מה עניין שמיטה אצל קורונה וסביבה? | רונן לוביץ

שמיטה וסביבה | קורונה

מה עניין שמיטה אצל קורונה וסביבה? | רונן לוביץ

מצוות השמיטה מביאה לעיסוק אינטנסיבי בלימוד הלכותיה, אך בה בעת גם לעיון רב בטעמיה. דומני שכמה גורמים הביאו לעיסוק בטעמי השמיטה: הראשון הוא הקושי העצום שהיה כרוך בקיום מצווה זו ברוב שנות ההיסטוריה, כאשר כל התזונה האנושית הייתה מהצומח (ומבעלי חיים שאכלו מהצומח) וכש-97% מהאוכלוסייה היו חקלאים. השני הוא החשיבות המיוחדת שהתורה מייחסת למצוות השמיטה, כאשר בפרשת 'בחוקותי' נאמר שאם עם ישראל לא ישמור שמיטה יבואו עליו חורבן וגלות מהארץ. השלישי הוא האמירות השונות בתורה עצמה שרומזות לטעמים שונים, והרביעי הוא האופי המיוחד של מצווה זו שמזמין הסברים מגוונים בדבר מטרותיה.

בזמננו העיסוק בטעמי השמיטה קיבל ממדים נוספים, שכן חזרנו לארצנו אחרי קרוב לאלפיים שנות גלות, הקמנו בה מדינה יהודית ריבונית, ואנו אמורים להתחבר אל מצוות השמיטה שהיא מצווה מובהקת של ארץ ישראל. אולם כש-1.5% בלבד מהאוכלוסייה עוסקים בחקלאות, וגם הם ברובם ממשיכים לעבוד ולחיות בשנה השביעית כדרכם בכל שנה, השמיטה מתקשה להכות שורשים. ההתחברות למצווה זו דורשת כיום מבט רחב על משמעויותיה, ומבט זה מלמד שהיא אוגדת בתורה מגוון היבטים שצריכים לדבר ללבו של האנתרופוקן, האדם המודרני שכובש את העולם. ברצוני לעשות אפוא מטעמים מתאימים מכמה טעמים שנכתבו בעניין השמיטה, והללו יתחברו גם לתובנות שעולות מימי הקורונה שחווינו לאחרונה. אמקד אותם בשלושה מעגלים: האישי, החברתי והגלובלי.

א. התחום האישי

  1. תלות האדם בבורא: יודע חקלאי פיקח שלמרות מומחיותו ועבודתו המקצועית תנובת האדמה תלויה בבורא עולם. טעם השמיטה לדברי הגמרא הוא: "כדי שתדעו שהארץ שלי היא" (סנהדרין לט, א), באשר היא מטמיעה באדם את ההכרה "כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה, לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם," אלא היא תלויה ברצון הבורא (ספר החינוך, מצוות פד). בד בבד השמטת הארץ שוללת את התפיסה שעלולה להתפתח אצל חקלאים מצליחים, "כי כוחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה… ויחשבו שהארץ שלהם היא, והם הבעלים ואין זולתם" (כלי יקר, ויקרא כה). ההיבט האישי הראשון של השמיטה נוגע אפוא למישור הבסיסי ביותר של האמונה בבורא עולם ובהשגחתו, ונועד לשרש את המחשבה שברכת הארץ באה באופן טבעי או שכל כולה נובעת מעוצמת האדם ויכולותיו.
  1. צמצום צריכה: שנת השמיטה יוצרת אבטלה מעבודה ומצמצמת את מחזור הפעילות. היא מאלצת אנשים לצמצם הוצאות ולהימנע מקניות מיותרות, ומזכירה את הערך של הסתפקות במועט ואת העובדה שהעושר (בעין רעה) לא מביא בהכרח את האושר. ר' יהונתן אייבשיץ כותב שבאמצעות השמיטה "יֵדע האיש הישראלי שהשלימות האנושית איננה בהשבעת יצר הרכושנות לאסוף חומרים חומרים". שנה זו רומזת לעולם האידיאלי "אשר שם ינוחו כל יגיעי כוח מעצבם ומעבדותם להוציא לחם מהארץ, עולם בו "ישליך אדם אלילי כספו… היקום והרכוש" (תומים על חושן משפט ס"ז).

הייצור והצריכה המוגברים מהווים בעיה אקולוגית ממדרגה ראשונה. אם בעבר מוצרי הצריכה היו במחסור ואילו הטבע הגולמי היה בשפע, הרי שכיום אנו חיים בעידן של עודף עצום במוצרי צריכה, בעוד שהטבע הולך ונחסר. הצריכה המוגברת היא אבי-אבות החטאים הסביבתיים, שכן הנזקים האקולוגיים הגדולים ביותר נעשים בתהליכי הייצור שמספקים אותה.

 

  1. משיב הרוח ומוריד הגשמיות: השמיטה שולחת עובדים לתקופת פסק זמן בחיק המשפחה או בלימוד תורה. רבי צבי הירש קלישר מסביר בפירושו לפרשת "בהר" שהשמיטה מביאה את העובד להכיר בעדיפות הרוח על החומר, "וכאשר יפרוק עול עבודה, יעסוק בתורה וחכמה". במושגים של זמננו השמיטה בולמת את המרוץ הקרייריסטי ומביאה את האדם להקדיש יותר זמן למשפחתו ולתת את הדעת על עיסוק לימודי ורוחני.

 

ב. התחום החברתי

יש שהסבירו את המצווה בטעמים סוציאליים של דאגה לחסרי אמצעים כלכליים ולשוויון בין כולם, שהרי בשנת השמיטה מפקירים את השדות והעניים יכולים לבוא ולקחת מכל תבואות הארץ ותנובות פירותיה. התורה מציינת לגבי שנה זו: "ואכלו אביוני עמך", והיא נועדה בין השאר לשם "חמלה על בני אדם", כלשון הרמב"ם (מו"נ, ג, לט), וליצירת שוויון בין כולם, כדברי רש"י: "שלא תנהוג… כבעל הבית, אלא הכל יהיו שווים בה, אתה ושכירך ותושבך" (ויקרא כה, ו). שנה שלמה של עזיבת הקרקעות לעניים תורמת לכך שהאדם יקנה מידת הוותרנות ויתרחק מקמצנות וצרות עין (ספר החינוך מצווה פד).

בזמננו אי-שוויון והיעדר צדק חברתי לובשים צורות חדשות וחריפות לאין ערוך מבעבר. החברה המערבית חיה בתקופת העושר והשפע הגדולה ביותר בהיסטוריה, אולם בה-בעת יש 820 מיליון איש רעבים בעולם, וב-15 השנים הבאות יהיו כחצי מיליארד ילדים בסכנת חיים בשל רעב[1]. כאן המקום להזכיר שתפיסת הקיימות אינה עוסקת רק במחזור, הטמנה וכדומה, אלא גם בשימוש צודק במשאבי העולם. הבעיה המוסרית קיימת גם במרחב וגם בציר הזמן. מבחינת המרחב אנו חיים בעושר במקביל לעולם של עוני, ומבחינת הזמן אנו מבצעים משיכת-יתר ממשאבי הטבע על חשבון הדורות הבאים.

החברה הישראלית עברה בעשורים האחרונים שינוי חד וקוטבי מחברה סוציאליסטית לחברה קפיטליסטית קיצונית, המקדשת את כלכלת השוק החופשי. כך נוצרו פערים גדולים ביותר בין השכבות הסוציו-אקונומיות, ואנו נמצאים בין המדינות המובילות בעולם במדד זה. שנת השמיטה מביאה עמה צו קריאה לבחון נושא זה, ולקדם יזמות סוציאליות.

ג. התחום הגלובלי: שנת השמיטה מזכירה לנו שהעולם שייך לבוראו, "כי יש אדון עליה ועל אדוניה" (ספר החינוך, שם). היא מונעת מבני ישראל מחשבה "שהארץ שלהם היא והם הבעלים" (כלי יקר ויקרא כה). השמיטה מעמיקה ומחדדת את ההכרה שהאדם אינו ריבון ושליט על הארץ, ומטבע הדברים אין הוא רשאי לעשות בטבע כבתוך שלו.

ההכרה בכך שהארץ אינה שלנו מעולם לא הייתה אקטואלית ואקוטית כבזמננו. התעצמות השליטה האנושית בעולם הגבירה את ההרס המסיבי שאנו גורמים לו: פליטת גזי חממה, התחממות כדור הארץ, זיהומי אוויר, מים וקרקע, הצטברות פסולת רעילה, דלדול משאבים, הכחדת צמחייה והשמדת זנים של בעלי חיים. פעיל סביבה אמריקאי הגדיר את המצב בשנינות וקבע: "מלחמת העולם השלישית היא הקרב בין האדם לבין הטבע. הבשורה הרעה היא: אנחנו מנצחים". שנת השמיטה קוראת לנו לצמצם את הניצחון הזה, ומורה לנו לשמור על עולמו של הבורא תוך ריסון, תכנון בר-קיימא וזהירות רבה.

שנת השמיטה קוראת לנו לצמצם את המלחמה הזו, ומזכירה לנו שתפקידנו הוא לשמור על כדור הארץ ולתחזק אותו מתוך ריסון, תכנון בר-קיימא וזהירות רבה. היא מזכירה שכדברי הרמב"ם "הארץ תתחזק בעומדה שמוטה" (מו"נ ג, לט), כלומר: טובת האדמה, וכך גם טובת העולם כולו, היא שהאדם ישמוט מעט את האחיזה ההדוקה שלו בטבע, ייתן לו קצת מנוחה וישתמש בו במשורה, תוך שמירה על הקיים, הימנעות מבזבוז, והערכת הבריאה כמתת-אל שאם נקלקל אותה, אין מי שיתקנה אחרינו.

רבנים שונים, החל מרש"י ועד הראי"ה קוק והרמ"צ נריה, השוו את שנת השמיטה ליום השבת. אחת המשמעויות של השבת לעולם המודרני היא "להבטיח את העולם מפני האדם… שלא יסתכל בעולם שנמסר לו לניהולו – כברכושו, שבגין כוחו לשלוט על הדברים שסביבו לא יחוש את עצמו בעליו, ושלא יעשה כן תוך שרירות לב אנושי", כדברי הרש"ר הירש (בספרו "חורב"). הפסיכולוג היהודי-אמריקאי אריך פרום, היטיב לתאר בספרו "השפה שנשכחה" את העבודה בתור "התערבות מצד האדם בעולם הפיסי", בעוד "המנוחה היא מצב של איזון בין האדם לטבע" ושל "הימנעות מתהליך של שינוי הטבע". השבת, וכמוה שבת הארץ, יוצרות בין האדם והטבע "יחס של הרמוניה, של שלום ואי התערבות". ההשבתה ביום השביעי יכולה ללמד על הטמעת ערכים סביבתיים גם בשנה השביעית, שנה תמימה של ריסון הפעילות של האדם בטבע.

באופן מפתיע כל ההיבטים הרעיוניים של השמיטה שעליהם עמדנו באו לידי ביטוי בתקופה שבה תקפה מגפת הקורונה את העולם. בתקופת הקורונה חשנו היטב את מוגבלות המין האנושי ותלותו בבורא עולם, כאשר כל היכולות המדעיות והטכנולוגיות עמדו לאורך זמן רב בחוסר יכולות להביס נגיף זעיר, בלתי נראה ובלתי נלאה. הקורונה, כמו השמיטה, הנחתה אותנו לשמוט מעט מהרכושנות ומהאחיזה בענייני החומר, אנשים התכנסו יותר אל חיק המשפחה הגרעינית, ומצאו עצמם עוסקים בלמידה מקוונת ומגוונת.

תקופת הקורונה הביאה את החברה האזרחית לחשוב באינטנסיביות על סולידריות וערבות הדדית, והכריחה את מדינות העולם, ובתוכן ישראל, לשמוט את האתוס הקפיטליסטי, וליישם מדיניות כלכלית שיטתית ומסועפת בעלת אופי סוציאליסטי יותר של תמיכה באזרחיהן, בהיקפים שלא היו זה שנים רבות.

ימי הקורונה היו ימים של השבתת הפעילות האנושית, מעין זו של שנת השמיטה, אך בהיקף כולל ונרחב הרבה יותר, כאשר הפעילות בתעשייה, בתעופה, בשימוש בכלי תחבורה ועוד צומצמה באופן ניכר. תצלומי לוויין, תחנות מעקב וצפייה בהתנהגות בעלי חיים הראו בבהירות כיצד שמיטת האחיזה של המין האנושי בעולם אכן מיטיבה עם העולם שאנו חיים בו.

בתקופת הקורונה טעמנו מטעמי מצוות השמיטה, אך היבטים חיוביים אלה של ימי הקורונה בטלים בשישים לעומת כל הרע שבמגפה. ברכת השמיטה, שתגיע בשנה הקרובה, תבוא עלינו לטובה בלי כל רעה, אם רק נדע ליישם את טעמיה ולא רק את הלכותיה. נקווה שהטעימה מהטעמים החיוביים שלימדה אותנו תקופת הקורונה, תניע אותנו לעשיית טוב במישור האישי, החברתי והעולמי גם בשנת השמיטה, ומתוכה גם בשנות השגרה.

*לזכרו של ידיד נפשי הרב רונן נויבירט ז"ל שגילם בחייו את ערכי השמיטה וטעמיה. הרב רונן היה איש אמונה, שוויתר על קריירה מוצלחת בתחום ההיי-טק למען חיי תורה ושליחות חברתית. ערכי השוויון והדאגה לאחר ולחלש היו נר לרגליו, והוא פעל באופן נמרץ ומסור כדי להפוך את העולם שלנו לעולם טוב יותר. יהי זכרו ברוך!

[1]   https://www.haokets.org/2020/01/14/820

https://www.haaretz.co.il/news/world/1.1643936

לאירועים נוספים

שמיטה ישראלית | הרב זאב וייטמן

06.06.2021

שבת הארץ? שבת לה'? שבת לכם? | הרבנית רחל קרן

06.06.2021

שמיטה ישראלית כשנת תיקון של הקשר בין האדם לעצמו ולאדמתו | עינט קרמר

06.06.2021

חזרה לכל האירועים - שמיטה וסביבה | קורונה