לינה של גבר ואישה ביחד בשטח פתוח (חוף ים וכדו')

1.      גבר ואשה, כששניהם לא נשואים זה לזה, אסורים להתייחד במקום סגור או מבודד. אולם כאשר מדובר ברשות הרבים ובמקום שיש בו אנשים אחרים הדבר מותר מצד דיני ייחוד. אלו אינם מתאימים אפוא למקרה דנן.

2.      ההקשר שנראה יותר נכון הוא דברי הגמרא (בבא בתרא נז,ע"ב) אשר דנה באפשרות ההליכה במקומות לא צנועים. הגמרא אוסרת מכל וכל ללכת במקום לא צנוע כשיש אפשרות אחרת שלא להגיע לשם; ברם כשאין אפשרות שכזאת, הגמרא קובעת כי נדרש רק להתאמץ שלא לראות את המראה הלא צנוע, אך אין חובה בכך.

3.      ברי כי המקרה שבו נשאלת השאלה – בטיול, שינה על החוף וכד' – מהווה שינוי מההרגל היום יומי של האדם (גם למי שרגיל בחברה מעורבת) ולכן יש לדון בצורך להיכנס למקום שכזה. האם טיול הוא הכרח או שאדם תמיד יכול להימנע ממנו? נראה כי ניתן לסמוך מעיקר הדין על השיטות המקלות לפיהן טיול נחשב כצורך סביר של אדם (ראו: הרב דוד סתיו, בין הזמנים, הלכות טיולים, במקורות שבהערה 22). ואולם גם אז יש לפחות שלא להסתכל בשעה שעובר במקום. הדרישה הזאת אינה ריאלית כשמדובר בשינה על החוף, ועלולים להיות בה מראות לא צנועים (התארגנות לשינה וכד') ושכן מדובר על שהות ארוכה ואין לאדם יכולת שלא להסתכל, ולפיכך אפילו לשיטות המקלות הדבר אסור, בשל משך ההסתכלות ואופן ההסתכלות, כאשר מדובר בשהייה ממושכת, שקשה לומר שהיא אקראית (ראו: הרב דוד סתיו והרב אברהם סתיו, אבוא ביתך, חלק א, פרק כ; וכן: הרב שמואל כץ, קדושים תהיו, עמ' 65, שאוסר שחייה מעורבת גם אם שני המינים לבושים בביגוד מלא).

4. נדמה שיש לאסור לא רק מחשש למראות אסורים, אלא בשל האווירה עצמה: אין שום ספק שהאווירה בחוף ים שבו ישנים גברים לצד נשים, אף אם יש אנשים באזור (כך שאין לראות זאת כמקום מבודד), יוצרת הרגשה לא צנועה, לשני המינים. נוסף על כך בדרך כלל האווירה במקומות אלו נושאת אופי קליל. הרמב"ן מרחיב בפירושו לספר דברים (ו,יח) כי התורה ציוותה באופן כללי "ועשית הישר והטוב" ואין לה יכולת להתייחס לכל פרט ופרט. אבל אנו מצווים להבין את הכיוון ההלכתי והמוסרי של דברי התורה מתוך הכללים. ולכן מכל הטעמים הנ"ל יש לאסור