הלכות ראש השנה תשפ"ה

ערב ראש השנה  

1. יש הנוהגים לטבול במקווה לפני יום הדין.
2.  התרת  נדרים כמקובל לפני שלושה אנשים .
3. ערוב תבשילין – השנה יום טוב שני של ראש השנה חל בערב שבת. מניחים ערוב תבשילין לפני כניסת החג הראשון. (יום ד' לפני כניסת החג).
4. להכין נר של 48 שעות או אפילו גדול יותר על מנת שישמש להדלקת הנרות ביום טוב שני ושבת.
5. הכנת נרות חג שני ושבת –לכתחילה נכון להכין לפני החג את נרות החג והשבת שיהיו מוכנים להדלקה מבלי להתעסק בהם ובכוסיות ההדלקה במהלך החג והשבת. אם בכל זאת, זקוקים להוציא את שיירי הנר מהכוסית ניתן להקל ולהוציא על מנת להכניס את הנר החדש ואין לחשוש לתיקון כלי ולטלטול מוקצה שהותר לצורך אוכל נפש.

כיצד עושים עירוב תבשילין?

יום טוב (ר"ה) ושבת אלו שני ימים האסורים במלאכה. איסור מלאכה ביום טוב שונה מאיסור המלאכה בשבת. ולכן, יש לפנינו "שתי קדושות" שונות, היינו שני ימים נפרדים שאסורים בהכנה מאחד לשני. חז"ל תיקנו ערוב תבשילין המאפשר הכנות מסוימות מיו"ט לשבת כפי שאבאר להלן.

אופן הנחת עירוב תבשילין – יש להניח דבר אפוי (שיעור ביצה 54 ג') ותבשיל (שיעור כזית 27 ג'). והמנהג להניח חלה קטנה או פיתה ותבשיל של שבת רצוי ביצה מבושלת.

מקום הנחת העירוב – יש להניח את העירוב מחד במקום שיראו אותו, ומאידך במקום שאין חשש שיאכלו אותו בטעות במהלך ראש השנה. יש להקפיד שלא יתקלקל המאכל שכן הוא צריך להיות ראוי לאכילה לפחות במהלך היום שני של ראש השנה. [תבשיל נכון לשמור במקרר בצורה כזו שלא ייאכל] .

הברכה – "אקב"ו על מצות ערוב" ולאחר מכן אומרים: "בהדין עירובא יהא שרא לנא לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולתקנא ולמעבד כל צרכנא מיומא טבא לשבתא".

יש להבין את התוכן ולכן נתרגם: "בזה הערוב יהיה מותר לנו לאפות, לבשל, להטמין, להדליק נרות, ולעשות את כל צרכנו מיו"ט לשבת".

אורחים שאינם סמוכים על שולחן בעל הבית – ילדים נשואים המתארחים אצל הוריהם או אורחים אחרים יכולים לסמוך על העירוב שעושה מארחם, אולם רצוי שקודם הברכה יזכה המארח את הערוב לאחד מהאורחים עבור כולם.  האורח מגביה את הערוב בידו ויאמר בעה"ב: "הריני מזכה את הפת והתבשיל לכל מי שירצה לסמוך על עירובי".

מותר להכין לכבוד שבת על סמך הערוב רק ביום השני של ר"ה (יום ששי) ולא ביום הראשון של ר"ה (יום חמישי).

הדלקת נרות  יום טוב ראשון

אופן ההדלקה של הנרות שונה משל שבת רגילה. קודם מברכים את ברכת ההדלקה:  "להדליק נר של יום טוב". [מנהג חב"ד : נר של יום הזיכרון]  ולאחר מכן מדליקים. רבים מהפוסקים סברו, שהנשים אינן מברכות בהדלקת הנר אלא שומעות את ברכת "שהחיינו" בשעת הקידוש ויוצאות ידי חובה. בכל מקרה, המנהג הרווח למנהג אשכנז הוא לברך שהחיינו בשעת הדלקת הנרות ולכן אין לענות אמן על הברכה הזו  בשעת הקידוש. המנהג הרווח לעדות המזרח לא לברך בשעת הדלקת הנרות אלא לצאת ידי חובה בקידוש (יחווה דעת ג,לד).  למנהג תימן יש הנוהגים שלא להדליק נר לכבוד יום טוב או להדליק ללא ברכה. גם ביחס לזמן ההדלקה יש שמדליקות בכניסת החג ויש מאחרות ללילה. עדיף להדליק בכניסת החג.

תפילת מעריב

החל מתפילה זו יש להקפיד להוסיף בתפילת העמידה את ההוספות השונות: "זכרנו", "מי כמוך", "וכתוב", "בספר חיים", "המלך הקדוש". וכן את התוספות המקובלות בקדיש. (לעילא לעילא וכו')

מאכלים מיוחדים

הגמרא במסכת כריתות ו ע"א אומרת: סימנא מילתא הוא" כלומר, יש משמעות לסימנים, שאם נעשה סימן של ברכה בתחילת השנה תהיה לכך השפעה להמשך השנה. ולכן נהגו לאכול מאכלים שיש בהם סימן טוב לדוגמא : תמרים – ייתמו שונאינו, רימון – שירבו זכויותיו כרימון, סלק – יסתלקו אויבנו. דגים – נפרה ונרבה כדגים. נוהגים לאכול תפוח בדבש, יש לברך על התפוח "בורא פרי העץ" אפילו שהתפוח נאכל במסגרת הסעודה. (מי שאוכל פרות משבעת המינים עדיף שהברכה תיאמר על  פרי משבעת המינים ואח"כ יאכל את התפוח).  לאחר הטעימה יאמר "יהי רצון שתחדש שנה טובה ומתוקה". נהגו לטבול את החלה שעליה מברכים בדבש (משנה ברורה תקפ"ג,ג) ויש הנוהגים לשים מלח על הלחם וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו. מנהג אשכנז להימנע מאכילת אגוזים בראש השנה (רמא תקפ"ג,ג).

ברכת המזון 

אם שכח(ה) להזכיר יעלה ויבוא בברכת המזון חוזרים ומברכים את ברכת המזון פעם נוספת.

הכנה ליום שני של ר"ה

אסור להכין מיום ראשון של ר"ה למשנהו. מהי הכנה? כל דבר שאדם עושה ואינו  צריך לאותו היום

דוגמאות:

1. אסור להניח על הפלטה או על הגז תבשילים ביום הראשון לצורך היום השני.
2. אין לשטוף כלים לצורך סעודת ליל חג השני. מי שמקפיד על ניקיון המטבח וגם בשגרה אינו משאיר כלים מחשש  לכלוך וריח,  רשאי  לשטוף גם ביום הראשון של ר"ה. הטעם לכך, שאינו מכין ליום הבא אלא שמטרת שטיפת הכלים היא ליום עצמו. 
3.  אין לערוך שולחן או לחתוך ירקות לסלטים לסעודת הערב.
4. מותר להוציא חלות או תבשילים קפואים מהפריזר בצהרים גם שכוונתנו, שיהיו מופשרות לארוחת ערב של היום השני. פעולה זו אינה נחשבת הכנה הלכתית.

תפילת תשליך

רבים נוהגים ללכת ביום הראשון של ראש השנה למקום מים, ים או נהר ולומר מספר פסוקים ובתוכם: ""יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם …". ולכן תפילה זו נקראת "תשליך". מקור המנהג באשכנז וכיום כל עדות ישראל נוהגות כן. ויש שאין נוהגים לומר תפילה זו כמנהג הגר"א . תפילה זו תוקנה כנגד מסירותו של אברהם ויצחק בשעה שהלכו לעקדה ועברו דרך נחל מים ששטף את דרכם , ויש טעמים נוספים. אולם כאמור, אין חובה ללכת למקור מים ולומר את התפילה (גר"א, מעשה רב ,רט)

כמובן אם המצב הבטחוני או ההנחיות מחייבים שהות סמוך למרחבים מוגנים – מוותרים על המנהג ושומרים על עצמנו.

הדלקת נרות  יום טוב שני

זמן ההדלקה רק לאחר צאת החג הראשון.  אופן ההדלקה כמפורט בהדלקה של היום הראשון. הגברים יברכו שהחיינו בשעת הקדוש ונשים לפי מנהגן ביום הראשון. נכון ללבוש בגד חדש, או שיהיו מונחים פרות חדשים על גבי השולחן, ולכוון עליהם בברכה. אסור ליצור אש ביו"ט, אלא להעביר אש מנר דולק, לאחר מכן יש להניח את הגפרור הבוער במתינות שיכבה מאליו.

 מצוות תקיעת שופר

ברכות על התקיעה

לפני תחילת התקיעות מברכים שתי ברכות: א) "לשמוע קול שופר". ב) "שהחיינו".

נוסח הברכה "לשמוע קול שופר" משום שעיקר המצוה לשמוע את קול השופר ולא התקיעה עצמה (שו"ע תקפה, ב). מי שמשתמש במכשיר שמיעה חשמלי, נכון שיוציא  את המכשיר מאוזנו, כדי שישמע את קול השופר עצמו באופן ישיר. כאשר התוקע כבר יצא ידי חובתו והוא תוקע עבור אנשים  שעדיין לא קיימו את מצוותם, עדיף שמי שלא קיים עדיין את המצוה יברך. אולם אם אינו יודע לברך או אינו מעונין יכול התוקע לברך עבורו.

מי שהיה בביתו ושמע תקיעות מבית הכנסת, אם כיוון דעתו לקיים בכך את המצווה יצא. ראוי שהתוקע יכוון להוציא ידי חובה כל מי ששומע גם אם הוא אינו נוכח בבית הכנסת.

מעיקר הדין נשים פטורות ממצוה זו משום שהיא מצות עשה  שהזמן גרמא אבל נהגו נשות ישראל לשמוע קול שופר. למנהג אשכנז וגם חלק מעדות המזרח נוהגות לברך את ברכת המצוה של השופר.

14. כמה קולות של שופר שומעים?

נהוג בקהילות ישראל לשמוע מאה קולות של שופר. שלוש סדרות של שלושים קולות ועוד סדרה של עשרה קולות. בקרב כל הקהילות יש שתי סדרות בעלות הגדרה זהה:

תקיעות מיושב  שלושים קולות לפני תפילת לחש.

תקיעות מעומד  שלושים קולות בתפילת העמידה. יש הנוהגים לתקוע במהלך תפילת לחש ויש הנוהגים לתקוע בחזרת הש"ץ.

שאר הקולות תוקעים בסוף התפילה וגם בכך יש מנהגים שונים. ראוי שלא לדבר מתחילת התקיעות ועד סופן וקל וחומר במהלך התקיעות עצמם.

מי שאינו נוכח בתפילה

כל מי שאינו יכול להיות במהלך התפילה (כגון: אנשי הביטחון, נשים שאין ביכולתן להגיע לבית הכנסת) צריכים לשמוע  שלושים  קולות של שופר. מי שיכול להגיע במהלך התפילה לפרק זמן חלקי יכוון את הגעתו כך שיוכל לשמוע שלושים קולות. ניתן לשמוע קולות אלו לפני תפילת העמידה (תקיעות מיושב) או לקראת סיום התפילה כשתוקעים שלושים קולות. במקרה ומדובר שאדם מגיע לקראת סיום התפילה על מנת לשמוע קול שופר עליו לברך בעצמו את ברכות השופר: 'לשמוע קול שופר', 'שהחיינו' שכן הציבור כבר ברך קודם לכן.

15. דגשים לשימוש בגז

בישול בגז:

1. התירה התורה להכין ולבשל ביום טוב לצורך סעודת החג שבאותו היום, את הגז יש להדליק מנר שהודלק בערב חג ('נר נשמה').
2. במהלך הבישול ניתן להגדיל או להנמיך את השלהבת לצורך התבשיל (שיתבשל יותר או שלא יישרף).
3. בגמר הבישול אין לכבות את האש ע"י סיבוב כפתור הגז, מכיוון שכיבוי האש לא נעשה לצורך 'אוכל נפש'. הדרך הטובה לכיבוי האש היא באמצעות חגז  [זו הדרך הכי טובה וכדאי להשקיע גם הלכתית וגם בטיחותית]. מי שאין לו, יכול לעשות זאת באמצעות  גרמא, משום שגרם כיבוי – מותר.

נציע שתי אפשרויות כיצד לכבות את האש בדרך היתר:

1. להרתיח מים בפינג'אן לצורך הכנת קפה, תה או בישול ביצים. כאשר המים ירתחו ויעלו על גדותיהם הם יכבו את האש, ואז ניתן לסגור את כפתור הגז. אין להרתיח מים לצורך כיבוי בלבד.
2. אם לא ניתן לכבות על ידי אפשרות 1 אפשר לסגור את הברז של בלון הגז מחוץ לבית (לאחר כמה שניות האש תכבה). לא לשכוח לסגור את כפתור הגז בבית לאחר כיבוי האש (שו"ת שיח נחום, סימן כז).

שינוי בשעון שבת

יתכן מאד שבמהלך ראש השנה והשבת,  נדרש לשינויים בשעון שבת.  אתן סקירה קצרה של הלכות אלו. באופן כללי היו פוסקים שאסרו כל שינוי בשעון שבת, אולם הגרש"ז אויערבך התיר במקרים מסוימים כפי שנפרט בהמשך. בכל אופן ראוי שהכל יהיה מוכן, ולא נידרש לשינויים אולם אם בכל זאת יש צורך בכך יש לנהוג כדלקמן.

1. אם שכח לסדר שעון שבת לא ניתן להעביר למצב של שעון שבת במהלך יום טוב  או שבת . במקרים של צורך גדול (חולה, קור וכו') יהיה מותר להעביר מצב  על ידי גוי.
2. מותר להמשיך מצב קיים. דהיינו להאריך את זמן הדלקת האור בשעה שהוא דולק. לדוגמא:  אם כיבוי האור אמור להיות 24:00 מותר להאריך את זמן ההדלקה לשעה 02:00 . בשלב שהאור כבוי מותר לדחות את ההדלקה כך שהאור יהיה כבוי לזמן ארוך יותר. לדוגמא: אור שהיה אמור להידלק בשעה 10:00 ניתן לגרום שיידלק מאוחר יותר  בשעה 11:00.
3. גרם הבערה אסור ולכן, אסור להקדים את זמן ההדלקה לדוגמא:  אם השעון אמור להדליק את האור בשעה 10:00 בבקר אסור להקדים ולגרום שיידלק בשעה 9:00 .
4. אם בלילה בשעה שהאור דולק מעונין להקדים את זמן ההדלקה כמתואר בסעיף 3 מותר. דוגמא: החשמל דולק עד 24:00 ויחזור ויידלק בשעה 11:00 בבקר. אם בשעה 22:00 בשעה שעדיין החשמל דולק, מבקש להקדים את ההדלקה למחרת לשעה 10:00 מותר. הסיבה לכך, שאין כאן גרם הבערה שהרי בשעה שמקדים את השעון, האור עוד דולק ולאחר מכן ייכבה ורק לאחר הכיבוי יתחדש האור.
5. גרם כיבוי אסור – דהיינו אסור לגרום לכך שהאור ייכבה מוקדם יותר. דוגמא: אם האור דולק עד 2:00 ומעונין בשעה שדולק להקדים לשעה 24:00 .
6. בשעת הדחק כגון חולה שלא יכול לישון מותר לנהוג כמתואר בסעיף 5.
7. מותר למנוע הדלקה עתידית על ידי הזזת הזיזים כך שהשעון לא יידלק. לדוגמא: האור אמור להידלק בשעה 10:00 יכול למנוע את ההדלקה בכך שיזיז את הזיזים. 

כל האמור לעיל נכון גם ביום טוב. אולם המקרים שכתובים בסעיף 3 ו- 5 ניתן להקל ביום טוב יותר משבת דהיינו, בשעת צורך של שמחת יום טוב ולאו דווקא רק לחולה.