הצהרת "נעשה ונשמע" הינה ללא כל ספק, אחת מהשיאים שבתורה. נוטים אנו לתפוס אמירה זו כהצהרה של התבטלות והכנעה. עם ישראל, לאחר שחזה בניסים ובנפלאות. אמנם, האם זהו כל הסוד של נעשה ונשמע?
(הרב רונן נויבירט)
"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות י"ט ח')
"אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו? דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו…" (שבת פ"ח.)
הצהרת "נעשה ונשמע" המופיעה בפרשתנו הינה ללא כל ספק, אחת מהשיאים שבתורה. באופן רגיל, נוטים אנו לתפוס אמירה זו, כהצהרה של התבטלות והכנעה. עם ישראל, לאחר שחזה בניסים ובנפלאות, מוכן להתמסר כליל לרצונו של הקב"ה מתוך אמונה מוחלטת בכוחו ובחכמתו האינסופית. אין כל ספק, שהגעה למדרגה בא אדם מסוגל לבטל רצונותיו ותשוקותיו בפני הבורא הינה מדרגה גבוהה. אמנם, האם זהו כל הסוד של נעשה ונשמע אשר מלאכי השרת משתמשים בו? אם כן, הרי שאנו בבעיה. מרבית הדתות שבעולם מבוססות על אותו היסוד – התבטלות המאמין כלפי האל. דתות אלו דורשות מהמאמין הקרבה של חלק מרצונותיו וביטול מקצת ממחשבתו העצמית והמוגבלת. יתכן והיינו הראשונים וזוהי זכותנו. יתכן ואנו עושים זאת באופן טוב וטהור יותר מאחרים, אך האם זהו כל הסוד?
הרב קוק, במאמרי הראי"ה (א' עמ' 171) מביא הסבר עמוק ויסודי לגבי הסוד הפנימי של "נעשה ונשמע".
"כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללמוד, הדבורה בונה את תאי כוורתה בדיוק המספרי היותר שלם, בלי שמיעה של שעורים בהנדסה, מפני שכך חקוק בטבעה."
כל חכמה פנימית המוטבעת בטבע, אינה צריכה כל לימוד מוקדם, כיוון שניתן לחוש אותה. ניתן לעשות את המעשים ללא צורך בשמיעה מוקדמת. אומן לדוגמא, מסוגל ליצור יצירות אומנות בזכות כשרון טבעי, גם ללא שמיעת ולו הרצאה אחת באומנות. אעפ"כ, לימוד ושמיעה של שיעורים יכולה לסייע לאומן לפתח ולשכלל את כשרונו הטבעי.
"ובעולם הרוחני אין היצורים הרוחניים העליונים צריכים שמיעה לפני מפעליהם, מפני שקדושתם היא להם טבעית".
מלאכי השרת אינם צריכים לשמוע את הקב"ה – הם חשים את רצון ה' באופן הטבעי ביותר וע"כ מיד נגשים הם למעשה.
"רק בני אדם העלולים להיות נבוכים על ידי מהומות המדע המזויף, צריכים התאמצות לשוב אל הטבע הטהור הנפשי שלהם. ואנחנו במעמד הר סיני…באנו לידי המעלה העליונה הזאת, ונהיינו ישראלים טבעיים טהורים… ובשביל כך הקדמנו נעשה לנשמע, למעלה מכל התרבות המזויפת של האנושיות".
בעמדנו לפני הר סיני, שבנו להרגיש את התורה באופן הטבעי ביותר. לא הוצרכנו לשמוע תחילה את דבר ה' כיוון שחשנו את רצונו. השמיעה הייתה אך משנית, על מנת לפתח ולהכווין את החוש הטבעי החדש/ישן שלנו – התורה הקדושה, ולפיכך הקדמנו נעשה לנשמע.
זהו סודו של לימוד התורה. אין התורה חיצונית לנו. בפתחינו ספר קודש, עלינו להבין שבניגוד לכל חכמה המוסיפה לנו מידע חיצוני (וע"כ נקראת חכמה חיצונית), לימוד התורה מלמדנו על עצמנו ומסייע בעדנו לחשוף ולגלות את הטבע האמיתי שלנו. המידע החיצוני בא לתגבר ולחזק את המודעות הפנימית.
"אמר רב אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ" (עבודה זרה י"ט.) המעלה העליונה בלימוד תורה הינה מעלת הלימוד מתוך חיבור והזדהות פנימית – "מקום שלבו חפץ". אכן, בראשית הדרך חייב אדם לאמץ את ההבנה הראשונית של "נעשה ונשמע", מדרגת ההתבטלות, אך לעולם אין להסתפק בה ולראות בה את תמצית לימוד התורה. אדם חייב לאמץ את המסגרת החיצונית ולהפכה לבסוף לתורתו הפנימית, כפי שדרשו חז"ל: "…ואמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף נקראת על שמו שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" (שם).
זהו הסוד הפנימי שלה "נעשה ונשמע", המעמד בו שבנו להיות "ישראלים טבעיים טהורים".
"ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד"