רגע לפני יציאתם של משה ואהרון לפרעה מפרטת התורה את התולדות של שבט לוי. התורה חושפת בפנינו את שמות ההורים של משה ואהרון. בעוד שבפרשת שמות ההורים היו אנונימיים: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" הרי שבפרשתנו נאמר: " וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה …". יוכבד היתה אחות של קהת אביו של עמרם. נישואי עמרם עם דודתו אסורים מדין עריות. חז"ל בקשו להדגיש שנישואין אלו היו מותרים, שכן לדעתם יוכבד היתה אחות קהת מן האב ולא מן האם, שאינה אסורה לבן נח (סנהדרין נח ע"ב) . החזקוני התייחס לכך מזווית אחרת:
" מה שהסכים הקדוש ברוך הוא, שיצא אדם גדול כמשה מלִקּוּחִים שעתיד להזהיר עליהם, לפי שאין מעמידים פרנס על הצבור אלא א"כ קופה של שרצים תלויה לו בצוארו, פן יתגאה על הצבור, כמו שמצינו בדוד".
דהיינו, מפאת החשש שמשה יתגאה על הציבור בחרה ההשגחה, שתהיה תלויה על צווארו קופה של שרצים, שבעטיה יקבל עליה אחריות בעת הצורך. פרושו של החזקוני מושתת על דברי חז"ל אודות מלכות שאול (יומא כב ע"ב):
" … מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול? מפני שלא היה בו שום דופי, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו, אומרין לו: 'חזור לאחוריך'
שאול הגיע ממשפחה מיוחסת ולא נמצא בו שום דופי ולכן מלכותו היתה זמנית. מנגד, מוצאו של דוד מרות המואביה ולכן דווקא ממנו יצאה המלכות. אולם השאלה היא מדוע עלינו לתור אחרי מנהיגים שיש מאחוריהם קופה של שרצים? האם מלך, שנקי מכל רבב והורתו ולידתו בקדושה לא ראוי להנהיג את עם ישראל? וכך כותב המאירי בסוגיה:
"אין ראוי להעמיד פרנס על הצבור אלא מי שנודע במדותיו עניו ושפל רוח וסבלן מפני, שהוא צריך להתנהג עם הבריות בדרכים משתנים לכמה גוונים, זה בכה וזה בכה ולהתאהב עם כל אחד מהם כפי מדותיו. ואם הם במקום שאין מוצאים כך, ועל כל פנים צריכים למנות אבירי לב ועזי מצח יזהרו, שלא למנות אנשים תקיפים כל כך בכל ענין, שיהו סבורים על אותו מינוי, שיהא מוחזק בידם לעולם, ושהם הראויים לכך יותר על שכיניהם …דרך צחות ודרך הפלגה אמרו אין ממנין פרנס על הצבור אא"כ קופה של שרצים תלויה לאחריו כלומר אף על פי, שהוא הגון בעצמו, שאם תזוח דעתו עליו ויתגאה על הצבור שלא לשם שמים, אומרים לו חזור לדון את עצמך והבט אל אחריך …".
כלומר לכתחילה התכונות הרצויות למנהיג הן מידות טובות ענווה וסובלנות. אולם, רק במקום שלא מוצאים מנהיגים מן הזן הנדיר הזה, אלא אנשים "אבירי לב ועזי מצח", אז ברירת המחדל היא לבחור במנהיג שיש לו קופה של שרצים, כך שיהיה ביד הציבור להעביר אותו מתפקידו בעת הצורך. במילים אחרות, חז"ל מאמינים ביושרו של כל מנהיג, שאם חלילה ייתפס בקלונו יפנה את מקומו ברגע שעברות אלו יוזכרו בפניו. משה נשא קופת שרצים (ייחוס) שאם חלילה יהיה יהיר וזחוח דעת יוכלו להזכיר לו את קופת השרצים וישתכנע שעליו לסיים את תפקידו. בסופו של דבר, משה היה עניו מכל האדם ומנהיגותו הייתה קב ונקי ללא רבב של קלון. סוגיה זו צריכה להדיר שינה מתוכנו, שכן בדורות האחרונים חלה נסיגה בתחום זה. מנהיגים מכל הקשת הפוליטית, שקופת השרצים לא היתה תלויה על צוואריהם אלא על חזם, בלי שסומק עז יכסה את פניהם. כמהים אנו להנהגה ישרה ואם חלילה ייתפס המנהיג בקלונו יהיה ניתן לומר לו: "חזור לדון את עצמך והבט אחריך".