף המג"א (שם, סק"ו) מצדד שאישה לא תקרא מטעמים הקשורים בתורת הנסתר, וכן פסק הבן איש חי (שנה ראשונה, פרשת תצוה, הלכות פורים, סעיף א'), וכן דעת החיי אדם (כלל קנ"ה, סעיף י"א). ומכל מקום, לא זו בלבד שמקור דברים אלו בדברי קבלה, כאמור, אלא שאף כתב שם החיי אדם שאין המקור ברור לאיסור, ואדרבה הגר"א (על השולחן ערוך שם) כתב שמשם ברור דווקא להתיר, ומכל מקום אין זה לעיכובא וודאי אפשר לסמוך על פשט הגמרא והפוסקים, וכפי שכתבו אף המשנ"ב (שם, סק"ח) והערוך השולחן (שם, סעיף ה').
לאור כל האמור, נראה שמצד ההלכה הפסוקה יש לעודד ולתמוך בקריאת מגילה של נשים לנשים, במקום שהן חפצות בכך.
מצד שני, מטרתה העיקרית של קריאת המגילה היא פרסום הנס. בעניין זה ככל שהקריאה המונית יותר כך ייטב – "ברוב עם הדרת מלך". (כמובא במסכת ברכות (נ"ג ע"ב) ומסכת יומא (ע.). לפיכך לא רצוי לקיים קריאות מגילה נפרדות (לא של נשים ולא של מנינים קטנים) במקומות בהן הדבר מביא לפיצול הקהילה (אלא אם כן הדבר נעשה במקום שאי אפשר לשמוע היטב את קריאת המגילה מחמת הציבור הגדול והרועש). אמנם, בקהילות רבות ממילא מתקיימת קריאה נפרדת לנשים מושם צורכי המשפחה, ובמקומות אלו ודאי שיש להתיר קריאה של נשים לנשים. ייתכן והדבר אף יעודד נשים נוספות אשר לא מגיעות לשמוע את המגילה להצטרף.
למותר לציין, אם הדבר עשוי לעורר מחלוקת קהילתית, שהדבר צריך להיעשות בחכמה בסובלנות ובמתינות כולל מוכנות לוותר, וזאת מתוך ראיית אחדות הקהילה כערך עליון. במיוחד בימים של אחדות, ימי הפורים, נדרשת הקפדה על עקרון "לך כנוס את כל היהודים".
השיקולים הקהילתיים שהוזכרו לעיל אינם שייכים בבתי מדרשות שבנות לומדות בהן תורה שהרי בבית מדרש אלו הבנות מתפללות ולומדות תורה וההכנה לקריאת המגילה הינה חלק מהותי מלימוד התורה שלהן. כמו כן, במקומות אלו נאספות בוגרות מכל הארץ והקריאה נעשית ברוב עם והדרת מלך, ויפה עושות הנערות והנשים במקומות אלו שמארגנות קריאה לעצמן.
(בית המדרש ההלכתי של בית הלל)