מפגש מס' 1 של משואות – בית המדרש המשותף של בית הלל ודרור ישראל.
נעסוק בקשר בין חנוכה וחינוך מתוך הבנה שחינוך הוא היסוד לכל חברה והוא מזכיר את חנוכה בהפצת אור עדין אך גובר והולך.
יונתן הובר:
חנוכה בעיני היא אחד השיאים של היהדות. דווקא בגלל שלא מדליקים את כל החנוכייה בבת אחת, דווקא בגלל החנוכיות הקטנות על עדן החלון, בגלל הדבר הזה שמדליקים *כל יום מחדש*, ולא אורות שתלויים דלוקים חודש ושבוע שלם של סנוור.
כל יום אנחנו מדליקים נרות מחדש, ושרים מחדש, ומברכים מחדש, וזה מזכיר לנו בימים החשוכים ביותר בשנה שזה עלינו. עלינו להדליק את האור. כל אחד ואחת, שוב ושוב, לילה לילה, אור קטן. כי זה מה שאנחנו, רק אור קטן. אבל זה חשוב, להניס את החושך, אפילו באור קטן. אפילו שהאור עתיד לכלות. אפילו שלא עלינו המלאכה לגמור. אפילו רק בתוך המשפחה, או עם חברים. אפילו לבד. אפילו כשאף אחד לא רואה. וכן. כל יום עוד אור, כי המאמץ משתלם, העבודה משתלמת, לאט לאט. ואי אפשר בבום, לא בבת אחת. אין "וואו" בעבודת התיקון. אין "בום" בגירוש החושך.
רק הדלקה סזיפית של אורות קטנים בחשיכה.
אחד אחד. שוב ושוב.
היהדות אינה דת של פנטזיות גרנדיוזיות, לא של מקדשי פאר, לא של חלומות על ישועה שנקנית בשעה אחת. זו דת של תקווה אמיתית, ריאלית, מפוקחת.
חג האורות שלנו הוא לא חג של עצי ענק מוקפים אורות מסנוורים, קישוטים מצלצלים, ערימות ענק של מתנות ומשפחה שנאספת פעם אחת ודי. זבנג וגמרנו. חג האורות שלנו הוא לא בוקר עצל עם ילדים שפותחים מתנות ושבוע שלם של חופש.
לא לא.
חג האורות שלנו חג של אורות קטנים, יחידים, על חלון. חג של משפחות וחברים שנאספים, ערס ערב לגרש יחד את החושך. חג של להמתין לאורחים, של לנוע מהדלקה להדלקה, מבית לבית. להפיץ את האור, כל יום במקום אחר. ובבוקר לקום כמו כל יום לעבודה. להמשיך את המלאכה.
שיח פותח:
- שתפו חוויה של חינוך שזכורה לכם (חוויה שחינכה אתכם) וחוויה שלכם כמחנכים.
- מהו חנוכה עבורכם? כיצד אתם נוהגים לציין אותו?
הלימוד מתחיל מהמקום הראשון בספרות היהודית שפורש את המידע וההלכה של חנוכה: מסכת שבת שבתלמוד. אין מסכת על חנוכה, כי הוא חג צעיר יחסית בלי הרבה נפח הלכתי, והתלמוד דן בו אגב הדיון בהדלקת נרות שבת (מעניין להשוות בין הנרות).
ההלכות הבסיסיות של חנוכה מובאות מדברי התנאים – חכמי ישראל שחיו במאה הראשונה עד השלישית, בין סוף ימי בית המקדש השני לתקופת מרד בר כוכבא.
- מסכת שבת דף כא עמ' א' עד דף כג עמ' ב':
תנו רבנן [אמרו חכמים]: "מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין- בית שמאי אומרים: 'יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך', ובית הלל אומרים: 'יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך'.
[פירוש רש"י: נר איש וביתו – נר אחד בכל לילה ואיש וכל בני ביתו סגי להו [מספיק להם] בנר אחד]
.. תנו רבנן [אמרו חכמים]: "נר חנוכה, מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה [קומה שניה]- מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. ובשעת הסכנה- מניחה על שולחנו ודיו.
[פירוש רש"י: מבחוץ – משום פרסומי ניסא]
…אמר רבה: נר חנוכה, מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח. והיכא מנח ליה [היכן מניח אותה]? רב אחא בריה דרבא אמר מימין, רב שמואל מדפתי אמר משמאל. והילכתא: משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין:
- כמה נרות צריך להדליק לפי הברייתא? ומה ההידור? ומה ההידור של ההידור?
- היכן יש להדליק את הנר ומדוע?
- אם הרעיון הוא פרסום הנס, למה לא להדליק דווקא במקומות ציבוריים? למה צריך להדליק קרוב לבית או בבית?
- העיקרון של חשיבות הבית בחנוכה עולה מדברי הפוסקים, למשל:
- רמב"ם הלכות חנוכה פרק ד הלכות א-ב
כמה נרות הוא מדליק בחנוכה? מצוותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד…
- ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים תרע"ה:
ועיקר החיוב מונח על הבית
- איך אתם מבינים את האמירה שחיוב נר חנוכה "מונח על הבית"? מדוע דווקא על הבית?
- המשמעות המעשית של הקשר בין הדלקת הנר לבית נתונה במחלוקת פוסקים שלא נספיק כאן להיכנס לפרטיה.
- אם נחזור לקשר בין חנוכה וחינוך, מה המשמעות הסמלית של הדלקת הנר במפגש בין הבית והחוץ, לתפיסתכם?
- חישבו על מושגי "בית" ו"חוץ" המלווים אתכם בעשייתכם. מתוך אלו רבדים של "בית" אתם פועלים? אל איזה "חוץ" אתם מכוונים השפעה?
סיכום ביניים: ראינו שההלכה אומרת להדליק נר חנוכה לכל בית, ויש תוספות שמוגדרות "מהדרין" ו"מהדרין מן המהדרין" (מנהגי המהדרין התקבלו והיום הם נחשבים לנורמה). ראינו גם שמקום ההדלקה הוא בגבול בין הבית לחוץ – על החלון או בפתח הדלת. הדלקת הנר נועדה "לפרסם את הנס" אבל היא לא נעשית במרחבים הציבוריים אלא דווקא בגבול המרחב הפרטי, כלפי חוץ.
ככלל חנוכה מתקשר לחינוך – כמחנכים אנחנו פועלים מתוך המקום הפרטי שלנו, מתוך המשאבים האישיים שלנו, החוצה. אי אפשר לחנך בלי לערב את העצמי, את האישיות ואת העולם הפנימי. החינוך דורש להאיר מתוך הפרט החוצה.
- שפת אמת חנוכה תרל"ד:
מצוות חנוכה נר איש וביתו. וקשה מה נשתנה מכל המצוות, ומה ענין המצווה להבית… למה לא ידליק כל בר חיובא בפני עצמו?
ויש לומר, כי בהתאסף כל כוחות האדם ובני ביתו השייכין אליו יוכל לקיים המצות בשלימות יותר.
ומצוות נר חנוכה מבחוץ, והוא שיוכל האדם להביא במעשיו הארה במקום החושך. ולזאת צריך האדם ליקח עמו כל התלוי בו. וה' יתברך ברא האדם בעולם הזה כדי שיוכל להביא הארת התורה בכל מעשה גשמי, כשעושהו על פי התורה כראוי. ולזאת אין נכון לפרוש עצמו, רק להיות הרצון לקרב הכל לה' יתברך. ומשבחין בני ישראל על זה שמקבלין הגלות ברצון כדי להמשיך הארה גם בחושך, לקיים רצון ה' יתברך. וכן בגלות מצרים, שירדו יעקב ובניו, כתיב "איש וביתו באו" – שהכינו עצמם בקבלת מסירת נפש וכל אשר להם לרצונו יתברך. וכן נר חנוכה מבחוץ כנ"ל איש וביתו.
ומהדרין, נר לכל אחד, הוא מדריגה גבוהה – לתקן כל פרט ופרט מהתלוים בו. ואנחנו הלואי שנזכה לתקן בכלל.
- כיצד דורש השפת-אמת את הביטוי "נר איש וביתו"?
- מהו הבית ומהו החוץ בדבריו? מה החושך ומה האור? האם אתם מזדהים?
רבי יהודה אריה ליב אלתר (1847 – 1905) היה אדמו"ר בשושלת אדמו"רי חסידות גור, ומן הבולטים במנהיגי יהדות פולין בשלהי המאה ה-19. תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לחסידות המרכזית בפולין. מכונה על שם סדרת ספריו "שפת אמת", המכילה חידושים שכתב על התורה, על חגי ישראל ועל התלמוד הבבלי.
הוא מדמה את התאספות בני המשפחה לצד החלון להדלקת נרות חנוכה לאיסוף כוחות הנפש לצורך השפעה החוצה. בכך הוא רואה מילוי של השליחות עבורה נברא האדם – להשפיע במעשיו הגשמיים כשהם נעשים כראוי. בהמשך, הוא משווה את הדלקת הנר בעת החושך לקיום היהודי בגלות – עם ישראל נקרא לגלות על מנת להאיר את העולם במעשים טובים, ולשם כך יש לאסוף את כל כוחותינו הפנימיים.
- מתוך סיפור "המנורה"/ בנימין זאב הרצל
בראשונה דולק נר אחד, עוד אחד ועוד אחד, ועוד אחרים. החושך יחלוף כליל. בתוך הצעירים, בני דלת העם, יבקע האור בראשונה, ואחר ילוו עליהם האחרים, אוהבי הצדק והאמת, החופש והקידמה, האנושיות והיופי ובהיות הנרות כולם דולקים – ישתאו וישמחו על העבודה שנעשתה. ואין לך תפקיד חשוב ומביא אושר יותר מתפקיד השַמָש, משָרת האור
- מי המחנכים ומי המתחנכים, לפי הרצל?
- הרצל מתייחס לתפקיד השַמָש. מתי מילאת תפקיד שַמָש? מה תחושתכם כלפי תפקיד זה?
2. מתוך "למתנדבים בעם", חיים נחמן ביאליק
חִשְׂפוּ הָאוֹר! גַּלּוּ הָאוֹר!
אִם הַרֲרֵי נֶשֶׁף עָלֵינוּ נֶעֱרָמוּ –
לֹא דָעֲכוּ כָל-הַנִּיצוֹצוֹת, לֹא תָמּוּ;
מֵהָרֵי הַנֶּשֶׁף עוֹד נַחְצֹב לֶהָבָה,
מִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים – סַפִּירִים לִרְבָבָה.
עַל-קַרְקַע הָעָם וּבְתַחְתִּיּוֹת נִשְׁמָתוֹ –
עוֹד תִּגַּהּ וּתְנוֹצֵץ שְׁכִינָתוֹ.
הוֹי, הָבוּ-נָא יַחְדָּו לָעֲבֹדָה הַגְּדוֹלָה!
נָגֹלָּה-נָּא הָרֵי הַנֶּשֶׁף, נָגֹלָּה!
נַחַשְׂפָה-נָּא שִׁכְבוֹת הָאוֹרִים הָרַבִּים!
הוֹי, בְּנֵי הַמַּכַּבִּים!
הַעֲמִידוּ אֶת-עַמְּכֶם, הָקִימוּ הַדּוֹר!
חִשְׂפוּ אוֹר, חִשְׂפוּ אוֹר!
- ביאליק לא מתייחס להדלקת אור אלא לחשיפת אור. מה דעתכם על הפרשנות שלו?
- היכן בעבודת החינוך פגשתם תפקיד של חשיפת אור?
עמנואל לוינס, חירות קשה (עמ 307)
חנוכה הוא… הפלא שבנר, הפלא שב"מרובה" שמוצאו ב"מועט"… האהבה המתלהטת …, הרצון המרהיב לפעול… התקווה המגיהה אורה… אורך הרוח הנושא את מה שעלול להורגו. מדובר במשאבים אינסופיים של הרוח המתעלה, כיוצרת, כבוראת, מעבר לחכמת המעשה של הטכניקות; ללא חישובים, ללא עבר, היא משתפכת, עליזה, אל תוך המרחב, מתחייבת לענייני הזולת בחינם ושופעת נדיבות
- לוינס מתאר את נר חנוכה כמשאבי הרוח. מה אופי הרוח שהוא מתאר כאן?
- מתי חשתם שאתם פועלים ומשפיעים באופן כזה?
עמנואל לוינס (1906 – 1995) היה פילוסוף ומחנך יהודי-צרפתי. כאן הוא משווה את הנר לרוח האנושית שמתאפיינת בפעלתנות, יצירתיות, ספונטנית והתרבות חסרת-מאמץ. אם נמשיך בהשוואה בין אור הנר למעשה החינוך, ניתן לראות בקטע זה תיאור של אישיות שמחנכת בכוח נוכחותה והווייתה, כאשר המפגש עם העולם נעשה ללא מאמץ וללא עכבות והטוב שבמחנך משפיע על סביבתו.
הרב שג"ר, להאיר את הפתחים:
האם חוקר, בן התרבות המערבית, יוכל להבין תרבות רחוקה וזרה של שבט נידח, החי במרחב קיומי שונה לחלוטין מתרבותו של החוקר? (…) כדי להבין תרבות עליו להיות חלק ממנה. וכאן קיימת סתירה ממשית בין מעמדו כחוקר, המחייב הסתכלות רפלקטיבית, לבין ההבנה העצמית של בן השבט.
אולי זה מה שחנוכה בא ללמדנו. מחד גיסא, העלאה על נס של הנקודה הפנימית; פך השמן החתום בחותמו של כהן גדול; הברית; נקודת השייכות והביתיות. מכאן הצורך לשמור על הביתיות- 'נר איש וביתו'. לכן קניית נר שבת, שנועד לשלום הבית, קודמת לקניית נר חנוכה, שהנו ההארה מבחוץ; לכן בשעת הסכנה מעמיד את הנר על שולחנו ודיו.
מאידך גיסא, הבית הופך להיות דל כשאינו בא במגע עם החוץ, ועל כן מוציאים את הנר אל פתח הבית. זהו השורש להפריות הגדולות שהופרה העולם הדתי היהודי על ידי השפעות חיצוניות…
- מתי בעשיה שלכם אתם חשים מתח וניגוד בין הפנים לחוץ, או בין המרחב הביתי שלכם למרחב החיצוני בו אתם פועלים?
- מתי אתם מוצאים שהמתח הזה מפרה ומצמיח?
- השוו בין דברי לוינס ודברי הרב שג"ר. מה ההבדל בתפיסה שלהם את המתרחש בחנוכה? עם איזו נקודת מבט אתם מזדהים יותר?
הרב שמעון גרשון רוזנברג (מוכר בשם הרב שג"ר; 1949 – 2007) היה ראש ישיבה והוגה דתי מודרני, יוצר הגות שבה מאפיינים נאו-חסידיים ופוסטמודרניים. כאן עוסק הרב שג"ר במתח בין פנים וחוץ המתגלם בהדלקת הנר על גבול הבית. נר חנוכה שייך לבית וגם לחוץ, ומסמל את נקודת המתח וההפריה שביניהם.
כדאי לסיום לצפות בסרטון של חטופים ששבו החוגגים את חנוכה.
המלחמה ערערה את גבולות הבתים הפרטיים והקולקטיביים שלנו והמחישה הרבה חושך הקיים סביבנו ובתוכנו. בפנינו אתגר להוסיף אור ולהצליח להשפיע על המקומות החשוכים. משמח להקשיב לדברי החטופים שמלאים אור, ולמצוא קשרים ביניהם ובין מה שלמדנו.
