בית הלל נפגשים, מקשיבים, מתחדשים.
שנה וחצי חיכינו לאפשרות להיפגש שוב פנים אל פנים, ואתמול זה קרה – הכנס השנתי של ארגון בית הלל. מפגש של עשרות רבנים ורבניות שבאו ללמוד ביחד, לדבר על נושאים בוערים, לשתף בחלומות ובגעגועים.
כשנקרא את מגילת איכה במוצאי שבת, נגיע בפרק ב' לפסוק "קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת, שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲ-דֹנָי" – פסוק שמתאר צער ואבל מציפים כל כך, שאינם נותנים מנוחה, ששוטפים כמים.
אבל הפסוק הזה, עם כל הצער שבו, נדרש לטובה ומקבל משמעויות של תפילה ולימוד תורה.
למשל כותב הבן-איש-חי, בפירוש "נחמת ציון" על איכה:
"נראה לי על דרך מה שאמר הכתוב קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת, רֹנִּי זו רִנָּה של תורה, שִׁפְכִי כַמַּיִם לבך זו תפלה, שנאמר וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי ה', וידוע כי התפלה מתקבלת ורצויה יותר אם תהיה במקום דגרסי ביה בתורה, וכמו שאמרו בגמרא על רבי אמי ורב אסי, ולזה אמר בִּמְקוֹם רִנָּה שָׁם תְּהֵא תְּפִלָּה"
את הצער הגדול ואת שפיכת הלב אפשר לקחת לשני כיוונים: ללימוד התורה, המנחמת את ליבנו הדואב, ולתפילה הנותנת לו ביטוי ובית. זה מה שעשינו אתמול, וראינו איך זה קורה: בעצם ימי האבל על חורבננו וגלותנו, מתרחש מפגש בין אנשי תורה ונשות תורה מכל רחבי הארץ, מקהילות שונות ומעולמות שונים, והמפגש הזה מלא בתפילה אל ה' שיתן לנו את הדעת והכוח לעשות למען שמו; והמפגש הזה מלא בתורה חיה ורלוונטית, ישראלית וגדולה. בִּמְקוֹם רִנָּה מצאנו הרבה תְּפִלָּה, ולהפך.
בתפילה ובלימוד התורה, ובקשר ביניהם, עסקנו בכנס. דנו במקומן של נשים בתפילת הציבור.
מי שהיו שם יודעים שזה לא היה דיון קל. אבל זה היה דיון מעומק הלב והנפש, דיון שמחפש את הדרך ומקשיב לדרכים של אחרים.
מלבד זאת גם הבטנו אל השנה שהייתה וחשבנו קדימה לשנה שתבוא, לשנים שיבואו.
כחלק מרצוננו להיות הנהגה תורנית קשובה ערכנו בשנה החולפת סקר גדול שבחן מהו תפקיד ההנהגה הרבנית בעיני הציבור הדתי ובעינינו, מהם הנושאים שיש לעסוק בהם ועוד. התוצאות מרתקות, אבל הן לא לפרסום בינתיים. אתמול ניתחנו יחד את הסקר, בדקנו את עצמנו ואת העשייה שלנו לאורו, והתחלנו בתהליך ארוך ומעמיק של תרגום המסקנות למעשים.
בית הלל נכנס לשנת העשור לקיומו, ואנחנו מרגישים יותר מתמיד עד כמה המציאות הישראלית זקוקה לקול החיוני והמעודכן של אהבת תורה ויראת שמיים, תוך הקשבה לשליחויות השונות העולות מתוך המציאות המורכבת.