מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אַל תַחְמִּיצֵנָה – על זמן והזדמנות, חמץ והחמצה

מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אַל תַחְמִּיצֵנָה

על זמן והזדמנות, חמץ והחמצה

1. (א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב)   צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד  הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: (ויקרא פרק ו')

2. צו את אהרן – פירש"י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות. זירוז מכתיב בפרשת דברים ואצוה את שופטיכם ואמרו רבותינו ז"ל כנגד מקל ורצועה תהא זירוז. מיד מדכתיב בפרשת נשא צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה ושם כתיב ויעשו כן בני ישראל. ולדורות מדכתיב בפרשת בשלח מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם.. (חזקוני)

3. ושמרתם את המצות  ר' יאשיה אומר אל תקרי כן אלא ושמרתם את המצוות. כדרך שאין מחמיצין את המצה כך לא יחמיצו את  המצוות אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד. אמר ר"ש בן לקיש אין מעבירין על המצות

(ילקוט שמעוני פרשת בא רמז רא')

4. ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק את עצמו מכל תאוות עוה"ז שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו הרגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואח"כ שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות.

(צדקת הצדיק – רבי צדוק הכהן מלובלין)

5. י. ומאירים הם מתוך זה דברי המה"רל, שהעושה מצוה מבלי זריזות הוא פוגם את המצוה על ידי השיהוי זמן, שהוא מראה על ידי זה שהמצוה הוא דבר הנופל תחת הזמן, והיינו כנ"ל שמכיון שזריזות בעבודת ה' של כנסת ישראל פירושה היא שחרור ממסגר הזמן וחדירה למלכות הנצח, ממילא לאידך גיסא שיהוי הזמן בעבודת ה' פירושו הורדת המצוה לתוך תחומי זמן וגבולי שעה.

יא. "והוא ינהגנו עלמות" פשוטו של מקרא 'על-מות' היינו למעלה מן המיתה, דהיינו בתחום הנצח. ואילו חז"ל דרשו 'עלמות' – בזריזות כמו דכתיב "בתוך עלמות תופפות" והיינו כנ"ל דמידת הנצח כשהיא פועלת בתחום הזמן היא מולידה את מדת הזריזות.

יב. 'על-מות' שלפי פשוטו ענייני הנצחיות. ו-'עלמות' שלפי מדרשו ענייני זריזות הם שני צדדים של מטבע אחת…

('פחד יצחק' – פסח -ר' יצחק הוטנר)

6. מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם שנאמר: "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצת כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם"

(הגדה של פסח)

7. אעוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם עִיר הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא. בהִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלָ‍ִם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן.    ג כִּי כֹה אָמַר ה' חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ. ד כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי ה' מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ. ה וְעַתָּה מי לי [מַה לִּי] פֹה נְאֻם ה' כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם משלו [מֹשְׁלָיו] יְהֵילִילוּ נְאֻם ה' וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ. ו לָכֵן יֵדַע עַמִּי שְׁמִי לָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אֲנִי הוּא הַמְדַבֵּר הִנֵּנִי. ז מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. ח קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן. ט פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלָ‍ִם. י חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ.    יא סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם טָמֵא אַל תִּגָּעוּ צְאוּ מִתּוֹכָהּ הִבָּרוּ נֹשְׂאֵי כְּלֵי ה'. יב כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

8. בַּקָּשָׁה \ אריאנה הרן

הֱיֵה טוֹב אֵלֵינוּ
וְתֵן לָנוּ הַרְבֵּה הַרְבֵּה זְמַן

זְמַן לִרְאוֹת אֶת כָּל אֶחָד לְחוּד
וְאוּלַי אַף לְאַהֲבוֹ,
זְמַן לְהַבִּיט בַּתִּקְרָה
וְלַחֲשֹׁב עַל מַה חוֹשְׁבִים הַמַּלְאָכִים,
זְמָן לִדְבָרִים יָפִים
שֶׁבִּגְלָלָם כְּדַאי לִחְיוֹת,
זְמַן לַהֲבָלִים הַרְבֵּה
שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא חָכְמָה,
זְמַן לְהַבִּיט בָּעֵינַיִם
וְלִלְמֹד בְּעַל-פֶּה אֶת צִבְעָן

וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה זְמַן
לַחֲשֹׁב עַל כָּל אֵלֶּה יַחַד.