אמש בשעת לילה מאוחרת קבלה ממשלת ישראל החדשה את ההחלטה הראשונה שלה: אישור לחזור ולהתפלל בבתי הכנסת, בתנאים מסוימים.
זו בשורה משמחת ואפילו מפתיעה, שבאישון לילה רגע לפני שהולכים לישון מבשרים לנו תיכף ומיד שניתן להיכנס לבית הכנסת. הגעגוע לבית הכנסת הוא עז, התפילה ברחבת בית הכנסת מבלי יכולת להיכנס אליו פנימה הייתה קשה מנשוא.
סגירת בית הכנסת הייתה ההחלטה הכי קשה, שקבלתי בחיי אבל הייתי שלם בקבלתה. אולם בשעה שקראתי את החלטת הממשלה החדשה הרגשתי מבוכה גדולה. האם נכון שבן רגע ללא כל הכנה מצד אלו שמופקדים על בתי הכנסת ניכנס אליו? הקהילה שלנו מורכבת מצעירים ומבוגרים. מכאלו שהם בסיכון וכאלו שפחות. האם ישנה התייחסות כל שהיא למגוון הרחב של הקהילה? גם ההוראות שניתנו אינן ברורות . האם יש התייחסות לגודל בית הכנסת? האם זקוקים ל- 2 מטרים או הרחקת מושב? האם בתי הכנסת צריכים לעבור חיטוי? אם כן, מתי ציפו שזה יתבצע? כיצד ננהג בקריאת התורה?
כיצד ממשלת ישראל מצפה שהציבור ישמור על הכללים אם יש חוסר אימון בצורה שבה מקבלים החלטות? האם אותם שרים שדחפו לקבלת ההחלטה שכחו את מה שאירע רק לפני זמן קצר.
כיום אנו יודעים שנגיף הקורונה התפשט במסיבות פורים וגם בבתי הכנסת. אנחנו זוכרים גם את קלות הדעת הבלתי נסבלת שהייתה בתחילת התפשטות הקורונה. זה יצר חילול השם נוראי. בקושי חלפו שבועיים מאז שמנעו ממשפחות שכולות לפקוד ביום הזיכרון את הר הרצל, והנה גל החום פשט בארץ והכל נהיה פזיז ומופקר.
ציפיתי שכשם שסגרנו את בית הכנסת בעצב מתוך בכובד ראש, כך ייפתח בית הכנסת מתוך תכנון מושכל והכנה ראויה -בשמחה גדולה.
אנחנו שמחים לראות שנגיף קורונה הולך ונעלם. האם יש מי שיכול לתת לנו "תעודת אחריות" שהסיפור מאחורינו.
אז נכנסנו בחיפזון ללא הכנה ביום רביעי לבית הכנסת, וננסה לבנות תוך כדי תנועה מודל ראוי להמשך הכניסה אליו. המודל יכלול התחשבות מלאה שכוללת את מגוון האוכלוסייה ובעיקר לאלו שנמצאים בסיכון גבוה.
גם לי הייתה תחושה מוזרה כשפתחו את הכל ובתי הכנסת נשארו אחרונים בתור, אבל הייתי מוכן "לסבול" עוד קצת גם בחום הנוראי ובתנאי שהפתיחה תהיה אחראית ולא בצורה חפוזה שמשדרת חוסר רצינות מוחלט.
"שמחתי באומרים לי בית ה' נלך " אבל בתנאי שיקויים בנו "ונשמרתם מאד לנפשותיכם ".