פורסם במקורה באתר "אשירה – אתר קונספט נשי יהודי"
יש תורה אחת של רבי נחמן שתמיד אהבתי, אך מתחילת הקורונה היא קוראת לי לשוב ולהתבונן בה מחדש.
זוהי תורה ו’ בליקוטי מוהר”ן שבין השאר עוסקת בכתר.
כבר נאמרו דברים רבים על כך שקורונה היא כתר.
אך מהו כתר?
על פי הקבלה כתר היא הספירה הגבוהה ביותר. היא ספירה נסתרת. היא קשורה לרצון, למקום שקדם למעשה. לאין.
בחסידות חב”ד לא סופרים את ספירת כתר בתוך עשר הספירות מרוב שהיא גבוהה ונסתרת.
בתורה ו’ רבי נחמן מנסה לפצח את התעלומה של איך נוגעים במקום הגבוה הזה.
ואכן, איך מתוך חיי היום יום נוגעים במקום שמעבר? שאין לא קיום ממשי, ואי אפשר לאחוז בו?
רבי נחמן עונה שאכן אי אפשר לאחוז.
צריך להרפות.
לשהות.
לשתוק.
רק כך אפשר לגעת המקום הזה.
אך יחד עם ההרפיה, רבי נחמן מדבר גם על אחיזה. וצריך לאחוז תמיד במידת התשובה.
התשובה היא תנועה מתמדת. צריך לשוב, ולשוב ולשוב.
אך התנאי המקדים לתשובה הוא להרפות. לעזוב.
לרגע לוותר על כל מה שהייתי, כל מה שחשבתי.
צריך לזכור שיש דברים שאנו לא מבינים, ושאולי לעולם גם לא נבין.
ולשהות בהבנה הזו. בחוסר הבנה הזה.
שהיה זו, הרפיה זו, היא לא טבעית לנו. צריך לאמן את השריר הזה. לאחוז בחוסר אחיזה. ללמוד את התנועה.
של לשחרר. לא לדעת.
ראש השנה המכונה בכסה, יש בו צד נסתר.
זהו החג היחיד שבו הירח נסתר, החודש היחיד שבו אין הלל ואין קידוש החודש.
חודש תשרי, שהוא החודש השביעי, המסמל את הקדושה שבטבע.
הקדושה שנסתרת הטבע.
השנה, יותר מתמיד, נחגוג את ראש השנה באווירת רב הנגלה על הנסתר.
נשהה, נרפה, נקבל.
ולא נדע.
מה ילד יום?
ובעז”ה נזכה לגעת. לשוב בתשובה שלימה.
לראות במהרה רפואה שלימה, גאולה שלימה. שנת ברכה וטוב.
שנה טובה!