הסברים שונים ניתנו על ידי חז"ל אודות זמנה של המילה ביום השמיני. יש שתלו זאת במוכנותו של התינוק וכך נאמר במדרש (דברים רבה ו, א): "ולמה התינוק נימול לשמונה ימים? שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד שיהא בו כוחו." הרמב"ם כרופא אימץ הסבר זה וכתב: "כדי שיתחזקו כוחות הילד" (מורה נבוכים ח"ב, מט). הסבר זה נתמך על ידי המחקר המודרני, שמצא סמך רפואי לחיזוק כוחותיו של הילוד ביום השמיני. המחקר מראה שגורמי קרישת הדם מגיעים לשיאם ביום השמיני. מיד לאחר הלידה יש לילוד מספיק גורמי קרישה, שמועברים אליו מן האם. גורמים אלה מתפרקים מהר עד שלושה ימים, ויש צורך ביצירה עצמית של גורמי קרישה, אשר מבוצעת בכבד. דא עקא הכבד של הילוד אינו בשל, ולכן בגיל 5-3 ימים כל תינוק אפילו בריא סובל ממצב של חוסר בגורמי קרישה, ולכן מסוכן לערוך ברית באלו הימים. החל מהיום השישי מתחילים להיווצר גורמי קרישה עצמוניים בכבד של הילוד, וכך הוא מגיע ליום השמיני מוכן מבחינה זו. הסבר מכיוון אחר לברית ביום השמיני ניתן בבית מדרשו של רשב"י. ההסבר בנוי על סמיכות הפסוקים שבין טומאת לידה ומילה. התורה פותחת בקביעה, שאשה יולדת טמאה שבעה ימים. לכאורה היינו מצפים שייכתב שביום השמיני היולדת תיטהר ובמקום זאת, התורה עוברת ומתמקדת ברך הנולד, שביום השמיני ייכנס בבריתו של אברהם אבינו – "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". רשב"י סבר, שסדר הפסוקים מלמד, שקיימת זיקה בין טומאת האשה למילת הבן. וכך מובא בסוגיה (נידה לא ע"ב) :
"שאלו התלמידים את רבי שמעון בן יוחאי: ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה? שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים".
ומסביר רש"י: " שאוכלין ושותין בסעודה ואביו ואמו עצבים שאסורין בתשמיש". לדעת רשב"י קבעה התורה את הברית ביום השמיני על מנת, שהאישה היולדת תהיה טהורה ותוכל לשמוח עם בעלה בהיתר" (=כיום אשה אינה מותרת לבעלה ביום השמיני). כלומר, המילה מתרחשת ביום השמיני לא מפאת בשלותו של התינוק לעבור את תהליך המילה אלא על מנת לאפשר להורים להיות מותרים זה לזו בשעת הברית, שהיא עת של שמחה. סמיכות הפסוקים שבין טומאת היולדת למילה יצרה שיטה מרחיקת לכת בבית מדרשו של רב אסי (שבת קלה ע"א). לדעתו, מילה לתינוק ביום השמיני מותנית בלידה שמחמתה היולדת נטמאה. אולם, כאשר האם אינה טמאה בלדתה כגון: ניתוח קיסרי יש למול מידית . שיטתו נדחתה וכל הזכרים נימולים לשמונה ימים. אולם גם שיטתו של רשב"י תמוהה, שכן התורה מדריכה ומחנכת אותנו לאיפוק. מדוע אם כן, התורה מתחשבת בכך שהאשה אסורה על בעלה ודוחה את הברית ליום השמיני על מנת ששמחתם של ההורים תהיה שלמה?!
נראה שרבי שמעון בן יוחאי בקש לחשוף בפנינו את הקושי של הורים לאחר לידה. תינוק חדש מביא עמו הרבה שמחה לבית, אבל התקופה שלאחר הלידה היא מאתגרת ורבת התמודדויות לקשר הזוגי. בתקופה זו מתערער שיווי המשקל שהיה בין בני הזוג ונדרשת הערכות מחודשת והסתגלות למצב חדש. הגבר והאישה צריכים לוותר על הבלעדיות שהייתה להם אצל בן הזוג לטובת שותף נוסף. אנרגיה שהוקדשה קודם לכן לבן הזוג, מופנית עכשיו לתינוק, מה שעלול לעורר תחושות נטישה אצל שני בני הזוג. מבלי שהתכוונו לכך, בני הזוג חווים כל אחד בנפרד תחושות של תסכול ובדידות. האתגר הראשון של ההורים לאחר הלידה היא ברית המילה, הם השושבינים של השמחה ולשיטתו של רשב"י נדחתה הברית ליום השמיני מתוך הבנה, שנכון להעניק להורים את התנאים הטובים ביותר להיות שמחים ולהרגיש ביחד עם עצמם ועם הרך הנימול, זו תהיה פתיחה חגיגית שתהיה מקור השראה מכאן ולהבא.