'שעת שמיטה' – שעות של חסד | חגית ברטוב
השמיטה היא אחד הרעיונות הרדיקליים ביותר מבחינה חברתית וכלכלית שנתנה לנו התורה; אחת לשבע שנים צריכים עובדי האדמה להרפות את אחיזתם בשדות, לשמוט את מה שמבטיח להם פרנסה ויציבות כלכלית , ולאפשר לכל מי שרוצה לבוא וליטול את כל מה שצומח שם.
אחת לשבע שנים נדרשים היהודיים היושבים בארצם לעצור את המירוץ הכלכלי את הפיתוח והשכלול של הקרקע וגידוליה, ולהיזכר עד כמה זמנית וחלקית היא חזקתנו על הקרקע – "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כה, כג). דווקא בארץ ישראל לאף אדם אין בעלות מוחלטת על הקרקע. האדמה שייכת למי שברא את העולם, והוא יודע כי הקיום האנושי תלוי בטיב היחסים, ביכולתם של בני האדם לחיות חיים של חסד, לראות את צלם אלוהים בכל אדם.
אחת לשבע שנים עלינו להיזכר כי צניעות (במובנה הראשוני), ערבות הדדית, שותפות והכרת הטוב, חשובות לא פחות מרווחים כלכליים או מכוחות השוק. אחת לשבע שנים אנחנו מוזמנים לחוות מחדש את הידיעה כי לצד הקיום הכלכלי יש צורך לדאוג לקיום החברתי, לדאגה לשכנים, לעניים, למיתון של תרבות 'כוחות השוק' לטובת חיזוק של תרבות הדאגה והחמלה.
בימינו, כשהחקלאות אינה תופסת מקום מרכזי בחייהם של רוב הישראלים, אנחנו נחשפים אחת לשבע שנים לוויכוחים בין קבוצות דתיות שונות בנוגע לכשרות היבולים החקלאיים. אבל רובנו לא מודעים לערכי העומק העומדים ברקע של ויכוחים אלו, וגם לא לכוחם של ערכים אלו לחזק את החוסן הקהילתי ואת הסולידריות בחברה הישראלית.
לפני שבע שנים, בשמיטה הקודמת, הגה הרב יוסף צבי רימון רעיון נפלא וקרא לו – 'שעת שמיטה', זהו מיזם שמטרתו להציע לקהילות וליחידים לחזור אל ערכי העומק של שנת השמיטה. לקראת שנת השמיטה המתקרבת החלטנו במרכז יעקב הרצוג ובתנועת הקיבוץ הדתי להרחיב את מיזם 'שעת שמיטה' לקהילות מגוונות, וליצור תשתית ארגונית שתאפשר למיזם לפעול בקהילות ולחבר בין קהילות שונות.
אז מהי שעת שמיטה?
נסו לדמיין את הקהילה שלכם – הגיאוגרפית, המקצועית או הווירטואלית – כשבכל שבוע כל אחת ואחד ומחברות ומחברי הקהילה 'שומטים' שעה אחת, שעה של חסד שהם מעניקים למי שזקוק לה:
- אנשים צעירים יציעו עזרה בתיקוני הבית למבוגרים בקהילה
- מבוגרים יציעו שעת סיפור לילדים צעירים
- חבורה של ילדים תנקה בכל פעם פינה אחרת ביישוב
- בעלי גינת תבלינים יזמינו ליהנות מהתוצרת
- מורה יציע שיעור פרטי או קבוצתי
- עורכת דין תחתום על מסמכים משפטיים
- חשמלאי יבצע תיקוני חשמל
- גרפיקאי יסייע בעיצוב הזמנות או עבודות קטנות
- מורה ליוגה תעביר שיעור לקבוצות מתחלפות (בכל שבוע קבוצה אחרת)
- גנן יסייע בניקוי גינה
- אמא מנוסה תלמד ילדים לרכוב על אופניים
- אופה משובחת תכין עוגה לשבת
- אנשים יקדישו שעה בשבוע לסיוע במציאת עבודה למי שאבדו את עבודתם בקורונה
- אנשים יקדישו שעה בשבוע ליצירת שידוכים
חישבו מה קורה בקהילה בעקבות שעות החסד הללו, מההזמנה לכל אחד ואחת למצוא דרכים לתת משהו משלהם, ללא תמורה, ללא חשבונאות או קנאה, רק מתוך ההכרה 'כי לי הארץ', רק מתוך ההבנה כי חסד מדבק ומרים את הקהילה כולה גבוה יותר.
שעת שמיטה נועדה כדי להרחיב את מעגלי הנתינה והחסד, לעודד את ההבנה כי נתינה וחסד אינם פריווילגיה של 'חזקים' המסייעים ל'חלשים' כולם יכולים לתת, כולם יכולים לקבל. לאחר שנת הקורונה נדמה כי כולנו זקוקים לחיבור, למבט טוב ולמעשים טובים, ונחוצה תשומת לב לכל אחד – למי שבודד, למי שקשה לו, למי שזקוק לחסד.
אחת לשבע שנים ציוותה התורה לשבות, לעצור ולתת מקום לקיום האנושי שנדחק מפני קשיי הפרנסה והמשיכה עם החומר. השמיטה, כמו השבת, הן תזכורת בתוך מירוץ החיים, לאידיאל שעלינו לשאוף אליו, למחויבות שלנו כלפי אלוקים ואדם – להתרומם מעבר לעצמנו, להתבונן על העולם במבט של חסד ונתינה, במבט של הרוח.
אנחנו מאמינים כי הרחבת מעגלי הנתינה והחסד בשנת השמיטה תוכל להשפיע על החברה הישראלית גם מעבר לשנה זו, תוביל לחיזוק החיבורים והסולידריות בחברה הישראלית, ותפחית קנאה, תחרות וצרות עין.
כמו רעיונות מהפכניים אחרים, גם רעיון 'שעת שמיטה' הוא רעיון פשוט, נגיש וקל לביצוע, והוא הזמנה והזדמנות לחוות את שנת השמיטה מתוך החסד שמצווה זו מביאה לעולם; לפנות זמן ומשאבי נפש, לעצור את המירוץ הכלכלי, כדי לזכור כי תפקידנו לשמור על העולם, להגן על הבריאה ועל הנבראים, להתחבר אל הייעוד הגבוה יותר של בני האדם, אל החסד והחיבור האנושי שנובעים מתוך צלם האלוקים שבנו, מתוך המפגש עם צלם האלוקים של שכנינו.
* רוצים להצטרף? שילחו מייל ל [email protected] ונחזור אליכם עם הפרטים.