השתא, הכא: לקרוא את ההגדה עם בית הלל ויוצרים זכרון

יוצרים זיכרון | רבני ורבניות בית הלל

הָשַׁתָּא, הָכָא.

בליל חורף ירושלמי, חודשיים לתוך המלחמה, ניסתה חבורת כותבים וכותבות למצוא מילים לסיפור שכולנו חיים בו. תחושת אילמות והעדר מילים הייתה נקודת ההתחלה של תהליך מסעיר, שבו נולדו רוב היצירות שאתם אוחזים בידיכם כעת. 

במבט לאחור, הבנו שיצרנו יחד סיפור – סיפור שלא סופר מעולם, על לילות המלחמה והאימה, על ימי הגבורה והתקווה. התורה מצווה אותנו לספר ביציאת מצרים בכל שנה מחדש – בכל שנה מתוך נקודת המבט שלה. האסון שאירע לנו בשמחת תורה ומלחמת הגבורה שבעקבותיו, מחייבים אותנו למצוא דרך חדשה לספר ביציאת מצרים, להוציא את הדיבור שלנו מגלותו ולחדש את ברית המילים שתוליד גאולה.

"הָשַׁתָּא, הָכָא" מלווה את קריאת ההגדה, ומיועדת להעשיר את ליל הסדר שלכם. כל חלקי החוברת נכתבו בתוך ימי המלחמה ומתוך המצב שכולנו נתונים בו, מתוך מבט חדש על סיפור יציאת מצרים. מילותינו פוגשות את הכאב והאובדן שמציאות ימינו טבולה בהם, ונותנות מקום לזיכרון הנופלים: בכל עמוד תוכלו למצוא גופן ייחודי מפרויקט אות.חיים שמנציח את כתב ידם של הנופלים.

איוריו המיוחדים של איתן רוזנצוויג הי"ד, יוצר מחונן שנפל בגבורה בלחימה בעזה, מצטרפים אל המילים לסיפור אחד של כאב ותקווה.

סיפור יציאת מצרים צועד עם העם היהודי לאורך דורות רבים, ומקפל בתוכו את האמונה ש"בניסן נגאלו, ובניסן עתידים להיגאל". גם כעת, כאשר עומדים עלינו לכלותנו, נשאב כוחות ואמונה מהבאר העמוקה של סיפור הולדת עמנו, ונספר אותו שוב מחדש. 

הָשַׁתָּא, הָכָא, בְּדָמַיִךְ חֲיִי.

שלומית פיאמנטה – מנכ"לית, רבני ורבניות בית הלל

על פי רוב, האירועים בפיוט "דיינו" מתוארים לפי סדר כרונולוגי הדרגתי. אולם, יש פעם אחת שסדר האירועים אינו כרונולוגי. הפיוט פותח במילים: "אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵּינוּ", ולאחר שכבר יצאנו ממצרים, אנו חוזרים לאירוע קודם: "אִלּוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, דַּיֵּינוּ". מדוע שינה מחבר הפיוט את סדר האירועים?

כדי לענות על שאלה זו, נתבונן על יציאת מצרים של דורנו – היציאה ממחנות ההשמדה. המלחמה הוכרעה בפלישת בנות הברית לנורמנדי. באותו זמן, הכלואים במחנות ההשמדה לא ידעו מאומה על מה שהתרחש בחוץ, ולכן הפלישה עצמה לא הייתה משמעותית לגביהם. מבחינתם, הפלישה של בנות הברית לא היוותה נקודת פתיחה של גאולתם. רק לאחר שיצאו לחירות והחלו לשמוע על האירועים שקדמו ליציאתם, הם יכלו להכיר בשלבים שקדמו לשחרור ממחנות ההשמדה. זכורני שאימי ז"ל סיפרה שהם הלכו בצעדת המוות בקור הגדול, ולאחר שקמו משנתם באחד האסמים, הגיע לפתע חייל רוסי ואמר לכולם  – משוחררים. שורדי השואה לא ידעו באותו רגע כיצד קרה שגואלים אותם ומוציאים אותם לחירות.  

 "דיינו" מיישם את מה שנקראנו לעשות בכל הלילה הזה: לראות את עצמנו כאילו יצאנו עתה ממצרים. לכן אנחנו מתארים את "מכת הבכורות" לאחר יציאת מצרים, בשלב בו נודעה לבני ישראל. 

במהלך שמחת תורה, כבש החמאס חלקים מעוטף עזה; זו היתה זוועה. אולם כבר מהיום הראשון, קמו גיבורים שלא המתינו לצו 8 ורצו להילחם ולהגן על היישובים תוך סיכון חיים גדול. יצאנו למלחמה, הושמדו תשתיות, חוסלו מחבלים ושוחררו חטופים. בתקופה זו אנו נעים בין כאב גדול להתפעמות מרוח הגבורה הישראלית, בין צער לתקווה ובין תסכול לעידוד. זו תקופה שדורשת עיבוד ושחזור, שיצטרפו כפרק נוסף לאותו סיפור היסטורי שהתרחש לפני שנים רבות. כך נוכל לקיים את ההלכה: "חייב אדם להראות עצמו כאילו יצא עתה ממצרים", ולהתבונן ולומר "דיינו" בהודאה על הניסים הרבים, ככל שנפנים אותם. חוברת זו תעזור לנו להתבונן בצורה מעמיקה על התקופה הקשה, כך שיהיה לפנינו חיבור בין עבר להווה – תמהיל יציאת מצרים של אז ושל היום. 

הרב מאיר נהוראי, יו"ר ארגון בית הלל

________________________________________________________________________________________________________________

מַגִּיד

לפני תחילת חלק המגיד וזימון האורחים, נזכור את אלו שאינם איתנו היום.

תפילה למען השבויים והחטופים

שרים "אחינו כל בית ישראל"

מְגַלֶּה אֶת הַמַּצּוֹת, מַגְבִּיהַ אֶת הַקְּעָרָה וְאוֹמֵר בְּקוֹל רָם:

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.

שרים "ובאו האובדים"

_____________________________________________________________________________________________________________

השתא 

עדיאל שושני

הַזְּמַן הוּא עָגֹל

כְּמוֹ צַלַּחַת מְלֵאַת

זִכְרוֹנוֹת

הַלֶּחֶם, הָעֹנִי, הַמִּלְחָמָה.

כַּמָּה שָׁעוֹת נִכְנָסוֹת בְּיוֹם אֶחָד

כַּמָּה שֵׁמוֹת נֶאֱסָפִים אֶל הָאָרֶץ

כַּמָּה מַהֲדוּרוֹת, כַּמָּה הַגָּדוֹת

עוֹד יִתְעַנּוּ בְּקֻשְׁיוֹת.

הַכֹּל קוֹרֶה בְּבַת אַחַת, 

הָשַׁתָּא הָכָא

שִׂמְחַת תּוֹרָה, יִלְלַת שָׁמַיִם, 

טוֹיוֹטָה לְבָנָה, חֲתֻנָּה בְּמַדִּים 

בְּאֵרִי צְמֵאָה, אוֹפָקִים בַּחֹשֶׁךְ

עֲבָדִים הָיִינוּ בְּנֵי חוֹרִין 

שָׁרִים בְּעִבְרִית לְשָׁנָה הַבָּאָה

בּוֹכִים בַּאֲרָמִית בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל.

_______________________________________________________________________________________________________

מֵסִיר הַקְּעָרָה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, מוֹזְגִין כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן אוֹ אֶחָד מִן הַמְסֻבִּים שׁוֹאֵל:

מַה נִּשְׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת –

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין?

________________________________________________________________________________________________________________

מה נשתנה

יעל ליפשיץ

סֻכָּה שֶׁנּוֹתְרָה מִחוּץ לִזְמַנָּהּ

עַל דֶּשֶׁא אַחַד הַבָּתִּים בִּבְאֵרִי

עֵדָה שֶׁנִּתְּקוּ הַמִּלִּים מִגְּרוֹנָהּ,

מָה נִּשְׁתַּנָּה?

רָאשֵׁי יְלָדִים בּוֹהֲקִים בְּכָתֹם

נִגְזְלוּ מִבֵּיתָם, יַלְדוּתָם נִתְלְשָׁה,

אִמָּם בְּגוּפָהּ אוֹתָם מַצְפִּינָה,

מָה הִשְׁתַּנָּה?

חָמֵשׁ לְשׁוֹנוֹת גְּאֻלָּה דָּמְמוּ,

הַיָּם לֹא רָאָה, לֹא נָסוֹג לְאָחוֹר,

אַף שְׁכִינָה נֶאֱלָמָה, אֵינֶנָּה עוֹנָה,

מָה הִשְׁתַּנָּה?

מָה הִשְׁתַּנָּה הַפֶּסַח הַזֶּה?

מָה יִשְׁתַּנֶּה וְיִצְמַח מֵעָפָר?

קְשׁוּרָה כָּאן בֵּינֵינוּ תִּקְוָה עֲדִינָה

מָה יִשְׁתַּנֶּה, יִבָּנֶה כָּאן מָחָר?

_________________________________________________________________________________________________________

ארבע קושיות

מרטין הרשקוביץ – יו"ר "יוצרים זכרון"

מָה נִשְׁתַּנָּה לֵיל הַסֵּדֶר תש"ד מִכָּל הַלֵּילוֹת?

שֶׁבַּלַּיְלָה הַזֶּה נִצַּל הַבֵּן הַבְּכוֹר שֶׁל יוֹסָלֶה וּפַיְיגֶּע גְּרִין

וְכָל שְׁאַר בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה נִרְצְחוּ.

מה נשתנה שֶׁבַּלַּיְלָה הַזֶּה הַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית פָּסַח

עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַבֵּן הַבְּכוֹר שֶׁל לִיפָּא וּמַאשָׁה טֶרְנוֹבִיץ

אֲבָל שְׁאַר אֶחָיו נִטְבְּחוּ?.

מה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה

שֶׁהַתְּחִנּוֹת נִלְחֲשׁוּ וְלֹא נזעקו?

מה נשתנה שחָסֵר הָיָה אֵזוֹב בְּאוֹשְׁוִיץ כְּדֵי לִמְרֹחַ עַל מְזוּזוֹת הַלָּאגֶר.

וגם דם הקרבן

רַק אֵפֶר וְעָשָׁן?

בין כל השאלות המרחפות בחללנו אחרי זוועות ה7.10, עולה השאלה הגדולה. 

 השתא, הכא? עכשיו דומה ל"אז"? כאן דומה ל"שם"?

האמנם?

________________________________________________________________________________________________________________

מֵנִיחַ אֶת הַקְּעָרָה עַל הַשֻּׁלְחָן. הַמַצוֹת תִּהְיֶינָה מְגֻלּוֹת בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהַגָּדָה.

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח

.אנחנו חייבים השנה לייצר נרטיב חדש. איך יוצרים זיכרון בשנה זו? איך מוצאים את המילים לנרטיב החדש? אתם מוזמנים לקרוא את המאמר של הרבנית רחל קרן בנושא זה.  

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.

הרבנים האלו חיו בתקופה מורכבת תחת שלטון הרומי. מן הסתם, הם דנו ביציאת מצרים ובמקרים נוספים של חג החירות בתנ"ך, כדי לסייע להם להתמודד עם המצב. גם לנו היום יש מה ללמוד מסיפורים האלו בתנ"ך, כדי להתמודד עם המציאות המורכבת של היום. אתם מוזמנים לקרוא את המאמר של הרב יוסף פריאל בנושא.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, יְמֵי חַיֶּיךָ – הַיָמִים, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ – הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ – הָעוֹלָם הַזֶּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ – לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ.

בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא.

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.

רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם – וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי – וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.

לפעמים המציאות מאפשרת לנו לקבל פרספקטיבות חדשות על התורה. חוסר המעש שנכפה עלינו במציאות של מגפת הקורונה, אפשר לנו ללמוד על המצב הנפשי של חקלאי שנכפה עליו להשבית את עבודתו במהלך שנת שמיטה, ואילו המלחמה הנוכחית אפשרה לנו לקבל תובנה לתוך עולמו הפנימי של הבן ה"רשע", שנתבקש להצטרף לחגיגת הפסח בתקופה טראומטית. אתם מוזמנים לקרוא בנושא זה את המאמר של מרטי הרשקוביץ, ממקימי יוצרים זיכרון.

תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.

וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל – אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

עוד דף בהגדה / שורי חזן

פֶּסַח תשפ"ד קַדֵּשׁ וּצְרַח

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה הִשְׁתַּנָּה

הַשֻּׁלְחָן מָלֵא חֲלָלִים רֵיקִים

כְּאֵב נִטְמַן בַּחֹרִים וּבַסְּדָקִים

כּוֹתְבִים דַּף בְּהַגָּדַת הַשָּׁנִים

פֶּסַח תשפ"ד קַדֵּשׁ וּצְרַח

נוֹתַר דָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף

הַשֻּׁלְחָן מָלֵא חֲלָלִים רֵיקִים

הִיא שֶׁעָמְדָה אוּלַי תַּעֲמֹד לָנוּ

כּוֹתְבִים דַּף בְּהַגָּדַת הַשָּׁנִים

מְבַקְּשִׁים חֵרוּת צָחָה מִכִּתְמֵי יַיִן 

נוֹתַר דָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף

מֵהָהָר וּמֵהַשָּׂדוֹת מְקַבְּצִים רוּחַ 

הִיא שֶׁעָמְדָה אוּלַי תַּעֲמֹד לָנוּ

תִּקְוָה זְקֵנָה מְלַטֶּפֶת אֶת עָרְפֵּנוּ

מְבַקְּשִׁים חֵרוּת צָחָה מִכִּתְמֵי יַיִן

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת

מֵהָהָר וּמֵהַשָּׂדוֹת מְקַבְּצִים רוּחַ

תִּקְוָה זְקֵנָה מְלַטֶּפֶת אֶת עָרְפֵּנוּ

תְּפִלָּה יְשָׁנָה שְׂפָתֶיהָ מְמַלְּלוֹת.

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ – יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: בַּיוֹם הַהוּא; אִי בַּיוֹם הַהוּא, יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר: בַּעֲבוּר זֶה – בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי, אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.

מה הקשר בין סיפור יציאת מצרים לבין הימצאות המצה והמרור? למה יש לקיים את מצוות סיפור יציאת מצרים בנוכחות המצה והמרור דווקא? אתם מוזמנים לקרוא את המאמר של הרב אבידן פרידמן בנושא.

מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמֶר יְהוֹשֻעַ אֶל כָּל הָעָם, כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.

"מתחילה עובדי עבודה זרה" – האם זו הגנות שבה מתחילים את ההגדה, או שהגנות היא שהיינו עבדים? זוהי מחלוקת אמוראים. למה יש שתי גישות למהות הגנות? אתם מוזמנים לקרוא את המאמר של הרב שלמה הכט בנושא זה.

בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמַה שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

הברית שנכרת עם אברהם אבינו חוזרת להופיע כברית מצרים וקרבו פסח רבל יש שוני ביניהם. רתם מוזמים לקרוא את המאמר של מרטי הרשקוביץ בנושא

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.

בכל דור ודור ניתנת לנו ההזדמנות לגדול ולהתפתח כעם. סדר הפסח הוא הזדמנות לא רק לספר על יציאת מצרים, אלא גם להסתכל על תהליך הצמיחה וההתפתחות שלנו כעם. אתם מוזמנים לקרוא את המאמר של הרב יותם הלפרין בנושא.

צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל, עָצוּם וָרָב.

וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה – אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר.

וַיָּגָר שָׁם – מְלַמֵּד שֶׁלֹא יָרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּמִצְרַיִם אֶלָּא לָגוּר שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶן.

בִּמְתֵי מְעָט – כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה, וְעַתָּה שָׂמְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.

וַיְהִי שָׁם לְגוֹי – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם.

גָּדוֹל, עָצוּם – כְּמה שֶּׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.

וָרָב – כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.

הפתח הוא מקום של ברית: במצרים שמו את דם הברית על המשקוף ועל המזוזות, ואנחנו שמים את מילות הברית על כל פתח. כי הפתח הוא מקום של כניסה פנימה וגם המקום של יציאה למסע. אתם מוזמנים לקרוא את המאמר של הרבנית שלומית פיאמנטה, מנכ"לית בית הלל, בנושא.

וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ, וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.

וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים – כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: הָבָה נִתְחַכְמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ.

וַיְעַנּוּנוּ – כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם. וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה. אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.

וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה – כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ.

וַנִּצְעַק אֶל יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.

וַנִּצְעַק אֶל יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ – כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.

וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קֹלֵנוּ – כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם, אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב.

השנה אנחנו מתחננים בפני הקב"ה: זכור לנו ברית ראשונים. אנו צריכים לבנות את הבית שלנו מחדש, לבנות את הברית שלנו מחדש. איך מחדשים את הברית בינינו לבין ריבונו של עולם? איך מחדשים את הברית בתוכנו, בינינו לבין עצמנו? אתם מוזמנים לקרוא את המדרש של הרבנית יפית קליימר בנושא.

וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ – זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּני יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים.

וְאֶת עֲמָלֵנוּ – אֵלּוּ הַבָּנִים. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.

וְאֶת לַחֲצֵנוּ – זֶה הַדְּחַק, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם.

וַיּוֹצִאֵנוּ יְיָ מִמִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל, וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.

וַיּוֹצִאֵנוּ יְיָ מִמִצְרַיִם – לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים. אֲנִי יְיָ; וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה – אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ, וְהִכֵּיתִי כָּל בְכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם – אֲנִי וְלֹא שָׂרָף, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים – אֲנִי ולֹא הַשָּׁלִיחַ, אֲנִי יְיָ – אֲנִי הוּא ולֹא אַחֵר.

בְּיָד חֲזָקָה – זוֹ הַדֶּבֶר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה יַד יְיָ הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים, בַּחֲמֹרִים, בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, דֶבֶר כָּבֵד מְאֹד.

וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה – זוֹ הַחֶרֶב, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, נְטוּיָה עַל יְרוּשָלַיִם.

וּבְמֹרָא גָּדֹל – זוֹ גִלּוּי שְׁכִינָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים, וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ.

גילוי שכינה – המטרה של עשר המכות לא הייתה להעניש את המצרים, וגם לא להכריח אותם להוציא אותנו; עשר המכות היו גילוי שכינה – הדרך של הקב"ה ללמד, להבחין ולהאיר. אתם מוזמנים לקרוא את המאמר של הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי בנושא זה.

וּבְאֹתוֹת – זֶה הַמַּטֶּה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדְךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת.

וּבְמֹפְתִים – זֶה הַדָּם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן.

מרחב מוגן 

אורית רז 

וְזֶה סוֹד אַנְפִּין דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא 

מִבַּעַד לְחַלּוֹן בּוֹקְעוֹת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ 

בְּחָזְקָהּ 

הוכנו בַּסַּנְוֵרִים 

שַׁבָּת בַּבֹּקֶר שִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר

עַל שׁוּם מָה?

הֲרֵי בִּקַּשְׁנוּ 

אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ

הַקָּפָה אַחַר הַקָּפָה, הַתְקָפָה. 

עֵינֵנוּ צוֹפִיּוֹת אֶל אֶרֶץ לֹא זְרוּעָה

בָּאוֹת וְהוֹלְכוֹת אֶל צֶמַח הַשָּׂדֶה 

נִהְיֶה נְכוֹנִים לְמֹרָא גָּדוֹל

לַמַּכָּה הַזּוֹ, בְּחֶרֶב שְׁלוּפָה

חִפַּשְׂנוּ בִּפְתָחִים וּבַסְּדָקִים

שָׁאַלְנוּ אֶת שְׁכֵנֵנוּ , וַעֲדַיִן – 

דָּם, דָּם, דָּם, אֵשׁ וְתִמְּרוֹת עָשָׁן. 

לְפָנִים – חִשַּׁבְנוּ אֶת הַקֵּץ 

מוֹנִים יְשׁוּעוֹת, מַסָּעוֹת, לְוָיוֹת. 

וְעַכְשָׁו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם

________________________________________________________________________________________________________________

דָבָר אַחֵר: בְּיָד חֲזָקָה – שְׁתַּיִם, וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה – שְׁתַּיִם, וּבְמֹרָא גָּדֹל – שְׁתַּיִם, וּבְאֹתוֹת – שְׁתַּיִם, וּבְמֹפְתִים – שְׁתַּיִם. אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם, וְאֵלּוּ הֵן:

דָּם, צְפַרְדֵּעַ, כִּנִּים, עָרוֹב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָּקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַיִם מָה הוּא אוֹמֵר? וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מָה הוּא אוֹמֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְיָ, וַיַּאֲמִינוּ בַּיְיָ וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ. כַּמָּה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה – אַחַת, וָזַעַם – שְׁתַּיִם, וְצָרָה – שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים – אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.

רַבִּי עֲקִיבֶא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ- אַחַת, עֶבְרָה – שְׁתַּיִם, וָזַעַם – שָׁלֹשׁ, וְצָרָה – אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים – חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.

כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה ולֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵינוּ.

אִלּוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה, דַּיֵּינוּ.

עַל אַחַת, כַּמָּה וְכַמָּה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ.

הפיוט "דיינו" מספר על תהליך שהשתרע על פני עשרות שנים. גם אנו נמצאים באמצע תהליך.

סדר פסח נשמע בטקסט כתרגיל בדמיון מודרך. אנחנו מאותגרים פעם אחר פעם לנסות ולדמיין מציאות אחרת. אתם מוזמנים לקרוא את המאמר של הרבנית חנה השקס בנושא.

בסדר פסח, המילים שלנו נגאלות. אנחנו הופכים את המילים שזוהמו על יד פרעה (פה רע), לטהורות שוב (פֶּה שַָֹח). אבל עד שנמצא את המילים, נציע השנה אפשרויות ביטוי ללא מילים: זעקה, שתיקה וניגון. אתם מוזמנים לקרוא את המאמר של הרבנית שרה פרידלנד בן ארזה, שמביא הצעות מעשיות לצד עיון. 

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרוֹר.

 פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל, וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְּׁתַּחֲווּ.

מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם.

מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֶת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָׁם, לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵנוּ.

לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ: הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו  שִׁירָה חֲדָשָׁה : הַלְלוּיָהּ.

הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי יְהוָה הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה. ב יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. ג מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהוָה. ד רָם עַל כָּל גּוֹיִם יְהוָה עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. ה מִי כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת. ו הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. ז מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן. ח לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ. ט מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קיג)

א בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז. ב הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. ג הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר. ד הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן. ה מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר. ו הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן. ז מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב. ח הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם. (תהלים קיד)

בסיום תהליך המגיד, ההלל בוקע מאיתנו בפתאומיות. איך נבין השנה את ההלל? אתם מוזמנים לקרוא את המאמר של הרבנית טובה גנזל בנושא.

________________________________________________________________________________________________________________

כָּל הַנְּשָׁמָה תֵּאָלֵּם  (ראש חודש מרחשוון)

הרבנית תמר ביטון

א. דּוּמָה (ראש חודש מרחשוון)

גַּם הַמּוּזוֹת סֵרְבוּ
עָגוּ וְיָשְׁבוּ שִׁבְעָה  
הוֹרִידוּ לָאָרֶץ תַּלְתַּלֵּיהֶן
תָּלוּ חֶמְתֵּי חֲלִילִים
            עַל הַגָּדוֹת

גַּם הַמִּלִּים
הִדְּסוּ מוּבָסוֹת
שְׁתוּמוֹת כֶּתֶר
שׁוֹמְטוֹת שִׁבְרֵי לוּחוֹתֵיהֶן  
בְּמִלְמוּל 

גַּם סִימָנֵי הַקְּרִיאָה לָעוּ 
נֶעֶקְמוּ בְּמוֹרַד בֵּית הַבְּלִיעָה
לְגַבְנוּנִיּוּת שְׁאֵלָה סוֹעֲרוֹת:
אֶתְמְהָא
אֶתְמְהָא

גַּם הַטְּעָמִים מָרוּ 
  חֳמַרְמָרוּ
פּוֹרְרוּ פֻּזָּרוּ:
גֵּרֵשׁ זַרְקָא תְּבִיר
תְּלִישָׁא גְּדוֹלָה 

גַּם הַהַלֵּל הִתְגַּמְגֵּם בְּשִׁבְרֵי
מַעְגְּלֹתָיו  
בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ אֵלָיו
כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָיו
בְּשֵׁם הַשֵּׁם
כִּי אֲמִילַם

גַּם הַשֵּׁמוֹת
הִקִּישׁוּ בַּגַּג 
בְּטִפְטוּף 
מְנַבֵּא אֵימוֹת 
מְצַוְּחִים בְּמַקְהֵלַת שָׁוְא 
עַל שֶׁעָבַר וְעַל שֶׁעָתִיד
לִהְיוֹת

ב. נִפְלָאת (ראש חודש כסלו)

הִנֵּה הַמּוּזוֹת  
מְרַחֲפוֹת רוֹחֲשׁוֹת 
כַּעֲדַת גַּחְלִילִיּוֹת 
מִתְיַשְּׁבוֹת עַל כְּתֵפֵנוּ
נוֹעֲצוֹת קֻלְמוֹסֵיהֶן בְּעָרְפֵּנוּ       
בְּדִגְדּוּג מָהִיר 
מָרִיר 

הִנֵּה הַתֵּבוֹת 
נִפְתָּחוֹת נִסְגָּרוֹת 
מִתְנַעֲרוֹת
מְפַזְּרוֹת לְכָל עֵבֶר רְסִיסֵי
סוֹגְרַיִם, גֵּרְשַׁיִם, שַׁלְשְׁלָאוֹת
שׁוֹפָרוֹת מְהֻפָּכִים
יְרֵחִים בְּנֵי יוֹמָם

הִנֵּה הַדְּחִיפוּת
לֶאֱצֹר לִנְטֹר לִכְנוֹס 
לַחֲרֹט לַחְצֹב לְחַלֵּץ
מִן דִּמְעָה, 
מִדֶּחִי

הִנֵּה גִּלְיוֹנוֹת הַקְּלָף 
מִתְקַהֲלִים מִתְגּוֹלְלִים
מִתְנַשְּׁלִים 
כְּגִלְדֵי מֶלַח 
וְהַלָּשׁוֹן מִתְנַתֶּקֶת מֵהַחֵךְ
מְלַחְלַחַת רִיר

הִנֵּה הָאוֹתִיּוֹת 
נֶאֱסָפוֹת אֶבְיוֹנוֹת:
הִנֵּה הַנּוּן מַשְׁפִּילַת שֶׁבֶת  
הַפֵּא כְּפוּפָה 
הַלָּמֵד גַּמְלוֹנִית גִּבֶּנֶת   
הָאָלֶף מְדַדָּה עַל קַבֶּיהָ
הַתָּו אֲסוּרָה בַּעֲבוֹתִים 
הוֹיָה  

ג. מִן הַמֵּצַר (לֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג)

אָז יוּשַׁר הַשִּׁיר 
קְטוּעַ רֶגֶל
כּוֹרֵךְ מְרוֹרִים וּמַתִּירָם
מִתְעוֹרֵר 
מִתְנַעֵר
תַּחַת הַתַּפּוּחַ 

אָז בַּחֲצִי הַלַּיְלָה
יִהְיֶה אוֹר 
אָז נֶאֱסֹף אֶת גְּלָלֵי הַחֲמוֹר
הֶחָלִיל יַכֶּה 
וְהַמְּזוּזָה תִּשְׁמֹר
וְכָל הַמַּזִּיקִין יִסְתַּתְּרוּ 
תַּחַת הַכְּסָתוֹת

אָז הָרוּחַ תִּשָּׁפֵךְ 
הַשָּׂפָה תִּתְהַפֵּךְ 
בְּרוּרָה
וְהַגַּגּוֹת יִבָּקְעוּ 
מִשִּׁירָה 
עַל כָּל פֶּרֶק וְעַל כָּל צָרָה 

אָז תָּבוֹא הַנְּשָׁמָה   
כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ 
פּוֹעָה
עֲשָׂרָה מִינֵי זֶמֶר,
שִׁבְעִים קוֹלוֹת:

אָנָּא
הוֹדוּ 
פִּתְחוּ

אָז יִמָּלֵא הַפֶּה קִלּוּס
וּשְׂחוֹק
אָז יִבָּקְעוּ הַמַּיִם
וּלְחָלָב יֵהָפֵךְ הַדָּם,
           אָז אֵיתָם

______________________________________________________________________________________________________________

יציאת מצרים  ע"י הקב"ה בעצמו ולא על ידי מתווך, מהווה בעצם סיום כריתת הברית שהחל אצל אברהם בברית בין הבתרים, ברית של יצירת עם ישראל, ועל כך אנחנו מברכים. אבל למה מברכים בסוף התהליך ולא בתחילתו? אתם מוזמנים לקרוא את המאמר של מרטי הרשקוביץ בנושא זה.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. כֵּן יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גָּאַל יִשְׂרָאֵל.

ויהי בחצי הבוקר

תהילה גריזים

(הפיוט בהשראת "ידיד נפש" לרבי אלעזר אזכרי, ושיר השירים

על הקריין/נית להקריא הבתים, וכולם יחד עונים "הגלֵה נא") 

ויהי בחצי הבוקר

נפרצו חומות ההגנה- הגלֵה נא

הנפש הנשענה 

הפכה בִּן לילה מעונה- הגלֵה נא

דם עפרנו מי מנה- הגלֵה נא

אחרי כַּלותי, תן לי עדנה- הגלֵה נא

מלוֹא חוֹפנַייךְ ערפל, הישארי קרובה

רק מי שמתמסר לערפל, מאבד עצמו לדעת ונשאר חי

זוכה לגילוי,

חשֵב לי שכר פסיעות ערפל 

וחופן קטנה- הגלֵה נא

אנחנו שכוחים, שכוחים, שחוחים.

פקוד אותנו- גפן אהבה- כרם אֵל

אור תלוי בקורים דקים של זכרון 

רחש מִשֹתרג, המיה דופקת.

דוד ורעיה צמאים עד לשכרה- הגלֵה נא

באמצע הבריחה, דודי

באמצע הבריחה נִמְלַך

ועושה את כל הדרך חזרה.

ריח קטורת הנחתי בכל החדרים 

שתמצאני.

כל גנַיי נעולים ומעיינַי- – –

ועדיין כל פתחיי מור ולבונה- הגלֵה נא

________________________________________________________________________________________________________

איך היו שותקים 

אפרת ביגמן

"אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ פַּעַם אַחַת הָיוּ שְׂמֵחִים צָרִיךְ לִהְיוֹת

וְשָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן:

מָה אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיךְ לִשְׂמֹחַ מִתּוֹךְ מָרָה שְׁחֹרָה,

אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ פַּעַם אַחַת הָיוּ שְׂמֵחִים וְכוּ'״

(רבי נתן מנמירוב, חיי מוהר"ן, ס"ג)

וּכְשֶׁנִּטַּל הַכֹּחַ לְדַבֵּר, הָיוּ שׁוֹתְקִים.

וְאֵיךְ הָיוּ שׁוֹתְקִים?

הָיוּ עוֹמְדִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה,

שְׂפָתַיִם דּוֹבְבוֹת וְאֵין קוֹלָם יוֹצֵא.

זְרוֹעוֹת מְשֻׁלָּחוֹת בָּאֲוִיר וְאֵין יָד לָגַעַת.

חִיּוּךְ מְהֻסֶּה. אִלְּמוּת הַמִּלִּים

הָיְתָה נִתֶּכֶת עַל רֹאשָׁם, תַּחְתָּם פִּי פַּחַת, וְאֵין בָּהֶם צְלִיל אוֹ מִלַּת קִשּׁוּר. אַף הַלֵּב רֵיק מֵהִרְהוּר. וּבְכָל אֵלֶּה עֵינֵיהֶם יוֹצְאוֹת מֵאֲרֻבּוֹתֵיהֶן וּמְבַקְּשׁוֹת לְהַבִּיט עוֹד וְעוֹד, מְבַקְּשׁוֹת בְּכָל מְאוֹדָן לְאַתֵּר דְּבַר־מָה אָבוּד. לִמְצֹא מַטְבֵּעַ שָׁחוּק שֶׁנָּשַׁר מֵאַרְנָק, שֶׁהָיָה שָׁמוּר בְּכִיס אָדָם אוֹ אִשָּׁה בְּצֵאתָם מִן הַבַּיִת.

______________________________________________________________________________________________________________

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

_____________________________________________________________________________________________________________