אנו קוראים לקיים שיח ציבורי רחב לאור אמנת גביזון-מדן, או ברוח דומה, לקראת הסכמות סביב אופיה של השבת במרחב הציבורי. אנו סוברים שמאבק נחוש בתחבורה הציבורית בשבת לא יועיל לקידום האחווה או שמירת השבת.
השבת היא מעמודי היסוד שעליו עומדות היהדות ומסורת ישראל, והיא חבוקה בתולדות העם היהודי לדורותיו. החברה הישראלית היום חלוקה סביב שאלת דרכי מימושה של השבת במרחב הציבורי. אחת הסוגיות החשובות בנושא הזה, הפעלת תחבורה ציבורית, קיבלה דגש מיוחד השבוע.
ביסוד הרצון למנוע את התחבורה הציבורית בשבת עומד ערך הערבות, המחייב אחריות הדדית לשמירת המצוות בכלל והקפדה על שמירת השבת בפרט.
על סמך עקרונות המצויים בדיון ההלכתי אפשר למצוא פתרונות לחיים משותפים במרחב הציבורי בשבת: יש הסבורים ששומרי ההלכה אינם אחראים כלפי מי שאינו מקפיד על שמירתה. לדעת חלק מהפוסקים ייתכן שאין חובה למנוע מאדם לחלל שבת. ויש פוסקים שמדבריהם משתמע שאף אפשר לסייע למחלל השבת אם הסיוע ימעט בעברה. לפי תפיסה זו אפשר – ואולי נכון – להכיל חילול שבת ציבורי, חרף הצער הרב שבדבר, כדי למנוע שסע חברתי או ניכור כלפי הדת או לשם מניעת חילול שבת גדול יותר.
אנו מאמינים כי הדרכים הראויות לקידום שמירת השבת ברשות הרבים הן דרך החינוך ודרך ההסכמות הציבוריות הרחבות ההולמות את ערכיו ורצונותיו של כלל הציבור. יתר על כן, עבודה משותפת עם ראשי הציבור תוכל להוביל לצמצום ניכר בחילול השבת ולהפחתת השימוש בתקציבי הציבור סביב חילול השבת.