"תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה אוּכְלוּסֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ חֲכַם הָרָזִים״
למדנו במסכת ברכות: מי שרואה אוכלוסים צפופים, המוני אנשים מישראל, כל אחד ואחת מהם יחודי אך הם צועדים יחד או עומדים יחד – מברך עליהם את ברכת חֲכַם הָרָזִים. לפי ההלכה מברכים את הברכה הזו רק בארץ ישראל, אבל לפני כשבוע הרגשנו בעוצמה רבה את הכוח שלה – כשראינו אוכלוסי ישראל, המונים המונים, שהתייצבו יחד ועמדו יחד בוושינגטון. הם באו ממרחקים והשקיעו מאמצים גדולים כדי לעמוד יחד ולתת גב גדול וחזק לעם היהודי באשר הוא. והם הזכירו לנו שוב מהי אחוה, מהי ברית גורל ויעוד, מהי משפחה.
בשבוע האחרון כתבו רבני בית הלל מכתבים אישיים למנהיגים יהודיים מהתפוצות, מתוך הבנה שהתמיכה והאחוה הן דו-כיווניות. אחינו מהניכר עומדים לצידנו בשעותינו הקשות, אך מצוים גם הם בשעות קשות משל עצמם – עומדים בפני גל שנאה עכור וחווים הפניית עורף של מעגלי שייכות שלהם. מאוכזבים, חוששים, נאלצים לנקוט אמצעי זהירות במקומות שהיו להם לבית.
כתבנו מכתבי שיתוף ותמיכה וקיבלנו תגובות מרגשות. הבנו כמה חזקה ואיתנה האחוה הזו, ברית הגורל והיעוד של בני יעקב, אחינו כל בית ישראל.
**********
למה הברכה על "אוכלוסי ישראל" היא דווקא "חכם הרזים"?
אולי כי מול כמות עצומה, קל לשכוח את יחודו של הפרט. "כשם שאין פרצופותיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו", מסביר המדרש את ברכת חכם הרזים. למרות שבאנו כולנו ממקור אחד, יש יחודיות וחד פעמיות בכל אדם. למרבה הכאב, אנו חשים זאת יום יום באבל על הרוגינו – כמה חשוב לא להישאר בתודעת המספרים הגדולים אלא לתת לכל פרט ופרט את המקום ליחודיות שלו.
כל אדם הוא רז. וההבנה הזו באה מחכם הרזים. ואנחנו עם שכולו, כל קיומו, רז גדול.
"אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ. אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן"