מה מניע את קברניטי המדינה, והאם יש להם בחירה חופשית? מהו קו החשיבה האמוני שצריך להנחות אותנו לאור זאת, ומה החלק של כל אחד ואחת מאיתנו במלחמה ובתוצאותיה?
מבט חיצוני ומבט פנימי
כשפרצה המלחמה לפני כשנה ורבע, והותירה את כולנו בהלם, דיברנו בלי סוף על העיוורון שנגרם מקונספציה שגויה, עיוורון שגרם לכך שמערכת הביטחון לא שמעה לכל האזהרות שהגיעו מהשטח. במבט חיצוני – אכן אלו הם פני הדברים. באותו מבט ניתן גם לקרוא את פרשות השבוע שלנו כעת, ולומר שפרעה היה עיוור ליכולות של הקב"ה ולאי הצדק שבשעבוד של עם שלם, וממילא הוא הכביד את לבו. אך אנו יודעים שלפחות לגבי חמש המכות האחרונות כבר הקב"ה מעיד בעצמו שתם עידן הבחירה החופשית של פרעה, ובגלל הבחירה בהתחלה להכביד את לבו, הקב"ה זורם אתו וכבר מכוון אותו להכביד את לבו עוד ועוד, ללא יכולת לשחרר את ישראל, עד שהוא יפליא במצרים את כל מכותיו ואותותיו. במבט חיצוני יכולנו לומר שגם בשלב הזה – התוצאה מראה שפרעה מכביד את לבו, וממילא זוהי המציאות, ומי שעומד מאחוריו ואינו נראה לעין – אינו באמת משפיע על התוצאה הזו. כיון שעל פרעה אנו קוראים בעיקר מהתורה, שבאה לספר לנו את המבט הפנימי של המציאות, קשה לנו לקבל את המבט החיצוני שהצגתי כאן. אך למה שלא נאמץ את המבט הזה גם אלינו היום?
לב מלך ביד ה'
כשפרצה המלחמה וכולם דיברו על הקונספציה ועל העיוורון הגדול, אני לא יכולתי שלא להיזכר בפסוק במשלי (כא,א): "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ". את ההבנה עד כמה לב מלך ביד ה', ובמשמעות שלנו – לב ראש הממשלה והשרים, אני חושבת שהבנתי לראשונה בתקופת הגירוש מגוש קטיף. אני זוכרת את החברותא שלי במתן, אישה מיוחדת ולא צעירה, מסתובבת בבית המדרש ואומרת: "ריבונו של עולם, מה הבעיה, הוא שמן, הוא זקן – יש לך את כל התנאים לקחת אותו, במקום שהוא יגרש אותנו מבתינו". היא התכוונה כמובן לאריאל שרון, שהיה אז ראש הממשלה. אך הקב"ה כיוון את הדברים אחרת – שרון הצליח בגירוש, ואז הקב"ה היכה אותו – והוא הושבת סופית. מדוע? ריבונו של עולם, האם לא יכולת להקדים את האירוע בכמה חודשים? התשובה היא שלא. לקב"ה הייתה כאן תוכנית לחובה בשבילנו, ושרון, היה החייב שגלגלו את החובה על ידיו. לא-להים פתרונים. כך גם כעת, במלחמה הנוכחית – ברור לי שהקב"ה עיוור את עיני השרים וראש הממשלה ובכירי הצבא, עד כדי כך שהם לא ראו את הסימנים ולא מנעו את המלחמה.
איך להתייחס לעסקה?
העסקה שיצאה השבוע לפועל מבלבלת ומתישה את כולנו: הלב מתרחב ושמח לראות את הבנות שבות לביתן. כמה התפללנו על כל אחד ואחת מהחטופים, שנזכה כבר לראותם עמנו. כמה התרוצצה בינינו מירב גונן-לשם, אמה של רומי גונן, והתחננה לאחדות בעם ישראל, ועל הדרך חיברה את כולנו לכאב הגדול שלה. אך יחד עם זאת, איננו מסוגלים להתנתק מהמחיר הכל כך כבד שהעסקה הזו גובה מאיתנו. אני פוגשת את חברתי בבוקר, והיא אומרת לי בצער: "את יודעת שגם הרוצח שלנו משתחרר עכשיו?" ומה אומר לה? הבחירה שלי גם כאן הייתה להפעיל את ההבנה שגם את העסקה הזו מישהו מכוון מלמעלה. הממשלה היא כלי בידיו. מה התוכניות שלו לגבי כל אותם ארורים שמשתחררים עכשיו? אין לי מושג. אני יכולה רק לקוות שהמדינה התכוננה לזה בדרכה שלה, כפי שהיא כבר הוכיחה לנו שהיא יודעת לעשות בנס הביפרים מלפני כמה חודשים.
לברוח מאחריות?
לכאורה דבריי עד כאן קשים – כי ההבנה ש"לב מלך ביד ה'", עלולה להתפרש כבריחה מאחריות אישית של המנהיגים, והרי אנו מבקשים תמיד שהם ייקחו אחריות על מעשיהם, ובצדק. לכן מוכרחים להסביר כפי שרמזתי לפני כן לגבי אריאל שרון: בדברים הנוגעים לכלל, ובמיוחד לכלל ישראל, ישנה תוכנית אלוהית, שלאו דווקא מובנת לנו תמיד. אלא שלהגיע לתוצאות שלה יש הרבה דרכים. לכן הפסוק הנ"ל במשלי, אינו רק "לב מלך ביד ה'", אלא הוא פותח במילים "פלגי מים" ומסיים "על כל אשר יחפוץ יטנו". כלומר, פירוש הפסוק כולו הוא כך: כמו פלגי מים, שיכולים לנטות לכיוונים שונים, כך הוא הלב של המלך. הקב"ה מטה ומכוון אותו כרצונו, כפי שאדם יכול לכוון את פלגי המים לכיוונים הרצויים לו. אולם, צריך להבין מדוע פתח הפסוק בריבוי של פלגים, כהשוואה ללב – שהוא איבר יחיד? כמו פלגי המים המתפצלים, כך גם הלב – יכול לנטות לכיוונים שונים. הקב"ה רואה את נטיית לבו של המלך, משקלל אותה עם החפץ והרצון שלו, כלומר – עם התוכנית האלוהית שהוא מתכנן, ומכוון אותו לממש את התוכנית בדרך שמתאימה לנטיית לבו: אם הוא הולך בדרך הישר, הקב"ה יזכה אותו שפעילותו תהיה לטובה, ואם הוא נוטה לדרכים עקלקלות – הקב"ה יחייב אותו ויגלגל בידיו חובות. לכן שום מנהיג אינו יכול לברוח מאחריות. אדרבה, אם הוא רואה שמגלגלים על ידו חובה, הוא חייב לבדוק את עצמו היטב, להתעורר ולהבין שהוא אינו בכיוון, ועליו לבחון היכן טעה, וגם לקחת אחריות על מעשיו. עם זאת – עלינו, האזרחים שאינם אוחזים בהנהגה, להאמין שהכל מכוון.
האחריות האישית של כל אחד ואחת מאיתנו
אז מה האחריות האישית שנשארת לנו, האזרחים הפשוטים? קודם כל – להאמין בהשגחה, ולבקש מה' שיגזור עלינו גזירות טובות. כמובן שעלינו להתאמץ גם לעשות מעשים טובים, שנהיה ראויים לכך.
שנית, עלינו גם להתפלל על המנהיגים שלנו, שיהיו זכאים, לדבר עליהם טובות, ולבקש מה' שישמע לקולנו, ויטה את לבם של מנהיגינו למעשים הנכונים, שיובילו לביעור הרע בעולם – תפקידנו כעם ה'.
בנוסף, מסבירים הפרשנים של הפסוק הנ"ל, שהבחירה ב"פלגי מים" בלשון פלגים רבים, רומזת גם לכך שעם ישראל הם רבים, ולמעשים של כל אחד ואחת מאיתנו, יש השפעה על הזכויות של המלך, ולאן הקב"ה יטה את לבו. לכן מוטלת עלינו אחריות גדולה, לעשות כל אחד ואחת את תפקידו, כדי שכולנו ביחד ניצור את המרקם שמאפשר למנהיגים שלנו את הכוח לפעול טוב בעולם, שה' יכוון אותם לכך.
העסקה שיצאה השבוע לדרך טומנת בחובה הרבה טוב – שבויות ושבויים שחוזרים לחיק משפחותיהם ולחיק כולנו; הפחתת הנופלים כעת, בימים שבהם כבר היה קשה לפתוח את החדשות בעוד 'הותר לפרסום' נורא מחברו. והיא טומנת בחובה גם פוטנציאל הרסני, שנותן לנו הרגשה של התאבדות קולקטיבית – שחרור של רוצחים רבים כל כך; הגדלת הסיוע ההומניטרי שמחזק את החמאס; נסיגת צה"ל מהשטחים שכבש; והתנהגות האויבים שלנו כמנצחים. ההבדל הגדול בין הטוב, שאותו אנו מרגישים כעת, לפוטנציאל ההרס הוא, שהפוטנציאל יכול שלא לצאת לפועל, אם אנחנו נהיה ראויים לכך. אינני יודעת מה הייתי עושה לו הייתי בהנהגת המדינה. יום יום אני מודה לה' על כך שאין זה תפקידי בעולם הזה. לכן אינני מרגישה גם שליחס שלי לעסקה כעת, אחרי שהיא כבר יצאה אל הפועל, יש משמעות. היא באה לעולם בהשגחה. עם זאת, אני יודעת שהעסקה הזו, שכל כך הרבה רע טמון בה – מחייבת אותי עוד יותר מתמיד, לשאוף להיות טובה ולהתחזק עוד יותר בעבודת ה', כדי שנזכה כולנו לראות איך הקב"ה הופך אותה לטובה, ולטובה בלבד. נסתרות דרכי ה', ובידינו הדבר להשפיע על המציאות שתתהפך לטובה.
שנזכה.