מפגש מס' 2 של משואות – בית המדרש המשותף של בית הלל ודרור ישראל.
נעסוק בנושא אהבת הארץ, ונרחיב אותו לחיבור לחוויה הרחבה של קשר לאדמה שלנו. הקשר אדם-אדמה פותח משמעויות של קשר בין חומר ורוח.
——————————————————————————————————————————
פתיחה – שיר סיגל (מתוך פוסט בפייסבוק):
כמה ימים אחרי ה7.10 יובל הסתכל לי בתוך העיניים ואמר שהוא לא רוצה שנישאר לגור בארץ אחרי שכולם יחזרו. הוא תפס אותי בימים של תלות מטורפת ואמרתי לו ״בטח, אנחנו לא נשאר כאן״.
את הידיעה הזו שאנחנו נעזוב כשכולם יחזרו החזקתי תקופה ארוכה. באיזשהו אופן הידיעה הזו ניחמה אותי. אולי אפילו בתוך כל הכעס הרגשתי שזו הנקמה הקטנה שלי. כן, זה אולי נשמע משונה אבל הנקמה שבערה בי בחודשים הראשונים היא במדינה שלי. והדרך לנקום היא לעזוב אותה. למרות שהיא שלי, למרות שאין לי מושג לאיפה ולמרות תחושת הביחד החזקה שהייתה באותם ימים.
אני זוכרת את עצמי מספרת בתסכול נוראי ששני ההורים שלי עלו לארץ. שניהם היו במדינה אחרת ובאמצע החיים עברו לכאן. היו גם רגעים שכעסתי עליהם, כי מה כל כך רע בלחיות את חיינו רחוק מכל האויבים והמורכבויות. המחשבה הזו כל פעם מחדש שברה אותי. הרגשתי כמה הגוף שלי נעשה חלש כשהמילים האלה יוצאות לי מהפה ובעיקר חשבתי עליהם שם בשבי.
בשלב שבו כבר הצלחתי לדמיין אותם שם בלי להיכנס להתקף חרדה היה לי ברור שהם בשבי מחזיקים ידיעה הפוכה. ידיעה שארץ ישראל היא הבית היחיד עבורנו. ואין לי מושג להסביר איך אבל היה לי ברור שהם שעברו את הנורא מכל ידעו להסביר בדיוק למה כולנו חייבים להישאר לגור כאן. כי לעבור מכאן או אפילו רק לחשוב על האופציה הזאת זה בדיוק לתת לאויבים שלנו את מה שהם רוצים, זה להרים ידיים, זה להיכנע לרוע שיש בעולם.
אין דבר אחד שקרה ששינה לי וליובל את התמונה. זה היה רצף שאני מאמינה שעוד אדע להסביר טוב יותר בהמשך. אז אמנם בסוף חגגנו את ירח הדבש שלנו מחוץ לארץ הנפלאה שלנו למרות מחשבות שהוא בכלל צריך להיות כאן אבל לא היה יום שם שלא רצינו לחזור.
לפני כמה ימים ישבתי באוטו וירדו לי דמעות מהידיעה שהמילה שנבחרה להיות מילת השנה היא ״הביתה״. אני מרגישה שכולנו הבנו ואולי אין סיבה בכלל שאסביר. אין לנו מקום אחר, לא היה מעולם וכנראה גם לא יהיה. אז ליום הולדת 30 קיבלתי את המתנה הכי טובה שאפשר לדמיין (פעם באמת היה אפשר רק לדמיין) לצאת לטייל בארץ שלי. ארץ שממש לפני כמה חודשים עוד חשבתי לעזוב והיום אני מבינה שהנקמה האמיתית שלי היא פשוט להישאר כאן. לתמיד.
שיח פותח:
- שתפו חוויה חושית ומוחשית שקשורה לאהבת ארץ ישראל.
חלק א' – יסודות ט"ו בשבט
הלימוד מתחיל בפרישת המידע (המועט) שקיים על ט"ו בשבט – תאריך הלכתי פורמלי במשנה ובהלכה, שהוטען בהמשך בשכבות של משמעויות נלוות.
מנהג אכילת פירות מארץ ישראל מתועד בספר (שנחשד כשבתאי) חמדת ימים מהמאה ה18 – אולם כמסורת חיה הוא קדום יותר, מקורו כנראה מארצות האיסלאם והיה בו דגש על נשיות ופוריות. בהמשך, הוטען ט"ו בשבט במשמעות של נטיעת עצים בארץ ישראל ובחיבור לערכי שמירת הסביבה.
- משנה מסכת ראש השנה פרק א משנה א
אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם: בְּאֶחָד בְּנִיסָן, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים וְלִרְגָלִים.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְשָׁנִים, וְלִשְׁמִטִּין וּלְיוֹבְלוֹת, לִנְטִיעָה וְלִירָקוֹת.
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:
- היסטוריית גלגולי החג
- משמעות הלכתית: ”אין מביאין ביכורים לא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש. כיצד? לא יביא מפירות שחנטו קודם חמישה עשר בשבט, על פירות שחנטו אחר חמישה עשר בו" (רמב"ם הלכות ביכורים ב, ז)
- "תיקון האכילה": אכילת פירות – מעין סדר ט"ו בשבט – "פרי עץ הדר" בספר "חמדת ימים".
- נטיעות: החל משנת תרמ"ד (1884) ביסוד המעלה, ובאופן רשמי ב1908 הסתדרות המורים הכריזה על "חג הנטיעות". קק"ל אימצה זאת לאחר מכן.
- אקולוגיה: "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: "ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך". (מדרש קהלת רבה ט)
נרחיב את המבט לנושא שבמוקד הלימוד: החיבור בין חומר ורוח, שמתרחש (מעשית או סימבולית) בארץ ישראל.
- א"ד גורדון:
תחיית העם, התחדשותו לעם עובד ויוצר, לא תוכל לבוא אלא על ידי עבודה, עבודה בכל צורותיה, אבל בעיקר על ידי עבודת כפיים, ובייחוד על ידי עבודה בתוך הטבע. כל בני העם צריכים לעבוד. וכן גם גאולת הארץ לא תוכל לבוא אלא על ידי עבודה. אין קניין בקרקע אלא בעבודה, לא רק מהבחינה הסוציאלית, כי אם גם מהבחינה הלאומית. פה יש מהפכה יסודית ברוח, בהרגלי החיים, ביחס אל החיים ובטעם החיים, ויש מהפכה גם במחשבה, באופן השגת חזיונות החיים… עם ישראל החי יהיה קשור בארץ-ישראל, כי תהיה תמיד השפעה הדדית בין השורש והענפים, בין ארץ-ישראל ובין העם אשר ביתר הארצות. וגם בין עם ישראל ובין יתר העמים תהיה השפעה הדדית ברורה. מי מבין יותר את השני, אם לא מי שיותר אינדיבידואלי, בעל עצמות יותר כבירה ועשירה. ובהיות לנו עצמות חיה, עובדת ויוצרת, נבין יותר גם את האחרים ונביא ברכה לאחרים. ולא ברכה בתורת נדבה, כי אם ברכה בשכר ברכה, ברכה הדדית.
כך היא דרך תחייתנו וגאולתנו. דרך אחרת אין לנו.
חלק ב': חומר ורוח – לימוד בחברותות
נתק בין חומר ורוח
נפגוש את המושג "חטא האדמה" המבטא את חוסר השלמות שטבוע בעולם החומר. ההיכרות עם המושג תתחיל מדיוק בפסוק מסיפור בריאת העולם, דרך הפרשנות על הפסוק ודברי שני הוגים – המהר"ל מפראג והרב אברהם יצחק קוק.
- בראשית פרק א':
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ, וַיְהִי כֵן. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי.
- מה ההבדל בין הציווי לביצוע?
- פירוש רש"י בראשית א':
עץ פרי. שֶׁיְּהֵא טַעַם הָעֵץ כְּטַעַם הַפְּרִי, וְהִיא לֹא עָשְׂתָה כֵן, אֶלָּא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי וְלֹא הָעֵץ פְּרִי, לְפִיכָךְ כְּשֶׁנִּתְקַלֵּל אָדָם עַל עֲוֹנוֹ נִפְקְדָה גַם הִיא עַל עֲוֹנָהּ וְנִתְקַלְּלָה:
- מה ההבדל בין הציווי לביצוע לפי רש"י? מה ההבדל העקרוני בין מצב של "טעם העץ כטעם הפרי" למצב של "עץ עושה פרי", בעיניכם?
רבי שלמה יצחקי, הנודע בכינויו רש"י, היה תלמיד חכם נודע, וממכונני יהדות צרפת בימי הביניים. חי בצרפת במאה ה11 ונחשב לגדול מפרשי התנ"ך והתלמוד.
- המהר"ל מפראג – גור אריה על בראשית א׳:
(ג) והיא לא עשתה כן וכו'. אין הפירוש שהאדמה עברה במזיד על ציווי הקב"ה, שאין יצר הרע בה שתהא עוברת על ציווי הקב"ה, אבל [אלא] כי הארץ הזאת שינוי יש לה, שהיא בלבד נחשבת מן התחתונים, כי "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (תהלים קטו, טז), יורה בזה כי שינוי יש בין הארץ ובין השמים, כי השמים הם מן העליונים, והארץ מן התחתונים, ובעבור חסרונה היא מחסרת מן השלימות תמיד. וזהו שאמר "אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", פירוש כי אי אפשר להיות האדם צדיק "בארץ", אשר יעשה תמיד הטוב והשלימות "בארץ" שהיא מוכנת תמיד אל החסרון, בעבור חסרון שלה. לכך כאשר גזר מאמר הקדוש "עץ פרי – עושה פרי", בעבור חסרונה לא היתה ממלאת רצון בוראה והיתה מחסרת מן השלימות. וכאשר חטא האדם, בא לו פחיתת חטאו אשר חטא גם כן מזה, לפי שהוא נברא מן האדמה אשר יש בה מן חסרון, ולפיכך נמצא חסר גם כן, שלא היה מקיים מצוות בוראו על השלימות: ודוקא חטא זה עשתה האדמה, שלא היתה ראויה שתוציא הארץ שיהיה טעם העץ כמו פרי, וזה כי הארץ בעצמה היתה מקבלת השפעה מן העליונים, ואצל [לעומת] העליונים נחשבת הארץ כמו פרי המקבל מן העץ, ודבר זה מבואר מאוד בדברים עמוקים איך הארץ שהיא יסוד התחתון מקבלת מן אשר במעלה עליונה ממנה, לכך לא נתנה כח [כי אם] רק לפרי שהוא דוגמתה, אבל לא נתנה כח וטעם לדבר שהוא גדול במעלה יותר מן הארץ, לתת כח לו כפי צרכו אחר שהוא גדול ממנה, ולפיכך הארץ לא היתה מוציאה "עץ פרי" שיהיה טעם העץ כטעם הפרי, והיתה מוציאה פרי שיש בו טעם, ולא העץ. ודברים אלו ראוי להבינם, כי הם דברי חכמה מאד. ולפיכך הארץ עשתה הבדל בין הפרי ובין העץ. ואם לא הפרידה ביניהם, היה המקבל – שהוא דבר חסר – בטל אצל העיקר – שהוא האילן, ועכשיו אין הפרי בטל, והמקבל בעצמו דבר חסר, וזהו חטא האדמה.
- המהר"ל מסביר כי "חטא האדמה" הוא עצם היותו של עולם החומר חסר שלמות. האם העולם חייב להיות חסר שלמות?
- מה מקום חוסר השלמות בקיום שלנו לפי המהר"ל?
המהר"ל מפראג (רבי יהודה ליווא) היה מיסטיקן, פילוסוף, מפרש התלמוד ודמות רבנית מרכזית במוראביה ובפראג במאה ה16. כתיבתו הפילוסופית הייתה לאבן יסוד בהגות היהודית ויש לה השפעה ניכרת על המחשבה החסידית ועל הוגים יהודיים עד היום.
- הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אורות התשובה, ו, ז:
מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו. כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית, ראויים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי, באותו הגובה והנועם שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה. אבל טבע הארץ, התנודדות החיים, ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו. אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגידול הפרי, נתעבו ונתגשמו ואבדו את טעמם. זהו חטא הארץ שבעבורו נתקללה כשנתקלל גם האדם על חטאו. וכל פגם סופו לתיקון. על כן מובטחים אנו בברור, שיבואו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה, וטעם העץ יהיה כטעם הפרי, כי תשוב הארץ מחטאה, וארחות החיים המעשיים, לא יהיו גורמים לחוֹץ בעד הנועם של העולם האידיאלי, הנתמך בדרכו על ידי אמצעים הגונים המחזיקים אותו ומוציאים אותו מן הכח אל הפועל
- הרב קוק מרחיב את העיקרון של "טעם העץ כטעם הפרי" למושגי יסוד כלליים בעולם. מהם "האמצעים" ומהו "עצם המגמה" בדבריו?
- הוא כותב שטעם הפרי מורגש בעולמנו אבל העצים איבדו את טעמם. מה מסמל הפרי ומה מסמלים העצים?
- מה התיקון הצפוי?
- היכן בחייכם הייתם רוצים לראות שינוי באיזון בין "האמצעים" ובין "התכלית"?
הרב אברהם יצחק הכהן קוּק היה רב פוסק, מקובל והוגה דעות שפעל בראשית המאה ה20. הרב קוק הקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל שבה כיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את ישיבת מרכז הרב. הוא נחשב לאחד מאבות הציונות הדתית, שהציב יסוד לפסיקה בענייני מדינה והמצוות התלויות בארץ. הגותו, שעלתה על הכתב בספרים שחיבר ושנערכו מכתביו בעיקר בתחומי הגאולה, ההלכה, האגדה, הפילוסופיה והמוסר, היא מרכיב משמעותי בהשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית.
חיפוש אחר חיבור מחודש בין חומר ורוח
פגשנו את הנתק – הריחוק המובנה בין חומר ורוח, שמאפשר לעולם את קיומו הממשי. האם יש תיקון, אפשרות של חיבור מחודש בין החומר לרוח? ומה מקום ארץ ישראל בחיבור כזה?
- מרדכי קושניר, סופר מחלוצי העלייה השנייה, מתוך ילקוט אחדות-העבודה [1923]:
יצר הנדודים בנו. עם חלב אימנו ינקנו אי-מנוחה והתרוצצות תמידית. מקלנו ותרמילנו תמיד גרורים עמנו לנוע ממקום למקום. ארצות-העמים פולטות אותנו וחוזרות ובולעות, אך אין אנו נבלעים. בשבע דרכים מראים לנו את פתח-היציאה לחוץ – ודרך הפשפש אנו חודרים לחזור שוב אל אוויר הארץ, אשר בה אפֵּנו נשם את נשימותיו הראשונות …
עצמותינו פזּורֹות בכל ארבע כנפות הארץ, ואל ארץ-ישראל נפשנו כָּלה, מדור דור. השארית הנשארה – השבים לציון – שבים שנית אל מעגל התועים; נקלעים בכף הקלע, בין מולדת למולדת. בין אויר ארץ-אבות לאויר-רוחם הם. קטנה הארץ בשממונה, ואנו צרכינו מרובים, הן בגשמיות והן ברוחניות.
עוד טרם הוכחנו אם יש בנו "הכשרון לארץ-ישראל", אבל אבותינו הנחילונו "מיחוש לארץ ישראל", המחלחל בעצמות ואינו נותן מרגוע. באשר הננו שם. שטר חוב בידינו על כברת אדמה זו, אשר הנחילה לנו ייסורים עקרים במשך דורות ולא נתנה לנו להיאחז אחיזה גמורה בשום ארץ מן הארצות, אשר נקלענו אל תוכן.
האם אנחנו עומדים במבחן?
- מהו הכשרון לארץ ישראל והאם השגנו אותו?
לפניכם מספר אופציות/הצעות לאופן בו החיים הפיזיים אמורים/מסוגלים לממש חיבור לרוח. האם אתם מוצאים אותו מתבטא בחייכם?
- ויקרא רבה, כה, ג
רבי יהודה ב"ר סימון פתח (דברים יג, ה): "אחרי ה' אלהיכם תלכו" וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא, אותו שכתוב בו (תהלים עז, כ): "בים דרכך ושבילך במים רבים" ואתה אומר "אחרי ה' תלכו ובו תדבקון"?
וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה, אותו שכתוב בו (דברים ד, כד): "כי ה' אלהיך אש אוכלה" וכתיב (דניאל ז, ט): "כורסיה שביבין דינור" וכתיב (שם, י) "נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי" ואתה אומר "ובו תדבקון"?
אלא, מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, ח): "ויטע ה' אלהים גן בעדן" – אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה הדא הוא דכתיב "כי תבואו אל הארץ, ונטעתם כל עץ מאכל".
- תהילים א'
אַשְׁרֵי הָאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.
כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.
וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
לֹא כֵן הָרְשָׁעִים, כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
- מתוך טקס הנטיעות הראשון של חלוצי כפי עציון, 1944
אנו זקוקים לשורשיות, לאחיזה איתנה באדמת-המולדת. וזאת העבודה שאנו עושים במקום הזה. העצים האלה שאנו נוטעים היום בזה, לסמל יהיו לנו: סמל דרכנו כחלוצי-האדמה, אות ברית עם אדמת-המולדת. 'כי האדם עץ השדה,.
השורשים העמוקים של העצים יזכירו לנו את חובתנו להיות דבוקים בעולם-המעשה, בבניין, בנטיעה ובעבודה.
הענפים הגבוהים שיתנשאו אל על, יעוררו אותנו כלפי מעלה, לדעת את קוננו ולשאוף תמיד לשלמות מוסרית ולקדושת-החיים. זאת הדרך של אבותינו הקדמונים, זו דרכנו.
- משנה מסכת אבות ג׳,י״ז
רבי אלעזר בן עזריה אומר…כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו שנאמר (ירמיה י"ז) 'והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב'. אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר (ירמיה י"ז) 'והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי'
- המהר"ל – חידושי אגדות מסכת נידה
האדם הוא דומה אל עץ השדה, וכדכתיב (דברים כ') כי האדם עץ השדה וגו', ודבר זה בארנו במקום אחר כי האדם נמשל כעץ השדה, ושורש שלו הוא הראש והידים והרגלים הם הענפים שמתפצלים אילך ואילך. והנה האדם עץ הפוך כי שרשו למעלה, ובארנו זה במקום אחר כי השורש של אדם הוא למעלה. כי השכל של אדם שהוא בראשו נטוע בשמים, כי האדם יש לו דביקות למעלה. ולפיכך כמו ששורש האילן בארץ שהוא יוצא מן הארץ, כן שורש אילן זה הוא האדם מלמעלה ממקום שיצא.
- לסיום הלימוד, כל אחד מספר על נקודה של חיבור מיטיב בין חומר ורוח שחוויתם. השני מקשיב וכותב את החוויה בתמצית במשפט על פתק.
