הקדמה
גם בימים של שגרה "שמחת תורה" הוא יום מאתגר עבור קהילה מגוונת. הצורך במציאת "סדר יום" שיהיה מותאם למרבית אנשי הקהילה הוא קריטי ובמיוחד אם מדובר בקהילה מגוונת – רב דורית, שכולם מתפללים בבית הכנסת אחד. השנה האתגר גדול יותר, ננסה להציג מודל של שמחת תורה שיהיה מותאם לשנה זו – תשפד. במודל זה נשמור על הצביון שנהוג מימים ימימה עם שינויים המתבקשים בשל המציאות המורכבת שאנו נמצאים בה.
הקפות
לאחר תקופת הגאונים הוגדר שמיני עצרת כיום של "שמחת תורה" יום של שמחה לגמרה של תורה.
מסתבר שבתחילה היו מסתפקים באמירת פסוקים מיוחדים בשעה הוצאת ספר תורה. ללא הקפות וריקודים וכך מתואר בסידורו של רש"י סימן שח:
בשמחת תורה גומרין את ההלל, יתגדל תתקבל, וטרם יקרב להוציא את התורה ישוררו פסוקי יחד לשמחת תורה כמשוש חתן לקראת כלה, וכל העם עונים אחריו אתה הראת וכו', ופוסע הלאה מעט מעט ומשבח באלפא ביתא אלהי הרוחות כו', וכשיעלו למגדל יזמרו על הכל, פותח וקורא זאת הברכה, וקורא קטן וגדול לשם הברכות, וינדרו נדרים לכבוד התורה, לקריאת חתן [יאמר] מרשות …
במנהגים של המהר"ם מרוטנברג נאמר שעשו כך גם בלילה. מאוחר יותר נהגו באשכנז לעשות שמחה ומשתה לכבוד סיום התורה וכך כותב הבית יוסף סימן תרסט: "ונוהגים באשכנז שהמסיים והמתחיל נודרין נדרים וקוראים לכל מרעיהם ועושין משתה ושמחה ויום טוב לסיומה של תורה. … "
מנהג ההקפות החל מאוחר יותר ונוסד על ידי המקובלים. הוא הוזכר לראשונה בשער הכוונות לרבי חיים ויטאל על כך שהאר"י ז"ל נהג לעשות כך. וכך כותב הרב קוק זצ"ל ביחס למנהג ההקפות והריקודים וגם ההקפות השניות בשו"ת אורח משפט או"ח סי' קמב:
על דבר ההקפות במוצאי שמחת תורה, שנוהגין קצת אנשים פה בא"י, הנה בספרות ההלכה אין לזה זכר, אבל כאשר כל המנהג של ההקפות עקרו הוא במסתורין ודברי מקובלים, ובאותן המקורות אנו מוצאין ג"כ סמוכין למנהג זה של הקפות במוצאי שמחת תורה, ובס' שער הכוונות לתלמידי האריז"ל כתוב שם יום ש"ת מה שנהגו להוציא הספרים מחוץ להיכל וגם להקיף עמהם בשחרית ובמנחה ובערבית דמוצאי יום טוב מנהג אמיתי הוא כו', וראיתי למורי ז"ל נזהר מאד בדבר זה להקיף אחר הס"ת או לפניו או לאחריו ולרקד ולשורר לפניו בכל יכלתו בליל מוצאי יום טוב אחר תפילת ערבית כו', גם ראיתי בליל מוצאי יום טוב שהלך לביהכ"נ אחר והקיף ז' הקפות והלך לדרכו ומצא ביהכ"נ אחרת שנתאחרו בהקפות וחזר להקיף עמהם.
השולחן ערוך (תרסט,א) פוסק רק את סדר הקריאה בשמחת תורה. אולם עיקר אווירת היום מובא בהגהה ארוכה של הרמ"א שניתן לחלק אותה לשלושה חלקים:
- משתה ושמחה לכבוד סיום התורה.
- הוצאת כל ספרי התורה ואמירת זמירות ותשבחות.
- הקפות עם ספרי תורה מסביב לבמה משום שמחה.
ומוסיף המשנה ברורה (תרסט ס"ק יא)
כתב מהרי"ק בשם רב האי גאון בשורש ט' יום זה רגילים אצלנו לרקד בו אפילו כמה זקנים בשעה שאומרים קילוסים לתורה וכו' ולכן יש להתאמץ בזה לרקד ולזמר לכבוד התורה … והעידו על האר"י ז"ל שאמר שהמעלה העליונה שהשיג באה לו ע"י שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה וגם על הגר"א ז"ל כתבו שהיה מרקד לפני הס"ת בכל כוחו.
ומכאן שנהגו לרקוד ולשמוח בשמחת תורה לכבוד סיום התורה. חשוב לציין שבקהילות רבות בפרובנס ובספרד וצפון אפריקה היו אומרים "פיוטים" על מותו של משה וכך כותב רבי אהרון הכהן מלוניל בספרו אורחות חיים (חלק א הלכות קריאת ס"ת)
"גם נהגו להוציא כל הספרים אשר בארון ולעמוד הזקנים על המגדל והספרים בזרועותיהם וקוננין כל אחד על פטירת משה..". כלומר, לא רק ריקודים שמחים אלא "קינות" על פטירתו של משה.
כאמור, עיצובו של שמחת תורה התגבש במהלך הדורות. מוסכם שיש לנהוג שמחה ומשתה וראוי לרקוד אולם היו בו גם רגעים עצובים כמו הפיוטים שנאמרו על פטירתו של משה. שמחה תלויה בהרגשת הלב, וגם תלויה בנסיבות ובמצב. שמחת תורה תשפ"ה הוא יום הזיכרון למאות נרצחים וגם מדינת ישראל מצויה עדיין בעיצומו של האירוע; טבעי שההקפות לא תהיינה באווירה הדומה לשנים קודמות. זאת ועוד, בחלק מהקהילות היה מנהג לקונן על משה וקל וחומר, השנה אנו מרגישים צורך להתייחד עם הנרצחים והנופלים. לאחר סיום התורה נהגו עדות אשכנז לומר את תפילת יזכור שמוסיף רגע של עצב ביום שמחת תורה.
לכן ניתן להציע שביום שמחת תורה ניצור תמהיל שמשקף את תחושת הציבור ביום זה:
א. נהגו להדליק נר זיכרון לפני כניסת החג. ראוי השנה להוסיף נר נוסף לעילוי נשמת הנרצחים והנופלים.
ב. כל קהילה תקבע את צביון ההקפות לפי המתאים לה, בשיח פנימי פתוח
ג. מומלץ לבנות את כל מהלך ההקפות לפי הסדר המוצע במאמרו של הרב לוביץ או להחליט שתהיה הקפה אחת שנשיר במהלכה יותר שירי נשמה.
ד. ניתן להוסיף תחינה, ואת תפילת ה"יזכור" המיוחדת עם קריאת שמות הנרצחים והנופלים הי"ד [חשוב להדגיש שכל הקהל יהיו באותה שעה בבית הכנסת].
ה. תפילת הגשם יש לה נוסח משלה. קיימת אפשרות להוסיף פיוטים בעת שהארון פתוח לאחר התפילה על הגשם – כגון הנוסחים המחודשים ל"זכור אב" ול"אל חי יפתח".
כמובן, על כל קהילה לקחת מבין ההצעות את המתאים לה ואת מה שיחזק את הלבבות ויחבר את הציבור לאביהם שבשמיים.