מצאוהו אותיות לקב"ה שהוא בוכה.
אמרו לו: מדוע אתה בכך?
אמר להם: עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי, נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי, נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ (ירמיהו יב, ז)
מהי ידידות נפשי? הווי אומר: עם סגולתי.
בכו עימו.
עד שהם בוכים, פתחה האות ב' ואמרה לפניו:
ריבונו של עולם, אתה שאין העולם מקומך ואתה מקומו של עולם,
אתה שפתחת בי תורתך בבי"ת שהיא ברכה – איה הדרו של בית? איה מקומו של בית?
איה קורות הבית? איה ברכת הבית?
אמר לה: ולא כך לימדתיך, שפנייך פני עתיד ובמופלא ממך אל תחקורי –
מה למעלה, מה למטה, מה לצדדים ומה לאחור?
אמרה לו: פתח שנתת בי, פרצה שפרצת בי, נכנסו זדים, חמדו וחמסו. חיללו בתי בנותיך ובניך.
אין בית אשר אין שם מת – מולדת בית ומולדת חוץ.
שתק.
חזרה ואמרה לו: במצרים הצלת בתיהם, ועכשיו מה? צלא דמהימנותא שאמרת להם: ".. תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹורֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר" (ישעיהו ד, ו), לא מגנא ולא מצלא.
לא ענה לה.
הייתה שם אישה אחת – שלומי אמוני ישראל שמה.
אמרה לו: אתה שהוצאתנו מבית עבדים וציוויתנו על סימון מזוזות בתינו בדם.
ראה, נהפכו בתינו למקום אבלנו, ומזוזות ביתנו מלאו דמים.
לחש לה הקב"ה: בדמייך חיי.
לחשה היא לו : אסוף את המעשים.
אמר לה הקב"ה: היה ביניכם בית, אך לא נכנס בו מספיק אור.
שתקה.
חזרה ואמרה לפניו: בי אדוני, אני שהשבתי נפש זקני יעקב, אני שהודעתי מקום ארונו של יוסף, אני שגיליתי לעמך את סוד הגאולה, וביד רמה הוצאתנו מבית עבדים, ונכנסנו לבית שהבטחת את אבותינו ואימותינו, ובנינו לך את בית הבחירה, וקנינו בתים, שדות וכרמים בארץ הזאת. וכאשר חטאנו לפניך וגרשתנו ממקומנו ובנינו דירות עראי בארצות גלותנו, לא שכחנוך. וברחמיך הרבים, גם ציפור מצאה בית, וחזרנו לארצנו מארבע כנפות הארץ, ושבנו ונבנינו בה.
ואין אנו עזי מצח וקשי עורף לומר לפניך: צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אנחנו ואנשי ביתנו,
אבל אתה – אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת: שמע ישראל.
השפיל מבטו ואמר: כך עלה במחשבה לפניי – כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה' (ישעיה נה, ח).
אז קפצה לפניו כנסת ישראל ותאמר:
ריבון כל העולמים, עליך הורגנו כל היום,
ובא אויבך וְנָתַץ אֶת-הַבַּיִת אֶת-אֲבָנָיו וְאֶת-עֵצָיו וְאֵת כָּל-עֲפַר הַבָּיִת וְהוֹצִיא אֶל-מִחוּץ לָעִיר אֶל-מָקוֹם טָמֵא (ויקרא יד, מה).
ושבנו אליך בבושת פנינו.
תשלומי בושת וצער שלנו – מי יהב לן?
זילותא וכיסופא של בניך ובנותיך – ממי נתבע?
שבת וריפוי ממי נדרוש?
מאלו שקמו עלינו לכלותינו?
מאותם שלא חסו על ברואיך? שלא שמו שמך נגדם?
אנא ה', בנה ביתנו כבתחילה,
כי לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ (במדבר לח, יב).
אמר להם: בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן (משלי כד, ג).
נשאה אליו פניה בבכי:
ראה ה' והבט למי עוללת כה.
אני היא שהוצאתני מבית עבדים להיות בת חורין.
החלה שכינה בוכה עימה.
ויקומו צבאות ישראל, חיל גדול, אנשים, נשים, טף וזקן, יתומים ואלמנות
לנחמה.
ויאמרו: ריבונו של עולם, הבט וראה, אנו עם זו קנית,
מקווה ישראל, לך אנו מקווים,
חזק ויאמץ ליבך, אל יבושו בך קוויך, אַל ייכלמו בך מבקשיך.
אז שאג כארי ממרום ה' וממעון קדשו נתן קולו:
עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל, ומעקה אעשה לביתך.
עוד יבורכו הבתים ברכת נביאים וחוזים,
קורות הבתים יהיו ברותים וארזים.
עוד יישמע בציון קול אהבה ואחווה,
וביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים.
גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן
אָמַר ה' צְבָאוֹת
וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם (חגי ב, ט).